ביאור שטיינזלץ על זבחים פ״ט

1 א משנה כל קרבן התדיר נוהג לעתים תכופות יותר מחבירו — קודם את חבירו בהקרבה. ומשום כך קרבנות התמידין הקרבים בכל יום קודמין לקרבנות המוספין הבאים רק בימים מיוחדים. מוספי שבת קודמין למוספי ראש חדש כשחל ראש חודש בשבת, כיון שהם תדירים מהם. וכן בראש חודש תשרי שהוא גם ראש השנה, מוספי ראש חדש קודמין למוספי ראש השנה. וכלל זה, שהתדיר קודם נלמד ממה שנאמר במוספי היום הראשון של פסח: "מלבד עלת הבקר אשר לעלת התמיד תעשו את אלה" במדבר כח, כג, הרי שתחילה מקריבים את עולת התמיד, ואחר כך אלה, קרבנות המוספים.

2 ב גמרא על דברי המשנה שכל קרבן התדיר יותר מחבירו, קודם לו בהקרבתו, שואלים: מנא לן מנין לנו הלכה זו? ותוהים על עצם השאלה: מנא לן מנין לנו?! כדקאמר טעמא כמו שאומר התנא בעצמו במשנה את הטעם: שנאמר "מלבד עלת הבקר"! ומסבירים את השאלה: אם מכתוב זה בלבד, דילמא שמא דווקא קרבנות תמידין הן דקדמו שקודמים למוספין משום דתדירי שהם תדירים כשלעצמם, שהרי כל יום ויום הם מוקרבים, אבל מוספין למוספין אחרים התדירים פחות מהם, מנא לן מנין לנו?

3 אמר ר' אילעא בתשובה לשאלה זו: לאחר הפסוק "מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה" במדבר כח, כג האמור במוספי היום הראשון של פסח, אמר קרא המקרא: "כאלה תעשו ליום שבעת ימים" במדבר כח, כד, ללמדנו שיהיה דינם של אלה המוספים הנזכרים בפסוק השני כדינם של אלה, התמיד והמוספים שנזכרו בפסוק הראשון, שהתדיר קודם לפחות תדיר ממנו.

4 ומקשים על לימוד זה: והאי מיבעי ליה לגופיה והרי כתוב זה נצרך לו לגופו, ללמד שכמו שעושים ביום הראשון של פסח, כך עושים בכל שבעת ימי החג! ומשיבים: אם כן, רק ללמד דבר זה, ניכתוב שיכתוב: "אלה תעשו ליום שבעת ימים" בלבד, ואין צורך ב"כאלה".

5 ודוחים: אי כתב אם היה כותב "אלה תעשו ליום שבעת הימים", הוה אמינא הייתי אומר: אלה לשבעת הימים — אין כן, מידי אחרינא דבר אחר — לא כלומר, שבכל שבעת הימים יחד יקריבו את הקרבנות האמורים בפסוק הראשון. לכן הוצרך "כאלה", ואין הוא מיותר! ומשיבים: לא ניתן לומר כן, שהרי "ליום" כתיב נאמר, ומשמע לכל יום משבעת הימים.

6 ומקשים: ואכתי אימא ועדיין אמור: אילו היה כתוב "אלה" הייתי אומר: אלה ליום הראשון, אבל שאר יומי לא ידענא הימים איני יודע כמה, ולכך הוצרך "כאלה"! ומשיבים: לא ניתן לומר כן, שהרי אמר קרא המקרא: "תעשו" — שיהו כל העשיות בכל הימים הנזכרים שם שוות, ומ"כאלה" למדנו איפוא לדין קדימה.

7 אביי אמר מקור אחר לכלל שהתדיר קודם בכל הקרבנות, והוא מגופה דקרא מגופו של הכתוב שהביאה המשנה: אם כן, שרק קרבן תמיד קודם למה שתדיר פחות ממנו, לימא קרא שיאמר הכתוב רק "מלבד עלת הבקר" ותישתוק ושישתוק, "אשר לעלת התמיד" למה לי? למימר לומר ללמד, דהך דתדירא תיקדום שזו העולה שתדירה יותר תקדום לעולות האחרות, שאינן "תמיד" כמותה.

8 ג משנה ועוד כלל בדיני קדימות של קרבנות: כל המקודש יותר מחבירו — קודם את חבירו. ומפרטים: דם חטאת ודם עולה העומדים לזריקה על המזבח — דם החטאת קודם לדם העולה, מפני שהוא מרצה מכפר על עבירות חמורות שיש בהן עונש כרת. איברי עולה ואימורי חטאת העומדים להקטרה על גבי המזבח — איברי עולה קודמין לאימורי חטאת, מפני שהוא קרבן העולה כליל לאישים מוקרב כולו על אש המזבח, ואילו מן החטאת מקריבים רק אימורים בלבד.

9 חטאת ואשם — חטאת קודמת לאשם, למרות ששניהם מרצים, מפני שדמה ניתן לארבע קרנות המזבח, וכן שיירי דמה ניתנים על היסוד, ואילו דם האשם ניתן רק על שתי קרנות. אשם קודם לתודה ולאיל נזיר, מפני שהוא קדשי קדשים, ותודה ואיל נזיר הריהם קדשים קלים. תודה ואיל נזיר קודמים לשלמים, מפני שהן נאכלין רק ליום אחד כקדשי קדשים, ואילו שלמים נאכלים לשני ימים. וכן תודה ואיל נזיר טעונין מביאים עימם לחם ארבעת מיני לחם בתודה, ושני מיני לחם באיל נזיר, מה שאין כן בשלמים.

10 היו לפניו שלמים ובכור — השלמים קודמין לבכור, מפני שהן טעונין מתן ארבע שתי נתינות על המזבח שהן כארבע, וכן הם חייבים בסמיכה על ראש הקרבן, ולהביא עימם נסכים מנחת נסכים, ויש בהם גם תנופות הנפת חזה ושוק על ידי הכהן והבעלים, מה שאין כן בבכור. בכור ומעשר בהמה — הבכור קודם למעשר, מפני שקדושתו מרחם אמו, ולא על ידי הקדשה כמעשר. וכן יש בו מעלה יתירה שנאכל לכהנים, מה שאין כן המעשר, שנאכל לבעלים.

11 מעשר בהמה וקרבנות מן העופות — המעשר קודם לעופות, מפני שהוא זבח, כלומר, מן הבהמה שיש בה זביחה שחיטה בסכין, בעוד שהעוף נמלק ביד, ובהמה חשובה מן העוף. ויש בו במעשר בהמה שני חלקים שהם קודש קדשים, דמו הנזרק על המזבח, וגם אימוריו הקרבים על המזבח, ואילו בקרבן העוף אין למזבח אלא דמו בלבד. העופות קודמין למנחות, מפני שהן מיני דמים, שמזים מדמם על המזבח, וכפרתו של הדם מרובה. היו לפניו שתי מנחות: האחת מנחה הבאה על חטא כגון קרבן עני על חטא שבועת העדות וכיוצא בו, ראה ויקרא ה, יא, ומנחה הבאה בנדבה — מנחת חוטא קודם למנחת נדבה, מפני שהוא בא כדי לכפר על חטא. חטאת העוף קודמת לעולת העוף. וכן בהקדישה שכאשר מקדיש זוג עופות "קן" של חטאת ועולה, צריך תחילה לומר איזהו חטאת, ואחר כך איזהו עולה.

12 א גמרא שנינו במשנה שדם קרבן החטאת קודם בזריקתו לדם קרבן העולה, ואולם איברי קרבן העולה קודמים בהקרבתם לאימורי קרבן החטאת, ושואלים: מנא הני מילי מנין הדברים הללו ומשיבים: דתנו רבנן שכך שנו חכמים בברייתא: אמר הכתוב בפרשת חינוך הלויים לעבודתם במשכן: "ולקחו פר בן בקר וכו' ופר שני בן בקר תקח לחטאת" במדבר ח, ח. ויש לשאול: מה בא "שני" זה ללמדנו?

13 אם בא ללמד שהקרבנות הבאים לחינוך הלויים הן שנים — לכך אין צורך, שהרי כבר נאמר בהמשך: "ועשה את האחד חטאת ואת האחד עלה" במדבר ח, יב, ומכאן שהם שני קרבנות. ואם כן מה תלמוד לומר "ופר שני בן בקר תקח לחטאת"? שכן אם מ"ועשה את האחד חטאת והאחד עולה" יכול הייתי לומר שיהא חטאת קודמת לכל מעשה עולה, לכך תלמוד לומר: "ופר שני בן בקר תקח לחטאת", משם למדנו שהחטאת באה שניה, לאחר העולה.

14 ומעתה יש מקום לשאול: אי מהכתוב "פר שני", יכול אתה לומר כי תהא העולה קודמת לחטאת לכל מעשיה? לכך תלמוד לומר: "ועשה את האחד חטאת ואת האחד עלה", ללמדנו שחטאת קודמת לעולה. הא כיצד ניישב את הסתירה שבין שני הדיוקים הללו? זריקת דם חטאת קודמת לזריקת דם עולה, מפני שדם החטאת מרצה מכפר, מה שאין כן בעולה. ואילו הקטרת איברי העולה קודמת להקטרת אימורי החטאת.

15 ושואלים: ואמאי ומדוע יקדמו כל מתנות דם החטאת למתנות העולה? נאמר שרק מתנה קמייתא דמכפרה תיקדום המתנה הראשונה, שהיא זו שמכפרת, היא שתקדים לזריקת דם העולה, שהרי אם נתן מתנה אחת כיפר בדיעבד לעיל זבחים לו,ב, ואילו הנך אלה, שאר שלוש המתנות הנוספות — לא!

16 אמר רבינא: הכא כאן, בפרשה ממנה למדו דין זה, הרי בחטאת של חינוך הלוים עסקינן עוסקים אנו, ואף על גב דכי עולה דמי ואף על פי שכמו עולה היא נחשבת, שהרי היא לא באה ככפרה על חטא כשאר חטאות, מכל מקום קאמר רחמנא אמרה תורה שהיא תיקדים תקדם לעולה בזריקת דמה, וכל שכן שיהא הדין כן במתנות האחרונות של חטאת רגילה, שבאו לכפר. במערבא אמרי בארץ ישראל אומרים תשובה אחרת לשאלה זו: הואיל והתחיל הכהן במתנות של חטאת, הריהו גם גומר בהן.

17 ב איבעיא להו נשאלה להם ללומדים שאלה זו: דם חטאת ואיברי עולה, איזה מהן קודם? וצדדי השאלה: האם נאמר כי דם חטאת קודם, מפני שמרצה מכפר, ומשום כך הריהו מקודש יותר. או דילמא שמא איברי עולה קודמין, מפני שהן עולים כליל לאישים?

18 ומציעים: תא שמע בוא ושמע פתרון לשאלה זו ממה ששנינו במשנתנו: דם חטאת קודם לדם עולה. ונדייק מכאן: דווקא לדם עולה הוא דקדים שקודם, אך לאיברי עולה לא קדים אינו קודם.

19 ודוחים את ההוכחה: אדרבה, מסיפא להיפך, נלמד ממה ששנינו בסוף המשנה: איברי עולה קודמין לאימורי חטאת. ונדייק: דווקא לאימורי חטאת הוא דקדים שקודם, לדם חטאת — לא קדים אינו קודם! אלא מהא ליכא למשמע מינה ממשנה זו אין לשמוע ממנה פתרון לשאלה זו.

20 ועוד איבעיא להו נשאלה להם ללומדים: דם עולה ואימורי חטאת, איזה מהן קודם? וצדדי השאלה: האם דם עולה קודם, משום דקאתי שהוא בא מכח קרבן עולה שהוא כליל. או דילמא שמא אימורי חטאת קודמין, משום דקאתי שהם באים מכח קרבן חטאת שדמו מכפר?

21 ומציעים: תא שמע בוא ושמע פתרון לשאלה זו ממה ששנינו במשנתנו: דם חטאת קודם לדם עולה. ונדייק: דווקא דם חטאת הוא דקדים שקודם לדם עולה, אבל אימורי חטאת — לא!

22 ודוחים: אדרבה, מסיפא להיפך, נלמד ממה שנלמד בסוף המשנה: איברי עולה קודמין לאימורי חטאת. ונדייק: דווקא איברי עולה הוא דקדמי שקודמים לאימורי חטאת, אבל דם עולה לא! אלא מהא ליכא למשמע מינה מזו אין ללמוד ממנה.

23 ועוד איבעיא להו נשאלה להם ללומדים: זריקת דם עולה וזריקת דם אשם, איזה מהן קודם? האם דם עולה קודם משום דקאתי שהוא בא מכח קרבן שהוא כליל. או דילמא שמא דם אשם קודם, משום דקאתי שהוא בא מכח שהוא מכפר?

24 ומציעים: תא שמע בוא ושמע: פתרון לשאלה זו ממה ששנינו במשנתנו: דם חטאת קודם לדם עולה. ונדייק: דווקא דם חטאת קודם לדם עולה, אבל דם אשם — לא קודם לדם עולה!

25 ודוחים: בדין הוא דאיבעי למיתני שהיה צריך לשנות במשנתנו: דם אשם קודם לדם עולה, ומשם היינו למדים כי כל שכן שדם החטאת, שקודם לדם האשם, יקדם לדם העולה. ואולם איידי דבעא למיתני סיפא מתוך שרצה התנא לשנות את סופה של המשנה: איברי עולה קודמין לאימורי חטאת, שבמקרה זה חייב היה התנא להשמיע את דינו דווקא באימורי חטאת, משום

26 דאי תנא שאם היה שונה שאיברי עולה קודמים לאימורי אשם, הוה אמינא הייתי אומר: דווקא לאימורי אשם הוא דקדמי שקודמים, אבל לאימורי חטאת הם לא קדמי קודמים, שהרי חטאת מקודשת מאשם, משום הכי תנא כך שנה גם לגבי דין קדימה בדם את דם החטאת. ואין לדייק מכך לענין דם האשם.

27 ומציעים עוד: תא שמע בוא ושמע פתרון לשאלה ממה ששנינו במשנתנו: חטאת קודם לאשם. ונדייק: חטאת הוא דקדמה ליה שקודמת לה לאשם, אבל עולה — לא קודמת לאשם. מאי לאו האם לא מדובר על דם? ונפשוט מכאן את הבעיה.

28 ודוחים: לא, מדובר על אימורים, שבהם החטאת קודמת לאשם, ולא על דם. ומוסיפים: דיקא נמי מדוייק כן גם כן מן הלשון, דקתני ששונה התנא כנימוק לדין זה, שהחטאת קודמת "מפני שדמה ניתן", ולא "מפני שהיא ניתנת", שמע מינה למד מכאן שלא על הדם מדובר מתחילה.

29 ג שנינו במשנה: חטאת קודמת לאשם מפני שדמה ניתן על ארבע קרנות המזבח ועל יסוד המזבח. ושואלים: אדרבה להיפך, נאמר כי אשם קדים קודם, שכן יש לו קיצבה מן התורה, איל בשווי שני שקלים ראה ויקרא ה, טו. מה שאין כן בחטאת, שאפשר להביאה אף במחיר מועט! ומשיבים: אפילו הכי כך, ענין ריבוי מתנות הדם על המזבח עדיף.

30 ועוד שנינו במשנה: אשם קודם לתודה ואיל נזיר, משום שהוא קדשי קדשים. ומקשים: אדרבה להיפך, נאמר שהתודה ואיל נזיר קדמי קודמים, שכן הם טעונין באים עם לחם, מה שאין כן האשם! ומשיבים: אפילו הכי כך, זה שקרבנות האשם הינם קדשי קדשים עושה אותם עדיפי עדיפים.

31 שנינו במשנה: תודה ואיל נזיר קודמים לשלמים, לפי שהם נאכלים רק ליום אחד. ומקשים: אדרבה להיפך, שלמים קדמי קודמים, שכן ישנן בציבור כביחיד שיש שלמי ציבור הבאים בעצרת ראה ויקרא כג, יט. ואילו תודה ואיל נזיר הם רק קרבנות של יחידים! ומשיבים: אפילו הכי כך, כיון שנאכלין ליום אחד, עדיפי עדיפים הם.

32 איבעיא להו נשאלה להם ללומדים: תודה ואיל נזיר, איזה מהן קודם? וצדדי השאלה: האם תודה קדמה, שכן טעונה ארבעה מיני לחם, חלות, רקיקים, רבוכה ולחם חמץ ויקרא ז, יב—יג, ואיל נזיר טעון רק שני מינים, חלות ורקיקים במדבר ו, טו. או דילמא שמא איל נזיר קודם, שכן יש עמו דמים אחרים, שהנזיר מביא עמו עולה וחטאת במדבר ו, יד? ומציעים: תא שמע בוא ושמע תשובה מפורשת מברייתא, ששנינו בה: זו תודה קודמת לזו לאיל נזיר, שזו טעונה ארבעה מיני לחם, וזו אינה טעונה אלא שני מיני לחם.

33 ועוד שנינו במשנה: והשלמים קודמין לבכור, לפי שהם טעונים סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק. ומקשים: אדרבה להיפך, בכור קודם, שכן קדושתו כבר מרחם אמו, ונאכל לכהנים, ואילו שלמים נאכלים לכל ישראל! ודוחים: אפילו הכי כך, מצו‍ת יתירות שיש בשלמים עדיפי עדיפות.

34 ועוד שנינו במשנה: הבכור קודם למעשר, מפני שקדושתו מרחם ונאכל לכהנים. ומקשים: אדרבה להיפך, מעשר קודם, שכן מקדש לפניו ולאחריו שאם טעה במנין הבהמות, וקרא לתשיעי "עשירי", או שקרא לאחד עשר "עשירי" — הרי כל אלה קדושים! ומשיבים: אפילו הכי כך קדושה מרחם עדיפא עדיפה.

35 ועוד שנינו במשנה: מעשר קודם לעופות מפני שהוא מין זבח ויש בו קדשי קדשים, דמו ואימוריו. ומקשים: אדרבה להיפך, עופות קדמי קודמים, שכן הם עצמם קדשי קדשים עולה וחטאת! ודוחים: אפילו הכי כך, השיקול שמעשר הוא מין זבח עדיף.

36 ד ומביאים דיון שהוזכרה בו משנתנו. אמר רבינא בר שילא: אימורי קדשים קלים שיצאו מן העזרה לפני זריקת דמים — פסולין. וכן תנא תונא שונה התנא שלנו במשנה: מעשר קודם לעופות מפני שהוא זבח וישנו קדשי קדשים דמיו ואימורין.

37 ויש לשאול: בשלמא נניח אימורין ליתנהו אינם בעופות, אלא דם מיהא איתיה על כל פנים ישנו גם בעופות, ומפני מה הזכיר כאן את הדם? אלא לאו קא משמע לן האם לא משמיע לנו בכך חידוש: אימורין של מעשר ושאר קדשים קלים שמדובר עליהם כאן, הריהם כי כמו דמו:

38 מה דמו שנזכר כאן הוא לפני זריקה שהרי משנזרק ונעשתה מצוותו שוב אינו בכלל דם הראוי למזבח, אף אימורין שמדובר עליהם כאן הם קודם זריקה. וקא קרי להו וממה שהוא קורא להם לאימורים כמו לדם "קדשי קדשים" יש ללמוד: ומה דמו מיפסל נפסל ביוצא, אף אימורין מיפסל נפסל ביוצא.

39 ומציעים: נימא מסייע ליה נאמר שמסייע לו ממחלוקת זו: בשר קדשים קלים שיצא מן העזרה לפני זריקת דמים, ר' יוחנן אמר: כשר, ריש לקיש אמר: פסול.

40 ומסבירים את טעמיהם: ר' יוחנן אמר כשר — הואיל וסופו לצאת, שהרי בשר קדשים קלים נאכל בכל העיר, מחוץ לעזרה. ריש לקיש אמר פסול — עדיין לא הגיע זמנו לצאת, לפני זריקת הדם. ויש לדייק: עד כאן לא פליגי נחלקו אלא בבשר שסופו לצאת, ולכן ר' יוחנן אומר שהוא כשר, אבל באימורין שאין סופם לצאת — לא, וגם לדעת ר' יוחנן הריהם פסולים!

41 ודוחים: הוא הדין שבאימורין שיצאו קודם זריקת הדם נמי פליגי גם כן חלוקים, ור' יוחנן מכשיר, והא דקא מיפלגי וזה שנחלקו בבשר — להודיעך כחו של ריש לקיש עד כמה הוא מחמיר, שאפילו בשר שסופה לצאת, אמר: עדיין לא הגיע זמנו לצאת.

42 ומציעים: לימא האם נאמר כי הלכה זו שאימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים נפסלים ביוצא, הריהי שנויה כתנאי כמחלוקת תנאים, ששנינו: אימורי קדשים קלים שיצאו אל מחוץ לעזרה לפני זריקת דמים, והיו בחוץ בשעת זריקת הדם, ר' אליעזר אומר: אין מועלין בהן לפי שאין הזריקה מכשירה אותם להקרבה.