1האחים שקנו אתרוג מתפיסת הבית או מאיזה ממון המשתף ביניהם ונטלו אחד מהם ויצא בו אם יכול לאכלו עד שלא יקפידו אחיו או שתפיו עליו יצא אף ביום ראשון ואם לאו לא יצא ויש גורסין בה דוקא אתרוג כלומר שאין אומרים אף בשאין לאחיו קפידא עליו שיצא אלא כשהניח להם אתרוג לכל אחד ואחד שאע"פ שצריך שומא בחלוקתם לפי חשיבותם וגריעותם מ"מ הואיל וסתמן למצוה אין קפדים זה על זה בכך והרי זה כדבר שאין צריך שומא שכל אחד רשאי לחלוק שלא מדעת חברו אבל אם לא הניח להם אתרוג אע"פ שהניח להם שוה אתרוג בשאר פירות אין זה כלום וחכמי הצרפתים אין גורסין כן אלא אף בשלא הניח להם כנגדו כלום כל שאין קפדים בכך יצא וכתבו שעל זו סמכו מנהג לצאת כל הקהל בלולב אחד קנוי מן הקפה שדעת כל הקהל להיות חלק כלם נתון לנוטל עד שיצא בו ואח"כ יחזיר וסתמן כפירושן וכן המנהג:2מי שאמר לחברו אתרוג זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי נטלו ויצא בו החזירו יצא שמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה לא החזירו לא יצא הואיל ולא נתקיים התנאי בטלה המתנה למפרע ואין כאן ערער מצד תנאי ומעשה בדבר אחד שהתנאי בטל והמעשה קיים שכל שבעל מנת אינו צריך לרוב דיני התנאי וזה אחד מהם כמו שכתבנו במציעא פרק האומנין צ"ד א' ומה שיצא ערער בשמועה זו מצד שאם הקדישה אינה מוקדשת כבר ביארנו הענין למעלה:3כל זה שביארנו ואם ירד ראשון ומכר ואכל אין לשני אלא מה ששייר ראשון דוקא כשאמר ואחריך לפלני אבל אם אמר ואחריך לעצמי כגון שמכר לו לפירות לכל ימי חייו אין בידו למכור כלום מעשה היה באשה אחת שהיה לה דקל בתוך שדה של אחד מן החכמים ומתוך שהיה קפיד עליה בכל עת שהיא באה לשב מצד דישת הקרקע התפשרו ביניהם והקנתה לו הדקל לכל ימי חייו והלך הוא והקנהו לבנו ואמרו לו שלא עשה כלום שזו כיונה להיות הדקל חוזר לעצמה וכל שמשייר לעצמו הרי הוא משייר גוף הקרקע לגמרי ואין ביד הלוקח למכור וכן הדין אם אמר אחריך ליורשי שכל שמשייר לעצמו משייר הוא לראוי לירשו אחריו ויש חולקים בזו אלא שהדברים נראין כן ויש מי שאומר שאף במשייר לעצמו או ליורשו דוקא בדרך זה שלא הקנה לו אלא לכל ימי חייו אבל אם הוסיף עוד לומר ואחריך לי או ליורשי אם מכר מכר ואין הדברים נראין כלל גדולי המחברים כתבו שלא נאמר מכר מכר אלא כשמכר לאחר אבל אם מכר לבנו או ליורשו אין זה כלום וכבר כתבנו ענין זה למעלה וכן פירשו גאוני הראשונים ואע"פ שאין הדברים נראין לענין פירוש השמועה יראה מ"מ שהדין כך הוא:4מי שאמר לחברו שור זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו הקדישו והחזירו הרי זה מוקדש ומוחזר אבל אם אמר על מנת שתחזירהו לי מוקדש אבל לא מוחזר וחייב לשלם ואף לדעת האומר אומרים באיסורי הנאה הרי שלך לפניך בזו הואיל והתנה בחזרתו לחזרה מעליא הוא צריך וגדולי המחברים כתבו שאינו קדוש וכבר כתבנו מזה בכדי היכולת למעלה:5התבאר בכתבות פרק מי שהיה נשוי שמי שאמר לאשה פנויה נכסי לך ואחריך לפלני ונשאת הרי הבעל נקרא לוקח ואין לאחריך במקום בעל כלום אבל אם היא נשואה הרי הוא כמי שאמר אחריך יקנה פלני ולא הבעל ואם מכרה לאחר ומתה הבעל מוציא מיד הלוקח והאחריך מיד הבעל והלוקח מיד האחריך ומעמידין אותה ביד הלוקח ואין אומרים יחזרו חלילה עד שיעשו פשרה מפני שהבעל והאחריך לא הפסידו כלום שלא הוציאו בה דמים אבל הלוקח הוציא בו מעותיו וראוי לחוס עליו: