ביאור שטיינזלץ על זבחים נ״ד

1 "חפף עליו כל היום" דברים לג, יב, שדורשים כתוב זה כאילו היה חופף = מחכך בראשו מחמת דאגה וצער, שהיה רוצה שיהיה בחלקו, לפיכך, משום שהיה כל כך דואג לכך, זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן מארח להקדוש ברוך הוא, שנאמר: "ובין כתפיו שכן" דברים לג, יב, לומר שמקום קודש הקדשים היה דווקא בחלקו של בנימין.

2 מיתיבי מקשים על מה שאמרו שלא היה יסוד בקרן דרומית מזרחית, ממה ששנינו: עולת העוף שהיתה נעשית בקרן זו כיצד היתה נעשית? היה עומד על הסובב ומולק את ראשה ממול עורפה, ומבדיל את הראש מן הגוף, וכשהוא אוחז בגוף ממצה דמה כשהוא דוחק את הצואר על קיר המזבח.

3 ואי אמרת ואם אתה אומר שלא היה לה לאותה קרן יסוד, נמצא שאת עבודתה, שהוא עושה כשהוא עומד על הסובב — באוירא בעלמא באויר בלבד הוא דקא עביד שעושה ולא מעל מקום המזבח! אמר רב נחמן בר יצחק, אימר אמור שכך התנו: אוירא האויר של מקום היסוד היה בחלקו של בנימין, וכך נעשית עבודתה בתחום המזבח, אבל הקרקע היתה בחלקו של יהודה, ולכן לא היה שם יסוד.

4 א ושואלים: מאי מה פירוש מה שנאמר בברייתא לא הוא היה לה יסוד לקרן דרומית מזרחית? רב אמר: בבנין, שלא נבנה שם היסוד. לוי אמר: בדמים כלומר, אף שהיה שם יסוד, הואיל והיה בחלקו של יהודה — לא היה לו דין של יסוד המזבח, לענין מתן דמים. ולפי שיטתם נחלקו בתרגום ברכתו של יעקב בפסוק "בנימין זאב יטרף" בראשית מט, כז, שלפי המסורת מתארת את נחלתו של בנימין, רב היה מתרגם: באחסנתיה יתבני מדבחא בנחלתו יבנה המזבח, שעליו היו הקרבנות "נטרפים", ולא בנחלת שבט אחר. לוי היה מתרגם את הפסוק: באחסנתיה יתבני מקדשא בנחלתו יבנה המקדש, כלומר, מקום מקודש לדמים, שאף שלא כל המזבח בנוי בחלקו, מכל מקום רק בחלקו מזים ושופכים את דם הקרבנות. ומביאים ראיות לכאן ולכאן.

5 תא שמע בוא ושמע ממה ששנינו בתיאור המזבח שבמסכת מדות: היסוד היה מהלך על פני כל קיר הצפון של המזבח ועל פני כל המערב, אוכל כלומר, תופס בדרום המזבח אמה אחת ובמזרח אמה אחת, משמע שחוץ מאותה אמה שבדרום ושבמזרח לא היה שם יסוד בנוי, וכדברי רב! ודוחים: אפשר לפרש כי מאי מהו אוכל? נמי גם כן בדמים, שלא היו מזים שם את דם העולה.

6 ומביאים ראיה לצד האחר, תא שמע בוא ושמע ממה ששנינו באותה משנה: המזבח היה שלשים ושתים על שלשים ושתים אמה, משמע שהיה יסוד בכל צד, וכדברי לוי, שהרי היסוד נכלל באותן שלושים ושתים אמה! ודוחים: הכא במאי עסקינן כאן במה אנו עוסקים מן הצד, כלומר, שמצד צפון וצד מערב היה שלושים ושתים על שלושים ושתים, אבל לא היה בנוי כולו כך.

7 ומציעים, תא שמע בוא ושמע ראיה שהיה שם יסוד, ממה ששנינו בברייתא: נמצא הכבש הבנוי בדרום המזבח, וצריך שיגיע בקצהו לראש המזבח פורח עולה ברוחב אמה מעל היסוד וברוחב אמה מעל הסובב. משמע שהיה יסוד! ודוחים: אימא אמור כך: כנגד, כלומר, במקום בו היתה ראויה להיות אמה יסוד, אף שבפועל לא היה שם יסוד, ועל אמה סובב.

8 ומציעים עוד: תא שמע בוא ושמע, דתני ששנה לוי בברייתא שהיתה בידו: כיצד בונין את המזבח? מביאין תחילה מלבן מסגרת של קרשים שהוא באורך שלשים ושתים אמה על רוחב שלשים ושתים, וגובהו אמה אחת, ומביא חלוקי אבנים מפולמות לחות בין שהיו גדולות בין שהיו קטנות, שהן עיקרו של המזבח "מזבח אבנים", וממלא בהם את המלבן. ומביא סיד וקוניא סיגים של עופרת וזפת, וממחה, כלומר, מתיך אותם יחד, ושופך את התערובת על חלוקי האבן להדביקם בו. וזה הוא מקום יסוד.

9 וחוזר ומביא מלבן שהוא שלשים אמה על שלשים אמה וגובהו חמש אמות, ומניחו על היסוד, ומביא חלוקי אבנים מפולמות וכו' ומביא סיד וקוניא וזפת וכו', וכך נוצר הסובב. וחוזר ומביא מלבן שהוא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה אמות וגובהו שלש אמות, ומניחו על החלק השני, ומביא חלוקי אבנים וכו', והוא מקום המערכה.

10 וחוזר ומביא מלבן שהוא אמה על אמה, ומניחו באחת מזויות המזבח, ומביא חלוקי אבנים מפולמות בין גדולות בין קטנות, ומביא זפת וקוניא וממחה ושופך, וזהו הקרן. וכן היה עושה לכל קרן וקרן. משמע שהמזבח היה מרובע מכל צד, וכדברי לוי!

11 וכי תימא ואם תאמר

12 דגייז ליה שחותך אותו, שאחר היציקה היה שובר אותו חלק מן היסוד — הלא "אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלקיך" דברים כז, ו כתיב נאמר!

13 ומשיבים: היציקה מתחילה לא כללה את החלק הזה של היסוד, דמחית מידי מתותיה שהיה מניח מתחילה משהו מתחתיו, במקומו של אותו חלק, ואחר שנתייבשה היציקה שקיל ליה היה נוטל אותו. דאי שאם לא תימא הכי תאמר כך, שהיו יוצקים בדרך זו, הא זו שאמר רב כהנא: אבנים של קרנות שבארבע פינות המזבח חלולות היו, וראיה לדבר, דכתיב שנאמר: "ומלאו כמזרק כזוית מזבח" זכריה ט, טו, משמע שהקרנות היו חלולות וניתן היה למלא אותן כמזרקי יין — הכא נמי כאן גם כן, הרי "אבנים שלמות" אמר רחמנא אמרה התורה לגבי אבני המזבח, וכיצד ניתן היה לעשות בהן חלל ונקבים? אלא דמחית מידי מתותיה ושקיל ליה שמניח משהו מתחתיו, במקומו, ואחר כך נוטל אותו כך שיוצאת הקרן חלולה, הכא נמי דמחית מידי מתותיה ושקיל ליה כאן גם כן, בענין היסוד, מדובר שמניח משהו מתחתיו ואחר כך נוטל אותו.

14 א כיון שדובר במקום המזבח והמקדש, מביאים מה שדרש רבא, מאי דכתיב מהו שנאמר: "וילך דוד ושמואל וישבו בנית ברמה" ראה שמואל א יט, יח— יט? וכי מה ענין נויות אצל רמה? הרי שני מקומות הם! אלא, שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם, כלומר, במקדש, שהוא עיקר יופיו של העולם.

15 וכשעסקו בשאלה היכן ייבנה, היו אמרי אומרים, כתיב נאמר: "וקמת ועלית אל המקום" דברים יז, ח, מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל, וארץ ישראל גבוהה מכל ארצות. לא הוו ידעי דוכתיה היכא ידעו מקומו היכן הוא, איפה הוא המקום הגבוה,

16 אייתו הביאו את ספר יהושע ובדקו בתיאור נחלת שבט יהודה, ומצאו כי בכולהו כתיב בכולם, בכל הגבולות של נחלת יהודה נאמר: "וירד הגבול" "ועלה הגבול" "ותאר הגבול" יהושע ט״ו:ט׳, ואילו בגבולו עם שבט בנימין "ועלה" כתיב נאמר, "וירד" לא כתיב נאמר, אמרי אומרים היו: שמע מינה למד מכאן שהכא כאן הוא מקומו.

17 סבור למבנייה סבורים היו לבנות אותו בעין עיטם, דמדלי שהוא המקום הגבוה יותר בגבול בנימין, אמרי אמרו: ניתתי ביה קליל נוריד אותו מעט, כדכתיב כמו שנאמר: "ובין כתפיו שכן" דברים לג, יב, לומר שהוא מצוי כמו בין הכתפים ולא על הראש.

18 ואיבעית אימא ואם תרצה אמור, כך אמרו: גמירי למודים אנו במסורת, שסנהדרין יושבת בחלקו של יהודה, ושכינה בחלקו של בנימין, וכן למודים היו במסורת כי מקומה של הסנהדרין במקדש, ואי מדלינן ליה ואם אנו מגביהים אותו כלומר, בונים אותו במקום הגבוה יותר, עין עיטם — מתפליג טובא מתרחק הרבה מקום המקדש מנחלת יהודה ואינו נכנס בתחומה, מוטב דניתתי ביה פורתא שנוריד בו מעט, כדכתיב כמו שנאמר: "ובין כתפיו שכן".

19 ועל דבר זה, שישב דוד עם שמואל, ומצאו את המקום הראוי למקדש, נתקנא דואג האדומי בדוד, כדכתיב כמו שנאמר: "כי קנאת ביתך אכלתני וחרפות חורפיך נפלו עלי" תהלים סט, י. ובענין זה של מציאת המקום המתאים כתיב נאמר: "זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' וגו' אם אבא באהל ביתי אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה' וגו'.

20 הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדה יער" תהלים קלב, ו, "שמענוה באפרתה" — זה ספרו של יהושע דקאתי שבא מאפרים, ששמעו והבינו את המקום הראוי מתוך עיון בספר יהושע, "מצאנוה בשדה יער" — זה בנימין שמצאו את המקום בנחלתו, דכתיב שנאמר: "בנימין זאב יטרף" בראשית מט, כז, שהוא מחיות היער.

21 ב משנה זבחי שלמי צבור ואשמות; אלו הן אשמות, שיש בהם כמה סוגים: אשם גזילות שמביא אדם שחבירו תובעו ממון, והוא מכחש בו ונשבע על כך לשקר ויקרא ה, כ— כו, אשם מעילות שמביא מי שנהנה מן הקדש בשגגה ויקרא ה, יד— טז, אשם שפחה חרופה שמביא מי שבא על שפחה כנענית המאורסת לעבד עברי ויקרא יט, כ— כב, אשם נזיר שמביא לטהרתו במדבר ו, יב, אשם מצורע שמביא לטהרתו ויקרא יד, יב, ואשם תלוי אם עשה מעשה ולא ברור לו אם הוא חייב עליו חטאת או לא ויקרא ה, יז— יח — כל אלה

22 שחיטתן בצפון, וקיבול דמן בכלי שרת בצפון, ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע, ונאכלין לפנים מן הקלעים כלומר, בתוך העזרה, לזכרי כהונה לזכרים בין הכהנים, לכל מאכל צלי או מבושל, ונאכלים ליום ולילה עד חצות הלילה.