1כל קרבן שדמו אינו נזרק על מזבח החיצון כשלמים אין בו משום פיגול, ולפיכך אין כלל דין פיגול בחטאות הפנימיות!2אלא צריך לומר כך: הא והא זו וזו, שתי הברייתות החלוקות בעניין פיגול בטבילת אצבע, הן כשיטת רבנן חכמים הסבורים שיש פיגול גם בחטאות הפנימיות. ולא קשיא ואינו קשה: כאן שאמרו שאין פיגול בטבילת אצבע, מדובר בחטאות החיצונות, שאף בהן יש טבילה באצבע לצורך נתינת הדם באצבע על קרנות המזבח, כאן שאמרו שיש פיגול — בחטאות הפנימיות.3ושואלים: חטאות החיצונות פשיטא פשוט שכן הוא, ואין צורך להשמיענו, שהרי לא כתיב בהו נאמר בהם "וטבל" כמו בפנימיות, ואם כן אינה נחשבת עבודה לפגל בה!4ומשיבים: אצטריך הוצרך הדבר להיאמר, שכן סלקא דעתך אמינא עולה היה על דעתך לומר: הואיל וכתיב ונאמר בהן: "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו" ויקרא ד, לד, ואי אתי ואם בא קוף רמי להו אידיה ומניח אותם את הדם על ידו של הכהן בעי למישקל זימנא אחריתי צריך ליטול דם מן הכלי פעם אחרת משום שהוא מצווה לעשות זאת בעצמו, אם כן כמאן דכתיב כמו שנכתב "וטבל" דמי נחשב,5קא משמע לן משמיע לנו כי להכי לא כתיב משום כך לא כתוב בהן "וטבל" אלא "ולקח", שבאופן זה משמע הכי כך שאין זו עבודה חשובה לפגל בה, ומשמע הכי כך, שהדבר הוא מצוה.6א שנינו במשנה שר' שמעון מכשיר מחשבה לא ראויה בהילוך, משום שהוא עבודה שאפשר בלעדיה. אמר ר' שמעון בן לקיש: מודה ר' שמעון בהולכת חטאות הפנימיות שמזים מדמם בתוך ההיכל שמחשבה לא ראויה פוסלת בהו בהם, ומדוע? הואיל והיא עבודה שאין יכול לבטלה, שהרי אינו יכול לשחוט את הקרבן בפנים, ונמצא שהוא מוכרח להוליך את הדם ממקום השחיטה להיכל.7ומקשים: והאמר והרי אמר ר' שמעון: כל קרבן שדמו אינו נזרק על מזבח החיצון כשלמים אלא בתוך ההיכל, אין חייבין עליו במחשבת חוץ לזמנו משום פיגול!8אמר ר' יוסי בר' חנינא: אף על פי שהוא סבור שאין בזה פיגול, ואינו חייב על כך כרת, מכל מקום מודה היה ר' שמעון שיש בכך לפסול, ודבר זה הוא למד מקל וחומר: ומה מחשבת שלא לשמן שהוכשרו בשלמים — פסול בחטאת, כפי ששנינו בתחילת פרק זה, מחשבת חוץ לזמנו שפוסל בשלמים — אינו דין שיפסול בחטאות?9ושואלים: ואשכחן ומצאנו לר' שמעון שהמחשבה חוץ לזמנו פוסלת בהולכת חטאות פנימיות, מחשבת חוץ למקומו מנלן מנין לנו?10אי אם תאמר שהוא לומד ממחשבת חוץ לזמנו, יש לדחות: מה לחוץ לזמנו שכן יש בו בדרך כלל חיוב כרת!11אי אם תאמר שהוא לומד את זה ממחשבת שלא לשמה — יש לדחות: מה דין שלא לשמה שכן נוהג בבמה בזמן שהבמות היו מותרות, ואין הדין כן במחשבה חוץ למקומו!12את הטענה האחרונה דוחים: דין שלא לשמן שפוסל את הקרבן במאי במה, באיזה קרבן הוא נוהג? בפסח וחטאת, והרי פסח וחטאת בבמה לא קרבו כלל, ולפיכך אין להקשות מדברים שנהגו בבמה. ונמצא שאכן יש ללמוד פסול חוץ למקומו בחטאות הפנימיות מן הפסול של שלא לשמה.13ואיבעית אימא ואם תרצה אמור: יש ללמוד פסול חוץ למקומו מדין חוץ לזמנו. ומה שדחינו שדין חוץ לזמנו חמור, שיש בו כרת — אין זו דחיה, כי דבר זה הקישא היקש הוא, שבפסוק שלמדים ממנו את הפיגול: "ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה, המקריב אתו לא יחשב לו פגול יהיה" ויקרא ז, יח דרשו חכמים: "ביום השלישי לא ירצה" — זה מחשבה חוץ לזמנו, "לא יחשב לו פיגול יהיה", שהוא מיותר — זה מחשבה חוץ למקומו. ודבר שנלמד בהיקש — אין מקשים עליו.14אמר רבא: אם תימצי תרצה לומר שר' שמעון סבר לה כבריה סבור הוא כבנו, ר' אלעזר בר' שמעון, שאמר כי השטח בין האולם ולמזבח צפון הוא, ולפיכך ראוי לשחיטת חטאות, אין מחשבה פסולה מועלת ופוסלת בהולכת דם חטאות הפנימיות אלא כשחשב מחשבה פסולה בזמן שהוליך מפתח אולם ולפנים, אבל לא כשהוליך מחוץ לשטח זה, משום שאין הכרח להלך שם, שהרי יכול היה לשחוט על פתח האולם.15ואם תמצי תרצה לומר סבר לה שהוא סבור כר' יהודה, דאמר שאומר: תוך עזרה מקדש, שלרצפת העזרה יש דין מזבח להקטיר עליה, אין מחשבה פסולה מועלת ופוסלת בהולכת סילוק בזיכין של לבונה, שהם מתירים את לחם הפנים באכילה כשמקטירים אותם, אלא בזמן שמוליך אותם מפתח היכל דרך האולם ולחוץ, עד שמגיע לעזרה, לפי שאת השולחן ניתן להניח בכל מקום בהיכל, והעזרה כולה כשרה להקטרת הבזיכים.16ואם תמצי תרצה לומר סבר שהוא סבור גם: קדושת היכל ואולם חדא אחת היא, ולפיכך אפשר מן הדין להניח את שולחן הלחם גם באולם — אין מחשבה מועלת אלא מפתח אולם ולחוץ כלומר, כשמוליך בתוך חלל פתח האולם עד שמגיע לעזרה שדינה כמזבח.17ואם תמצי תרצה לומר שהוא סבור גם: תוך הפתח כלפנים שיכול להניח את השולחן אפילו שם — אין מחשבה מועלת אפילו פסיעה אחת, אלא בכדי הושטת ידו שיניח את הבזיכים מידו על רצפת העזרה.18ואם תמצי תרצה לומר גם סבר שסבור ר' שמעון: הולכה שלא ברגל לא שמה אינה נחשבת הולכה, נמצא שאין מחשבה מועלת כלל בהולכת סילוק בזיכים.19ב ועוד לענין הולכה מסופר, אמר ליה לו אביי לאמוריה למתורגמנו של רב חסדא, בעי מיניה שאל אותו מרב חסדא: הולכה בזר מי שאינו כהן, מהו? האם היא פוסלת, כמו שאר עבודות?20אמר ליה לו: כשרה היא, ומקרא מסייעני שנאמר: "וישחטו את הפסח ויזרקו הכהנים את הדם מידם והלוים מפשיטים" דברי הימים ב לה, יא. משמע שעבודת הכהנים ההכרחית מתחילה רק בזריקה, ולא בקבלה ובהולכה שלפני כן.21מתיב מקשה על כך רב ששת ממה ששנינו בברייתא: זר, ואונן מי שמתו לא נקבר עדיין,22שיכור ובעל מום, בקבלה בהולכה בזריקה — פסול, וכן מי שהיה יושב בשעת עבודות אלה, וכן מי שעשה אותן ביד שמאל! והרי זה תיובתא קושיה חמורה על רב חסדא, שהרי בפירוש נאמר כאן שהולכה בזר פסולה.23ושואלים: והא והרי רב חסדא שהכשיר, קרא קאמר פסוק אמר כראיה, שהכהנים זרקו מיד הישראלים את הדם, וכיצד אפשר לדחות אותו כך?24ומשיבים: מדובר שם דעביד שעושה הישראל כמעשה אצטבא מדף, שהיה הכהן נותן את הכלי בידו להחזיק בו, ואחר כך היה כהן נוטל ממנו את הכלי וזורק את הדם, ולא היה מוליך את הדם.25רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו שאמרו שניהם: הולכה בזר — מחלוקת ר' שמעון ורבנן וחכמים במשנתנו, לדעת ר' שמעון שאמר: עבודה שאפשר לבטלה לאו לא עבודה היא לפוסלה במחשבה — הולכה כשרה בזר, שהרי אפשר לבטלה כששוחט בצד המזבח, לרבנן לדעת חכמים הסבורים שהיא עבודה, שהרי נפסלת במחשבה — הריהי פסולה בזר.26אמר ליה לו אביי: והא והרי שחיטה שהיא עבודה שאי אפשר לבטלה, ובכל זאת כשרה בזר! אמר ליה לו: שחיטה לאו לא עבודה היא.27ותוהים: ולא? האם אינה נחשבת כעבודה כלל? והאמר והרי אמר ר' זירא אמר רב: שחיטת פרה אדומה בזר — פסולה, ואמר רב עלה עליה: מה המקור