מאירי על בבא בתרא קל״ד ב

1 בעל שאמר גרשתי את אשתי למפרע אינו נאמן ר"ל שאם זינתה בעדים ובא הבעל ואמר גרשתיה ופנויה היתה אינו נאמן מכאן ולהבא ר"ל לפטרה מן החליצה ומן היבום אע"פ שבידו לגרשה והיה לנו להאמינו לגמרי אינו כן אלא נאמן הוא במקצת ואינו נאמן לגמרי וחוששין לה וחולצת ולא מתיבמת ואם כנס מוציא שאין זו אלא ספק גרושה וכל שכן במי שאמר קדושין על תנאי נתתי לה ולא נתקיים התנאי ואף כשכנסתיה לא בעלתי עד שיהא התנאי מחול בבעילתי אלא נזהרתי שלא לבעול כדי שלא ימחל התנאי והרי לא נתקיים התנאי ונמצאת שאינה צריכה חליצה שאינו נאמן להכשירה לכהן וכל שכן להחזיקה בבתולה ולהפקיעה מדין אלמנות ולהכשירה לכהן גדול ואין זה דומה ליש לי בנים שנאמן לפטרה שזה עוקר את הנשואין הן בקדושי תנאי הן בגט ועקירת נשואין באשה מוחזקת תחת בעלה אין להאמינו כל כך:

2 חכמי הדורות שלפנינו כתבו גם כן באשה שאמרה לבעלה גרשתני שהיא נאמנת שחוששין לה וקל וחומר אם בגרשתי את אשתי שיש בו טעם מה לי לשקר הואיל ובידו לגרשה חוששין לה גרשתני שאין שם אלא חזקה דאינה מעיזה לא כך שכן שחוששין לה הילכך אין מתירין אותה לשני בלא גט ואע"פ על פי שבפרק התקבל אמרו וליהמנה מדרב המנונא אלמא רב המנונא אף לכתחלה הוא אומר כן מ"מ לענין פסק חוששין לה וחולצת ולא מתיבמת ובחייו אין לה התר בלא גט ויראה מדבריהם שאם כנס שני קודם שגירש ראשון מוציאין כזו שביארנו בגרשתי את אשתי ויפה כיוונו וכבר יש לנו בדברי רב המנונא דרכים אחרים כמו שיתבאר במקומו בע"ה:

3 בעל שאמר גרשתי את אשתי ודבר זה אמרו למפרע כגון שזינתה באחד בניסן ובאו עדיה בחמשה עשר בו ואמר כבר גרשתי מאדר שכבר כתבנו שאינו נאמן כלל ואם אמר כן מכאן ולהבא לענין חליצה ויבום כתבנו שאינו נאמן לגמרי וחוששין לה ומ"מ לענין אם היא מזנה מכאן ואילך נאמן מעתה צריך שתדע שאם אמר כן עליה למפרע הואיל ואינו נאמן על מה ועבר אינו נאמן עליה בעדות זו אף לענין אם היא מזנה מכאן ואילך שאין חולקין עדות אחת להאמין בחציו ולהכחיש בחציו ואע"פ שבבעל שהעיד בבית דין איש פלוני בא על אשתי אמרו בראשון של סנהדרין י' א' שהוא מצטרף עם אחד שבשוק להרגו אבל לא להרגה שהרי אצל אשתו פסול הוא לעדות אלמא שחולקין את עדותו ונאמן אצל בועל ואינו נאמן אצל האשה וכן בפרק ברירה כ"ה א' אמרו שם בבר בינתוס דאסהיד חד עליה דלדידיה אוזיף ברביתא והימנוה לגבי בר בינתוס ולא לגבי דידיה למפסלה וכן ביבמות בעד שאמר הרגתיו שמשיאין את אשתו דמהימנינן ליה על מיתת הבעל ולא להריגה דידיה למיפסליה בכל אלו שני גופים הם וכל שמעיד בשני גופים חולקים את עדותו להיות כל גוף מהם עדות אחת בפני עצמה אע"פ שהעדות אחת אבל בעדות אחת שבגוף אחד אין חולקין את עדותו ועל דרך שכתבנוה בראשון של גיטין בעבד שהביא גיטו וכתוב בו עצמך ונכסי קנויים לך או כל נכסי קנויים לך שקנה עצמו ולא קנה נכסים שחולקין הדבור וקנה עצמו מפני שהוא נאמן להביא גיטו ואינו צריך לקיימו כמו שיתבאר שם ולא קנה הנכסים עד שיתקיים הגט בחותמיו שאין אדם קונה נכסים אלא בראייה:

4 מעתה צריך אתה לברר שבתלמוד המערב אמרו כתב נכסיו לשני בני אדם והעדים קרובים לזה ורחוקים לזה ר' יוחנן אמר פסול ר' שמעון בן לקיש אמר כשר אמר ר' אלעזר מתניתין מסייעא לר' יוחנן מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה וכו' וודאי הלכה כר' יוחנן שהרי כל שנחלקו שניהם הלכה כר' יוחנן וכל שכן בתלמוד שלו וכן פסקוה גדולי הפוסקים במסכת מכות ונמצא שאף בשני גופים אין הדבור נחלק ופוסלין אותו אף אצל זה שהעדים כשרים אצלו עד שמתוך כך פסקו מחשובי תלמידיהם של גדולי הפוסקים שהלכה כר' שמעון בן לקיש ואע"פ שברוב מקומות הלכה כר' יוחנן זו אין עיקר המחלוקת שלהם לענין פלגינן דבורא מחלקת ישנה היא וכל בתרי גופי פלגינן והראיה בראשון של מכות באילעאי וטוביה דהוו קריביה דערבא ולא פסלום לענין מלוה ולוה אלא מטעם דאי לית ליה ללוה בתר ערבא אזלינן אלמא כל בתרי גופי פלגינן דבורא וכן ראיה ממה שאמרו בתלמוד המערב בראשון של גיטין כתב כל נכסיו לעבדו הוא גיטו הוא מתנתו מה את עבד ליה בגט ועררו בטל ר"ל שאם אמר בפני נכתב ובפני נחתם יהא עררו בטל אף אצל המתנה או במתנה ויהא עררו קיים כלומר אע"פ שבטל אצל הגט ייבא כהדא כתב כל נכסיו לשני בני אדם ועדים רחוקים לזה ר' יוחנן אמר פסולים לשניהם וריש לקיש אומר כשרים לזה ופסולים לזה אמר ר' אלעזר מתני' מסייעא לר' יוחנן מה שנים נמצא אחד וכו' איתפלגון ר' חנינא חברין דרבנין ורבנין חד אמר יאות אמר ר' אלעזר וחד אמר לא אמר יאות מאן דאמר יאות נעשה כעדות אחת באיש אחד ובטלה מקצתה בטלה כלה מאן דאמר לא יאות נעשה כשתי עדויות כשרים לזה ורחוקים לזה זהו נסח דבריהם ומאחר שפסקנו בראשון של גיטין בעצמך ונכסי קנויים לך עצמו קנה נכסים לא קנה אלמא הלכה כדברי האומר לא אמר ר' אלעזר יאות ואף רבינו האיי כתב בתשובה בשטר צואה שעדיה קרובים לזה לאחד מן היורשים או מן המקבלים מתנותיו ופסולים לאחר שכשרים הם אצל הרחוק ופסולים לקרוב ומטעם דכל בתרי גופי פלגינן דבורא ומ"מ לענין מה שפסקו גדולי הפוסקים כר' יוחנן חזרה קושייתנו ויש מתרצין בה שאין דומה לאותן שהזכרנו שאלו שבסנהדרין וביבמות עיקר העדות בהן שרבע או שהלוה ברבית או שמת ושאר הדברים אינם מכוונים כלל וראוי לחלוק את הדבור להכשיר מה שבו עיקר הכונה אבל זו הכונה אחת לשתיהן וגדולי קדמונינו שבנרבונה תירצוה שכל שהפסלות משום קורבא אין חולקין את הדבור שהרי התורה לא חלקתה אדרבה אמרה מה שנים נמצא אחד מהם וכו' וזו שבתלמוד המערב פסול קורבא הוא אבל כל שאין פסולו של זה בא מפסול קורבא אצל זה אלא שהוא בעל דבר ואינו ראוי להעיד עליו כלל אין זה נקרא עדות כלל אצל זה עד שיהא ראוי להזכיר בה חלוקת דבור של עדות שכל שאצל אשתו בעל דבר הוא וכל שכן אצל עצמו כההיא דהרגתיו ולדידי אוזיף ברביתא והביאו ראיה ממה שאמרו במסכת מכות לדעת ר' יוסי שאמר אפילו הם מאה ונמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אפילו לא נתכוונו להעיד אלא מעתה הורג ורובע יצילו הואיל ואין כשרים לעדות שקרובים הם אצל עצמן ותירץ על פי שנים עדים יקום דבר במקיימי דבר הכתוב מדבר אבל בעלי דבר אין פוסלין בצירופן ואין אומרים מצדם נמצא אחד מהם וכו' וזהו שאמרו בפרק חזקת וליסלקו תרי מנייהו ולידיינו ואין פוסלין אותם מפני שהיתה תחלתם בפסלות שאין עליהם תורת עדות כלל הואיל וקודם שנסתלקו היו להם בעלי דבר ולדעתם יראה שאם אמר איש פלוני בא על אחותי שהפסול משום קורבא אין חולקין את הדבור ואין הבועל נהרג בצירופו עם אחר ואם כן הוא לא היה לו לבעל התלמוד להשמט ממנה ומ"מ אנו כתבנוה שם בהדיא כדעת זה ומ"מ למדנו מדבריהם שענין זה אין בו חלוק בין עדות שבשטר לשבעל פה כל שהעדים קרובים לזה ורחוקים לזה פסול לשניהם בכל דבר שחל עליו שם עדות:

5 וגדולי הראשונים שבקטאלוניאה פירשו זו שבכאן בעדות על פה ושל תלמוד המערב בשטר וכל שהוא בשטר אחד אין חולקין את הדבור הא כל שבעל פה פסולים לזה וכשרים לזה ושמא תאמר והלא זו שבגיטין בשטר הוא לא נאמר כן אלא בשיש פסלות בשטר כגון שקרובים לזה אבל זו שבגיטין אין פסלות בשטר כלל שאלו היה מקיימה קנה אף הנכסים ועדין יש לומר שיביא עדים ויקיים ויזכה בנכסים ומ"מ אף בשטר ואף בשיש בה פסלות דוקא בשנתערבו המתנות כגון שכתב נכסיו לשני בני אדם אבל אם חילק המתנות כגון שיאמר לראובן שדה פלנית ולשמעון חצר פלנית ועדים קרובים לזה ורחוקים לזה זה שהם רחוקים לו מתנתו קיימת ששתי עדויות הם אע"פ שהם בשטר אחד ואין עדות של זה תלויה בשל זה וכן פסקוה גדולי המחברים:

6 בראשון של מכות התבאר שכל שהעדים קרובים לערב אע"פ שאין קרובים ללוה ולמלוה פסול מאחר שאם אין ללוה הולכין אחר הערב הרי הוא כגוף אחד ואף בזו יש לדקדק עליה דרכים אלו שכתבנו מתוך הירושלמי שהזכרנו ושם יתבארו עיקרי הדברים בע"ה:

7 זה שנתגלגל למעלה מלשון תלמוד המערב ענין נמצא אחד מהם קרוב או פסול שעדותן בטלה לא כל המדות שוות בו וענין זה עיקר באורו בראשון של מכות וקצור הדברים בדין זה הוא שאפילו הם מאה אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה ומ"מ דוקא בשנתכוונו כלם להעיד וכיצד בודקין אותם אומרים להם כשבאתם לראות ענין זה שמא היתה כונה שלכם להעיד או שמא לא היתה כונתכם אלא כמי שבא לראות ואם אמרו שלהעיד באו הכל בטל ואין חוששין שמא יאמרו כן שלא נחשדו ישראל להעיד שקר אלא והצילו ושפטו כשם שמצוה להציל כך מצוה לדון ואם אמרו שלא באו אלא לראות תתקיים העדות בשאר ודברים אלו כתבו גדולי הפוסקים דוקא בעדות שבעל פה אבל בעדות שבשטר שיש בו עדים כמה שיהיו ונמצא ביניהם קרוב או פסול או שהעדים קרובים זה לזה כל שלא נודע בעדות ברורה שכלם ישבו להעיד וכתבו עדותם זה בפני זה אין מבטלין אותה מספק ואומרים כל חד וחד רווחא למאן דקשיש מיניה שבק והקרוב חתם באותו ריוח שלא מדעת חברו הא מ"מ צריך להזהר שלא לחתום במעמד אחד וזה בפני זה ואם אין שם אלא שנים ואחד מהם קרוב או פסול אע"פ שנמסר בפני שנים פסול שהרי זה מזוייף מתוכו כמו שיתבאר במקומו וכבר הארכנו בדין זה בראשון של מכות: