1אבל לא גחלת של עץ, מפני שיש בה מלאכת כיבוי מן התורה. ואי סלקא דעתך ואם עולה על דעתך כי שמואל כר' שמעון סבירא ליה סבור הוא — אפילו גחלת של עץ נמי גם כן יכבה, כי לדעת ר' שמעון אין חיוב מלאכת כיבוי אלא כאשר רוצה להשתמש בגחלת עצמה כשהיא כבויה. ואם לא — הרי זו מלאכה שאינה צריכה לגופה, ובזה פוטר ר' שמעון!2ומשיבים: אין זו סתירה, כי בדבר שאין מתכוין סבר לה סבור הוא שמואל כר' שמעון, אבל במלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה סבור הוא כר' יהודה, שמחייב עליה בשבת.3א אמר רב הונא: נסכים שנטמאו, עושה להן מערכה של עצים בפני עצמן ושורפן שם, ואינו שורף אותם מחוץ לעזרה. משום שנאמר לגבי חטאת שנפסלה: "בקדש ... באש תשרף" ויקרא ו, כג, ומריבוי הכתובים למדו שהוא הדין לכל דבר שצריך להקריבו על המזבח ונפסל. תניא נמי הכי שנויה ברייתא גם כן כך: הדם והשמן והמנחות והנסכים שנטמאו, עושה להן מערכה בפני עצמן ושורפן.4מסופר, אמר ליה לו שמואל לרב חנא בגדתאה מבגדד: אייתי הבא לי בי בית, מנין עשרה אנשים, לפרסום הדבר, ואימא ואומר לך קמייהו בפניהם: נסכים שנטמאו, עושה להן מערכה בפני עצמן ושורפן.6א משנה דם קרבן חטאת העומד להזאה שנתז על הבגד — הרי זה טעון חייב כיבוס, שכן נאמר בתורה בדין החטאת: "ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליה תכבס במקום קדוש" ויקרא ו, כ. ואף על פי שאין הכתוב הזה מדבר אלא בחטאות נאכלות שמזים מדמן במזבח החיצון, שהרי כך נאמר בפסוק שלפניו: "במקום קדוש תאכל" ויקרא ו, יט, מכל מקום אחד הנאכלות ואחד הפנימיות שמזים מדמן על המזבח הפנימי, שהן נשרפות כליל ואינן נאכלות, טעונות כיבוס אם ניתז מהם על הבגד, שנאמר בתחילת אותה פרשה: "זאת תורת החטאת" ויקרא ו, יח, ללמד: תורה אחת דין שווה לכל החטאות.7וכל זה אמור דווקא בחטאות כשרות, אבל חטאת פסולה — אין דמה טעון כיבוס, בין שהיתה לה שעת הכושר שהיה דמה ראוי להיזרק, ורק אז נפסלה, ובין שלא היתה לה שעת הכושר. איזו היא חטאת פסולה שהיתה לה שעת הכושר? שלאחר שנשחטה ונתקבל דמה כראוי לנה נפסלה בלינה, ושנטמאה החטאת, ושיצאת שיצאה דמה או בשרה אל מחוץ לעזרה. ואיזו היא חטאת שלא היתה לה שעת הכושר? שנשחטה במחשבה שיזרק דמה או יאכל בשרה חוץ לזמנה הראוי, וחוץ למקומה הראוי. וכן זו שקיבלו פסולין לעבודה וזרקו את דמה.8ב גמרא שנינו במשנה כי דם חטאת שמתה שנתז על הבגד — הריהו חייב בכיבוס, בין חטאת הנאכלת ובין חטאת שאינה נאכלת, שנאמר "זאת תורת החטאת" ויקרא ו, יח — תורה אחת לכל החטאות. ושואלים: ואי ואם תורה אחת לכל חטאות, אם כן אפילו חטאת העוף נמי גם כן יהיה דמה טעון כיבוס! אלמה תניא מדוע שנה בברייתא: יכול תהא דם חטאת העוף טעון כיבוס? תלמוד לומר: "זאת תורת החטאת" ויקרא ו, יח שהוא לשון מיעוט, זאת ולא אחרת, דווקא בחטאת בהמה נוהג דין זה, ולא בחטאת העוף!9אמר ריש לקיש משום בשם בר קפרא: אמר קרא הכתוב בפסוק זה: "זאת תורת החטאת... תשחט החטאת", ללמדנו שדווקא בחטאות הנשחטות הכתוב מדבר, ולא בחטאת העוף, שהיא נמלקת ואינה נשחטת.10ושואלים: ואימא ואמור ודייק באופן אחר: דווקא בנאכלות הכתוב מדבר, כדכתיב כמו שנאמר: "במקום קדוש תאכל" ויקרא ו, יט, אבל פנימיות שאינן נאכלות — לא! ומשיבים: רבי רחמנא ריבתה התורה "תורת החטאת" לרבות כל החטאות, גם שאינן נאכלות.11ומקשים: אי הכי אם כך שיש כאן ריבוי, אפילו חטאת העוף נמי גם כן תיכלל בריבוי זה! ומשיבים: מיעט רחמנא הכתוב על ידי המלה "זאת" את חטאת העוף.12ושואלים: ומה ראית לרבות את הפנימיות ולמעט את חטאת העוף, ולא להיפך, לרבות את חטאת העוף ולמעט את הפנימיות? ומשיבים: הואיל וצריך למעט ולרבות, ומן הכתוב יש ראיה לכאן ולכאן, מסתברא מסתבר יותר לומר שחטאת בהמה פנימיות הוה ליה לרבויי היה לו לרבות, שהן דומות לחטאות החיצוניות בכמה צדדים, שכן אלו ואלו באות ממין הבהמה, וטעונות בשחיטת צפון בצפון העזרה, וקבלת דמן בכלי,13ומזה מדמן על קרן המזבח, ובאצבע הכהן, וההזאה נעשית על חודה של קרן המזבח, ואלו ואלו אימוריהן ניתנים על האישים. מה שאין כן בחטאת העוף.14ומקשים: אדרבה להיפך, נאמר שדווקא את חטאת העוף הוה ליה לרבויי היה לו לרבות, ולהשוות דינה לחטאת הנאכלת, שכן היא נעשית בחוץ במזבח החיצון כמותה, ויש בה אכילה כמותה! ודוחים: הנך נפישין אלה, של החטאות הפנימיות, מרובים יותר.15רב יוסף אמר: יש ראיה אחרת למעט דם חטאת העוף מכלל דין כיבוס, שכן אמר קרא המקרא בפרשה העוסקת בענין זה של כיבוס: "הכהן המחטא אותה יאכלנה" ויקרא ו, יט, ויש בכך לשון הדגשה: דווקא לזו ולא לאחרת, ומכאן למדנו כי בתוך החטאות הנאכלות מיעט הכתוב, שבאחת מהן אין הלכות אלו נוגעות, והיא חטאת העוף.16ושואלים: ואלא, אם מכאן למדים, המיעוט של חטאת העוף מ"זאת תורת החטאת" ויקרא ו, יח למה לי? ומשיבים: אי לאו אם לא היה כתוב "זאת", הוי אמינא הייתי אומר: "יאכלנה" אורחיה דקרא דרכו של המקרא הוא זה, ואין כאן הדגשה שזו ולא אחרת, קא משמע לן משמיע לנו "זאת" שיש למעט, והכתוב "יאכלנה" מלמדנו שהמיעוט הוא בין החטאות הנאכלות דווקא.17רבה אמר הסבר אחר: אין למעט חטאות הפנימיות מדין כיבוס, משום שאדרבה, דווקא בהן עוסק הכתוב, שאמר קרא המקרא בפרשה זו: "אשר יזה מדמה" ויקרא ו, כ, והרי זה מורה שבחטאות שיש בהן הזאות הכתוב מדבר, ולשון הזאה נזכרת דווקא בחטאות הפנימיות ויקרא ד, ו ועוד, ואילו בחיצוניות נזכרה לשון "ונתן" ויקרא ד, כה.18ומקשים: כיצד יכול אתה לפרש שבהן דווקא עוסק הכתוב? והתניא והרי שנויה משנתנו: אף על פי שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלות! ומשיבים: דברים אלה נאמרו רק לענין דין מריקה ושטיפה של כלי נחושת שהתבשלה בו חטאת ויקרא ו, כא, שהוא אכן שייך רק בחטאות הנאכלות, שמבשלים את בשרן, אבל לענין כיבוס דם החטאת מן הבגד — "אשר יזה עליה תכבס" כתיב כתוב, ובפנימיות מדובר, ואין הנאכלות נלמדות אלא מן הריבוי "תורת החטאת".19ומקשים: אי הכי אם כך, שעיקר דין כיבוס נאמר בחטאות הפנימיות, מה ששנינו במשנתנו: "אחד הנאכלות ואחד הפנימיות טעונות כיבוס" אינו מדוייק, שהרי משמע מכך שהנאכלות הן העיקר, ונוספו עליהן הפנימיות מריבוי הכתוב. אלא "אחד הפנימיות ואחד הנאכלות" מיבעי ליה צריך היה לו לומר! ומשיבים: אכן, תני שנה כך: "אחד הפנימיות ואחד הנאכלות".20ומקשים: אי הכי אם כך, שדין כיבוס שבכתוב נאמר בחטאות שנאמרה בהן הזאה, אם כן חטאת העוף נמי גם כן בכלל זה, שהרי נאמרה בה לשון הזאה ויקרא ה, ט! ומשיבים: מיעט רחמנא מיעטה התורה אותן על ידי המלה "זאת תורת החטאת" ויקרא ו, יח. ומקשים: אי הכי אם כך, שיש מיעוט, חטאת חיצונה נמי גם כן לא! ומשיבים: ריבה רחמנא ריבתה התורה "תורת".21ושואלים: ומה ראית למעט חטאת העוף ולרבות חטאת חיצונה? ומשיבים: מסתברא מסתבר חטאת בהמה הוה ליה לרבויי היה לו לרבות, שכן יש בה צדדים רבים של דמיון לחטאת הפנימית: שהיא בהמה כמותה, וטעונה שחיטת צפון, וקבלת דמה בכלי, ומתן דם על קרן, ונתינת הדם באצבע, ומתן דם על חודה של הקרן, והקטרת האימורים על אישים, מה שאין כן בעוף.22ומקשים: אדרבה להיפך, חטאת העוף הוה ליה לרבויי היה לו לרבות, שכן יש בה הזאה כמותה! ומשיבים: הנך נפישין אלה, צדדי הדמיון לחטאת חיצונה, מרובים יותר.23א אגב שהוזכר דינו של דם חטאת העוף, שאינו צריך קבלה בכלי, אלא מזה בגוף העוף, בעי שאל ר' אבין: הלכה היא שדם חטאת החיצונה שהוכנס בכלי שרת להיכל, הריהו נפסל בכך לעיל זבחים פא,ב. ואולם חטאת העוף שנמלקה והכניס דמה כשהוא נתון בצוארה בפנים, מהו דינו? וצדדי השאלה: האם צוארה של חטאת העוף ככלי שרת דמי נחשב, שהרי כך הוא מזה מדמה, ולכן מיפסיל נפסל אם נכנס להיכל.24או דלמא שמא דין הדם שבצואר העוף כדין הדם שבצואר בהמה, ובענין זה "אשר יובא מדמה אל אוהל מועד" ויקרא ו, כג אמר רחמנא אמרה תורה, שדמה נפסל כשהוא בכלי שרת לעצמו, ולא כשהוא בבשרה? ומציעים: תא שמע בוא ושמע פתרון לשאלה זו, ממה ששנינו בברייתא: פירכסה חטאת העוף לאחר שנמלקה, ובתוך כך נכנסה לפנים להיכל וחזרה שוב אל העזרה — לא נפסלה בכך, והריהי כשירה להזות מדמה ולאכול מבשרה. ונדייק מכאן: דווקא שנכנסה מעצמה אל ההיכל אין היא נפסלת בכך, הא אבל אם הכניסה הכהן מדעתו — פסולה, בגלל הדם שבצוארה!25ודוחים: וליטעמיך ולטעמך, לשיטתך, שיש לדייק כך מלשון זו, גבי אצל בהמת קדשי קדשים דקתני ששנינו: פירכסה לאחר שנשחטה בצפון העזרה, כדינה, ויצאה לדרום, וחזרה שוב לצפון