לכך? מפני שכתוב בה במדבר פרק יט "אלעזר הכהן", ו"חוקה", שמכאן למדים שאין לשנות כתיב נאמר בה!28ודוחים: אין ללמוד מפרה אדומה, כי שאני שונה פרה, שקדשי בדק הבית היא, ואינה נחשבת כזבח.29ותוהים על כך: ולאו כל דכן ולא כל שכן הוא? אם לגבי קדשי בדק הבית הויא הרי זו השחיטה עבודה, לגבי קדשי מזבח לאו לא כל שכן שעבודה היא?30אמר רב שישא בריה בנו של רב אידי, לדחות את הקושיה: ייתכן דבר כזה, מידי דהוה כמו שהוא לגבי ראיית מראות נגעים, כדי לטמא או לטהר, דלאו שלא עבודה היא, ובכל זאת בעיא צריכה כהונה ואי אפשר לעשותה על ידי זר. וחוזרים ומקשים על דברי רבה ורב יוסף לעיל: כיצד ניתן לומר שר' שמעון מכשיר הולכה בזר משום שלדעתו ניתן לבטלה?31והרי הולכת אברים לכבש, שעבודה שאפשר לבטלה היא, שהרי יכול לשחוט את הקרבן סמוך לכבש, ובכל זאת פסולה בזר, דכתיב שנאמר: "והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה" ויקרא א, יג, ואמר מר החכם: הקרבה זו הולכת אברים לכבש!32ודוחים: היכא דגלי — גלי במקום שגילה הכתוב — גילה, והיכא שלא גלי גילה — לא גלי גילה, ובהולכת דם לא נאמר במפורש שהיא עבודת כהן.33ושואלים: ולאו כל דכן ולא כל שכן הוא? ומה הולכת אברים לכבש דלא מעכבא שאינה מעכבת את הכפרה, שהרי גם אם לא יעלו האיברים למזבח כבר חלה הכפרה בזריקת הדם — בכל זאת בעיא צריכה כהונה, הולכת דם דמעכבא שמעכבת כפרה — לא כל שכן? לכך לא ניתנה תשובה.34ומעירים: איתמר נמי נאמר גם כן שאמר עולא אמר ר' אלעזר: הולכה בזר פסולה אפילו לדעת ר' שמעון.35א איבעיא להו נשאלה להם ללומדים: הולכה שלא ברגל שלא הלך למזבח, אלא כגון שהעביר את מזרק הדם בידו, שמה הולכה או לא שמה הולכה?36ומציעים: תא שמע בוא ושמע ממה ששנינו בברייתא בראש עמוד זה: וכן יושב וכן עושה ביד שמאל — פסול בהולכה, ונדייק מכאן: הא אבל אם היה עומד דומיא דיושב בדומה ליושב, שאינו זז ממקומו ומוליך בידו — כשר!37ודוחים: דלמא שמא יושב שפסול כוונתו אפילו במקרה דקשייף מישף שמשתפשף וזז מעט תוך כדי ישיבה בקרקע, ולפי זה עומד שכשר הוא דומיא בדומה ליושב — דנייד פורתא שזז קצת, ועל ידי כך מתקיימת בו מצות הולכה ברגל.38ומציעים, תא שמע בוא ושמע ראיה מקרבן הפסח, ששנינו: שחט ישראל וקבל הכהן את הדם בכלי, והכהנים היו עומדים בשורה ממקום השחיטה עד המזבח, נתנו הכהן לחבירו וחברו לחבירו, משמע שאין צריכים להוליך ברגל, אלא די בזה שמעבירים מיד ליד!39ודוחים: התם נמי דניידי פורתא שם גם כן מדובר שהם זזים קצת ברגליהם תוך כדי ההעברה. ושואלים: ומאי קא משמע לן ומה משמיע לנו התנא בתיאור זה של עבודת הפסח, אם לא ללמדנו שאין צורך בהולכה ברגל? ומשיבים: משמיע לנו ש"ברב עם הדרת מלך" משלי יד, כח שכבוד שמים הוא שתיעשה עבודת ה' ברוב עם.40ומציעים עוד, תא שמע בוא ושמע ראיה ממה ששנינו להלן: אם קבל הכהן הכשר את הדם בכלי ומיד נתן את הכלי לפסול שהיה עומד סמוך למזבח — יחזיר הפסול את הכלי לכשר שנתן לו, כדי שיוליכו למזבח. ואם הולכה שלא ברגל הולכה — הרי כבר נעשתה ההולכה, כשנתן הכשר לפסול, ואין צורך אלא שכהן כשר יחזור ויקח את הכלי מיד הפסול!41ומשיבים: אימא אמור ותקן את הנוסח: יחזור הכשר ויקבלה, ואין צורך בהולכה ברגל.42איתמר נאמר שאמר עולא אמר ר' יוחנן: הולכה שלא ברגל לא שמה אינה נחשבת להולכה.
