1הא זה ששנינו במשנה בענין מי חטאת, שהם בטלים ברוב רגיל של מים — הוא כשיטה דידיה שלו, של ר' יהודה עצמו. הא זה ששנינו בברייתא, בדין יין לבן שרואים אותו כאילו הוא יין אדום, ואינו בטל ברוב רגיל של מים — הוא כשיטה דרביה של רבו שהוא רבן גמליאל, המחמיר בדין תערובת של מין במינו, דתניא שכן שנויה ברייתא ר' יהודה אומר משום בשם רבן גמליאל: אין דם מבטל דם כגון דם קדשים שאינו בטל בדם אחר. אין רוק מבטל רוק כגון רוקו של הזב שנתערב ברוק של אדם טהור, ואין מי רגלים מבטלין מי רגלים כגון מי רגליו של זב במי רגלים אחרים.2רבא אמר תירוץ אחר: המשנה לפיה מי חטאת בטלים ברוב רגיל של מי המקוה, אין ממנה סתירה לדברי ר' יהודה שבברייתא לענין יין לבן שנתערב במים, שכן בדלי שתוכו חללו טהור ורק גבו טמא עסקינן עוסקים אנו במשנה זו, דמדינא סגי להו בכל דהו שמן הדין די להם למי המקוה בכניסה כל שהוא לדלי, כדי לטהר את שפתו. ומי החטאת שבתוכו אינם מעכבים כלל את טהרתו.3ורבנן הוא דגזרו בהו וחכמים הם שגזרו בהם במי החטאת, להוסיף עליהם ממי המקוה, דילמא חייס עלייהו ולא מבטיל ליה שמא יחוס עליהם הבעלים, על מי החטאת, מתוך שאינו רוצה לבטל אותם מקדושתם ולא יטבול את הכלי כראוי, ומשום כך, כיון דאיכא ריבויא שיש ריבוי של מי המקוה עליהם — לא צריך יותר, שהרי כבר נטהר הכלי.4א אמר רבא בסיכום דיני תערובת: אמור רבנן אמרו חכמים בטעמא בטעם, שאם ניכר טעמו של דבר בדבר אחר — אינו בטל, ואמור רבנן ברובא ואמרו חכמים שאיסור בטל ברוב, ואמור רבנן בחזותא ואמרו חכמים במראה, שדבר שמראהו ניכר אינו בטל. וכך פירוש הדברים: בתערובת מין בשאינו מינו — הביטול הוא בהתאם לטעמא טעם, בתערובת מין במינו — הביטול הוא ברובא ברוב, והיכא דאיכא חזותא ובמקום שיש מראה שהמראה הוא הקובע האם דבר כשר או פסול — הביטול תלוי במראה.5ב ושבים לשיטת ריש לקיש שאמר שאיסורים כגון נותר ופיגול וטמא מבטלים זה את זה. ואומרים: ופליגא וחלוקה שיטה זו על ר' אלעזר, שכן אמר ר' אלעזר: כשם שאין מצות מבטלות זו את זו כשאוכל אותן כאחת, אלא כל אחת עומדת בפני עצמה, למרות שהאחרת מרובה ממנה, או נותנת בה טעם, כך אין איסורין מבטלין זו את זו.6ומוסיפים: מאן מיהו זה ששמעת ליה אותו שאמר: אין מצות מבטלות זו את זו? שיטת הלל היא, דתניא שכן שנויה ברייתא: אמרו עליו על הלל הזקן שכך היה נוהג בליל הסדר, כורכן את קרבן הפסח עם המצה והמרור בבת אחת ואוכלן, משום שנאמר בקרבן הפסח: "על מצות ומרורים יאכלוהו" במדבר ט, יא, ולא חשש הלל שבכך יבטל טעם המרור את טעם המצה.7א ועוד בענין תערובת של מין במינו, שלדעת ר' יהודה במשנתנו אינו בטל. תנו רבנן שנו חכמים: חרסן שבר כלי חרס של זב וזבה שבלועים בו מי רגליהם, שהם אב הטומאה והוא מטמא את נושאו, ונתן לתוכו מים כדי לנקותו, פעם ראשון ושני שהדיחו — הרי הוא עדיין טמא, פעם שלישי — טהור, שרבו מי ההדחה על מי הרגלים הבלועים בו, ונפלטו ממנו מי הרגלים הטמאים.8במה דברים אמורים? שנתן לתוכו מים, אבל לא נתן לתוכו מים, אלא מי רגלים של אדם טהור — אפילו פעם עשירי טמא, שאין מי הרגלים הטמאים בטלים בהם, לפי שמין במינו לא בטל. ר' אליעזר בן יעקב אומר: פעם שלישי אף על פי שלא נתן לתוכו מים, אלא מי רגלים — טהור. ושואלים: מאן מי החכם דשמעת ליה דאמר ששומע אתה אותו שאומר: מין במינו לא בטיל בטל? ר' יהודה, והוא איפוא התנא קמא של ברייתא זו.9ורמינהו ומשליכים, מראים סתירה ממה ששנינו בברייתא אחרת: פשתן שטוואתו נדה למרות שנספג בו רוק הנדה, שהוא מטמא במשא — המסיטו מזיז אותו טהור, מאחר שנתייבש הרוק וכך אינו מטמא. ואם היה עדיין הפשתן לח — מסיטו טמא, משום משקה פיה רוקה. ר' יהודה אומר: אף הרוטבו המרטיב אותו את הפשתן במים — הרי הוא שוב טמא משום משקה פיה. ודין זה נאמר אפילו אם היה מרטיב טובא הרבה את הפשתן, לפי שאין המים מבטלים את הרוק ומפליטים אותו, ובניגוד למה שאמר ר' יהודה בענין כלי חרס שנבלעו בו מי רגלים!10אמר רב פפא: שאני שונה רוק דקריר שהוא נספג ונדבק בפשתן, ואין ההדחה במים יכולה לבטלו.11ב שנינו במשנה: אם נתערב דם קרבן כשר בדם הפסולין להקרבה, וכן אם נתערב דם קרבנות בדם התמצית שהוא פסול לזריקה — ישפך הכל לאמה, אפילו היה שם רוב של דם כשר. ואילו ר' אליעזר מכשיר לזריקה. ומבררים: במאי קמיפלגי במה הם חלוקים?12אמר רב זביד: בשאלה אם גוזרין גזירה כעין זו במקדש קא מיפלגי חלוקים הם, דמר סבר שחכם זה, חכמים, סבור: גוזרין, ולכן אין זורקים את תערובת הדמים הללו, שמא יבואו מתוך כך גם לזריקת תערובת שיש בה רוב מדם הפסולים או מדם התמצית. ומר סבר וחכם זה, ר' אליעזר, סבור: לא גוזרין גזירה כעין זו במקדש, ולכן תערובת דמים זו כשרה לזריקה.13רב פפא אמר הסבר אחר במחלוקתם: דכולי עלמא לדעת הכל גוזרין גזירה במקדש, ולכן במקרה שנתערב הדם הכשר בדם פסולים גם ר' אליעזר סבור שיישפך לאמה, ואינו מכשיר אלא כשנתערב בדם התמצית.14והכא וכאן בשאלה האם דם התמצית מצוי לרבות להיות יותר על דם הנפש קא מיפלגי חלוקים הם, מר סבר חכם זה, חכמים, סבור: שכיח מצוי הדבר, ולכן יש לגזור על כל תערובת דם התמצית בדם הנפש, ומר סבר וחכם זה, ר' אליעזר, סבור: לא שכיח מצוי הדבר, ואין מקום לגזור גזירה זו.15ואומרים: בשלמא נניח להסברו של רב פפא, שר' אליעזר אינו מכשיר אלא בדם התמצית, אבל בדם הפסולים סבור הוא כדעת חכמים, שיישפך לאמה — היינו דקתני זהו ששנינו במשנתנו: נתערב בדם הפסולין — ישפך לאמה, בדם התמצית — ישפך לאמה, מפני שיש פה שתי שאלות נפרדות, ורק בשניה ר' אליעזר מכשיר.16אלא להסברו של רב זביד, שנחלקו בשני המקרים — ליערבינהו שיערב אותם התנא של משנתנו את שני המקרים הללו, וליתנינהו וישנה אותם ביחד: נתערב בדם הפסולים או בדם התמצית יישפך לאמה, ור' אליעזר מכשיר! ומסכמים: אכן, להסברו של רב זביד קשיא קשה הדבר.17ג משנה נתערב דם של קרבנות תמימים בדם של בעלי מומין שאינם ראויים להקרבה, ישפך הכל לאמה תעלת הניקוז שבמקדש. ודין זה אמור כשנבלל דם כשר בדם פסול בכלי אחד. אבל אם נתערב כוס של דם בעל מום בכוסות של דמים כשרים, ואין יודעים איזה דם מצוי בכל כוס, ר' אליעזר אומר: אף שאסור להקריב את כולם מחמת הספק, אם קרה וקרב כבר כוס אחד מהם — יקרבו כל שאר הכוסות, משום שאנו אומרים שזה שקרב היה הכוס הפסול, וכל השאר כשרים הם. וחכמים אומרים: אפילו קרבו כל הכוסות כולן חוץ מאחד מהן — ישפך הכל לאמה, מפני הספק אולי הוא הכוס הפסול.18דמי קרבנות הניתנין למטה מחוט הסיקרא שבאמצע המזבח כגון עולה ואשם ושלמים שנתערבו בדמים של חטאת הניתנין למעלה מחוט הסיקרא, מה יעשה? ר' אליעזר אומר: יתן תחילה מדמי התערובת למעלה לשם חטאת, ורואה אני את הדמים התחתונים הניתנים מלמעלן, כאילו הם אינם אלא מים בלבד, ויחזור ויתן מדמי התערובת למטה. וחכמים אומרים: אין לתת דמים שלא במקומם, וישפך הכל לאמה. ומכל מקום, גם לדעת חכמים, אם הכהן לא נמלך שאל מה לעשות, ונתן את דם התערובת על המזבח למעלה — הרי זה כשר, ויחזור ויתן למטה.
