מאירי על בבא בתרא קס״ח א

« מאירי על בבא בתרא קס״ז ע״ב מאירי על בבא בתרא קס״ח ע״ב »

1 בבא בתרא פתח ↗

מַתְנִי׳ מִי שֶׁפָּרַע מִקְצָת חוֹבוֹ, וְהִשְׁלִישׁ אֶת שְׁטָרוֹ – וְאָמַר לוֹ: ״אִם לֹא נָתַתִּי לְךָ מִכָּאן וְעַד יוֹם פְּלוֹנִי, תֵּן לוֹ שְׁטָרוֹ״, הִגִּיעַ זְמַן וְלֹא נָתַן – רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יִתֵּן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יִתֵּן.

2 נדרים פתח ↗

מַאי שְׁנָא מֵהָהוּא דַּאֲמַר לְהוּ: אִי לָא אָתֵינָא מִכָּאן עַד תְּלָתִין יוֹמִין לֶיהֱוֵי גִּיטָּא. אֲתָא וּפַסְקֵיהּ מַעְבָּרָא. אֲמַר לְהוּ: חֲזוֹ דַּאֲתַאי, חֲזוֹ דַּאֲתַאי! וַאֲמַר שְׁמוּאֵל: לָא שְׁמֵיהּ מֵתְיָיא. אַמַּאי? וְהָא מֵינָס אֲנִיס!

2 בבא מציעא פתח ↗

אָמַר רַב נַחְמָן: הַשְׁתָּא דַּאֲמוּר רַבָּנַן אַסְמַכְתָּא לָא קָנְיָא, הָדְרָא אַרְעָא וְהָדְרִי פֵּירֵי. לְמֵימְרָא דְּסָבַר רַב נַחְמָן מְחִילָה בְּטָעוּת לָא הָוְיָא מְחִילָה?

3 בבא בתרא פתח ↗

גְּמָ׳ בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַבִּי יוֹסֵי סָבַר: אַסְמַכְתָּא קָנְיָא, וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: אַסְמַכְתָּא לָא קָנְיָא. אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. כִּי אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי, אֲמַר לְהוּ: וְכִי מֵאַחַר שֶׁרַבִּי יוֹחָנָן מְלַמְּדֵנוּ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי, אֲנִי מָה אֶעֱשֶׂה?

4 בבא בתרא פתח ↗

מַתְנִי׳ מִי שֶׁנִּמְחַק שְׁטַר חוֹבוֹ – מַעֲמִיד עָלָיו עֵדִים, וּבָא לִפְנֵי בֵּית דִּין, וְעוֹשִׂין לוֹ קִיּוּם: ״אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי נִמְחַק שְׁטָרוֹ בְּיוֹם פְּלוֹנִי,

5 בבא בתרא פתח ↗

אֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי בֵירוּרִין אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם וְכוּ׳. מַאי ״שְׁטָרֵי בֵירוּרִין״? הָכָא תַּרְגִּימוּ: שְׁטָרֵי טַעֲנָתָא. רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר: זֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד, וְזֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד.

1 המשנה החמישית וענינה לבאר בה ענין החלק הרביעי והוא שאמר מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלני תן לו שטרו והגיע הזמן ולא נתן ר' יוסי אומר יתן ר' יהודה אומר לא יתן אמר הר"ם ר' יוסי סבר אסמכתא קניא והוא שיאמר אדם כשתעשה כך או כשיהיה דבר פלני על ענין זה יש לפלוני עלי כך וכך מזהב וכיוצא בזה וכל מה שיהיה על דרך זה יקרא אסמכתא ואין מתקיים מזה כלומר ואינו ראוי בשום פנים אלא אם נטל קנין על זה בבית דין חשוב ויתפיס זכיותיו ויאמר כי כשיהיה הדבר תעשה ממה שבזכויות האלה כך וכך וראוי שיעיינו בזה הרבה שמא הוא אנוס ומתוך האונס אינו יכול לקיים האסמכתא ואין שם בית דין חשוב אלא כשהיו סומכין בארץ ישראל כמו שנבאר עוד:

2 אמר המאירי מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ביד שליש והתנה שאם לא יפרע אותו מקצת הנשאר מכאן ועד יום פלני יהא אותו שליש מחזיר לו שטרו לגבות את כלו שלא ינכה ממנו אותו מקצת שפרע והגיע זמן ולא נתן ר' יוסי אומר יתן מפני שהוא סובר אסמכתא קניא ואע"פ שאין כאן במה יקנה שהרי אין כאן קנין הרי הוא כמי שאומר שאותן שפרע מחולין ויהיה כל השטר בקיומו ור' יהודה אומר לא יתן אסמכתא לא קניא והלכה כר' יהודה וכן בכל דבר שיש בו צד גזום כגון אם יהיה כך אתן לך כך ואם לא אעשה כך אתחייב לך בכך וכבר ביארנו במציעא ס"ו ב' שיש צדדין שהאסמכתא קונה בו כגון מעכשו וכגון שקנו מידו עליה בבית דין חשוב ושהתפיס זכיותיו בבית דין על כך ובטל... את כחם ליתנו לבעל דינו אם לא בא שכל כיוצא בזה אם הגיע היום נותנין אא"כ ארעו אונס כגון שעכבו נהר וכמו שמפורש במסכת נדרים כ"ז ב' וכבר כתבנו הענין במציעא ומ"מ כל שמחייב עצמו סתם שלא כדרך אסמכתא ר"ל שלא תלה חובו באיזה דבר אם יהיה אם לא יהיה אלא שחייב עצמו במנה הן בעדים ובאתם עדי הן בשטר אע"פ ששניהם והעדים מודים ויודעים שלא היה חייב לו כלום חייב וכן כתבו הגאונים ואף סוגיא שבכתבות פרק הנושא ק"א ב' מוכחת כן בפירוש לפי מה שביארנו בה כמו שכתבנו שם וכן כתבו בכאן גאוני ספרד שכל שאמרה שלא בלשון אסמכתא כגון שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר לו פלני חייב לי כל מנה שבשטר אלא שאם יפרעני כך וכך מכאן ועד יום פלני יהא מקצת החוב מחול לו מעכשו מחזיר וגובה את הכל ואין כאן משום רבית הואיל ואלו פרעו לזמן שקבע לו היה מוחל לו אותו מקצת:

3 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

4 המשנה הששית והכונה לבאר בה ענין החלק החמישי והוא שאמר מי שנמחק שטר חובו מעמיד עליו עדים ובא לפני בית דין והם עושים לו קיום איש פלני בן פלני נמחק שטרו ביום פלני ופלני עדיו נקרע פסול נתקרע כשר נמחק או נטשטש אם היה רשומו נכר כשר אמר המאירי מי שנמחק שטר חובו כגון שנפל עליו מים או דיו ומתירא שמא ימחק עד שלא יהא רשומן של אותיות נכר הרי זה מעמיד עליו עדים שיהו רואין ענין השטר קודם שיטשטש כלו ושיקיימו חתימת העדים אם מתירא שמא ימחק כלו קודם שיגיע לבית דין ואח"כ בא לב"ד וב"ד עושין לו קיום ואם עדין רשומן נכר כותבין לו איש פלני נמחק שטרו ביום פלני ומתירא שמא יטשטש כלו ובא לפנינו וכו' וזהו נסחו ופלני ופלני עדיו ופירשו בגמ' שאם כתבו בהטפסה זו שהוזקקנו לעדותן של עדים החתומים ונמצאת מכוונת והוא הדין אם נתקיימה חתימתן בפניהם גובה בשטר זה החדש אף ממשעבדי ואין צריך להביא עדים ראשונים ולקיים חתימתם וב"ד קורעין שטר הראשון ומעמידין אותו על זה ואם לא כתב כן הרי אפשר שהוא עצמו כתב שטר זה וזייף חתימת עדים ואם כן כשמטפיסין לו אין מטפיסין לו אלא שענין השטר כך היה ושהיו חתומים שם פלני ופלני אלא שלא נתקיימה חתימתם לפניהם ומשאירין השטר הראשון בידו שאם תתקיים חתימתם גובה ואם לאו אינו גובה ומ"מ עיקר הענין שלא יטפיסו עד שתתקיים חתימתם לפניהם ואם נטשטש הכל כשהגיע לידם מעידים העדים שראוה אחר שנמחקה ומעידים על ענינה ופרטיה ושם עדיה ושהכירו חתם ידיהם ומטפיסין הענין אע"פ שאי אפשר להם להעתיק מלה במלה ומ"מ עדי השטר עצמם אין כותבין לו שטר אחר אע"פ שנמחק בפניהם אלא באים לב"ד וב"ד עושין לו קיום על הדרכים שהזכרנו וגדולי המפרשים כתבו שאם נמחק כלו כשהגיע לב"ד צריך שתהא חתימת העדים נכרת והם יקיימוה שלא יהא הקיום בשנים שהרי קיום שטרות בשלשה אם כן זה שאמר ופלני ופלני עדיו פירושו על עדי המחק ולא יראה כן:

5 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

« מאירי על בבא בתרא קס״ז ע״ב מאירי על בבא בתרא קס״ח ע״ב »