העזרה — כשרה, האם נדייק ונאמר: הא אבל אם הוציאה הכהן בעצמו לדרום — פסולה? והרי אין כלל פסול יציאה מצפון העזרה לדרומה!26אלא יש לומר כי האי לשון זו "ויצאה", שהוזכרה שם — לענין בהמה שיצתה יצאה לחוץ איצטריכא ליה הוצרכה לו באותה ברייתא, ולהשמיענו כי היא נפסלת בכך, אף אם יצתה מאליה. ואגב כך הוזכרה לשון "יצאה" גם בדין זה. הכא נמי כאן גם כן, לשון "נכנסה" לענין חטאת העוף, לענין יצתה לחוץ הוא דאיצטריכא ליה שהוצרכה לו, ללמד שגם אם יצאה מאליה פסולה, ואגב כך הוזכרה לענין כניסה לפנים. ואין איפוא מכאן פתרון לשאלת ר' אבין.27ב ועוד בענין דם העוף, שאינו מתקבל בכלי, אלא מזה אותו כשהוא אוחז בגוף העוף. בעי שאל ר' אבין: שנינו לענין דם בהמה שאם נשפך על הרצפה קודם שנתקבל בכלי שרת הריהו פסול לעיל זבחים כה,א, אבל אם נשפך לאחר שנתקבל בכלי, ואספו — כשר לעיל זבחים לב,ב. ויש לשאול: אם נשפך דם העוף על הרצפה ואספה מן הרצפה, מהו דינו?28וצדדי השאלה: האם דם העוף, אצרוכיה הוא שלא אצרכיה רחמנא הצריכה אותו התורה כלי שרת, והלכך אם נשפך — אוספו מן הרצפה וכשר. או דלמא שמא נאמר: מיפסל פסל ביה רחמנא פסלה בו התורה, בעוף כלי שרת, משום שצריך להזות דווקא מגוף העוף ישירות על המזבח, והלכך גם אם נשפך על הרצפה — אוספו ופסול?29אמר רבא, תא שמע בוא ושמע פתרון ממה ששנינו בברייתא: יכול יהא דם חטאת העוף שניתז על הבגד טעון כיבוס? תלמוד לומר: "זאת". ואי סלקא דעתך ואם עולה על דעתך כי מיפסל פסיל ביה רחמנא פסלה אותו התורה את דם העוף, אם לא הוזה ישירות על המזבח, תיפוק תצא לי הלכה זו, שדם העוף אינו טעון כיבוס, גם בלא הלימוד מ"זאת", דהא אפסיל לה שהרי כבר נפסל משעה שהוא נמצא באויר הכלי הבגד, עוד קודם שנגע בכלי עצמו, ודם פסול אינו טעון כיבוס!30אמר רב הונא בריה בנו של רב יהושע: אין מכאן ראיה, שכן גם אם דם העוף נפסל באויר הבגד, עדיין יש צורך במיעוט "זאת", למקרים שדם העוף אינו נפסל תחילה באויר הכלי, כגון במדביק כלי בצוארה של העוף. ולא נפשטה, איפוא, שאלתו של ר' אבין.31ג ושבים לעיקר דין משנתנו, בדין דם חטאת בהמה שטעון כיבוס. בעא מיניה שאל אותו לוי מר' יהודה הנשיא: ניתז דם חטאת מבגד לבגד, מהו? מבגד קמא אידחי ליה לכיבוס האם משעה שנפל מן הבגד הראשון נדחה מן הדם דין כיבוס, או דלמא שמא לא?32אמר ליה לו רבי: זו שאלה יפה, והתשובה: טעון כיבוס, ממה נפשך מאיזה צד שרצונך לבחון זאת, אי אם תאמר כי דם שניתז על הבגד אוספו וכשר להזאה, הא זה שניתז על בגד אחר — כשר גם הוא, וטעון כיבוס. וגם אי אם תאמר שכשניתז על הבגד הראשון אוספו ופסול — מכל מקום אנא אני כר' עקיבא סבירא לי סבורני, שאמר: כל דם שהיתה לו שעת הכושר ונפסלה — דמה טעון כיבוס, והרי דם זה היה בכלי שרת תחילה קודם שניתז על הבגד, והיתה לו שעת הכושר.
