1כל דבר שיש בו מנין שלפעמים מונים אותו, אפילו בדבר שאיסורו דרבנן מדברי סופרים — לא בטיל בטל כמו תרומת פירות, וכל שכן באיסור שהוא דאורייתא מן התורה, כמו בהמות פסולות להקרבה שבמשנתנו.2דתניא שכן שנינו בברייתא: ליטרא מידת משקל של קציעות תאנים מיובשות של תרומה שדרסה על פי עיגול כלי המיועד לעשיית עיגולי דבילה שיש בו קציעות רבות של חולין, וליטרא שבפיו ניכרת לעצמה. והיו לפניו עיגולים רבים, ובפיהם ליטרות של קציעות חולין, ואינו יודע בפיו של איזו עיגול דרסה. או שדרס ליטרא קציעות של תרומה על פי חבית שיש בה קציעות חולין ואינו יודע בפיה של איזו חבית מן החביות שלפניו דרסה. או שדרסה על פי כוורת שמאחסנים בה קציעות ואינו יודע בפיה של איזו כוורת מן הכוורות שלפניו דרסה.3ר' מאיר אומר: ר' אליעזר היה אומר: רואין את העליונות את הקציעות המדובקות יחד שבפי הכלי כאילו הן פרודות זו מזו, ומעורבות יחד עם הקציעות האחרות שבתוך הכלי, והתחתונות מעלות מבטלות את העליונות, אם יש בהן כשיעור מאה ליטרות, שתרומה בטלה במאה.4ואילו ר' יהושע אומר: אם יש מאה פומין פיות, כלומר, אם היו באותו מקום מאה כלים ובפיו של כל אחד מהם דחס ליטרא קציעות של חולין — יעלו יתבטלו ליטרת קציעות התרומה במאה, ואם לאו לא — כל הפומין אסורין, שמא קציעות תרומה הוא אוכל. והקציעות הנמצאות בשולים תחתית של כל הכלים הללו הריהן מותרין, שכיון שברור לו שהקציעות האסורות אינן שם, אין הן בכלל הספק.5ואילו ר' יהודה אומר באופן שונה את מחלוקתם של ר' אליעזר ור' יהושע, שכך היה ר' אליעזר אומר: אם יש שם מאה פומין ובפיהם קציעות — יעלו, ואם לאו לא — הקציעות שבפומין אסורין, והקציעות שבשוליים מותרות.6ואילו ר' יהושע אומר: אפילו יש שם שלשה מאות פומין ובפיהם ליטרות קציעות — לא יעלו את ליטרת הקציעות של התרומה, משום שהיא דבר שיש בו מנין, שיש שאדם מוכר ליטרות קציעות במנין.7אבל דרסה לאותה ליטרא של קציעות תרומה בעיגול, ואינו יודע באיזה מקום בעיגול דרסה, או לצפונה או לדרומה — דברי הכל יעלו, שהרי אינה ניכרת כלל לעצמה. ויש לומר, איפוא, שמשנתנו בענין בהמות פסולות להקרבה, שאינן בטלות, היא כשיטת ר' יהושע לפי דברי ר' יהודה, שכל שדרכו לימנות אינו בטל. ומה שאמר ר' יוחנן שרק מה שדרכו לימנות תמיד אינו בטל, הרי לשיטת ר' מאיר נאמר.8רב אשי אמר: אפילו תימא תאמר כי משנתנו רבנן שיטת חכמים היא, כלומר, ר' מאיר, הסבור שדבר שאינו נמנה תמיד בטל ברוב, יש להבין כי בעלי חיים חשיבי חשובים הם, ולכן הם לא בטלי בטלים.9א ושואלים: הרי יש דרך אחרת להתיר את כל תערובת הקרבנות, וכך יעשו: נמשוך ונקרב חד מינייהו ונקריב אחד מהם, ונימא ונאמר: כל דפריש מרובא פריש כל שפורש מתערובת שיש בה רוב ומיעוט, מהרוב הוא פורש, ואם כן, זה שנלקח מן התערובת היה כשר. וכך נעשה עד שישארו שנים מן התערובת! על העצה הזו תוהים: נמשוך מן התערובת? הוה לה הרי זה מתוך דבר שהוא קבוע, כלומר, תערובת שהאיסור שבה קבוע במקומו,10וכל תערובת שהאיסור שבה קבוע במקומו, אין הוא בטל ברוב, אלא כמחצה על מחצה דמי הוא נחשב! ומשיבים: אלא כך יש לשאול, ניכבשינהו דניידי נדחוק אותם את כל הבהמות שבתערובת, כך שינודו כולן ממקומן, ובכך תתבטל הקביעות של האיסור, ומעתה נימא נאמר על כל אחת ואחת מהן: כל דפריש שפורש מרובא פריש מהרוב הוא פורש, ויהיו מותרות!11אמר רבא: השתא דאמור רבנן דלא ניקרב עכשיו שאמרו חכמים שלא נקריב מהם הרי זה משום גזירה, שמא לאחר מכן יבאו עשרה כהנים בבת אחת ויקרבו את כל הבהמות שבתערובת כאחת, ולא כל אחת לעצמה.12אמר ליה לו ההוא מרבנן אחד מהחכמים לרבא: אלא מעתה, לפי הסבר זה, אתה מניח כי מגיסא אסירא המגיס, הכלי בו מניחים את אימורי הבהמה כדי להקטירם, יהיה אסור? כלומר, וכי הבהמות שהותרו מתחילה, כשפרשו ממקומן, חוזרות ונאסרות כשיחזרו ויתערבו?13השיב לו רבא: כוונתי לא היתה שמא לאחר מכן יקריבו עשרה כהנים כאחד, אלא גזירה משום שמא כשינודו הבהמות ממקומן יבאו עשרה כהנים בבת אחת ויקחו, ובמקרה זה, כיון שכל התערובת או רובה פורשת כאחת — יש להניח שהאיסור מצוי בין הפורשים, ואין מתירים אותם. ותמהים: מקרה כזה בעשרה כהנים שיקחו בבת אחת מי האם אפשר שיקרה? אלא אמר רבא טעם אחר: אין מתירים את התערובת באופן של ניוד הבהמות משום גזירה, שמא יבואו להתיר אף בנוטל מן הקבוע.14א ועוד אמר רבא בהלכה זו: השתא דאמרי רבנן עכשיו שאמרו חכמים במשנתנו שלא נקריב יקריב מן הבהמות שבתערובת, אי נקריב לא מרצי אם יקריב אינו מרצה, וצריך להביא קרבן אחר. איתיביה הקשה לו רב הונא בר יהודה לרבא ממה ששנינו במשנה במסכת קינים: חטאת העוף שנתערבה בעולה ועולה שנתערבה בחטאת, אפילו נתערבו אחת בריבוא — ימותו כולן, שהרי אין להן תקנה.15במה דברים אמורים? בכהן נמלך שבא לבית דין לשאול מה עליו לעשות. אבל בכהן שאין נמלך והלך על דעת עצמו והקריבן, אם היה שם מנין שווה של עופות חטאת ושל עופות עולה, ועשאן את כולן למעלה מחוט הסיקרא שבאמצע המזבח, כמעשה העולה — נמצא מחצה כשר העולות שנעשו במקומן, ומחצה פסול החטאות שנעשו שלא במקומן.16וכן אם עשאן את כולן למטה מחוט הסיקרא — מחצה כשר ומחצה פסול. ואם עשה אחת למטה ואחת למעלה — שניהן פסולות, שאני חושש ואומר: שמא החטאת היא זו שקריבה למעלה והעולה היא זו שקריבה למטה. ומכאן שקרבן שאסרו חכמים בהקרבה מחמת איסור שנתערב בו, הריהו מרצה בדיעבד, שלא כדברי רבא!17אלא לשיטת רבא יש לומר שהדבר תלוי במחלוקת תנאים, הא כמאן דאמר זו שאמר רבא, הרי זה כשיטת מי שאומר בעלי חיים שנפסלו פעם אחת להקרבה נדחין לגמרי, והרי מתחילה נאסרה הבהמה מחמת התערובת. ואילו הא כמאן דאמר זו המשנה בקינים היא כשיטת מי שאומר שבעלי חיים שנדחו מהקרבה מחמת התערובת אינן נידחין לגמרי, ולכן, אם הקריבם כראוי הרי אלו כשרים.18ומקשים: הרי קרבנות שחוטין שנדחו מהקרבה, דלכולי עלמא שלדעת הכל נידחין הם גם לדעת מי שסבור שבעלי חיים אינם נדחים,
