1ומשיבים: מהו דתימא שתאמר, הני מילי דברים אלה קידוש ידים ורגלים אמורים דווקא בעבודה דמעכבא שמעכבת את הכפרה, שהקרבן אינו מכפר בלעדיה, כגון העבודות הקשורות בזריקת הדם על המזבח, אבל עבודה שלא מעכבא מעכבת כפרה — לא, והקטרת חלבים ואיברים אינה מעכבת כפרה, קא משמע לן משמיע לנו הכתוב "להקטיר אשה לה'" שגם להקטרה צריך קידוש ידים ורגלים.2א ושבים למחלוקת רבי ור' אלעזר בר' שמעון. כי אתא כאשר בא רב דימי אמר בשם ר' יוחנן, בעי שאל אילפא: לדברי ר' אלעזר בר' שמעון האומר אין לינה מועלת פועלת, פוסלת בקידוש ידים ורגלים, ומשעלה עמוד השחר אין צורך לחזור ולקדש, מי כיור המים המצויים בתוך הכיור מהו שיפסלו בלינה? וצדדי השאלה, מי אמרינן האם אומרים אנו: הני למאי מים אלה למה הם מיועדים? לקידוש ידים ורגלים, והרי לענין קידוש ידים ורגלים גופייהו הם עצמם לא פסול בהו פוסלת בהם לינה, אם כן הוא הדין למי הכיור המיועדים לכך. או דלמא שמא נאמר כך: כיון דקדוש להו שהתקדשו להם המים בכלי שרת הוא הכיור, שהוא מכלי הקודש מיפסלי נפסלים הם בלינה, כמו כל דבר שנתקדש בכלי שרת?3כי אתא כאשר בא רבין אמר: ר' ירמיה אמר ר' אמי אמר ר' יוחנן: הדר פשיט חזר ופתר אילפא את השאלה הזו ואמר: כמחלוקת בזו בענין לינה האם היא מועלת לענין קידוש, כך מחלוקת בזו בענין מי כיור, ור' אלעזר בר' שמעון סבור, איפוא, כי אין לינה מועלת בהם.4אמר לפניו ר' יצחק בר ביסנא לפני ר' ירמיה: רבי, אתה אומר כן? אין הדבר כך, אלא הכי כך אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן משמיה משמו של אילפא: כיור שלא שקעו מבערב במי הבור המיועד לכך — מקדש ממנו לעבודת לילה, ולמחר אינו מקדש.5והוינן והיינו עוסקים בה בשאלה זו: למחר אינו מקדש האם כוונתו שלא צריך לקדוש אחר, שאין לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים, וקידוש בלילה מועיל גם ליום. או דלמא איפסלו שמא נפסלו המים בלינה ולכן אינו יכול לקדש מהם? ולא פשיט לן פתר לנו ר' אמי בעיה זו, ומר קא פשיט ליה מיפשיט ואדוני, ר' ירמיה, פותר אותה משמו שאילפא אכן החליט בענין זה.6ומנסים לפתור שאלה זו, ומציעים: תא שמע בוא ושמע ממה ששנינו: בין האנשים שנזכרו לשבח בענייני המקדש בן קטין, שהוא עשה נתן מכספו כדי לעשות שנים עשר דד ברזים לכיור, אף הוא עשה מוכני כלי גלגלים לכיור שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה, שהיו משקעים את הכיור בתוך בור המים. מאי לאו האם לא שיטת ר' אלעזר בר' שמעון היא? ונמצא שאף הוא מודה שמי כיור נפסלים בלינה! ודוחים: לא, שיטת רבי היא.7ושואלים: והא והרי מדרישא מכיון שתחילתה של אותה משנה ברור שהיא שיטת ר' אלעזר בר' שמעון, סיפא נמי סופה גם כן שיטת ר' אלעזר בר' שמעון! ומנין שתחילתה כשיטתו היא?8דקתני רישא ששנה בתחילה של אותו פרק במסכת יומא: בא לו הכהן הגדול אצל פרו, ואותו פר היה עומד בין האולם ולמזבח, ראשו של הפר לכיוון דרום ואחוריו לצפון ופניו מופנים הצידה למערב, והכהן עומד במזרח בצד הפר ופניו למערב, ושם היה שוחטו. מאן מי שמעת ליה אותו שאמר: בין האולם ולמזבח אף הוא צפון ואפשר לשחוט בו קדשי קדשים? שיטת ר' אלעזר בר' שמעון היא,9דתניא ששנויה ברייתא: איזהו צפון לענין שחיטת קדשי קדשים שנאמר בהם "ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה'" ויקרא א, יא? מקיר מזבח צפוני ועד כותל עזרה צפוני וכנגד כל המזבח כלומר, לאורך כל כותלו הצפוני של המזבח — כולו צפון, אלו דברי ר' יוסי בר' יהודה, ר' אלעזר בר' שמעון מוסיף אף את השטח שבין האולם ולמזבח מערבה מן המזבח, כל שהוא בחצי הצפוני של העזרה. רבי מוסיף: אף חציו הצפוני של השטח שממזרח למזבח, מקום דריסת רגלי הכהנים ומקום דריסת רגלי ישראל, אף הוא צפון. אבל חלקה הצפוני מערבי של העזרה, מן בית החליפות ולפנים כלומר, השטח המצוי לצפונו של האולם וההיכל — הכל מודים שהוא פסול, שאינו בכלל ירך המזבח!10ודוחים הוכחה זו: ותסברא וכי סבור אתה שמשנה זו במסכת יומא שיטת ר' אלעזר בר' שמעון היא ולא רבי? השתא עכשיו, הרי רבי שהוסיף את מזרח העזרה בכלל צפון על דברי ר' יוסי בר' יהודה הוא מוסיף, על דברי ר' אלעזר בר' שמעון לא מוסיף? בוודאי אף הוא מודה שבין האולם ולמזבח צפון הוא. ויתכן איפוא לומר שמשנה זו, וגם המשכה ממנו משמע שמימיו של הכיור נפסלים בלינה, כולה כשיטת רבי!11ומשיבים: אנן הכי קאמרינן אנו כך אומרים אנו: אי סלקא דעתך אם עולה על דעתך שמשנה זו כשיטת רבי היא, לוקמה שיעמיד את הפר במקום דריסת רגלי כהנים ובמקום דריסת רגלי ישראל, שלשיטתו אף הוא צפון. ואם נאמר דווקא בין האולם ולמזבח משמע שמשנה זו שלא כשיטתו, אלא כשיטת ר' אלעזר בר' שמעון.12ותוהים: אלא מאי מה אתה אומר — שדווקא שיטת ר' אלעזר בר' שמעון היא? לוקמה שיעמיד אותו את הפר בשטח שמקיר מזבח צפוני עד כותל עזרה צפוני, שהכל מודים שהוא צפון! אלא מאי אית לך למימר מה יש לך לומר? מדוע אין מעמידים שם את הפר — משום חולשא של הכהן גדול שכל עבודות היום עליו, ולכן מקרבים ככל האפשר את הפר להיכל, שם הוא צריך לזרוק את דמו, הכא נמי כך גם כן יכול אתה לומר שמשנה זו היא כשיטת רבי, שמעמידים את הפר בין האולם ולמזבח, הטעם הוא משום חולשא של הכהן הגדול.13ב אמר ר' יוחנן: כהן שקידש ידיו ורגליו לתרומת הדשן שהיא העבודה הראשונה במקדש, הנעשית בקרות הגבר, עוד לפני עלות השחר, למחר לאחר שיעלה עמוד השחר אינו צריך לקדש שוב, שכבר קידש מתחילת עבודה.14ושואלים: למאן לפי שיטת מי אמר דבר זה? אי אם לדעת רבי, האמר הרי הוא אומר: שפסלה לינה בעלות השחר, ולפיכך צריך לקדש עוד פעם בבוקר! אי אם לדעת ר' אלעזר בר' שמעון, האמר הרי אמר: כיון שקידש ידיו ורגליו בתחילת עבודתו אין צריך הכהן לקדש שוב, אפילו מיכן ועד עשרה ימים, ומדוע הזכיר דווקא מי שקידש לפני תרומת הדשן?15אמר אביי: לעולם אמר ר' יוחנן לשיטת רבי, ולינה שפוסלת בקידוש ידים ורגלים — דרבנן מדברי סופרים היא, שגזרו על כל כהן לחזור ולקדש בכל בוקר, גם אם לא הפסיק בעבודה. ומודי דמקרות הגבר ועד צפרא לא פסלה ומודה רבי שמקריאת הגבר, שאז נעשית תרומת הדשן, ועד הבוקר אין פוסלת הלינה, שאין מקום לגזור במקרה כזה16. רבא אמר: לעולם, שיטת ר' אלעזר בר' שמעון היא, הסבור שאין לינה פוסלת. וראה ר' יוחנן דבריו והסכים להם בתחילת עבודה, שתרומת הדשן, אף שהיא נעשית קודם השחר, תחילת עבודת היום הבא היא. ולא קיבל את דבריו בסוף עבודה, שאם קידש כהן ידיו לשם עבודות לילה שהן סיום של יום האתמול, כגון הקטר חלבים — צריך לחזור ולקדש עם בוקר. אבל לדעת רבי — צריך לקדש לאחר עלות השחר.17מיתיבי מקשים על כך ממה ששנינו במסכת תמיד: ראוהו אחיו הכהנים את הכהן שהרים את תרומת הדשן שירד מן המזבח, והם הכהנים האחרים רצו ובאו, מיהרו וקידשו ידיהם ורגליהם מן הכיור. ואנו מניחים כי כהנים אלה כבר עבדו במשך הלילה.18בשלמא נניח לשיטת אביי דמוקים לה שמעמיד אותה את שיטת ר' יוחנן כרבי, וסבור שמודי מודה רבי שמקרות הגבר עד צפרא הבוקר לא פסלה פוסלת הלינה, הא מני משנה זו כשיטת מי היא? כשיטת רבי היא, שכהנים שעבדו בלילה מועלת בהם לינה בעמוד השחר, ומכל מקום יכולים הם עכשיו לקדש ידיהם ורגליהם, ושוב לא ייפסלו בלינה.19אלא לרבא דמוקים לה שמעמיד אותה כדעת ר' אלעזר בר' שמעון, אבל לדעת רבי מקרות הגבר עד צפרא פסלה מקריאת הגבר עד הבוקר פוסלת הלינה, הא מני ברייתא זו כשיטת מי היא? אי אם כשיטת רבי — הרי גם אם יקדשו כעת ידיהם ורגליהם, מכל מקום בעלות השחר פסלה פוסלת לינה. אי אם כשיטת ר' אלעזר בר' שמעון, הא הרי אמר: כהן שקידש ידיו ורגליו והחל בעבודה — אפילו מיכן ועד עשרה ימים אינו צריך לקדש ולפיכך, אותם כהנים שעסקו בלילה בהקטרת חלבים, אינם צריכים קידוש נוסף!20ודוחים: לעולם יש לפרש שהיא כשיטת ר' אלעזר בר' שמעון, והכא במאי עסקינן וכאן במה אנו עוסקים בכהני חדתי בכהנים חדשים שלא עבדו במקדש בלילה, אלא מתחילים בעבודתם בבוקר, ולדעת הכל צריכים לקדש.21א איבעיא להו נשאלה להם ללומדים: יציאה מן המקדש מהו שתועיל ותפסול בקידוש ידים ורגלים להצריך את הכהן לשוב ולקדש? אם תימצי תמצא לומר שלינה לא פסלה פוסלת כאשר מגיע עמוד השחר — הרי זה משום דלא פריש שאינו פורש מעבודתו, אלא עסוק בה, אבל יציאה דפריש שהוא פורש מן המקדש יש לומר כי אסוחי מסח דעתיה מסיח הוא את דעתו, ומשום כך צריך לשוב לקדש ידיו ורגליו, או דלמא שמא כיון שבידו לחזור בכל רגע לא מסח אינו מסיח דעתו?22ומציעים: תא שמע בוא ושמע ראיה ממה ששנינו: קידש ידיו ורגליו ונטמאו ידיו — מטבילן ואין צריך לקדש, קידש ידיו ורגליו ויצאו — הרי הן בקדושתן, הרי שהיציאה אינה פוסלת!23ודוחים: אם יצאו רק ידיו לא קמיבעיא לן נשאלה לנו, וודאי אינו צריך קידוש, כי קמיבעיא לן כאשר נשאלה לנו היא אם יצא כל גופו, מאי מה הדין?24ומציעים: תא שמע בוא ושמע ממה ששנינו בברייתא: שלא רחוץ ידים ורגלים — מקדש ידיו ורגליו בכלי שרת בפנים, ואם קידש ידיו בכלי שרת בחוץ, או בכלי חול בפנים, או שטבל במי מערה ועבד — עבודתו פסולה, לפי שבכל אלה לא קידש ידיו כראוי. ונדייק מכאן: טעמא הטעם, דווקא משום שקידש בכלי שרת בחוץ עבודתו פסולה, הא אבל אם קידש בפנים ויצא — עבודתו כשירה.25ודוחים: דלמא שמא מה שנאמר כאן קידש בכלי שרת בחוץ, היכי דמי כיצד בדיוק מדובר? לא שיצא הכהן לחוץ וקידש שם, אלא כגון דאפיק שהוציא ידיו לבר החוצה וקידש. ולפיכך ניתן לדייק רק כך: הא אבל אם קידש בפנים ויצא, הרי זה במקרה דאפיק ידיה לבר שהוציא ידיו לחוץ, ורק אז כשירה. אבל יצא כל גופו עדיין תיבעי תישאל לך, ולא נפתרה בעיה זו.26אמר ליה לו רב זביד לרב פפא, תא שמע בוא ושמע מברייתא אחרת: יצא הכהן חוץ למחיצת חומת העזרה, אם יצא כדי לשהות שם זמן ניכר — טעון טבילה, אם לפי שעה בלבד יצא — טעון קידוש ידים ורגלים. הרי שעצם היציאה אף לזמן קצר פוסלת ידיו, וצריך קידוש אחר!27אמר ליה לו: מכאן אין ראיה, הכא במאי עסקינן כאן במה אנו עוסקים — כגון שיצא להסך רגליו לצרכים גדולים והוא מה שאמר שיצא לשהות, ולהטיל מים לצרכים קטנים והוא האמור כאן שיצא לפי שעה. ויש לומר כי משום כך צריך קידוש ידים ורגלים, ולא משום עצם היציאה.28ומקשים: דבר זה לא היה צריך לומר, הא בהדיא קתני לה הרי בפירוש שנה אותה במשנה: כל המיסך רגליו — טעון טבילה, וכל המטיל מים — טעון קידוש ידים ורגלים! ומשיבים: זו אינה קושיה, תני והדר מפרש הריהו שונה וחוזר ומפרש בצורה אחרת.29ומציעים, תא שמע בוא ושמע: כהן העוסק בפרה אדומה, שעבודתה מחוץ למקדש, ר' חייא בר יוסף אמר: לפני עבודתו מקדש ידיו ורגליו בכלי שרת בפנים, כדרך שעושים לפני עבודת הקדשים ואחר כך יוצא ועושה את עבודתה. ור' יוחנן אמר: מקדש ידיו ורגליו אפילו בחוץ, ואפילו בכלי חול, ואפילו במקידה קערה של חרס. והרי אפילו לדעת המצריך לקדש בפנים אינו פוסל ידיו ביציאה לחוץ.30אמר רב פפא: שאני שונה פרה, הואיל וכל מעשיה בחוץ ולא במקדש לא פסלה פוסלת בה יציאה. ומקשים: אי הכי אם כך, למה לי שמקדש ידיו לעבודת הפרה? ומשיבים: כעין עבודה של קרבנות פנים עושים גם בפרה אדומה.31ב איבעיא להו נשאלה להם שאלה: טומאה שנטמא הכהן במקדש, מהו שתועיל להצריכו קידוש ידים ורגלים לאחר שייטהר מטומאתו? אם תימצי תמצא לומר שיציאה לא פסלה פוסלת, הרי זה משום דגברא חזי שהאיש על כל פנים ראוי לעבודה, אבל הכא כאן דגברא שהאיש לא חזי ראוי לעבודה, שהרי נטמא — אסוחי מסח דעתיה מסיח הוא דעתו גם משמירת קדושת ידיו. או דלמא שמא נאמר: כיון דהדר חזי שהוא חוזר ונעשה ראוי מיד על ידי טבילה דק ליה הוא מדקדק ולא מסח דעתיה ואינו מסיח דעתו?32ומציעים: תא שמע בוא ושמע ממה ששנינו בברייתא: קידש ידיו ורגליו ונטמאו — מטבילן ואין צריך לקדש.33ודוחים: נטמאו ידיו לא מיבעיא לן נשאלה לנו, כי מיבעיא לן כאשר נשאלה לנו נטמא כל גופו. ותוהים: אם נטמא כל גופו, תיפוק לי תצא לו הלכה זו ממקום אחר, שהרי כל הטובל לטומאתו, כיון דבעי למעבד שהוא צריך לעשות הערב שמש אסוחי מסח דעתיה הוא מסיח את דעתו בודאי במשך זמן רב זה! ומשיבים: כגון דאיטמי שנטמא סמוך לשקיעת החמה, שאינו צריך לשהות הרבה, ואינו מסיח דעתו.34ומציעים, תא שמע בוא ושמע ראיה אחרת: פרה, ר' חייא בר' יוסף אמר: מקדש בכלי שרת בפנים ויוצא. ור' יוחנן אמר: אפילו בחוץ, ואפילו בכלי חול, ואפילו במקידה של חרס.
