1המשנה הששית והכונה בה ככונת מה שלפניה ואמר על זה הכותב נכסיו לאחרים והניח את בנו מה שעשה עשוי אבל אין רוח חכמים נוחה הימנו רשב"ג אומר אם לא היו בניו נוהגין כשורה זכור לטוב אמר הר"ם ואין הלכה כרשב"ג והלכה כר' יוחנן בן ברוקה:2אמר המאירי הכותב כל נכסיו לאחרים והניח את בניו וכגון שעשה כן בלשון המועיל כגון שנתנם במתנה מה שעשה עשוי אבל אין רוח חכמים נוחה הימנו רשב"ג אומר אם לא היו נוהגים כשורה זכור לטוב ומ"מ הלכה כתנא קמא וכמו שאמרו לא תיהוי באעבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא דלא ידעת הי זרעא מעליא נפיק מיניהו ואל תפקפק בדברי רשב"ג שבמשנתנו שאין למדין מן הכללות:3זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:4לא סוף דבר כתב לאחרים והניח את בניו שאין רוח חכמים נוחה הימנו אלא אפילו הקדיש כל נכסיו והניח את בניו עניים אין רוח חכמים נוחה בכך והבנים אצל נכסי אביהם כעין מוחזקים הם מיהא במקצתם והמשיל לאותם מהם מכל וכל אין רוח חכמים נוחה הימנו אלא יהא כל אדם נותן חקו לכל דבר ומכלכל את העניים כראוי להם יקדיש ויתן ויוריש וזהו כבודו וכבוד שמים ואפילו אין בניו נוהגים כשורה שמא יצא מהם מי שהוא ראוי לכך ואם חושש להפסד ממונו ימנה להם אפטרופוס הזריז בשמירתם ויעשה הוא המוטל עליו ודעת קונו מה שתרצה תעשה:5מעשה באחד שלא היו בניו נוהגין כשורה וכתב כל נכסיו ליונתן בן עוזיאל מה עשה יונתן בן עוזיאל תיקן את המתקלקל עם צירוף קיום מצות המת ומכר שליש לעצמו והקדיש שליש והחזיר לבניו שליש והיו מקצת חכמים מוחים בידו על שהיה מעביר כונת המוריש ולא השגיח בהם אחר שלא התנה הנותן על כך ואפילו היתה כונתו לכך דברים שבלב אינם דברים הא אם התנה הנותן בפירוש על מנת שלא להחזיר כלום לבניו והחזיר בטלה המתנה שכל תנאי שבמתנה הן שהתנה הנותן הן שהתנה המקבל וזכה בהם נתקיים התנאי נתקיימה המתנה לא נתקיים התנאי בטלה המתנה אחר שהתנה תנאי הראוי על הדרכים שכבר ביארנו בדיני התנאים ויש מפרשים במעשה זה שהאב הדיר את הבנים הנאה וזהו שהזכירו בו ענין בית חורון:
