1בשאלה האם קרבו נסכים של יין במדבר פליגי חלוקים הם, וכאשר יבואר להלן, שמי שסבור שנסכים קרבו במדבר, הוא סבור שחייבים משום ניסוך בחוץ גם על מה שלא נתקדש בכלי שרת. וכדין ניסוך היין כך דין ניסוך המים. ולפיכך, לדעת חכמים קרבו נסכים במדבר, ולכן חייב על ניסוך המים שלא נתקדשו בכלי. ואילו ר' אלעזר סבור שלא קרבו נסכים במדבר, ולפיכך אינו חייב על ניסוך המים בחוץ אלא אם נתקדשו המים בכלי.2רבינא אמר: בניסוך היין בחוץ חייבים לדעת הכל, גם אם לא נתקדש בכלי שרת. וכאן בשאלה האם למדין ניסוך המים מניסוך היין פליגי חלוקים הם.3א ובענין ניסוך היין בחוץ תנו רבנן שנו חכמים: המנסך שלשה לוגין יין בחוץ — חייב, ר' אלעזר בר' שמעון אומר: והוא שקדשן בכלי.4ושואלים: מאי בינייהו מה עיקר המחלוקת ביניהם? אמר רב אדא בר רב יצחק: בירוצי מידות איכא בינייהו יש ביניהם, מה שנגדש ועולה מעל שפת כלי המידה של היין. שלדעת חכמים חייבים על ניסוכם בחוץ. ולדעת ר' אלעזר בר' שמעון, רק מה שנתקדש בתוך הכלי חייבים על ניסוכו בחוץ, ולא על הבירוצים.5ואילו רבא בריה בנו של רבה אמר: בשאלה האם קרבו נסכים בבמה של יחיד בזמן היתר הבמות איכא בינייהו יש ביניהם מחלוקת. לדעת חכמים קרבו נסכים בבמה, ובלי שנתקדשו בכלי שרת לפי שאין כלי שרת בבמה, להלן זבחים קיג,א, ולכן חייבים על ניסוכם בחוץ בשעת איסור הבמות גם כשלא נתקדשו בכלי שרת. ולדעת ר' אלעזר בר' שמעון לא קרבו כלל נסכים בבמה. ואין לחייב, איפוא, על ניסוך בחוץ אלא באופן שהוא כשר בפנים, כשקדשו הנסכים בכלי שרת.6ומעירים: ונחלקו ר' אלעזר בר' שמעון וחכמים בפלוגתא דהני תנאי במחלוקתם של תנאים אלה, דתניא ששנויה בריתא: במת יחיד אינה צריכה נסכים עם הקרבנות, אלו דברי רבי. וחכמים אומרים: טעונה נסכים.7ומעירים: הני תנאי כהני תנאי מחלוקת תנאים אלו הריהי כמחלוקת אחרת של תנאים אלו, דתניא ששנויה ברייתא: מה שנאמר בתחילת פרשת הנסכים: "כי תבאו אל ארץ מושבותיכם" במדבר טו, ב, והרי זה בא להטעינה נסכים את הקרבת הקרבנות בארץ ישראל — בבמה גדולה של כל ישראל הכתוב מדבר, כעין המשכן שבמדבר, שבו לא נהגו נסכים.8אתה אומר בבמה גדולה, או אינו אלא דין זה אפילו בבמה קטנה, שכל אחד רשאי לבנות ולהקריב עליה בשעת היתר הבמות? כשהוא אומר: "אל ארץ מושבתיכם וגו' אשר אני נתן לכם" במדבר טו, ב, הרי בבמה הנוהגת לכולכם הכתוב מדבר, אלו דברי ר' ישמעאל.9ואילו ר' עקיבא אומר: מה שנאמר "כי תבאו" להטעינה נסכים — בבמה קטנה הכתוב מדבר.10אתה אומר לבמה קטנה, או אינו אלא לבמה גדולה? כשהוא אומר: "אל ארץ מושבתיכם", הרי בבמה הנוהגת בכל מושבות הכתוב מדבר, כלומר, בכל מקום בו אתם יושבים ורוצים להקריב קרבן.11ומעירים: כשתמצא לומר, כשתמצה את הדברים, לדברי ר' ישמעאל — לא קרבו נסכים במדבר כלל, ולכן היה צריך לומר שיש חובה להקריב אותם משנכנסו לארץ. ולדברי ר' עקיבא — קרבו נסכים במדבר ומה שהוצרכה התורה לחייב נסכים משבאו לארץ הרי זה בבמה קטנה, שהיתה אסורה במדבר.12ב שנינו במשנה שר' נחמיה אומר: שירי הדם שהקריבן בחוץ — חייב.13אמר ר' יוחנן, תנא שנה ר' נחמיה במשנתנו כדברי האומר בכלל ששיריים מעכבין את הכפרה.14מיתיבי מקשים על כך ממה ששנינו בברייתא: ר' נחמיה אומר: שירי הדם שהקריבן בחוץ — חייב. אמר לו ר' עקיבא: והלא שירי הדם שירי מצוה הם, ואם לא זרקם לא עיכב את המצוה, ומדוע יהא חייב עליהם בחוץ! אמר לו ר' נחמיה: איברין של עולה ופדרין חלבים יוכיחו, שהן שירי מצוה שגם אם לא קרבו יצא ידי חובת הקרבן, ובכל זאת המקריבן בחוץ — חייב. אמר לו ר' עקיבא: לא, אם אמרת באיברים ופדרים שהן תחלת עבודה, כלומר, שהקטרתם עבודה לעצמה, ולכן חייב על כך בחוץ, תאמר בשירי הדם שאינן תחלת עבודה?15ואם איתא יש מקום לדברי ר' יוחנן, שלדעת ר' נחמיה שיריים מעכבים — לימא ליה שיאמר לו ר' נחמיה בתשובה: הני נמי מעכבי אלה גם כן השיריים מעכבים! ואומרים: אכן, תיובתא קושיה חמורה היא, ונדחו דבריו.16ואומרים השתא עכשיו שאמר רב אדא בר אהבה: מחלוקת התנאים בענין שיריים האם הם מעכבים, הריהי בשיריים של דמים הפנימיים, של חטאות שדמן ניתן בהיכל, אבל בשיריים החיצונים, של קרבנות שדמם ניתן על המזבח החיצון, דברי הכל לא מעכבי מעכבים, צריכים לומר כך: כי קאמר כאשר אומר ר' נחמיה במשנתנו ששיירי הדם שהקריבם בחוץ חייב — הרי זה בשיריים הפנימים, שהוא סבור כי הם מעכבים. כי תניא ההיא כאשר שנויה אותה ברייתא שנחלק בה עם ר' עקיבא, מדובר בשיריים החיצונים.17ור' עקיבא לא ידע מאי קאמר לא הבין מה שאומר ר' נחמיה, הוא סבר היה סבור כי ר' נחמיה שיריים חיצונים אמר שחייבים על הקרבתם בחוץ, וקא מהדר ליה ולכן משיב הוא לו ממה שאמרו בשיריים החיצונים, שהם שיירי מצוה ואינם מעכבים. ור' נחמיה, אף שיכול היה לענות לו שהוא מדבר בפנימיים, לדבריו של ר' עקיבא קאמר הוא אומר, שגם אם שיירי הדם החיצונים אינם מעכבים — אין מכאן ראיה לפטור על הקרבתם בחוץ, שהרי חייבים על הקרבת איברים ופדרים, למרות שאינם מעכבים.18ג משנה המולק את העוף של קדשים בפנים בתוך העזרה, כדינו, והעלה אותו בחוץ — חייב. אבל אם מלק אותו בחוץ והעלה בחוץ — פטור, מפני שמליקתו בחוץ נחשבת כהריגתו סתם, ואינו מתקבל בפנים. השוחט את העוף בפנים העזרה והעלה אותו בחוץ — פטור, שהרי עוף שנשחט ולא נמלק אינו ראוי להקרבה.19שחט עוף קדשים בחוץ והעלה בחוץ — חייב.20נמצא שדרך הכשירו של עוף בפנים, כלומר, במליקה שעל ידה הוא מתחייב אם העלהו בחוץ — פטורו בחוץ, שאם מלקו בחוץ והעלהו בחוץ — פטור. דרך הכשירו מבחוץ בשחיטה, שאם שחט בחוץ הריהו מתחייב על העלאה בחוץ — פטורו בפנים, שהשוחט בפנים והעלה בחוץ פטור.21ר' שמעון אומר: כל שחייבין עליו בחוץ כששחטו וגם העלהו בחוץ — חייבין על כיוצא בו ששחטו בפנים שהעלה בחוץ, חוץ מן השוחט עוף בפנים ומעלה בחוץ.22א גמרא על מה ששנינו במשנתנו ששחיטה היא דרך הכשרו של עוף קדשים מבחוץ, תוהים: האי ביטוי זה "הכשירו" אינו מתאים, שהרי שחיטה זו אינה מכשירה כלל עוף קדשים, אלא חיובו הוא, כלומר, הדרך בה הוא מתחייב על העלאה בחוץ! ומשיבים: אכן תני שנה: "חיובו".23ב עוד שנינו בסוף משנתנו כי ר' שמעון אומר: כל שחייבים עליו בחוץ חייבים על כיוצא בו בפנים שהעלהו בחוץ, חוץ מן השוחט בפנים ומעלה בחוץ. ושואלים: אהיכא קאי היכן ר' שמעון עומד? לאיזה חלק של המשנה הוא מתייחס?24אילימא ארישא קאי אם תאמר על ראשה הוא עומד, שאמר התנא הראשון: המולק עוף בפנים והעלה בחוץ — חייב, מלק בחוץ והעלה בחוץ — פטור. ואמר ליה לו ר' שמעון: כי היכי כמו שהנמלק בפנים מיחייב מתחייב על העלאתו בחוץ, כך הנמלק בחוץ נמי מיחייב גם כן מתחייב על העלאתו. אם כן האי זה שהוא שונה: "כל שחייבין עליו בחוץ חייבים על כיוצא בו בפנים", "כל שחייבין עליו בפנים חייבים על כיוצא בו בחוץ" מיבעי ליה צריך היה לו לומר!25אלא תאמר להיפך: כי היכי כמו שהנמלק בחוץ לא מיחייב מתחייב על העלאתו בחוץ, כך המולק בפנים נמי גם כן לא ליחייב מתחייב על העלאתו. אם כן, האי זה שהוא שונה: "כל שחייבים עליו בחוץ חייבים על כיוצא בו בפנים", "כל שאין חייבין עליו בחוץ אין חייבים על כיוצא בו בפנים" מיבעי ליה צריך היה לו לומר!26אלא תאמר כי ר' שמעון אסיפא קאי על סופה של המשנה מתייחס שאמר התנא הראשון: השוחט עוף בפנים והעלה בחוץ — פטור, שחט בחוץ והעלה בחוץ — חייב. ואמר ליה לו ר' שמעון: כי היכי כמו שהנשחט בפנים לא מיחייב מתחייב על העלאתו בחוץ, כך הנשחט בחוץ נמי גם כן לא מיחייב מתחייב על העלאתו. אם כן, האי זה שהוא שונה: "כל שחייבים עליו בחוץ", "כל שאין חייבין עליו בפנים" מיבעי ליה צריך היה לו לומר!27אלא תפרש: כי היכי כמו שעל הנשחט בחוץ מיחייב מתחייב, כך על הנשחט בפנים נמי מיחייב גם כן מתחייב על העלאתו בחוץ — אולם אי אפשר לומר כן, שכן הא קתני הרי הוא שונה במפורש: חוץ מן השוחט בפנים והמעלה בחוץ שאינו חייב!28אלא אמר זעירי: שחיטת בהמה בלילה בפנים איכא בינייהו יש ביניהם, כלומר, ר' שמעון אינו מתייחס להלכות השנויות קודם לכן במשנה, אלא להלכה אחרת ששנה התנא הראשון, ואינה שנויה לפנינו. והכי קאמר וכך הוא אומר התנא הראשון: וכן השוחט בהמה בפנים במקדש בלילה, והיא נפסלת בכך והעלה בחוץ — פטור, לפי שאין היא מתקבלת בפנים. אבל אם שחט בחוץ בלילה והעלה בחוץ — חייב.29ועל כך ר' שמעון אומר: כל שחייבין עליו על העלאתו בחוץ אם שחטו בחוץ — חייבין על כיוצא בו כששחטו בפנים והעלה אותו בחוץ ואף השוחט בהמה בלילה בפנים והעלה בחוץ בכלל זה, חוץ מן השוחט עוף בפנים והעלה בחוץ.30רבא אמר: קבלה של דם הקרבן בכלי חול בפנים איכא בינייהו יש ביניהם, והכי קאמר וכך אומר התנא הראשון: וכן המקבל דם בכלי חול בפנים והעלה בחוץ — פטור, שהרי אינו ראוי להתקבל בפנים. אבל המקבל בכלי חול בחוץ והעלה בחוץ — חייב.31ר' שמעון אומר: כל שחייבין עליו על העלאתו בחוץ, אם עשאו בחוץ — חייבין על כיוצא בו כשעשאו בפנים והעלו בחוץ ואף המקבל דם בכלי חול בכלל זה, חוץ מן השוחט עוף בפנים והעלו בחוץ.32ואומרים: השתא דתני אבוה עכשיו ששנה אביו של שמואל בר רב יצחק כי ר' שמעון חולק על ההלכה שבראש המשנה, שכן הוא שונה בברייתא: המולק עוף בפנים והעלו בחוץ — חייב, מלק בחוץ והעלה בחוץ — פטור, ור' שמעון מיחייב. יש לפרש כי ר' שמעון התם קאי שם הוא עומד, להלכה זו של המולק בחוץ הוא מתייחס בסוף המשנה, ותני ושנה כך בדבריו: כל שחייבין עליו בפנים והעלה בחוץ, ובכלל זה המולק את העוף בפנים — חייבין עליו בחוץ, שגם אם מלק בחוץ — חייב על העלאתו.33ג משנה חטאת שקבל הכהן את דמה בכוס אחד, ונתן תחילה מן הדם על מזבח בחוץ למקדש, וחזר ונתן ממה שנותר בפנים. או שנתן תחילה מן הדם בפנים, וחזר ונתן ממה שנשאר מן הדם בחוץ — חייב בשני המקרים משום העלאה בחוץ, משום שכולו כל הדם שבכוס ראוי הוא לנתינה בפנים.34אם קבל דמה בשתי כוסות, נתן שניהם בפנים — פטור, שעשה כראוי. אם נתן את שניהם בחוץ — חייב, שהרי שניהם ראויים ליקרב בפנים. אם נתן אחד בפנים ואחד בחוץ — פטור על השני, שהרי כבר גמר את המצוה בכוס הראשון, ושוב אין השני ראוי לבוא בפנים. אם נתן תחילה אחד בחוץ ואחר כך אחד בפנים — חייב על החיצון שהיה ראוי לבוא בפנים. והפנימי מכפר, כלומר, יצא בו ידי חובת חטאתו.35למה הדבר דומה? למפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה, ואחר כך נמצאת הראשונה, והרי שתיהן עומדות וצריך להקריב אחת מהן לחטאתו. אם שחט שתיהן בפנים — פטור. אם שחט שתיהן בחוץ — חייב, ששתיהן ראויות היו לישחט בפנים. שחט אחת בפנים ואחר כך אחת בחוץ — פטור על השניה ששחט בחוץ, שכבר יצא ידי חובתו בראשונה, ואין השניה ראויה ליקרב בפנים. שחט אחת בחוץ ואחת בפנים — חייב על החיצונה, והפנימית מכפרת, כלומר, יוצא בה ידי חובת חטאתו.36ומוסיפה המשנה: במקרה שכבר שחט שתיהן בפנים, וזרק דמה של אחת מהן, הרי כשם שדמה פוטר את בשרה מן המעילה, והוא מותר לכהנים, כך היא החטאת הזו פוטרת את בשר חבירתה מן המעילה.
