1דוחין קדשים הנאכלים כלומר, קרבן הפסח שהוא קודש העומד לאכילה, כששחטו שלא לשמו — יידחה אצל קדשים אחרים הנאכלין גם הם, דהיינו שלמים, ואין דוחין קדשים הנאכלין אצל קדשים שאינן נאכלין, דהיינו עולה.2ומקשים: אטו וכי חטאת ואשם מי לא מיתאכלי האם אינם נאכלים? ואם כן מדוע ייעשה שלמים?3אלא כך צריך לומר: דוחין פסח שהוא קדשים הנאכלין לכל אדם מישראל אצל שלמים שהם קדשים הנאכלין לכל אדם, ואין דוחין קדשים הנאכלין לכל אדם אצל קדשים שאין נאכלין לכל אדם, לפי שחטאת או אשם אוכלים רק הכהנים.4ר' יוסי בר' אבין אמר באופן אחר: דוחין קדשים קלים אצל קדשים קלים כשלמים, ואין דוחין קדשים קלים אצל קדשי קדשים, שהם עולה חטאת ואשם.5מתקיף לה מקשה על כך רב יצחק בר' סבריו, אם זהו טעמו של דבר, אימא אמור משום כך: אם שחטיה שחט אותו את הפסח לשם מעשר ליהוי שיהיה מעשר, שהרי מעשר בכלל קדשים קלים הוא. ומסבירים: למאי הילכתא למה לאיזו הלכה יהיה מעשר, כלומר מה ההבדל אם הוא שלמים או מעשר? שלא ליבעי יצטרך להביא עמו נסכים, כדין מעשר, וכן למלקא עליה ללקות עליו ב"לא ימכר" ב"לא יגאל" ויקרא כז, לג, שמעשר אי אפשר למוכרו כלל, גם לא לאחר שחיטה!6ומשיבים: אמר קרא המקרא: "העשירי יהיה קדש" ויקרא כז, לב, לומר: זה העשירי בלבד מעשר הוא, ואין אחר שנשחט לשמו נחשב למעשר.7ומקשים: ועדיין אימא אמור כך: אם שחטיה שחט אותו את הפסח לשם בכור — ליהוי שיהיה כבכור, למאי הילכתא למה לאיזו הלכה למעשה? שלא ליבעי יצטרך נסכים כמו שלמים, אי נמי דליתביה או גם כן שיתן אותו לכהנים כבכור!8ומשיבים: בכור נמי גם כן בגזירה שווה של "עברה" "עברה" ממעשר גמר למד, ולכן כמו המעשר אי אפשר לגרום לבהמה סתם שיהא דינה כבכור.9ומקשים: ואימא ואמור כך: אם שחטיה שחט אותו את הפסח לשם תמורה — ליהוי שיהיה תמורה, למאי הילכתא למה לאיזו הלכה למעשה? למלקא עליה ללקות עליו משום שעבר ועשה תמורה. אי נמי למיקם עליה או גם כן להיות אסור עליו ב"לא ימכר ולא יגאל" ויקרא כז, לב!10אמר מר זוטרא בריה בנו של רב נחמן, אמר קרא המקרא: "והיה הוא ותמורתו" ויקרא כז, לג, זו הבהמה שהמירו בה היא נעשית תמורה, ואין דבר אחר שנשחט לשם תמורה נעשה תמורה.11ושואלים עוד, ואימא ואמור: אם שחטיה שחטו את הפסח לשם קרבן תודה ליהוי שיהיה כי כמו תודה, למאי הילכתא למה לאיזו הלכה? להטעינו לחם, שיהיה צריך להביא עמו חלות כמו שמביאים עם התודה!12ודוחים: מי איכא מידי האם יש דבר כזה שפסח גופיה עצמו כשמקריבים אותו לשמו לא בעי אינו צריך לחם, ומותרו והמותר שלו, שאינו קרב, כגון כששוחטו שלא לשמו, בעי יהיה צריך לחם?13ומשיבים: אי הכי אם כך אתה אומר, השתא נמי עכשיו גם כן לפי ההלכה שהוא נעשה שלמים, אפשר לשאול: מי איכא מידי האם יש דבר כזה שפסח גופיה לא בעי עצמו אינו צריך נסכים, ואילו מותרו כשהוא נשחט שלא לשמו בעי צריך נסכים כדין שלמים?14ומתקנים: אנן הכי קאמרינן אנו כך אמרנו כך היתה השאלה: מי איכא מידי האם יש דבר שמותר תודה עצמה לא בעי אינו צריך לחם, ואילו מותר דאתיא להו מעלמא שבאה לו מהחוץ, כפסח זה שנשחט לשם תודה, בעיא צריך לחם? ושבים לדון בעיקר הראיה שפסח שנשחט שלא לשמו קרב שלמים, מן הפסוק "ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים".15מתקיף לה מקשה עליה רב יימר בריה בנו של רב הילל: וממאי וממה מסיק אתה שפסוק זה במותר פסח כתיב נאמר שנשחט שלא לשמו? דילמא שמא במותר אשם כתיב נאמר, שהרי גם האשם בא מן הצאן בלבד!16אמר רבא, אמר קרא המקרא: "ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים" ויקרא ג, ו, לומר: דבר השוה בכל הצאן, בין בכבשים בין בעיזים. מה שאין כן באשם, שבא רק מן האילים.17מתקיף לה מקשה על כך ר' אבין בר חייא, ואיתימא ויש אומרים שהקשה זאת ר' אבין בר כהנא: בכל אתר את אמרת בכל מקום אתה אומר שהלשון "מן" בא להוציא ולמעט, ולפי זה "מן הצאן" צריך להיות דבר הבא רק מחלק מן הצאן, ואילו כאן אתה מפרש "מן הצאן" — כל הצאן, לרבות!18אמר ר' מני: הכא נמי כאן גם כן "מן" בא להוציא, שהרי אין הפסח בא אלא בחלק מן הצאן, דלא אתי שאינו בא כשהוא בן שתי שנים ולא אתי ואינו בא בנקיבה.19ועוד מתקיף לה מקשה על כך על הראיה מן הכתוב רב חנא בגדתאה קושיה אחרת: ומי מצית אמרת האם יכול אתה לומר דכי כתיב האי שכאשר נאמר כתוב זה "ואם מן הצאן קרבנו" וכו' במותר פסח כתיב כתוב? והא מדכתיב והרי ממה שנאמר מיד אחר כך: "אם כשב" ויקרא ג, ז "אם עז" ויקרא ג, יב, מכלל הדברים אתה לומד דלאו שלא במותר פסח כתיב נאמר, שהרי מפורש במקום אחר שהפסח בא מן הכבשים והעיזים, ומה צורך לחזור ולומר זאת!20ומשיבים: גם אם מדובר במותר פסח, ההוא מיבעי ליה לכדתניא אותו כתוב המפרט דיניהם של כשב ועז נצרך לו לכמו ששנויה בברייתא אחרת: נאמר שם "כבש" — לרבות את הפסח לאליה, שאף שלא נתפרש דבר זה בדיני הפסח, בכל אופן צריכים להקריב את האליה שלו, כמו שמקריבים בשלמים.21כשהוא אומר: "אם כבש" — הרי "אם" זה בא לרבות פסח שעיברה שנתה כלומר, שעבר את שנתו הראשונה ואינו כשר לקרבן פסח, וכן שלמים הבאים מחמת פסח שיתרבו לכל מצות שלמים, לומר שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק. כשהוא אומר שם: "אם עז" — הפסיק הענין, לימד על העז שאינה טעונה אליה.22על כך מקשים: והא מהכא נפקא וכי דבר זה מכאן הוא יוצא שפסח שעברה שנתו קרב שלמים? הלא מדאבוה דשמואל נפקא מדברי אביו של שמואל הוא יוצא, שאמר אבוה אביו של שמואל: נאמר "ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים" ויקרא ג, ו — דבר הבא מן הצאן יהא לזבח שלמים!23ומשיבים, גם לשיטתך יש להקשות: ואכתי ועדיין מדברי רב נחמן אמר רבה בר אבוה נפקא יוצא דבר זה! שאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מנין למותר פסח שקרב שלמים? שנאמר: "וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר" דברים טז, ב, והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים ולא מן הבקר! אלא מכאן למותר הפסח שיהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר, ומאי ניהו ומה הוא זה? שלמים, ואם כן יש פסוקים אחרים שבאים ללמד דבר זה!24אלא יש לומר כך: תלתא קראי כתיבי שלושה מקראות כתובים ומדברים בדיני מותר הפסח,25חד פסוק פסוק אחד למקרה של מקדיש את הפסח לאחר שעיברה עבר זמנו זמן שחיטתו וגם עיברה שנתו שקרבן הפסח הזה הוא גדול מבן שנה, ופסול. וחד ופסוק אחד למקרה של עיברה זמנו שעבר זמן שחיטת הפסח, ולא עברה שנתו שעדיין הקרבן הוא פחות מבן שנה. וחד ואחד מהם למקרה שלא עיברה לא זמנו ולא שנתו, אלא שלא הקריבוהו לשם פסח, להשמיענו שכל אלה קרבים כשלמים.26וצריכי וצריכים כל אלה להיכתב, דאי כתב רחמנא חד שאם היתה כותבת התורה רק אחד מהם, הוה אמינא הייתי אומר: מדובר דווקא היכא במקום שעיברה שנתו וזמנו, דאידחי שנדחה מדין פסח לגמרי שאין כל אפשרות להקריבו, אבל עיברה זמנו שעבר זמן הקרבת הפסח ולא עברה שנתו, דחזי שעדיין הוא ראוי להקריבו לפסח שני בארבעה עשר באייר — אימא אמור שלא, ועדיין דינו כפסח.27ואי כתב רחמנא הני תרתי ואילו היתה כותבת התורה את אלה השנים, הייתי אומר שהם קרבים שלמים משום דאידחי להו ממילתייהו שנדחו להם מעניינם, אבל היכא במקום שלא עבר לא זמנו ולא שנתו, דחזי שהוא ראוי לפסח — אימא אמור שלא, על כן צריכי צריכים להיכתב כל אלה.28א אמר רב משמיה משמו של החכם מבוג: חטאת ששחטה לשום לשם חטאת נחשון כלומר, לשם אותן החטאות שהקריבו נשיאי ישראל בזמן חנוכת המשכן ראה במדבר ז שלא כדי לכפר על עוון, אלא כעין דורון — כשירה ועלתה לבעליה לשם חובה, שאמר קרא המקרא: "זאת תורת החטאת" ויקרא ו, יח, לומר: תורה אחת לכל החטאות, שאין הבדל בין חטאת לחטאת.29יתיב יושב היה רבא וקאמר לה להא שמעתא ואומר את ההלכה הזאת. איתיביה הקשה לו רב משרשיא לרבא, ממה ששנינו בברייתא: ר' שמעון אומר: כל המנחות שנקמצו שלא לשמן אלא לשם סוג מנחה אחר — כשירות וגם עלו לבעלים לשום חובה, שלא כמו זבחים, שכשרים אך אינם עולים לבעליהם לשם חובה.30וטעם הדבר, לפי שאין המנחות דומות לזבחים, שכן הקומץ מנחת מחבת לשם מנחת מרחשת — מעשיה מוכיחין עליה כלומר, אופן עשייתה מוכיח עליה שהיא עשויה במחבת שטוחה ולא מרחשת מטוגנת בטיגון עמוק, וכן הקומץ מנחה חריבה שאין בה שמן לשם בלולה בשמן — מעשיה מוכיחין עליה שהיא חריבה, ולפיכך אין המחשבה והדיבור מועילים בה כלל.31אבל בזבחים אינו כן, דרך שחיטה אחת לכולן, דרך קבלה אחת לכולן, דרך זריקה אחת לכולן, ולכן אם נעשתה אחת העבודות שלא לשמם — מועיל בהם הדיבור, ואינם עולים לבעלים ידי חובה.32ונדייק מכאן: טעמא הטעם דווקא משום שמעשיה מוכיחין הדין כן, שהמנחה כשירה ועלתה לבעלים, הא אבל אם אין מעשיה מוכיחין — לא, ולפי דברי רב בשם מבוג, אמאי מדוע לא תעלה המנחה לבעלים? לימא שנאמר מן הכתוב: "זאת תורת המנחה" ויקרא ו, ז, תורה אחת לכל המנחות!33אלא אי איתמר הכי איתמר אם נאמר כך נאמר, אמר רב משמיה משמו של מבוג: חטאת ששחטה לא לשם חטאת נחשון, אלא על מנת שיתכפר בה נחשון — כשירה, וטעם הדבר, כי אין כפרה למתים, ולכן אין זה נקרא שינוי בעלים.34ושואלים: אם לכך התכוון, ולימא ושיאמר מת בעלמא סתם, ולמה הזכיר דווקא נחשון?35ומשיבים, הא קא משמע לן דבר זה משמיע לנו: טעמא הטעם, דווקא מפני שנשחט לשם מת הדין כן, הא אבל אם היה עושה לשם חטאת של אדם חי דומיא בדומה לחטאת נחשון — היתה פסולה, ומאי ניהו ומה הוא? ששוחט לשם חטאת נזיר וחטאת מצורע, שכמו חטאת נחשון, אין הן באות לכפר על חטא, אלא להכשיר ולטהר, ומכל מקום יש בהם דין שינוי בעלים.36ומקשים: הלוא הני אלה, אף שמעשיהן כמעשה חטאת, הרי מצד הכפרה עולות נינהו הן, ואם מקריב חטאת לשם מי שמחוייב עולה — כשרה היא, משום שאינו מחוייב כפרה כמותו ראה לעיל זבחים ג:!37אלא אי איתמר הכי איתמר אם נאמר כך נאמר, אמר רב משמיה משמו של מבוג: חטאת ששחטה על מי שמחוייב חטאת כנחשון — כשירה, כי חטאת נחשון לא היתה חטאת ממש, אלא כעין עולה היא.38איכא דאמר יש שאומר בלשון אחרת: אמר רב משמיה משמו של מבוג: חטאת ששחטה לשם חטאת נחשון — פסולה, מפני שחטאת נחשון עולה היא, והרי זה כשוחט חטאת שלא לשמה.39ושואלים: ומדוע הזכיר חטאת נחשון? ולימא ושיאמר: חטאת ששחטה לשם חטאת נזיר וחטאת מצורע, שגם הן כעולה! ומשיבים: עיקר חטאת את המקרה הראשון של חטאת יחיד נקט תפס כדוגמה.40ב אמר רב: חטאת שהפריש כדי לכפר על אכילת חלב, ששחטה לשם חטאת על אכילת דם, או ששחטה לשם חטאת עבודה זרה — הרי היא כשירה, שאין זה שינוי מעיקר שמה.41אבל אם שחטה לשם חטאת נזיר, לשם חטאת מצורע — פסולה, מדוע? כי הני אלה עולות נינהו הם, שאין להן תפקיד כפרה כחטאות ממש.42בעי שאל רבא: חטאת חלב ששחטה לשם חטאת שבאה לכפר על טומאת מקדש וקדשיו, מהו הדין? מי אמרינן האם אנו אומרים שהיא כשירה, משום שהיא באה לכפר על עבירה שיש בה כרת כמותה,43או דילמא שמא אין זו אותו קרבן, שהרי אין דינה קבוע כמותה? שהרי מביא בהמה או עוף או מנחה, לפי עושרו של החוטא ראה ויקרא ה, ג— יג.44ומעירים: רב אחא בריה בנו של רבא מתני כולהו לפסולא היה שונה בדברי רב בכולם לפסול, שגם אם שחט חטאת חלב לשם חטאת דם, או חטאת עבודה זרה — פסולה, מאי טעמא מה טעם הדבר? שנאמר: "ושחט אותה לחטאת" ויקרא ד, לג לומר: דווקא לשם אותה חטאת, ואם משנה לשם כל חטאת אחרת — פסולה.45אמר ליה לו רב אשי לרב אחא בריה בנו של רבא: בעיא את הבעיה ששאל רבא, מה דינה של חטאת ששחטה לשם חטאת טומאת מקדש וקדשיו, לשיטתכם היכי מתניתו לה כיצד אתם שונים אותה? והרי לפי דרך זו, בוודאי פסולה היא!46אמר ליה לו: את שאלת רבא אנן אנו בשינוי בעלים מתנינן לה שונים אותה, כששוחטה לשם אחרים. והכי מתנינן לה וכך אנו שונים אותה, שמתחילה אמר רבא: חטאת חלב ששחטה על מי שמחוייב חטאת דם וחטאת עבודה זרה — הרי היא פסולה, שהרי גם האחר חייב בחטאת. אבל אם שחטה על מי שמחוייב חטאת נזיר וחטאת מצורע — הרי היא כשירה, שאין המביא חטאת כזו מחוייב כפרה כמותו.47ובעיין לה הכי ואנו שואלים אותה כך: בעי שאל רבא: חטאת חלב ששחטה על מי שמחוייב חטאת של טומאת מקדש וקדשיו, מהו? מי אמרינן האם אנו אומרים שהיא באה לכפר על כרת כמותה, ולכן דינו כמקריב לשם אחר החייב חטאת דם, או דילמא שמא אין קרבנו קבוע כמותה ואין הוא נחשב מחוייב כפרה כמותו?48שאלה זו לא נפתרה, ועל כן תקו תעמוד השאלה במקומה.49ג איתמר נאמר: שחטה את החטאת לשמה על מנת לזרוק דמה שלא לשמה — מה דינה? ר' יוחנן אמר: פסולה, וריש לקיש אמר: כשירה.50ומסבירים את טעמיהם: ר' יוחנן אמר פסולה, כי מחשבין מעבודה לעבודה, שמחשבת פסול מועילה אפילו חשב מחשבת פסול ביחס לעבודה אחרת, וילפינן ולמדים אנו דבר זה ממחשבת פיגול, שאם בזמן ששוחט עשה זאת על מנת לזרוק את הדם לאחר זמנו — הרי זה מפגל.51וריש לקיש אמר כשירה היא, כי אין מחשבין מעבודה לעבודה, ולא ילפינן ואין אנו למדים ממחשבת פיגול.52ומעירים: ואזדו לטעמייהו והולכים הם בענין זה לשיטתם, דאיתמר שנאמר שחלקו בבעיה הבאה:
