1ולכן גם אין חייבין עליהן כרת, לא משום אכילת פיגול אם אחת מעבודות הקרבן נעשתה במחשבת חוץ לזמנו, ולא משום נותר אם נאכלו לאחר הזמן המותר באכילה, ואין חייב כרת אם אכלם כשהוא טמא, לפי שרק זריקה ראויה קובעת איסורים אלה על הקרבן. ר' עקיבא אומר: זריקה מועילה לאימורים שיצאו, ולפיכך מועלין בהן אם נהנה מהם, וחייבין עליהן על אכילתם משום פיגול נותר וטמא.2ומסבירים: מאי לאו האם לא במקרה דהדר עיילינהו שחזר והכניסם את האימורים לעזרה, והיו במקומם בשעת זריקת הדם, פליגי חלוקים ר' אליעזר ור' עקיבא. ובהא פליגי ובזה הם חלוקים: דמר סבר שחכם זה, ר' אליעזר, סבור: מיפסלי נפסלים האימורים ביוצא, ולכן שוב אין להם תקנה בזריקת הדם, ומר סבר וחכם זה, ר' עקיבא, סבור: לא מיפסלי נפסלים ביוצא, וכדעת ר' יוחנן, ולכן הזריקה מועילה בהם?3אמר רב פפא: במקרה דהדר עיילינהו שחזר והכניסם את האימורים לעזרה, ואז זרק עליהם את הדם — כולי עלמא לא פליגי הכל אינם חולקים, ואף ר' אליעזר סבור שזריקת הדם הכשירתם, ואין היציאה פוסלתם. והכא בדאיתנהו אבראי וכאן בזמן שהם נמצאים בחוץ בשעת זריקת הדם פליגי נחלקו ר' אליעזר ור' עקיבא. ובהא פליגי ובעקרון זה נחלקו, דמר סבר שחכם זה, ר' אליעזר, סבור: אין זריקה מועלת מועילה ליוצא כאשר הוא בחוץ, ומר סבר וחכם זה, ר' עקיבא, סבור: זריקה מועלת ליוצא.4ותוהים על כך: והא והרי רב פפא עצמו הוא שאמר היפך דבריו כאן, ביחס לשתי הלחם שיצאו מהמקדש קודם זריקת דמם של כבשי העצרת המכשירה אותם לאכילה. שם גם כן נחלקו ר' אליעזר ור' עקיבא, האם כשנזרק הדם במחשבת חוץ לזמנו חייבים על שתי הלחם משום פיגול. ועל כך אמר רב פפא: אם נזרק הדם בדאיתנהו אבראי בזמן שהם נמצאים בחוץ כולי עלמא לא פליגי הכל אינם חולקים שאין חייבים עליהם, וגם ר' עקיבא סבור, שאין זריקה מועלת ליוצא. ודווקא בדעיילינהו לגוואי פליגי בשהכניסם לפנים נחלקו!5ומשיבים, יש לחלק בין המקרים: הני מילי דברים אלה שלדעת הכל אין הזריקה מועילה ליוצא, נאמרו דווקא לגבי אצל שתי הלחם, משום דלאו גופיה דזיבחא שאינם גופו של הזבח, של כבשי העצרת. אבל אימורין, דגופיה דזיבחא שגופו של זבח הוא, יש לומר שלדעת הכל מועילה להם זריקה כשהם בפנים, ורק בדאיתנהו אבראי פליגי בהיותם בחוץ נחלקו ר' אליעזר ור' עקיבא האם תועיל להם הזריקה.6א שנינו במשנה: עופות קודמין למנחות מפני שהם מיני דמים. ומקשים: אדרבה להיפך, נאמר שמנחות תהיינה קודמות לעופות, שכן ישנן בצבור כביחיד, ואילו עופות אינם באים אלא כקרבן יחיד! ומשיבים: אפילו הכי כך מיני דמים עדיפי עדיפים.7ב שנינו במשנה כי מנחת חוטא שאין ידו משגת לחטאת בהמה או עוף קודמת למנחת נדבה. ומקשים: אדרבה להיפך, נאמר שמנחת נדבה תהיה קודמת למנחת חוטא, שכן היא טעונה מביאים עמה שמן ולבונה! ומשיבים: אפילו הכי כך מנחת חוטא הבאה על חטא עדיפא עדיפה, קודמת, שכן היא מכפרת, מה שאין כן מנחת נדבה.8איבעיא להו נשאלה להם ללומדים: היו לפני הכהן מנחת סוטה ומנחת נדבה, איזו מהן קודמת? וצדדי השאלה: האם מנחת נדבה קדמה קודמת, שכן היא טעונה שמן או ולבונה, או דלמא שמא מנחת סוטה קדמה קודמת, שכן היא באה לברר עון כחלק מתהליך הבדיקה של המים המאררים?9ומציעים: תא שמע בוא ושמע ממה ששנינו במשנתנו: מנחת חוטא קודמת למנחת נדבה מפני שהיא באה על חטא. ונדייק מכאן: דווקא מנחת חוטא הוא דקדמה היא שקודמת למנחת נדבה, הא אבל מנחת סוטה — לא. ודוחים: מי קתני האם שנה שמעלת מנחת חוטא היא מפני שהיא מכפרת? "מפני שהיא באה על חטא" קתני שנה, והא נמי וזו, מנחת סוטה, גם כן באה על חטא, שנסתרה הסוטה עם זר.10ומציעים עוד, תא שמע בוא ושמע פתרון לשאלה ממה ששנינו בברייתא: זו קודמת לזו, שזו באה מן החיטין וזו באה מן השעורין. מאי לאו האם אין הכוונה למנחת נדבה שקודמת למנחת סוטה? ודוחים: לא, הכוונה למנחת חוטא שקודמת למנחת סוטה. ומקשים: אם כן, מדוע נזקקים לנתינת טעם זה של חיטים ושעורים?11תיפוק תצא לי הלכה זו מטעם דהא שזו, מנחת חוטא מכפרת, והא וזו, מנחת סוטה לא מכפרת, אלא רק מבררת עוון!12ודוחים: ואלא מאי מה תאמר, שהכוונה היא למנחת נדבה שקודמת למנחת סוטה? תיפוק תצא לי הלכה זו מטעם שזו מנחת נדבה טעונה שמן ולבונה, וזו מנחת סוטה אינה טעונה שמן ולבונה! אלא אין להוכיח ממה שלא נזכר טעם נוסף, כי חד מתרי טעמי נקיט אחד משני טעמים תפס והזכיר.13ג שנינו במשנה: חטאת העוף קודמת לעולת העוף. ומבררים: מנא הני מילי מנין הדברים הללו? דתנו רבנן ששנו חכמים בענין קרבנות העוף, חטאת ועולה שמביא חוטא עני על שגגתו במקום חטאת מן הבהמה: מה שנאמר "והקריב את אשר לחטאת ראשונה" ויקרא ה, ח, מה תלמוד לומר מה בא ללמדנו? שכן אין תלמוד לומר שבא ללמד שתקרב חטאת העוף ראשונה, לפני עולת העוף, שהרי כבר נאמר בהמשך: "ואת השני יעשה עולה" ויקרא ה, י.14אלא זה הכתוב בנה אב, בא ללמד כלל לכל החטאות שיקדמו לקרבנות עולה הבאות עמהן, בין חטאת העוף לעולת העוף, בין חטאת בהמה לעולת בהמה, ואפילו חטאת העוף קודמת בהקרבה לעולת בהמה.15ומסכמים את המקורות לקדימת חטאת לעולה: הלכך על כן, חטאת העוף שקודמת לעולת העוף — נלמד הדבר מהפסוק "ואת השני יעשה עולה", כמבואר כאן. חטאת בהמה שקודמת לעולת בהמה — מדרבי רחמנא ממה שריבתה התורה בחטאת הלויים מן האמור "ופר שני בן בקר" במדבר ח, ח, כמבואר בעמוד הקודם. חטאת העוף שקודמת לעולת בהמה — מ"זה בנה אב", כמבואר כאן.16ומציעים: תא שמע בוא ושמע, סתירה לכלל זה, שכל חטאות קודמות לעולות הבאות עמהן, ממה שבקרבן יולדת עניה הקדים עולת העוף לחטאת העוף, שנאמר "אחד לעולה ואחד לחטאת" ויקרא יב, ח, ועל כך שנינו, ר' אליעזר אומר: כל מקום שנתחלפה חטאת מן הבהמה בקרבן מן העוף, אם עני הוא המקריב, כגון במטמא מקדש בשוגג, שבמקום כבשה לחטאת מביא שני עופות, אחד לחטאת ואחד לעולה — חטאת קודמת לעולה. וכאן ביולדת עניה, שאם עשירה היתה מביאה כבש לעולה ועוף לחטאת — עולה קודמת לחטאת.17וכן כל מקום שבא הקרבן על חטא — חטאת קודמת לעולה, וכאן ביולדת, שקרבן חטאתה אינו לכפרה אלא לטהרה — העולה קודמת. וכל מקום ששנים שני עופות באים תחת חטאת שמביא קרבנו בדלות — חטאת קודמת, וכאן ביולדת שאין שניהם באים תחת חטאת, אלא רק עולה תחת עולה שהרי גם עשירה מביאה חטאת מן העוף — עולה קודמת. משמע שפעמים עולה קודמת לחטאת!18אמר רבא: רק למקראה הקדימה הכתוב, שבקרבן יולדת הזכיר אותה תחילה, אבל למעשה מקריבים גם ביולדת את החטאת תחילה.19ומציעים עוד, תא שמע בוא ושמע ראיה נוספת: היו לפניו קרבנות ממינים שונים, מה יעשה? פרים קודמין לאילים, ואילים קודמין לכבשים, כבשים קודמים לשעירים.20מאי לאו האם לא מדובר במוספי חג הסוכות, שיש בהם שעירים לחטאת וכבשים לעולה? ואם כן, יש שעולה קודמת לחטאת! ודוחים: לא, כאן מדובר בקרבנות שכולם באו לנדבה, וגם השעירים. וטעמה של הברייתא כך הוא: פרים קודמין לאילים — שכן נתרבו בנסכים, שנסכי הפר חצי ההין יין, ונסכי האיל שלישית ההין, וכן מסיבה זו, קודמים אילים לכבשים, שנסכיהם רביעית ההין ראה במדבר טו, א—יב. ואילו הכבשים קודמים לשעירים, למרות שנסכיהם שווים — שכן נתרבו בהקרבת אימוריהם גם באליה שלהן, מה שאין כן השעירים.21ומציעים עוד, תא שמע בוא ושמע ראיה ממה ששנינו במסכת הוריות: פר חטאת כהן משיח שמביא כהן גדול על שגגת הוראה ויקרא ד, ג קודם בהקרבה לפר חטאת על העלם דבר של צבור שמביאים כששגגו הסנהדרין בהוראה ויקרא ד, יג; פר העלם דבר של צבור בשאר עבירות קודם לפר העלם דבר של ציבור בשגגת עבודה זרה, שהוא קרבן עולה במדבר טו, כד;22פר עבודה זרה קודם לשעירי עבודה זרה, כלומר, לשעיר הבא עמו במדבר טו, כד, דאף על גב אף על פי שפר עבודה זרה הוא עולה ושעירי עבודה זרה הם חטאת. ובניגוד לכלל שהובא, שבכל מקום חטאת קודמת לעולה הבאה עמה!23ודוחים: עד שאתה מקשה על כלל זה מסוף המשנה, ואימא מרישא ואמור והבא סיוע לכלל זה מן ההתחלה של אותה משנה שנאמר בה: פר העלם דבר של צבור שהוא חטאת, קודם לפר עבודה זרה שהוא עולה!24ומשיבים: בחד מינא מיהא לא קאמרינן במין אחד על כל פנים אין אנו אומרים, שכיון ששני הקרבנות הם ממין אחד פרים ודאי שחטאת קדמה קודמת. כי קאמרינן בתרי מיני כאשר אנו אומרים ומקשים הרי זה בשני מינים, שלפי הכלל שהובא בברייתא, גם חטאת העוף קודמת לעולת בהמה שהיא גדולה, וכאן אשכחן מצאנו עולה דקדמה שקודמת לחטאת!25אמרי במערבא משמיה אומרים בארץ ישראל משמו של רבא בר מרי: חטאת עבודה זרה חסר א', "לחטת" כתיב כתוב "ושעיר עזים אחד לחטת", במדבר טו, כד, לומר שאין חטאת זו כשאר חטאות, ופר העולה קודם לה. רבינא אמר: "כמשפט" כתיב בהו נאמר בהם "ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעולה לריח ניחוח לה' ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים לחטת", במדבר טו, כד, לומר שמקריבים קרבנות אלה כסדר שהם כתובים במקרא, ולכן פר העולה קודם.26ומעירים: השתא דאתית להכי עכשיו שהגעת לכאן והשתמשת בהסבר זה, יש לחזור ולהסביר את הברייתא הקודמת שהובאה כראיה, ולומר: אפילו תימא תאמר שמדובר שם בפרים ושאר קרבנות מוסף של חג נמי גם כן, אין להקשות ממה שכבשי העולה קודמים לשעירי החטאת, שכן "כמשפטם" כתיב בהו נאמר בהם במדבר כט, לג.27א בעקבות המסקנה, שחטאת העוף קודמת לעולת בהמה, איבעיא להו נשאלה להם ללומדים שאלה זו: היו לפניו חטאת העוף, ועולת בהמה, ומעשר, איזו מהן קודם בהקרבה? וצדדי הבעיה, אם תאמר: תיקדום תקדם חטאת העוף — איכא יש מעשר דקדים שקודם לה, כפי ששנינו במשנה, מפני שהוא מין זבח! ואם תאמר: ליקדים שיקדים את המעשר — איכא יש עולת בהמה דקדמה ליה שקודמת לו, שהיא קדשי קדשים! ואם תאמר: תיקדום תקדם עולת בהמה — איכא יש חטאת העוף דקדמה שקודמת לה!28בפתרון שאלה זו, הכא תרגימו כאן, בבבל, תרגמו הסבירו כי השיקול של מין זבח עדיף, ולכן יקרב תחילה המעשר, ואחריו חטאת העוף, ולבסוף עולת הבהמה. במערבא אמרי בארץ ישראל אומרים: עיילא נכנסה בה עולת בהמה בחטאת העוף הבאה עמה, ואגבהתה והגביהה אותה במעלתה מעל המעשר, שהרי עולת הבהמה מקודשת ממנו. ולפיכך תקדם חטאת העוף, ואחריה עולת הבהמה, ואחר כך המעשר.29ב משנה ועוד בדיני קדימויות בקרבנות. כל קרבנות החטאות שבתורה קודמות בהקרבתן לאשמות, כפי ששנינו במשנה הקודמת לעיל זבחים פט,א, מפני שדם החטאת ניתן על ארבע קרנות המזבח ועל יסוד המזבח, מה שאין כן באשם. חוץ מאשם מצורע, מפני שהוא בא על הכשר כדי להתיר את המצורע לאכול בקדשים ולהיכנס למקדש. והואיל ובו תלויה עיקר טהרת המצורע, לפיכך חשוב הוא יותר מן החטאת.30ועוד הבחנה בין קרבנות האשם השונים: כל האשמות שבתורה באין מן האילים, שהם כבשים זכרים בני שתים כלומר, בשנתם השניה, ובאין בכסף שקלים ששוויים צריך להיות לפחות שני סלעים, חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע, שהן באין מכבשים בני שנתן הראשונה, ואין הם באין בכסף שקלים שאין להם מחיר קצוב. ועוד בדיני קדימה בקרבנות.31כשם שקרבנות המקודשים מאחרים קודמין להם בהקרבן, לפי סדר הקדימות במשנה הקודמת פט,א, כך הם גם קודמין להם באכילתן. ועוד בענין קדימה: שלמים של אמש אתמול ושלמים של היום — שלמים של אמש קודמין לשלמים של היום. וכמו כן אם היו לפניו שלמים של אמש, חטאת ואשם של היום — שלמים של אמש קודמין, אלו דברי ר' מאיר. ואילו חכמים אומרים: החטאת קודמת לשלמים וכן האשם, מפני שהיא קדשי קדשים, ומעלתה גדולה משל השלמים שהם קדשים קלים.32וכולן בכל הקרבנות הנאכלים, הכהנים רשאין לשנות באכילתן ולאכול אותם בכל אופן שירצו: לאכלן צלוין באש, ושלוקין מבושלים ביותר, ומבושלין כרגיל. ורשאים הכהנים לתת לתוכו תבלי תבלינים של חולין ותבלי תרומה, אלו דברי ר' שמעון. ר' מאיר אומר: לא יתן לתוכו תבלי תרומה, כדי שלא יביא התרומה לידי פסול, שהרי לקדשים יש זמן אכילה קצוב, ולאחר מכן הם נפסלים ודינם לשריפה, ונמצא פוסל גם את התרומה מאכילה.33ג גמרא שנינו למעלה פט,א כי התדיר מחבירו קודם לחבירו, וכן שנינו במשנה הקודמת פט,א ובמשנתנו כי המקודש מחבירו קודם לו. ומעתה איבעיא להו נשאלה להם ללומדים שאלה זו: היו לפני הכהן שני קרבנות, האחד תדיר מחבירו ואולם האחר מקודש מחבירו, איזה מהם קודם? וצדדי השאלה: האם התדיר קודם, משום שהוא תדיר מחבירו, או דלמא שמא המקודש קדים קודם, משום שהוא קדיש מקודש יותר מחבירו? ומציעים: תא שמע בוא ושמע פתרון לשאלה זו ממה ששנינו במשנה בתחילת הפרק: תמידין הבאים בכל יום קודמין למוספין, משום שתדיר קודם,
