1"ולקח הכהן מדם החטאת" ויקרא ד, כה, לומר שתהא קבלה לשם חטאת.2ואשכחן ומצאנו איפוא מקור ששחיטה וקבלה צריכות להיות לשמן, זריקה מנלן מנין לנו שאף היא צריכה להיות לשמה? שאמר קרא הכתוב: "וכפר עליו הכהן מחטאתו" ויקרא ד, כו, ללמד שתהא כפרה לשם חטאת, וזריקת הדם היא המכפרת.3אשכחן מצאנו איפוא שנוי קדש, שנוי בעלים מנלן מנין לנו? אמר קרא הכתוב שם: "וכפר עליו", ללמד: עליו ולא על חבירו.4אשכחן מצאנו למצוה שלכתחילה צריך לזרוק לשם הבעלים, לעכב מנלן מנין לנו שאם שינה — פסל? ומשיבים: כמו שאמר רב הונא בריה בנו של רב יהושע להלן, בענין חטאת נזיר, שהיה יכול לכתוב "חטאת" וכתב "חטאתו" להדגיש — דווקא זו שנעשתה לשמו, הכא נמי כאן גם כן יש לדרוש "חטאת" "חטאתו" שאם זרק שלא לשמו — פסול.5אשכחן מצאנו איפוא שיש מצוה בשנוי קדש, וזריקה בשנוי בעלים בין למצוה בין לעכב. לעכב בכל עבודות בשנוי קדש, ובשאר עבודות חוץ מזריקה בשנוי בעלים, בין למצוה בין לעכב מנלן מנין לנו?6אמר ר' יונה: אתיא באה, נלמדת מחטאת נזיר, דכתיב שנאמר בחטאת נזיר: "והקריב הכהן לפני ה' ועשה את חטאתו ואת עלתו" במדבר ו, טז, לומר שיהו כל עשיותיו לשם חטאת.7אשכחן מצאנו איפוא פסוק נוסף שהוא לעכב בענין שנוי קדש. שנוי בעלים בשאר עבודות חוץ מזריקה, בין למצוה ובין לעכב, מנלן מנין לנו? אם אינו ענין לשנוי קדש, תניהו ענין לשנוי בעלים. אשכחן למצוה, לעכב מנלן?8אמר רב הונא בריה בנו של רב יהושע: היה יכול לומר בענין זה "חטאת" ואמר "חטאתו", הרי זה בא להדגיש — חטאתו שלו ולא של אחר.9מתקיף לה מקשה על כך רבינא: אלא מעתה, מה שיכול היה לכתוב באותו פסוק עצמו "עולת" וכתב "עולתו" מאי דרשת ביה מה אתה דורש בו?10ולעצם שאלתו של רבינא, שואלים: ולרבינא, מדוע לא שאל גם על מה שנאמר בפסוק הסמוך: "ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו" במדבר ו, יז, שהיה יכול לכתוב "מנחת" ונכתב "מנחתו", וכן "נסך" ונכתב "נסכו", מאי דרשת בהו מה אתה דורש בהם?11ומשיבים: ההוא "את מנחתו ואת נסכו" מבעי ליה נצרך לו לכמו שלמדנו מן הכתוב "מנחתם ונסכיהם" במדבר כט, לז שהמנחה והנסכים של קרבנות המועדים קריבים אפילו בלילה אחרי יום הקרבת הקרבן, "מנחתם ונסכיהם" — אפילו למחר, לומר שגם מנחתו ונסכו של הנזיר כשרים להקריבם בלילה ולמחר. אלא "עולת" "עולתו" שאין לו הסבר אחר, מאי דרשת בהו מה אתה דורש בהם?12ותו ועוד יש להקשות על הסברו של ר' יונה, שלמד דין שינוי בחטאת מחטאת נזיר: מי גמרי מהדדי האם הם לומדות זו מזו? חטאת חלב כלומר, חטאת שבא על חטא, כמו על אכילת חלב, מחטאת נזיר לא גמרה אינה לומדת, מפני שחטאת נזיר חמורה יותר, שכן יש עמה דמים אחרים שהנזיר צריך להביא גם עולה ואשם. ולהיפך, גם חטאת נזיר מחטאת חלב לא גמרה אינה לומדת שכן חטאת חלב מכפרת על עבירה שיש בה כרת!13אלא אמר רבא: אתיא באה, נלמדת ההלכה בחטאת חלב מחטאת מצורע, דכתיב שנאמר: "ועשה הכהן את החטאת" ויקרא יד, יט, לומר שיהו כל עשיותיו לשם חטאת.14ואשכחן ומצאנו איפוא שנוי קדש, שנוי בעלים מנליה מנין לו שהוא מעכב? אמר קרא המקרא: "וכפר על המטהר" וגו' ויקרא יד, יט, לומר: על המטהר הזה ולא על המטהר חבירו.15ומקשים: ואכתי ועדיין יש לשאול אותה שאלה עצמה שנשאלה על שיטת ר' יונה: מי ילפא מהדדי האם לומדת זו מזו? חטאת חלב מחטאת מצורע לא ילפא אינה לומדת, שכן יש עמה בחטאת מצורע גם דמים אחרים דם עולה ודם אשם, חטאת מצורע מחטאת חלב לא גמרה אינה לומדת, שכן יש בה כפרת כרת!16ומשיבים: אמנם, מחדא לא אתיא חטאת אחת מחטאת אחת אינה באה, אינה נלמדת, אבל תיתי חדא מתרתי תבוא, תילמד, אחת מן החטאות משתים אחרות.17ושואלים: בהי באיזו מהן לא לכתוב תכתוב התורה? אם תאמר לא לכתוב רחמנא תכתוב התורה בחטאת חלב ותיתי מהנך ותבוא ותילמד מאלה האחרות — מה להנך לאחרות חטאת נזיר וחטאת מצורע שכן יש עמהם דמים אחרים!18ואם תאמר: לא לכתוב רחמנא תכתוב התורה בחטאת נזיר ותיתי מהנך ותבוא, תילמד מאלה האחרות — מה להנך לאחרות שכן אין להן שאלה, שהחוטא והמצורע חייב להביא חטאתו בכל מקרה, מה שאין כן בנזיר שיכול להישאל על נדר הנזירות ולבטל את החובה!19ואם תאמר: לא לכתוב רחמנא תכתוב התורה בחטאת מצורע ותיתי מהנך ותבוא מאלה האחרות, אפשר לדחות: מה להנך לאלה שכן אין באין בדלות כמו בחטאת מצורע שיש בה הפרש בין עני ועשיר ראה ויקרא יד, כא, אלא יש להן קצבה קבועה!20אלא לא ניתן ללמוד מן החטאות עצמן זו על זו, ויש לומר באופן אחר: אמר קרא הכתוב: "זאת התורה לעלה ולמנחה ולחטאת... ולזבח השלמים" וגו' ויקרא ז, לז, הקישו הכתוב את החטאת לשלמים, מה שלמים — בין שנוי קדש בין שנוי בעלים בעינן צריכים אנו שיהיו לשמן למצוה, אף חטאת — בין שנוי קדש בין שנוי בעלים בעינן צריכים אנו שיהיו לשמן למצוה.21הילכך על כן, לענין מצוה למדים משלמים, והנך קראי ואלו הכתובים האחרים שהבאנו לגבי חטאת, כל אחת לגופה, באים ללמד שהוא גם לעכב.22ושואלים: ואשכחן ומצאנו איפוא דין זה לגבי חטאת חלב, דכתיב שנאמר בה "לחטאת" ויקרא ד, לג,23חטאת של עבודה זרה, שנתייחד לה מקום ופרטי דינים מיוחדים בספר במדבר טו, כז— לא, או חטאת של שמיעת הקול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו, שגם להן דינים מיוחדים הכתובים לעצמם ויקרא ה, א— יג שלא כתיב בהו נאמר בהן דבר זה, מנלן מנין לנו שפסולות שלא לשמן?24ומשיבים: חטאת של עבודה זרה אתיא באה, נלמדת מחטאת חלב, שכן היא באה לכפר על חיוב כרת כמותה, והנך כולהי אתיין וכל אותן האחרות באות, נלמדות בשיטת הלימוד של מה הצד, מחטאת חלב ומחטאת של נזיר ושל מצורע.25א תנו רבנן שנו חכמים: קרבן פסח בזמנו כלומר, בזמן מצוותו, בארבעה עשר בניסן אחר הצהרים, אם שחטו לשמו — כשר, שחטו שלא לשמו — פסול, כאמור במשנה. וקרבן שהקדיש לשם פסח, אם שחטו בשאר ימות השנה לשמו כלומר, לשם פסח — הרי הוא פסול, שחטו שלא לשמו — כשר.27ושואלים: מנא הני מילי מנין הדברים הללו שבשאר ימות השנה, אם שחטו שלא לשמו כשר? אמר אבוה אביו של שמואל, אמר קרא הכתוב בפרשת השלמים: "ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים לה'" ויקרא ג, ו, לומר: דבר קרבן הבא מן הצאן בלבד, שהוא קרבן הפסח, אם אינו ראוי לפסח — יהא לזבח שלמים.28ומקשים: אם כן אימא אמור כששחטו לשם שלמים — אין כן, אבל אם שחטו לשם מידי אחרינא דבר אחר — לא! אמר ר' אילא אמר ר' יוחנן: יכול היה להיאמר "לשלמים", ונאמר "לזבח" — לרבות כל זבח.29ושואלים: אם כן, אימא אמור שכל מה דשחיט ששוחט את הפסח לשמו להוי שיהיה כמותה, כגון אם שחטו לשם עולה — שיהא עולה, ולא יהיה שלמים!30ומשיבים: אי הוה כתיב אם היה כתוב "לשלמים וזבח" — היינו צריכים לפרש כדקאמרת כמו שאתה אומר, השתא דכתיב עכשיו שנאמר "לזבח שלמים", הרי זה לומר: לכל דבר דשחיט ליה ששוחט אותו — שלמים להוי יהיה. ומקשים: מדוע נלמד כך?31אימא אמור באופן אחר: "לזבח" — הרי זה כלל, "שלמים" — פרט, והרי זה כלל ופרט, ולפי כללי מדרש ההלכה: אין בכלל אלא מה שבפרט, אם נשחט לשם שלמים — אין כן, מידי אחרינא לשם דבר אחר — לא, והוא פסול!32ומשיבים: מה שנאמר "לה'"— הדר חזר וכלל, והרי זה כלל ופרט וכלל, והרחיב את הפרט לכל שהוא כעין שלמים, דהיינו כל מיני הקרבנות.33מתקיף לה מקשה על כך ר' יעקב מנהר פקוד: כיצד יכול אתה ללמוד כאן במידת כלל ופרט וכלל? הא לא דמי כללא בתרא לכללא קמא הרי אינו דומה הכלל האחרון לכלל הראשון, שהרי כללא קמא הכלל הראשון מרבי מרבה זבחים ותו לא ולא יותר, שהרי נאמר "לזבח", ואילו כללא בתרא הכלל האחרון שהוא אומר "לה'", כוונתו כל דבר שהוא לה', ואפילו שחט את הפסח לשם עופות ואפילו למנחות!34ומשיבים: הא תנא דבי הרי התנא מבית מדרשו של ר' ישמעאל בכללי ופרטי דריש כי האי גוונא בכללים ופרטים הוא דורש כעין זה וכך היא השיטה:35כלל ופרט וכלל אי אין אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש, שהוא פסח שנשחט שלא לשמו אלא לשם שלמים וכשר, אף כל קרבן פסח שנשחט לשם כל קרבן אחר שלא לשמו וכשר.36ומקשים: אי או נאמר, מה הפרט מפורש דבר הבא בנדר ובנדבה שהוא שלמים, אף כל דבר הבא בנדר ובנדבה, ולפי זה: דווקא אם שחטו לשם עולה ושלמים — אין כן, אבל אם שחטו לשם חטאת ואשם שהם באים חובה ולא נדבה — לא!37אלא צריך לומר באופן אחר: אין כאן דרשת כלל ופרט וכלל, אלא לשון "לזבח" רבויא ריבוי הוא, והיא באה לרבות כל דבר.38ומקשים, ועדיין אימא אמור: לכל דבר דשחיט ליה להוי כוותיה שהוא שוחט אותו לשמו שיהיה כמותו, ושייעשה הפסח הזה חטאת או אשם וכיוצא בו!39אמר ר' אבין:
