מאירי על בבא בתרא כ׳ א

1 מעתה עשבים המרים שאין ראויים לבהמה הרי הם חוצצין מן הסתם ומ"מ אם הם עשבים שגדלו מאליהן בכותל וסתמו את החלון אינו חוצץ מן הסתם חושש הוא שמא יפסיד הכותל ואומר בשעתו לפנותן ואם היה כותל חורבא שאינו קפיד עליה או שהיה עיקרן רחוק מן הכותל שלשה טפחים והטו ראשן לצד החור וסתמוהו הרי אלו חוצצין:

2 מטלניות ר"ל חתכות בגדים שאין בהן שלש אצבעות על שלש אצבעות שאין מקבלים טומאה אם היו גסות עד שאין ראוי לתקן בו קרעי בגדים וכן שהן מטונפין עד שאין ראויים אף לעניים וכן שהם קשים כשק עד שאין ראויים למקיז דם לקנח בהם את הדם הרי אלו חוצצין:

3 אבר ובשר המדולדלין בבהמה שאין יכולין לחזור ולחיות ולא נפסקו מכל וכל וביארנו דינן במסכת חולין קכ"ז א' שהם מיטמאין טומאת אוכלין אלא שצריכין הכשר והרי אבר ובשר זה לא הוכשרו אם היתה בהמה טהורה אין חוצצין שהרי דעתו לפנותה לצורך שחיטה ומ"מ אם היא טמאה והיא קשורה שאין בריחתה מצוי וכן שהיא כחושה עד שאינה ראויה לא למלאכה ולא לימכר לגוים הרי אלו חוצצין מן הסתם ואע"פ שראויה לחתכה לפני הכלבים הואיל ויש כאן צער בעלי חיים אין דרכו של אדם בכך עד שתעשה נבלה לגמרי:

4 היה עוף טהור שוכן באותו חלון אינו חוצץ שהרי דעתו ליטלו לשחיטה היה טמא ושהוא קשור שאין בריחתו מצוי וכן שהוא כחוש מאד שאינו ראוי לימכר לגוי וכן שהוא מסרט ואין דעתו של אדם ליטלו לגעגע בו את התינוק הרי זה חוצץ מן הסתם:

5 היה גוי יושב לשם הואיל והגוי אינו מקבל טומאת אהל אם היה כפות שם על דרך שאין חשש שיבא חברו ויתירנו כגון שהיה חבוש שם מחמת מלכות הרי זה חוצץ בן שמנה חדשים שהונח שם במקרה שאינו מקבל טומאה שהרי אינו לא אדם ולא כלי ולא בגד ולא חי ולא מת אם היה שבת שאין חשש שתבא אמו ותטלנו שהרי אמרו עליו הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו אבל אמו שוחה עליו ומיניקתו מפני הסכנה ר"ל סכנת האם הרי זה חוצץ לאותו היום שכל שבאותו היום צריך הוא על כל פנים להניחו שם ומוכרח הוא שלא ליטלו והרי זה בטול אע"פ שאין בדעתו לבטלו אלא לאותו היום הא דבר שהיה יכול ליטלו ברצונו לא היה נקרא בטול לחוץ בסתם אלא אם כן בטולו מן הסתם לכמה ימים ויש אומרים שכל שבדעתו לבטלו ליום אחד מועיל לשיעור זמנו אף מן הסתם ובבן שמנה זה אם היה בחול אינו חוצץ מן הסתם שדעת האם עליו מ"מ ליטלו משם:

6 היה שם מלח הואיל והמלח אינו מקבל טומאה שהרי אינו אוכל אלא מכשירי אוכל אם היה מלח מר שאינו ראוי לאכילה ושיש בו קוצים שאינו ראוי לעבוד עורות ושהוא מונח על חתכות של חרסים שאין כאן חשש קלקול הכותל ונמצא שאין דעתו של אדם לפנותו מן הסתם חוצץ וחתיכות של חרס עצמן אף הם היו חוצצות אלא שאנו עסוקים עכשו שאין בהם שיעור ר"ל שנשאר פתיחת טפח על טפח עליהן אלא שהמלח סותמת והוא ענין מה שאמרו כאן דלית ביה שעורא כלומר שאין בו בכדי ליסתם בה הנקב והמלח משלים את השיעור ואם המלח בכלי אתה מפרשה שהוא גדוש והגודש משלים את השיעור: