ביאור שטיינזלץ על זבחים נ׳

1 ודבר זה נלמד מדברי התנא דבי של בית מדרשו של ר' ישמעאל לעיל זבחים מא,א.

2 א ושואלים: דבר הלמד בהיקש מהו שילמד בבנין אב בקדשים? אמר ר' ירמיה: אם היה כן, שלא לכתוב יכתוב צפונה שחיטת צפון באשם, כפי שהקישו הכתוב במפורש לחטאת ועולה ראה לעיל זבחים מט,א—ב, ותיתי ותבוא, תילמד הלכה זו מבנין אב מחטאת, ששניהם קדשי קדשים הם, ובחטאת הרי נלמד דין שחיטת צפון מן ההיקש לעולה. למאי הלכתא כתביה למה, לאיזו הלכה כתב אותו? לאו למימרא האם לא כדי לומר שבקדשים, דבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בבנין אב?

3 ושואלים: וליטעמיך ולטעמך, לשיטתך שאתה מוכיח בדרך זו, יכול אתה לומר: מדוע הוקש במפורש אשם לעולה לענין זה? תיתי שתבוא, תילמד הלכה זו מבנין אב מעולה שבה נאמר דין צפון בפירוש! אלא, מאי טעמא לא אתי מה טעם אינה באה, נלמדת משם בבנין אב? משום דאיכא למיפרך שיש מקום לפרוך את הלימוד בבנין אב, ולומר: מה לעולה שכן מחמיר הכתוב בה יותר מבאשם, שהיא עולה כליל. אם כן חטאת נמי איכא למיפרך גם כן יש מקום לפרוך ולומר: מה לחטאת שהיא חמורה מאשם, שכן מכפרת על חייבי כריתות! ואם כן, אין מכאן ראיה.

4 אגב כך שואלים: שלושה קרבנות אלו, עולה חטאת ואשם, חדא מחדא לא אתיא אחת מאחת אינה באה בבנין אב מכתוב אחד, תיתי חדא מתרתי תבוא ותילמד אחת משתים בבנין אב משני כתובים.

5 ומשיבים: מהי תיתי מאלו תבוא? לא נכתוב רחמנא תכתוב התורה צפון בעולה ותיתי ותבוא, תילמד הלכה זו מחטאת ואשם — יש לפרוך: מה להנך לאלה שכן מכפרין, מה שאין כן העולה שאינה לכפרה אלא למתנה!

6 ואם תאמר שלא נכתוב רחמנא תכתוב התורה בחטאת ותיתי מהנך ותבוא, תילמד מאלה, אשם ועולה — יש לפרוך: מה להנך לאלה שכן באים רק מבהמות זכרים, וחטאת יחיד באה נקיבה!

7 ואם תאמר שלא נכתוב תכתוב התורה באשם ותיתי מהנך ותבוא, תילמד מאלה מעולה וחטאת — יש לדחות: מה להנך לאלה שכן ישנן בציבור כביחיד, ואילו אשם לעולם אינו בא כקרבן ציבור.

8 ב עד כאן דנו בדבר הלמד מהיקש, ומעתה דנים בדברים הנלמדים במידות אחרות. ושואלים: דבר הלמד בגזירה שוה מהו שילמד אחר כך בהיקש? אמר רב פפא: "וזאת תורת זבח השלמים... אם על תודה יביאנו" ויקרא ז, יא— יב — מהיקש זה של תודה לשלמים למדנו לתודה שבא מן המעשר שיכול להביא קרבן תודה מכספי פדיון מעשר שני, מדאשכחן ממה שמצאנו שלמים דאתו שבאים ממעשר.

9 והרי שלמים גופייהו מנא לן עצמם מנין לנו שבאים ממעות מעשר? דכתיב שנאמר: בשלמים "שם" "וזבחת שלמים ואכלת שם", דברים כז, ז, ונאמר במעשר "שם" "ואכלת... במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך" וכו', דברים יד, כג וגזירה שווה היא. הרי שדבר שנלמד בגזירה שווה חוזר ומלמד בהיקש שמקישים את התודה לשלמים.

10 אמר ליה לו מר זוטרא בריה בנו של רב מרי לרבינא: מכאן אין הוכחה, שהרי מעשר דגן ובכללו מעשר שני חולין בעלמא בלבד הוא, ואין בלימוד ממנו אותה הגבלה שיש בקדשים, שאין למדים למד מלמד!

11 אמר ליה לו: וכי מי שאמר שאין דנים בקדשים למד מלמד אמרה רק במקרה שגם הלמד הוא קדש וגם מלמד קדש? אלא גם אם רק הלמד קודש, שוב אינו יכול ללמוד ממנו לדבר אחר בקדשים.

12 ג ועוד שואלים: דבר הלמד בגזירה שוה מהו שילמד בגזירה שוה? אמר רמי בר חמא, תניא שנויה ברייתא בענין לחמי התודה, שיש בהם שלושה מינים, רבוכה מבושלת תחילה במים, חלות ורקיקים: "סלת מרבכת" ויקרא ז, יב — למדנו למנחה רבוכה שבאה סולת, ואולם שצריך סולת גם עבור

13 חלות של תודה מניין? תלמוד לומר "חלות" "חלות" בגזירה שווה, שנאמר "סולת מורבכת חלות" ויקרא ז, יב ונאמר "חלות" בחלות ויקרא ז, יב. שצריך סולת במנחה של רקיקין של תודה מניין? תלמוד לומר "מצות" "מצות", שנאמר בחלות "חלות מצות", ונאמר ברקיקים "רקיקי מצות". הרי שלמדים גזירה שווה מגזירה שווה, חלות ממורבכת, ורקיקים מחלות.

14 אמר ליה לו רבינא: ממאי ממה אתה מסיק שלגבי רקיקים "מצות" "מצות" בגזירה שווה מחלות של תודה גמר למד? דלמא שמא ממאפה תנור גמר למד, שנאמר בו "מצות", ונאמר בו במפורש שהוא בא מן הסולת ויקרא ב, ד!

15 אלא אמר רבא, מכאן יש להביא ראיה שדבר הלמד בגזירה שווה חוזר ומלמד בגזירה שווה, שכך תניא שנויה ברייתא, נאמר בפר כהן משיח, שהוא מן הפרים הנשרפים: "ואת עור הפר ואת כל בשרו... וקרבו ופרשו, והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה... ושרף אותו" ויקרא ד, יא— יב — מלמד שמוציאו שלם, ואינו מנתחו תחילה לנתחיו.

16 ויש לשאול: יכול ישרפנו שלם? נאמר כאן: "ראשו וכרעיו" ונאמר להלן בקרבן עולה: "ראשו וכרעיו" ראה ויקרא א, יב— יג מה להלן בעולה על ידי ניתוח, אף כאן על ידי ניתוח.

17 ומקשים: אי אם כן תאמר גם: מה להלן, בעולה, הרי הוא בהפשט שמפשיט את עורו קודם ששורפו על המזבח, אף כאן בפר כהן משיח נמי גם כן יהא בהפשט קודם שישרפנו! תלמוד לומר בפר כהן משיח: "וקרבו ופרשו" ויקרא ד, יא. ועל ההוכחה האחרונה שואלים: מאי תלמודא מהו הלימוד? כלומר, כיצד נובעים דברים אלה מכתוב זה, שלכאורה אינו עוסק בהם? אמר רב פפא: כך הלימוד, כשם שפרשו נשאר בקרבו כשמוציאים אותו מחוץ למחנה ושורפים אותו, ואין מוציאים את הפרש מן הקרביים, כך בשרו נשאר בעורו כשמנתחים אותו לנתחיו. הרי שלמדנו דין זה לפר כהן משיח בגזירה שווה.

18 ותניא ושנויה ברייתא לגבי פר ושעיר של יום הכיפורים, רבי אומר: נאמר כאן עור ובשר ופרש ויקרא טז, כז,

19 ונאמר להלן בפר כהן משיח עור ובשר ופרש ויקרא ד, יא, ויש ללמוד מגזירה שווה זו: מה להלן בפר כהן משיח מדובר על ידי ניתוח שלא בהפשט כפי שלמדנו בגזירה שווה מעולה, אף כאן בפר ושעיר של יום הכיפורים — על ידי ניתוח שלא בהפשט. ואם כן למדים גזירה שווה מגזירה שווה אחרת.

20 א ועוד שואלים: דבר הלמד בגזירה שוה מהו שילמד בקל וחומר? ומשיבים: קל וחומר הוא: ומה היקש שאינו מלמד בהיקש, ולמדנו דבר זה אי או מדברי רבא אי או מדברי רבינא לעיל זבחים מט,ב, בכל זאת הוא מלמד בקל וחומר מתוך הדרשה של התנא דבי של בית מדרשו של ר' ישמעאל לעיל זבחים מא,א, גזירה שוה המלמדת בהיקש ממה שהוכיח רב פפא בעמוד הקודם נ,א, אינו דין שתלמד בקל וחומר?

21 ואומרים: הניחא למאן דאית ליה זה נוח לדעת מי שיש לו, שמקבל את דברי רב פפא, אלא למאן דלית ליה לדעת מי שאין לו, שאינו מקבל את דברי רב פפא, מאי איכא למימר מה יש לומר?

22 אלא הקל וחומר הוא באופן אחר: ומה היקש שאין חוזר ומלמד בהיקש אחר, אי או מדברי רבא אי או מדברי רבינא — מלמד בקל וחומר מדברי התנא דבי של בית ר' ישמעאל, גזירה שוה המלמדת בגזירה שוה חבירתה כמו שהוכיח רמי בר חמא בעמוד הקודם, אינו דין שתלמד בקל וחומר? ומעתה דנים בדבר הלמד בקל וחומר.

23 ושואלים: דבר הלמד בגזירה שוה מהו שילמד בבנין אב? שאלה זו לא נפתרה, ועל כן תיקו תעמוד השאלה במקומה.

24 ב דבר הלמד בקל וחומר מהו שילמד בהיקש? ואומרים: קל וחומר הוא: ומה גזירה שוה שאינה למדה מדבר הנלמד בהיקשא בהיקש, מדברי ר' יוחנן לעיל זבחים מט,ב, בכל זאת דבר הנלמד בגזירה שווה מלמד בהיקש ממה שהוכיח רב פפא בעמוד הקודם, קל וחומר הלמד מהיקש מדברי התנא דבי של בית ר' ישמעאל לעיל זבחים מא,א, אינו דין שילמד בהיקש?

25 ואומרים: הניחא למאן דאית ליה זה נוח לדעת מי שיש לו, שמקבל את דברי רב פפא, אלא למאן דלית ליה לדעת מי שאין לו, שאינו מקבל את דברי רב פפא, מאי איכא למימר מה יש לומר? ואומרים: במקרה זה תיקו תעמוד השאלה.

26 ושואלים: דבר הלמד בקל וחומר מהו שילמד בגזירה שוה? ומשיבים, קל וחומר הוא: ומה גזירה שוה שאינה למידה מדבר הנלמד בהיקשא בהיקש, מדברי ר' יוחנן לעיל זבחים מט,ב, בכל זאת מלמד בגזירה שוה מדברי רמי בר חמא בעמוד הקודם, קל וחומר הלמד מדבר הנלמד בהיקש מדברי התנא דבי של בית ר' ישמעאל לעיל זבחים מא,א אינו דין שתלמד בגזירה שוה?

27 ושואלים עוד: דבר הלמד בקל וחומר, מהו שיחזור וילמד בקל וחומר? ומשיבים, קל וחומר הוא: ומה גזירה שוה שאינה למידה מדבר הנלמד בהיקש מדברי ר' יוחנן לעיל זבחים מט,ב, בכל זאת מלמד מדבר הנלמד בקל וחומר כדאמרן כמו שאמרנו בקטע הקודם, קל וחומר הלמד מהיקש, כמו שהוכחנו מדברי התנא דבי של בית ר' ישמעאל לעיל זבחים מא,א, אינו דין שילמד בקל וחומר?

28 ואומרים: וזהו קל וחומר בן קל וחומר, שהרי דין קל וחומר נלמד על ידי קל וחומר אחר. ותוהים: הלוא בן בנו של קל וחומר הוא, שהרי המקור לקל וחומר ממנו למדים כלל זה, שקל וחומר מלמד בגזירה שווה — הוא עצמו נלמד מקל וחומר, כפי שהוכחנו לעיל!

29 אלא צריך לומר קל וחומר באופן זה: ומה היקש שאינו למד בהיקש, אי או מדברי רבא אי או מדברי רבינא, בכל זאת מלמד בקל וחומר ממה ששנה התנא דבי של בית מדרשו של ר' ישמעאל, קל וחומר שהוא עצמו למד מהיקש, מדתני דבי ממה ששנה התנא בבית מדרשו של ר' ישמעאל, אינו דין שילמד בקל וחומר? וזהו קל וחומר בן קל וחומר.

30 ועוד שואלים: דבר הלמד בקל וחומר, מהו שילמד בבנין אב? אמר ר' ירמיה, תא שמע בוא ושמע ממה ששנינו: אם מלק את העוף בקדשים ונמצאת שכבר היתה טריפה ואסורה בהקרבה ובאכילה, ר' מאיר אומר: למרות שלא הוכשרה על ידי המליקה, בכל זאת אין זה נחשב כאילו מתה סתם, ואינה מטמאה את האדם האוכל אותה כשהיא מצויה בבית הבליעה שלו, כדין נבלת העוף. ר' יהודה אומר: כיון שטריפה היא, והמליקה לא הועילה לה להכשירה — הרי היא נבילה, ולכן מטמאה בבית הבליעה.

31 אמר ר' מאיר, קל וחומר הוא: ומה נבלת בהמה שמטמאה במגע ובמשא, בכל זאת שחיטתה של בהמה מטהרת אפילו את טריפתה מטומאתה, נבילת עוף שדינה קל יותר, שאין מטמא במגע ובמשא אלא רק כשאוכל אותה — אינו דין שתהא שחיטתה של העוף, אם היה זה עוף חולין, מטהרת טריפתה מטומאתה? ומעתה, שלמדנו בקל וחומר, ששחיטתה מטהרת אותה מטומאת נבילה, יש ללמוד בבנין אב: מה מצינו בשחיטה שמכשרתה באכילה אם היה זה עוף חולין, והיא