1כל שנדר או נשבע שבועת בטוי וראה עצמו מצטער בקיום אותו הנדר או אותה השבועה ונתחרט או שנולד דבר הגורם לשנוי רצונו וכיוצא באלו הרי זה הולך אצל חכם ומקום שאין חכם הולך אצל שלשה הדיוטות ומודיע להם חרטתו ושכעס איזו סבה הביאתו לכך ושאלו הרגיש בצערו לא היה נודר כך או נשבע והם אומרים לו מ"מ תהית כלומר אם הוא מתחרט והוא אומר הן והם אומרים שרוי לך מותר לך מחול לך ואין אומרים מופר לך ולא נעקרה שבועתך שאין הפרה מעיקר הנדר או השבועה אלא לבעל ולאב אבל חכם או הדיוטות מתירין כמו שיתבאר במקומו:2הקדש טעות אינו הקדש כיצד אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון הקדש ויצא לבן והוא סבור שלבן הקדיש ונמצא ששחור הקדיש אינו הקדש כלל ואינו צריך שאלה אבל הקדש שאינו טעות אם נשאל עליו לחכם עד שמצא בו פתח שעושהו כעין טעות הרי זה יכול לישאל עליו והרי הוא חלין וכן בכל דבר הקדוש במוצא שפתיו של זה הנשאל כגון תרומות ומעשרות וכיוצא בהן כל זמן שהן בידו ר"ל שלא ניתנו לכהן או לגזבר כמו שהתבאר בנדרים פרק ירק ומעתה שחט קדשים בחוץ שמתחייב כרת ילך אצל חכם ואם מצא לו פתח עוקר את ההקדש מעיקרו ועשאו כהקדש טעות:3אע"פ שהשוחט בחוץ חייב כמו שביארנו המולק בחוץ פטור כמו שיתבאר במקומו:
