1דאיתקש שהוקשה בכתוב זה לנרות, ולפיכך זמנה תלוי בזמן הדלקת הנרות.2ושואלים: התם נמי שם גם כן בפסח, בדומה לנרות, כתיב נאמר: "שם תזבח את הפסח בערב" דברים טז, ו!3ומשיבים: הכתוב ההוא לא נצרך לעניינו, אלא ל"יאוחר דבר" הוא דאתא שבא. ומה עניינו? דתניא ששנויה ברייתא ביחס לשאלה מה קודם להקרבה, הפסח או תמיד של בין הערביים: יאוחר דבר שנאמר בו "בערב" וגם "בין הערבים" והוא הפסח לדבר שלא נאמר בו אלא "בין הערבים" בלבד התמיד.4ותוהים: ומי איכא מידי והאם יש דבר שאילו היה שחיט ליה מצפרא שוחט אותו מן הבוקר אמרת אומר אתה זימניה זמנו הוא כבר בבוקר, כמו קרבן הפסח לשיטת בן בתירא, וכי מטי וכאשר מגיע בין הערבים, אמרת אומר אתה: "יאוחר דבר", ואתה מקדים לו קרבן שזמנו מתחיל רק אז?5ומשיבים: אין כן דבר זה יתכן, דהא שהרי אמר ר' יוחנן, הלכה: כאשר איחר אדם להתפלל מוסף עד שהגיע זמן המנחה, לאחר חצות היום, מתפלל של מנחה קודם ואחר כך מתפלל של מוספין, למרות שזמנה של תפילת המוסף החל כבר בבוקר.6ושואלים: ולדרך זו, ש"בין הערביים" משמעו לדעת בן בתירא כל היום כולו, אם כן "בין הערבים" דכתיב גבי שנאמר אצל קטרת ונרות למה לי? שהרי ממילא אין זה זמנם!7ועוד, הרי שנינו בברייתא: השיב רבי תחת במקום בן בתירא לדברי ר' יהושע, שאמר שפסח שנשחט בשחרית של ארבעה עשר בניסן שלא לשמו כשר כאילו נשחט בשלושה עשר: לא, אם אמרת בשלשה עשר שאין אפילו מקצתו ראוי להקרבת הפסח, תאמר בארבעה עשר שמקצתו ראוי בין הערביים.8ואם איתא אכן לדעת בן בתירא הפסח כשר כשנשחט לשמו בכל יום ארבעה עשר, אם כן כולו ולא רק מקצתו ראוי הוא!9אלא יש לדחות מה שאמרנו, וצריך לומר כמו שאמר ר' יוחנן: פוסל היה בן בתירא בפסח ששחטו בארבעה עשר שחרית, בין שנשחט לשמו — הואיל ונשחט קודם זמנו, ובין שנשחט שלא לשמו — הואיל ומקצתו של יום זה ראוי לשחיטה.10מגדף בה היה תמה על כך ר' אבהו: אם כן, קרבן פסח כשר לבן בתירא היכי משכחת לה איך אתה מוצא אותה? אי דאפרשיה האידנא אם שהפרישו עכשיו בבוקר ארבעה עשר בניסן לשם פסח — דחוי מעיקרו מתחילתו הוא, שהרי אינו ראוי להקריבו, ושוב אינו כשר! ואי דאפרשינהו וגם אם שהפרישו מאתמול בשעה שראוי היה להקריבו שלא לשמו — הרי נראה ונדחה הוא בבוקר, שהרי לא ניתן להקריבו עד בין הערביים, וקרבן שנדחה שוב אינו נעשה ראוי!11אלא אמר ר' אבהו: תהא מציאות של פסח כשר, כאשר מפרישו לאחר חצות היום, כשהוא ראוי לשחיטת פסח.12אביי אמר: אפילו תימא תאמר שמפרישו מצפרא מהבוקר, מכל מקום אין פסול מחוסר זמן קרבן שלא הגיע זמנו ליקרב נוגע לקרבן הראוי ליקרב בו ביום, וכיון שלאחר חצות יהא ראוי אין הוא דחוי.13רב פפא אמר: אפילו תימא תאמר שהפרישו מאורתא מהלילה הקודם — קרבן שהוקדש בלילה אין נחשב למחוסר זמן אם הוא ראוי להקרבה ביום שלאחריו, דתני דבי ששנה חכם בית מדרשו של ר' ישמעאל: ולד של צאן ובקר שפסול לקרבן עד יום השמיני ללידתו בליל שמיני כבר נכנס לדיר עם חביריו להתעשר מעשר בהמה; וכדברי14ר' אפטוריקי, שר' אפטוריקי רמי השליך, הראה סתירה, כתיב נאמר: "והיה שבעת ימים תחת אמו" ויקרא כב, כז, ומכאן נלמד: הא הרי בלילה שלאחר היום השביעי כבר חזי ראוי הוא להקרבה. ומן הצד השני כתיב נאמר: "ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה'" ויקרא כב, כז, משמע: הא הרי בלילה לא חזי אינו ראוי עדיין!15הא כיצד אתה מיישב את הסתירה? לילה ראוי לקדושה שאפשר להקדישו כבר בלילה, ויום להרצאה שבו הוא נרצה לקרבן לה'. משמע שאף שאין הקרבן ראוי להקרבה כלל בלילה — ניתן אז להקדישו, ואין אומרים שהוא מחוסר זמן.16א בעקבות הדיון הקודם אמר ליה לו ר' זירא לר' אבהו, לימא קסבר האם לומר שסבור ר' יוחנן שבעלי חיים נדחין ושוב אינם ראויים להקרבה לאחר שנדחו פעם אחת?17אמר ליה לו: אין כן, שאמר ר' יוחנן: בהמה שהיתה של שני שותפין, הקדיש שותף אחד את חציה שהיה ברשותו, וחזר ולקח וקנה מן השותף את חציה האחר והקדישה — הרי היא קדושה, משום שחלה הקדושה גם על חלקה הזה, ואולם אינה קריבה כקרבן.18ובהמה זו עושה תמורה שאם אמר על בהמה אחרת "זו תמורת זו" — גם האחרת קדושה, ותמורתה כיוצא בה שיש לה אותו דין עצמו, שהיא קדושה ואינה קריבה.19ושמע מינה תלת ולמד ממנה מהלכה זו שלושה דברים: שמע מינה למד ממנה שבעלי חיים נדחין, שהרי בהמה זו נדחתה מתחילה, כשהקדיש חציה, ולא היתה ראויה להקרבה. ושמע מינה ולמד ממנה שגם דחוי מעיקרא מתחילה הוה הריהו דחוי, ולא רק מה שהיה ראוי מתחילתו ונדחה, שהרי בהמה זו היתה דחויה מתחילה, משעה שהקדיש חציה. ושמע מינה ולמד מכאן עוד כי20יש דחוי בדמים כלומר, אפילו בדבר שלא נתקדש בקדושת הגוף אלא לדמיו בלבד.21א כיון שהוזכרו ענייני דיחויים, מביאים הלכה נוספת: אמר עולא אמר ר' יוחנן: אכל חלב בשוגג והפריש קרבן חטאת לכפר על חטאתו, ואחר כך נשתמד המיר דתו המפריש, ואינו ראוי להביא קרבן, ולאחר זמן חזר בו ושב מדרכו, הואיל ונדחה הקרבן מהקרבה בזמן שהיה האיש משומד, שאז לא היה ראוי להקריב — ידחה הקרבן לעולם.22איתמר נמי נאמר גם כן עוד הלכה בדומה לה, אמר ר' ירמיה אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן: אכל חלב והפריש קרבן עליו, ונשתטה, ואינו יכול להביא קרבן כשאין בו דעת, וחזר ונשתפה שב לשפיות דעת, הואיל ונדחה הקרבן בזמן שהיה שוטה — ידחה לעולם.23ומעירים: וצריכי וצריכות שתי ההלכות להיאמר, הן בנשתמד והן בנשתטה, דאי אשמעינן קמייתא שאילו היה משמיע לנו רק את הראשונה בנשתמד, היינו אומרים שהוא דחוי לעולם משום שהוא דחי נפשיה דוחה את עצמו בידים, שהרי נשתמד מדעתו, אבל הכא כאן שנשתטה, דממילא אידחי שמאליו נדחה — כישן דמי הוא נחשב והישן בוודאי מתכפר.24ואי אשמעינן הכא ואם היה משמיע לנו כאן בשוטה, שהקרבן דחוי, היינו אומרים כי דווקא כאן, משום שאין בידו לחזור שאינו יכול בעצמו לחזור לשפיותו, הריהו כדחוי לגמרי, אבל הכא כאן בנשתמד, שיש בידו לחזור בכל רגע, אימא אמור שלא ייחשב הדבר לדחיה, על כן צריכא צריך שייאמרו הדברים בשני המקרים.25ועוד בענין זה, בעי שאל ר' ירמיה: אכל חלב והפריש עליו קרבן, ולאחר מכן הורו בית דין שחלב זה מותר, ונמצא שאינו מביא קרבן זה, ואחר כך חזרו בהן, מהו דינו של אותו קרבן? מי הוי האם הוא נחשב דחוי או לא הוי אינו נחשב כדחוי?26אמר ליה ההוא סבא לו זקן אחד: כי כאשר פתח ר' יוחנן לדבר על דיני דחויין, מהא מדוגמה זו פתח, מאי טעמא מה טעם הדבר? התם שם בנשתמד ונשתטה, גברא אידחי האדם נדחה אבל הקרבן לא אידחי נדחה, אבל הכא כאן קרבן נמי אידחי גם כן נדחה כשהורו בית הדין להיתר, וזה בוודאי הוא דיחוי גמור.27ב שנינו במשנה אמר שמעון בן עזאי: מקובלני מפי שבעים ושנים זקן כו'. ומסבירים: למה לי למתנא לו לשנות "שבעים ושנים זקן" ולא "זקנים" בלבד? משום דכולהו בחדא שיטתא הוו קיימי שכולם בשיטה אחת היו עומדים, שכולם הסכימו להלכה זו, כאיש אחד.28ג שנינו במשנה: לא הוסיף בן עזאי על דברי סתם משנה, אלא העולה, שגם היא, כמו פסח וחטאת, אם נשחטה שלא לשמה — פסולה.29אמר רב הונא: מאי טעמא מה הטעם של בן עזאי? נאמר: "עולה הוא אשה ריח ניחח לה'" ויקרא א, יג, ו"הוא" בא להדגיש: היא — לשמה כשרה, שלא לשמה פסולה.30ומקשים: אשם נמי כתיב ביה גם כן נאמר בו "הוא" ויקרא ז, ה, ובכל זאת אינו פסול שלא לשמו!31ומשיבים: ההוא אותו "הוא" שנאמר — לאחר הקטרת אימורים הוא דכתיב שנאמר, והרי הקרבן כשר גם אם לא הוקטרו אימוריו בכלל, ובוודאי לא בא הכתוב לפוסלו.32ומקשים: האי נמי זה גם כן בעולה, לאחר הקטרת אימורים הוא דכתיב שנאמר!33ומשיבים: תרי שני "הוא" כתיבי כתובים במקרא לגבי עולה, כתוב זה ויקרא א, יג, והאחר בספר שמות כט, יח.34ומקשים: גבי אצל אשם נמי תרי גם כן שני "הוא" כתיבי כתובים ויקרא ה, יט. ויקרא ז, ה!35אלא, לא מן הכתובים למד בן עזאי, אלא בקל וחומר מייתי לה מביא, לומד אותה: ומה חטאת שאינה קריבה כליל על המזבח, ובשרה נאכל לכהנים, אם שחטה שלא לשמה — פסולה, עולה שהיא כליל — לא כל שכן שתיפסל שלא לשמה?36ומקשים: הרי אפשר לדחות, מה לחטאת שיש בה חומרה מיוחדת, שכן מכפרת ולכן פסולה שלא לשמה, תאמר בעולה שאינה באה לשם כפרה!37ודוחים: פסח יוכיח שאינו מכפר ופסול לשמו.38ושואלים: מה לפסח, שכן הוא קרבן שזמנו קבוע, מה שאין כן עולה!39ומשיבים: חטאת תוכיח שאין זמנה קבוע. וחזר הדין מכאן לשם, לא ראי הרי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן שהן קדשים ואם שחטן שלא לשמן — פסול, אף אני אביא עולה שהיא קדשים ושחטה שלא לשמה — פסולה.40ומקשים: מה להצד השוה שבהן שיש בהן צד כרת, פסח — אם לא עשה אותו, וחטאת — בגלל עבירה שיש בה כרת היא באה!41ומשיבים: בן עזאי
