1אם שחט את הבהמה ואחר כך חתך את הרגלים — פסולה, שהדם שברגליה, שנפסל במה שהוא חוץ, מתערב עם הדם שהיה בפנים.2ותוהים: חתך רגליה ואחר כך שחט — כשרה? הלוא בעל מום קא הוא מקריב! אלא אימא אמור כך: שחט כשהיתה הבהמה בפנים, ואז יצאו רגליה לחוץ. ובמקרה זה, אם חתך את רגליה ואחר כך קיבל את הדם — כשרה, אבל אם קיבל ואחר כך חתך — פסולה, מפני שדם הרגלים כבר התערב בדם האחר.3ותוהים: חתך רגליה ואחר כך קיבל את הדם — כשרה? והא והרי אמר ר' זירא בשם רבי: הצורם אזן בבכור ואחר כך קיבל דמו — פסול, שנאמר: "ולקח מדם הפר", פר שהיה כבר כלומר, שלא נפל בו מום מאז ששחט!4אמר רב חסדא אמר אבימי: אין הכוונה שחותך לגמרי את הרגלים, אלא חותך באבר בבשר עד שמגיע לעצם, ואת העצם אינו חותך, כך שעל ידי חיתוך זה אינה נעשית בעלת מום.5ודנים בדין השני שהובא בענין זה: אם קיבל את דמה של הבהמה שרגליה בחוץ ואחר כך חתך את רגליה — פסולה, כי הדם שקיבל מעורב בדם שברגלי הבהמה. שמעת מינה לומד אתה מכאן שדם המובלע באברים דם הוא נחשב, ולכן נפסל ביוצא?6ומשיבים: אין מכאן הוכחה, כי דלמא שמא הבהמה נפסלת משום שמנונית שיש בו בדם הרגלים, שמתערבת עם שאר הדם, והיא נחשבת כבשר הקרבן שיצא לחוץ.7ושואלים: שמעת מינה לומד אתה מכאן לגבי דבר שנדון במקום אחר, שבשר קדשים קלים שיצא מחוץ לעזרה לפני זריקת דם — הרי הוא פסול, למרות שלאחר זריקת הדם הרי הוא נאכל בכל ירושלים?8ודוחים: לא, דלמא שמא מדובר כאן בקדשי קדשים שנאכלים בעזרה, ואין בשרם עתיד לצאת משם.9ומציעים: בא ושמע ראיה לענין זה ממה שתנו רבנן שנו חכמים: קדשי קדשים שחיטתן בצפון העזרה, וקבול דמן בכלי שרת גם כן בצפון. אם עמד בדרום והושיט ידו לצפון ושחט — שחיטתו כשרה. לעומת זאת אם כשעמד בדרום קיבל בצפון — קבלתו פסולה, אבל אם הכניס ראשו ורובו לצפון וקיבל — כאילו נכנס כולו. שחט בצפון ולאחר השחיטה פרכסה הבהמה ויצתה לדרום, וחזרה לצפון — כשרה, שאין הבהמה נפסלת משום שיצאה לדרום.10קדשים קלים שחיטתן בפנים בתוך העזרה כולה, וקיבול דמן בכלי שרת בפנים. עמד בחוץ והכניס ידו לפנים ושחט — שחיטתו כשרה, אם קיבל כשהוא עומד בחוץ — קבלתו פסולה, ואולם במקרה זה, שלא כדין צפון בקדשי קדשים, גם אם הכניס ראשו ורובו — כאילו לא נכנס כלל, כמבואר להלן. ועוד הבדל, שהשוחט בהמת קדשים קלים בעזרה, אם לאחר מכן פרכסה ויצתה לחוץ וחזרה — פסולה. וממה שהיא פסולה שמע מינה למד מכאן שבשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דמים — פסולים!11ודוחים: לא, דילמא שמא אין מדובר בבשר שנפסל משום שיצא, אלא דווקא באליה ויותרת הכבד ושתי כליות, שהם אימורים שמוקטרים על גבי המזבח, והם נפסלים ביוצא משום שאינם עתידים לצאת כלל מחוץ לעזרה.12א ובעניינים אלו של עבודה בפנים, בעא מיניה אבוה שאל אותו אביו של שמואל משמואל כדי לבחון אותו: היתה היא בפנים ורגליה בחוץ, מהו לשוחטה?13אמר ליה לו, כתיב נאמר: "והביאום לה'" ויקרא יז, ה, לומר עד שתהא כולה לפנים.14ועוד שאלו: אם תלה את הבהמה באויר העזרה ושחט, מהו? אמר ליה לו: כשרה, אמר ליה לו: אישתבשת טעית, בעינן צריכים אנו שתהא שחיטה על ירך המזבח ויקרא א, יא, כלומר בצדו וסמוך לו, וליכא ואין כאן.15ועוד שאל: נתלה הכהן בדבר, ושחט כשהוא תלוי באויר, מהו? אמר ליה לו שמואל: פסולה היא, אמר ליה לו אביו: אישתבשת טעית, נאמר שתהא שחיטה על ירך, ולא נאמר שיהא השוחט על ירך.16ועוד שאל: נתלה הכהן וקבל את הדם, מהו? אמר ליה לו שמואל: כשרה, אמר ליה לו: אישתבשת טעית, אין דרך שירות בכך.17ועוד שאל: אם תלה את הבהמה וקיבל, מהו? אמר ליה לו שמואל: פסולה, אמר ליה לו אביו: אישתבשת טעית, נאמרה שחיטה על ירך המזבח ולא נאמר שתהא קבלה על ירך.18ובסיכום הלכות אלו אמר אביי: בקדשי קדשים כולן פסולות בר חוץ מאשר מקרה של נתלה ושחט, בקדשים קלים כולן כשרות בר חוץ מן נתלה וקיבל.19אמר רבא: מאי שנא במה שונה תלה את הבהמה וקיבל דמה בקדשים קלים שהיא כשרה? משום שאויר פנים כפנים דמי נחשב, בקדשי קדשים נמי גם כן אפשר לומר כי אויר צפון כצפון דמי נחשב!20אלא אמר רבא: בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים — כשרות, בר חוץ מן תלה ושחט בקדשי קדשים, מפני שאינו "על ירך המזבח", ופסוק זה נאמר בעולה שהיא קדשי קדשים. וכן נתלה וקיבל פסול, בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים, מפני שאינו דרך שירות.21בעא מיניה שאל אותו ר' ירמיה מר' זירא: הוא הכהן בפנים וציציתו כלומר, חלק משערו בחוץ וקיבל את הדם, מהו הדין? אמר ליה לו: לאו האם לא אמרת לגבי הבהמה "והביאום לה'" ויקרא יז, ח, עד שתבא כולה לפנים? הכא נמי כך גם כן לענין הכהנים אתה צריך לפרש: "בבואם אל אהל מועד" שמות כח, מג — עד שיבא כולו לאהל מועד ולא שיהיה מקצתו בחוץ.22ב משנה נתנו את הדם על גבי הכבש שעולים בו למזבח, או נתנו על קיר המזבח אבל שלא כנגד היסוד כלומר, באותם מקומות במזבח שלא היה בהם יסוד, או נתן את הדמים הניתנין למטה למעלה כגון דם עולה שצריך ליתנו למטה מחצי המזבח, נתנו למעלה מאמצע המזבח, וכן נתן את הניתנין למעלה כגון דם חטאת — למטה, ונתן את הניתנין בפנים שצריך לתת מדמם על מזבח הזהב בהיכל, או בקדש הקדשים בחוץ במזבח העולה, ואת הניתנין בחוץ נתן בפנים — בכל אלו הרי זה פסול, ואין בו באכילת הקרבן כרת, כאשר יבואר הענין בגמרא.23א גמרא אמר שמואל: מה שנאמר במשנה שאם נזרק הדם שלא במקומו פסול, הכוונה היא שהבשר פסול, אבל בעלים נתכפרו. מאי טעמא מה טעם הדבר? שאמר קרא המקרא לגבי הדם: "ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר" ויקרא יז, יא, ומכאן יש ללמוד כי כיון שהגיע דם למזבח בכל מקום נתכפרו בעלים.24ומקשים: אי הכי אם כך, בשר נמי גם כן יהיה כשר! ומשיבים: אמר קרא המקרא שם: "לכפר", והרי זו הדגשה — לכפרה נתתיו שיהא מועיל לזה, ולא לדבר אחר כגון להכשר הבשר.25ומעירים, אלמא קסבר מכאן שהוא סבור: דם הניתן שלא במקומו כניתן במקומו דמי נחשב. ואולם תנן באידך פירקין שנינו במשנה בפרקנו האחר: נתנו על הכבש שלא כנגד היסוד, נתן את הניתנין למטה למעלה ואת הניתנין למעלה נתן למטה, או את הניתנין בפנים נתן בחוץ ואת הניתנין בחוץ נתן בפנים, אם יש עדיין דם הנפש בבהמה — יחזור הכהן הכשר ויקבל את הדם ויזרקנו כראוי.26ואי סלקא דעתך ואם עולה על דעתך שדם שניתן שלא במקומו נחשב כניתן במקומו ומכפר, אם כן למה לי יחזור הכשר ויקבל ויזרוק את הדם? והרי כבר כיפרה הזריקה הראשונה! וכי תימא ואם תאמר שייזרק הדם על מנת להתיר בשר באכילה, מי איכא האם יש זריקה שלא מכפרת כלומר, שאינה באה לכפרה שהרי כבר היתה כפרה ושריא ואינה אלא מתירה בשר באכילה? אלא, מכאן שהדם שניתן בתחילה שלא במקומו — אינו מכפר.27ומשיבים: אי דיהביה אם היה מדובר במשנה זו כשנתן את הדם כהן כשר שלא במקומו — הכי נמי כך גם כן היה הדין, שכבר כיפר שלא במקומו, ואינו יכול לחזור ולזרוק, ואולם הכא במאי עסקינן כאן, במשנה זו, במה אנו עוסקים? דיהביה שנתן אותו פסול שלא במקומו, ולכן לא כיפר מתחילה.28ושואלים: אם כן, מדוע יש אפשרות לתקן על ידי כהן כשר? וליהוי ושיהיה הקרבן דחוי! דתנן שהרי שנינו: וכולן כל הפסולים כגון מי שאינו כהן שקיבלו את הדם במחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו, אם יש דם הנפש — יחזור הכשר ויקבל. וממה שהמשנה משמיעה דין זה דווקא בקבלת הדם נלמד מכאן: דווקא אם קיבלו פסולים — אין כן, יכול הכשר לחזור ולקבל, אבל אם זרקו כבר פסולים את הדם — לא, מאי טעמא מה טעם הדבר? לאו האם לא משום דהוי שנעשה הקרבן דחוי כשנזרק דמו על ידי פסולים?29ודוחים: לא, משום דפסיל שנפסל במחשבה, שחשבו בו מחשבת פסול בזריקה.30ומקשים: אי הכי אם כך, משום פסול מחשבה קבלה נמי גם כן תדחה את הקרבן! ועוד יש להקשות: מי פסלה האם פוסלת מחשבה בכגון זה? והאמר והרי אמר רבא: אין מחשבה מועלת פועלת ומשפיעה לפסול אלא במי שראוי לעבודה, ובדבר הראוי לעבודה, ובמקום הראוי לעבודה, וכאן מדובר בפסול שזרק את הדם, ואין מחשבתו פוסלת!31ומתרצים: לא תימא אל תאמר אל תדייק כמו שאמרנו קודם, שאם זרקו פסולים במחשבה פסולה לא ניתן עוד לקבל את הדם, אלא אימא אמור: אם שחטו פסולים במחשבה פסולה לא ניתן עוד לתקן את הקרבן. שכיון ששחיטה כשירה בפסולים, הרי אף מחשבתם מועילה לפגום בה. שלא כמו בקבלה, שאינם כשרים לה ואינם פוסלים בה.32ושואלים: לפי הסבר זה, מאי קא משמע לן מה השמיע לנו במה שמדובר במשנה בקבלת הדם דווקא? דפסלה שפוסלת מחשבה של פסולים בשחיטה? תנינא הרי שנינו כבר דבר זה באותה משנה עצמה, שכל הפסולים ששחטו שחיטתם כשרה, לפיכך הן פוסלין במחשבה בשחיטה!33ומשיבים: הא קא משמע לן דבר זה משמיע לנו: דווקא בשחיטה הם פוסלים, אבל מקבלה ואילך לא פסלה אין פוסלת מחשבה של פסולים, מאי טעמא מה טעם הדבר? כמו שאמר רבא שאם עשה את העבודה מי שאינו ראוי — אינו יכול לפסול במחשבה.34מיתיבי מקשים על כך ממה ששנינו בברייתא: אם כששחט חישב ליתן את הניתנין למעלה למטה, או חישב ליתן את אלה שניתנים למטה למעלה, אם חישב לעשות זאת לאלתר כלומר, בזמן הראוי לזריקה — כשר, שעצם המחשבה לזרוק את הדם שלא במקום הראוי על גבי המזבח — אינה מחשבה הפוסלת למחר — פסול. ולפיכך, אם כשהמשיך בעבודות הקרבן חזר וחישב באחת מהן להקטיר את האימורים, או לאכול את בשר הקרבן,
