ביאור שטיינזלץ על זבחים ס׳

1 אמה אל הכתף" ראה שמות לח, יד, ולפי זה, מה תלמוד לומר לגבי גובה הקלעים "וקומה חמש אמות" שמות כז, יח? הכוונה היא שמשפת מזבח ולמעלה היו חמש אמות.

2 וכן לשיטתי, שגובהו של המזבח היה עשר אמות, מה תלמוד לומר: "ועשית את המזבח... ושלש אמות קומתו" שמות כז, א? הכוונה היא לשלש אמות משפת סובב ולמעלה.

3 ושואלים: ור' יהודה, שסבור שגובה המזבח היה שלוש אמות, כפשט הכתוב, מה הוא עושה בגזירה שווה "רבוע" "רבוע" למזבח הקטורת, ממנה למד ר' יוסי שגובהו היה עשר אמות? ומשיבים: כי גמיר כאשר הוא לומד גזירה שוה של "רבוע" "רבוע" — ברחבה הוא דגמיר שלומד, שיש למדוד את מידת רוחבו מן האמצע לכל רוח. ומן המזבח שביחזקאל הוא לומד, כפי שנאמר בעמוד הקודם, ולא ממזבח הקטורת.

4 ועוד שואלים: ולר' יהודה, הסבור שגובה המזבח היה שלוש אמות בלבד, הא הרי גם לשיטתו קא מיתחזי נראה הכהן כשהוא עובד על המזבח, שהרי לדעתו גובה הקלעים אינו אלא חמש אמות! ומשיבים: נהי אמנם הכהן מיתחזי נראה, אבל עבודה שבידו לא מיתחזי נראית. ושבים למחלוקת הראשונה בין ר' יהודה ור' יוסי, האם קידש שלמה את רצפת העזרה עצמה להקרבה.

5 ושואלים: בשלמא נניח לשיטת ר' יהודה שסבור כן, היינו דכתיב זהו שנאמר: "קידש המלך את תוך החצר" מלכים א ח, סד, אלא לר' יוסי מאי מה פירוש "קידש"? ומשיבים: הכוונה היא שקידש את החצר בקדושת העזרה, כחצר המשכן, להעמיד בה מזבח.

6 ומן הצד האחר שואלים: בשלמא נניח לר' יוסי, הסבור שמזבח הנחושת של משה היה בגודל חמש אמות על חמש אמות, היינו דכתיב זהו שנאמר שהיה מזבח הנחושת שעשה משה "קטן מהכיל", אלא לר' יהודה הסבור שהיתה מערכתו עשר אמות רבועות, מאי מה פירוש "קטן"? ומשיבים: לשיטתו אין מדובר בפסוק זה על מזבח שעשה משה, אלא על המזבח שבנה שלמה במקדש, והכתוב "כי מזבח הנחושת קטון מהכיל", הכי קאמר כך אומר: מזבח אבנים שעשה שלמה תחת מזבח הנחשת קטן הוה היה.

7 ושבים למחלוקת שביניהם, מהיכן למדים גזירה שווה "רבוע" "רבוע" למזבח העולה, האם ממזבח הקטורת או מן המזבח שביחזקאל, ושואלים: במאי פליגי במה באיזה עקרון הם חלוקים? ומסבירים: מר סבר חכם זה, ר' יהודה, סבור: דנין חוץ מחוץ מזבח העולה ממזבח העולה שביחזקאל, ואין דנין מזבח העולה שהוא בחוץ ממזבח הקטורת שהוא בפנים.

8 ומר סבר וחכם זה, ר' יוסי, סבור: דנין כלי מכלי מזבח הנחושת ממזבח הקטורת, ששניהם היו ניידים, ואין דנין כלי מבנין, והמזבח שביחזקאל עשוי היה אבנים.

9 אמר רבא: אף שר' יהודה סבור שרצפת העזרה נתקדשה בקדושת המזבח, מודה ר' יהודה בדמים שלא היה זה אלא להקטרת אימורים, ולא לזריקת הדם עליה. דתניא ששנויה ברייתא, ר' יהודה אומר: כוס אחד היה ממלא מדם התערובות של כל הדמים שהיו על רצפת העזרה בערב פסח, ושופכו על גבי מזבח, שאם יקרה שישפך דמו של אחת מהן מן הפסחים, ולא נזרק על גבי המזבח, נמצא דם זה ששופך עכשיו מכשירו.

10 ואי סלקא דעתך ואם עולה על דעתך סבר ר' יהודה כי כולה כל העזרה מיקדשא מקודשת בקדושת מזבח, הא איתעבידא ליה מצוותיה הרי נעשתה לו כבר המצוה כשהדמים נשפכו על רצפת העזרה.

11 ודוחים: ודלמא ושמא אין הוא מצריך לשפוך מדם התערובות, אלא משום דקסבר שסבור הוא: שפיכה של דם הפסח מכח האדם בעינן צריכים אנו, ולא משום שצריך לעשות זאת על המזבח! ואומרים: אם כן, נשקליה ונשפיך ליה אדוכתיה יקח אותו, את הדם שאסף וישפוך אותו במקומו על הרצפה, ולאו דווקא על המזבח!

12 ועוד דוחים את ראייתו של רבא: ודלמא ושמא לא הצריך ר' יהודה לזרוק את הדם על המזבח אלא משום דבעינן שצריכים אנו מצוה מן המובחר, שהכל מודים שהמצוה לכתחילה היא לזרוק על המזבח עצמו. ובאמת, גם על הרצפה היה הדבר כשר.

13 א אמר ר' אלעזר: מזבח שנפגם, אין אוכלים בגינו בגללו, בשבילו שירי מנחה, שנאמר לאהרן ובניו: "קחו את המנחה... ואכלוה מצות אצל המזבח כי קדש קדשים היא" ויקרא י, יב, וכי אצל המזבח דווקא אכלוה? אלא לומר, בזמן שהמזבח הוא שלם ולא בזמן שהוא חסר.

14 אשכחן מצאנו ששירי מנחה נאכלים דווקא כשהמזבח שלם, קדשי קדשים מנלן מנין לנו שאין לאוכלם כשהמזבח פגום? תלמוד לומר: "קדש קדשים היא", ללמד בגזירה שווה שכל שנאמר בו קדש הקדשים דינו כן.

15 קדשים קלים מנין שכך דינם? אמר אביי: אתיא מדרשא בא, נלמד הדבר מהדרשה של ר' יוסי. דתניא ששנויה ברייתא: ר' יוסי אומר שלשה דברים משום בשם

16 שלשה זקנים, בשם כל אחד מסר הלכה אחרת, וזה אחד מהן, ר' ישמעאל אומר: יכול יעלה אדם מעשר שני שהפריש מתבואתו לירושלים ויאכלנו גם בזמן הזה שבית המקדש אינו קיים? ולכאורה דין הוא: בכור טעון הבאת מקום לירושלים כדי להקריבו ולאוכלו, ומעשר טעון הבאת מקום, מה בכור אינו מובא ונאכל בירושלים אלא בפני הבית, אף מעשר אינו אלא בפני הבית.

17 ויש לדחות את ההשוואה: מה לבכור שכן טעון מתן דמים והקרבת אימורים לגבי מזבח, ושמא בגלל זה אינו מובא שלא בפני הבית!

18 ואומרים: ביכורים יוכיחו, שאין בהם מתן דמים למזבח, ובכל זאת אין מביאים בזמן הזה! ודוחים: מה לביכורים שכן טעונין הנחה לפני המזבח, שנאמר "ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלקיך" דברים כו, ד, ולכן אינם נוהגים אלא בזמן שהמקדש קיים. אבל מעשר שני — הרי אין מביאים אותו אלא לירושלים!

19 תלמוד לומר: "והבאתם שמה עלתיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם... ובכורות בקרכם וצאנכם" דברים יב, ו, מקיש מעשר לבכור, מה בכור אינו אלא בפני הבית, אף מעשר אינו אלא בפני הבית. תחילה שואלים על דרך ההוכחה: ומדוע הוצרך להיקש של בכור למעשר?

20 וניהדר דינא וניתי ושיחזור הדין ויבוא, ויילמד הדבר מבכור וביכורים ב"מה הצד", כדרך בנין אב, שאף שיש בכל אחד מהם דין מיוחד, יש בהם צד משותף שטעונים הבאת מקום, ואין מביאים אותם אלא בפני הבית, וממנו נלמד למעשר!

21 ומשיבים: משום דאיכא למיפרך שיש מקום לפרוך: מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן בשניהם צד מזבח כל אחד בעניינו, מה שאין כן במעשר.

22 ומעתה יש לשאול: מאי קסבר מה סבור ר' ישמעאל שהוא מוכיח מבכור למעשר? אי קסבר אם סבור הוא: קדושה ראשונה שנתקדש מקום המקדש, קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא גם לאחר החורבן, הרי יש אפשרות לבנות מזבח ולהקריב עליו גם אם בית המקדש אינו בנוי, ואם כן אפילו בכור נמי גם כן יביא! ואי קסבר ואם סבור הוא: קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא, אפילו לגבי בכור נמי תיבעי גם כן תישאל השאלה!

23 אמר רבינא: לעולם קסבר סבור הוא לא קידשה לעתיד לבוא, ואף שלדרך זו לא ניתן להקריב בכור, וממילא גם לא לאוכלו, הכא במאי עסקינן וכאן במה אנו עוסקים? במקרה מיוחד, בבכור שנזרק דמו קודם חורבן הבית, וחרב הבית ועדיין בשרו של הבכור קיים. ונאסר לאכול את בשרו משום ש

24 איתקש הוקש בכתוב בשרו לדמו, שנאמר "את דמם תזרוק ואת חלבם תקטיר ובשרם יהיה לך" במדבר יח, יז—יח — מה דמו במזבח, אף בשרו נאכל רק כשיש מזבח. וכפי שנאמר לעיל, אתי בא מעשר ויליף ולמד בהיקש מבכור.

25 ושואלים: וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש בקדשים? ומשיבים: מעשר דגן חולין הוא, ולא חל על כך הכלל שאין הלמד בהיקש חוזר ומלמד.

26 ואומרים: הניחא למאן דאמר בתר למד אזלינן זה נוח לדעת מי שאומר, לגבי כלל זה, שאחר למד הולכים אנו, והלמד איננו בקדשים, אלא למאן דאמר בתר מלמד אזלינן לדעת מי שאומר שאחר מלמד הולכים אנו, והמלמד כאן הרי הוא בקדשים, אם כן מאי איכא למימר מה יש לומר?

27 ומשיבים: דם ובשר לא הוקשו בכתוב זה לזה, אלא חדא מילתא היא דבר אחד הוא, שמובן מעצמו שיש להם אותו דין, וממילא אין כאן אלא היקש אחד מבכור למעשר. ועל כל פנים, מן הבכור למדנו שבזמן שאין מזבח, וכיוצא בזה בזמן שהוא פגום — אין קדשים קלים נאכלים.

28 מסופר, כי סליק כאשר עלה רבין לארץ ישראל אמרה לשמעתא קמיה לשמועה זו לפני ר' ירמיה שאף קדשים קלים נפסלים בפגימת המזבח. אמר: בבלאי טפשאי הבבלים הטפשים, אמטול דיתבי בארעא חשוכא אמרי שמעתא דמחשכא משום שהם יושבים בארץ חשוכא אומרים הלכות חשוכות! האם לא שמיע להו הא דתניא שמעו את זה ששנויה בברייתא: בשעת סילוק מסעות במדבר, כאשר המחנה הלך במסעותיו, קדשים נפסלין ואינם נאכלים, שהרי המזבח אינו במקומו, ואולם זבים ומצורעים משתלחים חוץ למחיצה זב חוץ למחנה לויה ומצורע חוץ למחנה ישראל.

29 ותניא אידך ושנויה ברייתא אחרת: בשני מקומות קדשים נאכלים, גם בזמן החנייה וגם בשעת סילוק מסעות. מאי לאו האם לא הא זה מדובר בקדשי קדשים, שנפסלים ואינם נאכלים כשהמזבח אינו במקומו, הא זה בקדשים קלים, שנאכלים גם כשאין מזבח, ושלא כדברי אביי?

30 אמר רבינא: לא, אין זה הפתרון היחיד. אפשר להסביר כי אידי ואידי זה וזה עוסקים בקדשים קלים, ולא קשיא ואינו קשה: