מאירי על בבא בתרא ג׳ ב

« מאירי על בבא בתרא ג׳ ע״א מאירי על בבא בתרא ד׳ ע״א »

1 בבא בתרא פתח ↗

תָּא שְׁמַע: הַקּוֹרָה שֶׁאָמְרוּ – רְחָבָה כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ, וְהָאָרִיחַ – חֲצִי לְבֵינָה שֶׁל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים!

2 בבא בתרא פתח ↗

אָמַר רַב חִסְדָּא: לֹא לִיסְתּוֹר אִינִישׁ בֵּי כְנִישְׁתָּא, עַד דְּבָנֵי בֵּי כְנִישְׁתָּא אַחֲרִיתִי. אִיכָּא דְאָמְרִי: מִשּׁוּם פְּשִׁיעוּתָא, וְאִיכָּא דְאָמְרִי: מִשּׁוּם צַלּוֹיֵי.

1 קורה שאמרו לענין עירוב אין פחות מטפח ועביה כל שהוא ובלבד שתהא בריאה בכדי לקבל אריח שהוא חצי לבנה של שלשה טפחים ועיקר דבר זה במסכת ערובין:

2 בית הכנסת שרצו צבור או יחיד לעשות נאה הימנה אין סותרין אותה עד שיבנו את האחרת שמא יתרשלו בבנינה ונמצאו עומדין בלא בית הכנסת ואפילו היו המעות צרורים ומונחים או אפילו היו אבנים ועצים מזומנים גדולה מזו אפילו נבנית החדשה ולא נשלם קרוייה עדיין וחסרו לו קורות ולבנים לצורך הקירוי והוא רוצה להסיר קרויה של זה ולהניחו על זו החדשה אינו רשאי ומ"מ אם נראו בה בקעים וחושש בה שמא תפול סותרה לאלתר ובלבד שיגמור בלבו למהר בבנינה בלא רשול ומגדולי החכמים שבא מעשה לידו ולא הוציא מטתו מתוכה עד שגמר את הבנין מכל וכל ולא חשש לקלות ראש מצד שכיבתו לשם הואיל ולכבוד היה עושה כן וכבר ביארנו דבר זה במסכת מגלה:

« מאירי על בבא בתרא ג׳ ע״א מאירי על בבא בתרא ד׳ ע״א »