מאירי על בבא בתרא ל״א א

1 מערער שבא אצל המחזיק ואמר קרקע זו שאתה מחזיק בו של אבותי היה והביא עדים והמחזיק אילו הודה שכן ושהוא לקחה ממנו הואיל ודר בה שני חזקה היו מעמידין אותה בידו אלא לא טען שלקחה אלא שטען שמשל אבותיו היה ולא הביא עדי אבות אלא עדי חזקה אין זה כלום שהרי זו כחזקה שאין עמה טענה הואיל ואף הוא מודה שלא לקחה ממנו ואין אומרים מה לי לשקר כלומר הואיל והיה יכול לומר ממך לקחתיה אף כשהוא אומר של אבותי היה יהא נאמן שהרי עדי הלה מכחישין אותו לומר שלא מאבותיו היה ואין טענת מה לי לשקר במקום שהעדים מכחישין אותו ודבר זה צריך שתפרשהו גם כן בשלא הביא המחזיק עדים שדר שם אביו יום אחד שאם כן טוענין ליורש וכן שאינו טוען בבריא של אבותיך היה ואבותי לקחוה חזר המחזיק וטען באמת של אבותיך היה כמו שהעידו עדים אלו שהבאת אלא לקחתיה ממך וזה שהייתי טוען של אבותי שאני בטוח בחזקתה כאלו היתה של אבותי או של אבותי היה ולקחוה מאבותיך טענתו טענה וכגון זה טוען וחוזר וטוען ואין כאן הכחשת טענתו הראשונה שהרי נתן אמתלא לדבריו ופירשן הא אם טען בתחלה של אבותי ולא של אבותיך אינו חוזר וטוען שהרי עכשו הוא מכחיש לגמרי טענתו הראשונה במה דברים אמורים שטען כן תחלה בבית דין אבל אם היו מתוכחים בחוץ שלא בבית דין והיה זה אומר של אבותי ולא של אבותיך ובאו לבית דין וטען שלקחה רשאי שאין טענת החוץ טענה שלא יוכל לטעון בהכחשתה בבית דין עביד איניש דלא מגלי טענתיה אלא בבי דינא וצדדין אלו שפסקנו עליהם שטוען וחוזר וטוען דוקא באותו מעמד אבל אם יצא מבית דין והלך לו לחוץ וחזר ובא וטען אין שומעין לו אין זה אלא שאחרים למדוהו טענת הרמאים:

2 זה שפסקנו שכל שמכחיש טענתו הראשונה אינו חוזר וטוען פירשוה גאוני ספרד דוקא בשחזר וטען אחר עדות העדים שזה בודאי נראה ששקר הוא טוען ומחמת עדותן של אלו אבל אם לא הביא האחר עדים לטענתו הרי זה חוזר וטוען אפילו יצא לחוץ ואפילו הכחיש לגמרי טענתו הראשונה ולא נתן בה אמתלא שהרי אילו רצה עמד על טענתו הראשונה ומ"מ יראה לי שאם ראה עדים ממשמשין ובאין וחזר וטען הרי זה כמי שטען אחר עדותם וחזר הדין למה שכתבנו תחילה שמכיון שטען אינו חוזר וטוען מקצת מחברי הקדמונים כתבו בחבוריהם שלא נאמר דין שאינו טוען וחוזר וטוען אלא בשטענה שניה אינה מועלת לבעל דינו יותר מן הראשונה אבל אם היתה יפה לו יותר מן הראשונה חוזר וטוען שהרי הוא מרויחו מ"מ כגון אם טען ראובן לשמעון מנה לי בידך וטען הלה אין לך בידך שנמצא בטענה זו רוצה לפטור עצמו משבועה ובאו עדים שלוה ממנו וחזר ואמר לויתי ופרעתי שנמצא מחייב עצמו בהיסת או פרעתי מקצת שנמצא מחייב עצמו בממון חוזר וטוען זהו יסוד דבריהם ואין הלב מתישב בהם שאם טען תחלה אין לך בידי אין זה חוזר וטוען שאפשר שזה שאמר אין לך בידי כך פירושו כלומר שפרעתי הכל או מקצת ואם אמר לא לויתי הרי נאמן בפרעתי שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי ובמה שכתבו שבאין לך בידי בא לפטור עצמו משבועת היסת וכשאומר לויתי ופרעתי מחייב עצמו בהיסת נראה דעתם שהאומר לחברו אין לך בידי אין שם שבועה אלא חרם סתם ובפרעתי יש בו שבועת היסת ואין הדברים נראין ובשתיהן ודאי חייב שבועת היסת כמו שיתבאר במקומו:

3 גדולי הפוסקים כתבו בתשובותיהם שכל שסדרו בעלי דינין טענותיהם ויצאו להם וגמרו בפני הבית דין שאין להם עוד טענה ונתגלית אח"כ טענה לאחד מהם שיכול לחזור ולטעון ואע"פ שאמר לבית דין שאין לו עוד טענה אין זה כלום שלא נאמר אינו חוזר וטוען אלא כנגד טענה אחרת מאותן הטענות שטען כבר שהדברים נראין שהם שקרות אבל זה שלא היה יודע לעצמו עוד טענה ונתגלית לו ודאי חוזר וטוען כמה שירצה והדברים נראין:

4 יש מדקדקים משמועה זו שכל מערער שמביא עדי אבות אינו צריך להביא עדים שמת אביו מתוכה ר"ל שבשעת מיתתו היתה שלו ודי לו שיעידו שראוהו דר בתוכה בתורת שלו שאלו כן היאך אמרו של אבותי שלקחוה מאבותיך חוזר וטוען והלא עדיו של זה מעידין שמת לו הלה מתוכה אלא ודאי אינו צריך לעדות זו אלא די לו בראוהו דר בתוכה וכן הדברים נראין:

5 שנים שהיו עוררין על השדה ואין אחד מהם מוחזק בה זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי זה הביא עדים שהיא של אבותיו ושדר בה שני חזקה וזה הביא עדים שדר בה שני חזקה אפילו העידו על אלו השלש שנים בעצמם שהעידו הראשונים שיש כאן הכחשה אעפ"כ הואיל ונמצא עדות החזקה של שניהם מוכחשת הרי עדות החזקה כמי שאינו ומעמידין אותה ביד זה שמביא עדי אבות הואיל ואין האחר טוען שלקחה ממנו ואע"פ שאותם העדים בעצמם העידו על החזקה ונמצאו מוכחשים עליה הרי מ"מ לא הוכחשו בעדות האבות והרי עדות האבות ועדות החזקה כשתי עדיות הם והואיל ולא נתברר לנו פסלותם שהרי אפשר שהם האמתיים אין פוסלין עדותם במה שלא הוכחשו עליו ואפילו הוחזק בה האחר מוציאין אותה הואיל והוכחשה חזקתו שמא לא דר בה שלש שנים והרי חזקתו כמי שאינה ולא עוד אלא שאין עמה טענה ונשאר הדבר לעידי אבות ואין אומרים ארעא כדקיימא תיקום אלא בשטענותיהם שוות חזר השני אח"כ והביא עדים ששל אבותיו היה ונמצאו שניהם שוים בעדות אין אומרים הרי האחר מוחזק הואיל ולא היה מוחזק מאליו אלא על ידי בית דין שהחזיקוהו על שלא היו לזה עדים ומאחר שבאו עדיו אנן אסקיניה ואנן מחתינן ליה ומוציאין אותו מחזקתו ומניחין לו וידונו עליה שתיהן ואם אין אחד מהם זוכה בדין ירד בה המתגבר ויהא האחר מוציא מחברו ועליו הראיה שכל ששנים עוררין על השדה ואין אחד מהם מוחזק בה ואין לאחד ראיה על חברו אם שאין לאחד מהם ראיה כלל אם שיש לשניהם עדי אבות אם שיש לשניהם עדי חזקה באותם השלש שנים בעצמם הואיל ושניהם שוים בעדות וראיה מניחין אותה ביניהם וירד בה המתגבר ויהא חברו מוציא ועליו הראיה ואם ירד שלישי לתוכה מסלקין אותו ממנה: