1א משנה אחד קדשים כשרין, ואחד קדשים פסולין שהיה פסולן בקודש תוך כדי עבודה במקדש, והקריבן בחוץ לעזרה — חייב עליהם משום הקרבה בחוץ.2המעלה המקריב שיעור כזית מן בשר העולה ומן האימורין החלבים בחוץ — חייב, אף שלא היה בבשר עצמו כשיעור זית.3ב גמרא שנינו במשנתנו שחייבים על העלאתם בחוץ בין של קדשים כשרים ובין של קדשים שנפסלו בקודש. ובמקורה של הלכה זו תנו רבנן שנו חכמים: נאמר בפרשת העלאה בחוץ "אשר יעלה עלה או זבח. ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אותו לה'" ויקרא יז, ח—ט. ומסבירים מה בא ללמד כל חלק מן הכתוב: "עולה" — אין לי שדין זה נוהג אלא בקרבן עולה, שקרב כולו על המזבח, מנין לרבות אימורי אשם ואימורי חטאת ואימורי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים, שמוקטרים אף הם על המזבח, שאם העלה אותם בחוץ שהוא חייב? תלמוד לומר: "זבח", כל שאר הזבחים.4מנין לרבות גם שאר דברים הקרבים על המזבח: הקומץ המנחה, והלבונה הנקטרת עם הקומץ, והקטורת המוקטרת בכל יום על המזבח הפנימי, ומנחת כהנים ומנחת חביתין של כהן משיח כהן גדול הקריבה בכל יום, ששתיהן עולות כליל על המזבח, וכן המנסך בחוץ שלשת לוגין יין שהוא המועט מכל הנסכים שמנסכים על המזבח, ושלשת לוגין מים שמנסכים על המזבח בחג הסוכות, מנין שחייבים על כל אלה אם העלם בחוץ? תלמוד לומר: "ואל פתח אהל מועד לא יביאנו" ויקרא יז, ט, ללמדנו שכל הבא לפתח אהל מועד להיות מוקרב על המזבח — חייבין עליו על העלאתו בחוץ.5וממשיכים לברר, ואין לי שחייבים אלא על העלאה בחוץ קדשים כשרים שכן הם ראויים להיות מוקרבים על המזבח, מנין לרבות גם קדשים פסולין שהיה פסולם בקודש,6כגון הלן כל הלילה מחוץ למזבח, והיוצא חוץ לעזרה, והטמא, ושנשחט במחשבה להקריבו או לאוכלו חוץ לזמנו וכן במחשבת חוץ למקומו, ושקבלו פסולין לעבודה וזרקו את דמו, וכן הקרבנות שדמיהם ניתנין למטה מחוט הסיקרא שבמזבח שנתנן למעלה, והניתנין למעלה שנתנן למטה, והניתנין בחוץ במזבח החיצון שנתנן בפנים בהיכל, והניתנין בפנים שנתנן בחוץ, ופסח וחטאת שנתנן את דמם שלא לשמן,7מנין שעל כל אלה חייבים על העלאתם בחוץ, אף שהם פסולים? תלמוד לומר: "לא יביאנו לעשות" ויקרא יז, ט, לומר: כל המתקבל ונעשה בפתח אהל מועד, אפילו בדיעבד — חייבין עליו בחוץ. וכל פסולים אלה, אם עלו על המזבח לא ירדו.8ג שנינו במשנתנו שהמעלה כזית מן בשר העולה ומן האימורים בחוץ חייב. ונדייק מכאן: עולה ואימוריה — אין כן, מצטרפים לשיעור כזית לחייב על העלאה בחוץ. אבל בשר שלמים ואימוריהן — לא, מפני שאין בשר השלמים ראוי ליקרב על המזבח, שהרי הוא נאכל.9ומעירים: תנינא להא דתנו רבנן שנינו במשנתנו את זו ששנו חכמים בברייתא: עולה ואימוריה מצטרפין לשיעור כזית לחייב משום העלותן בחוץ, ולחייב עליהן משום אכילת פיגול, ומשום אכילת נותר וטמא. ואם כן יש לדייק גם בברייתא, שדווקא בעולה הדין כן ולא בשלמים.10ושואלים: בשלמא נניח לגבי העלאת חוץ, מובן הדבר: עולה שהיא קריבה כליל על המזבח — אין כן מצטרפים הבשר והאימורים, שלמים — לא מצטרף הבשר לאימורים, שהרי אינו קרב על המזבח. אלא לענין אכילת פיגול ונותר וטמא מאי טעמא מה הטעם אין מצטרפים בשר שלמים ואימוריהם?11והא תנן והרי שנינו במשנה במסכת מעילה: כל הפגולין הדברים שנאסרו משום פיגול מצטרפין לשיעור כזית, לחייב את האוכל מהם, וכן כל הנותרין מצטרפין. ואם כן, קשיא קשה מדין פיגול השנוי במשנה זו על דין פיגול השנוי בברייתא, וכן קשיא קשה מדין נותר על דין נותר!12ומשיבים: מפיגול על פיגול לא קשיא קשה, שכן כאן שבשר השלמים והאימורים מצטרפים, מדובר באכילת פיגול, שכבר התפגל הקרבן במחשבת חוץ לזמנו. ואילו כאן שאינם מצטרפים, מדובר במחשבת פיגול, שמחשבה להקטיר פחות מכזית אימורים לאחר זמנו, ולאכול פחות מכזית בשר לאחר זמנו — אינה מצטרפת לאסור את הקרבן משום פיגול.13וכן גם הסתירה מדין נותר על דין נותר לא קשיא קשה: כאן ששנינו שכל הנותרים מצטרפים, מדובר באכילת נותר ממש, כאן בברייתא שדייקנו בה שדווקא בעולה הבשר והאימורים מצטרפים לכזית, אבל לא בשלמים, מדובר במקרה שאבד או נשרף הקרבן, וניתותרו חצי כזית מן האימורים וחצי כזית מן הבשר עד שלא נזרק הדם, ולגבי השאלה האם ניתן לזרוק את הדם על אותו כזית.14ומני ושיטת מי היא ברייתא זו? שיטת ר' יהושע היא. דתניא ששנויה ברייתא, ר' יהושע אומר: כל הזבחים שבתורה, חוץ מקרבן עולה, שאבדו או שנטמאו ונשתייר בהן כזית בשר15וכן אם נשתייר מהם רק כזית חלב שעולה למזבח — הרי זה זורק את הדם עליהם, ויצא ידי חובת קרבנו.16ואולם אם נשאר מהם רק חצי זית בשר וחצי זית חלב — אינו זורק עליהם את הדם, משום שלא נותר מן הקרבן שיעור ראוי לא לאכילה ולא להקרבה על המזבח. ובעולה אפילו חצי זית בשר וחצי זית חלב — זורק עליה את הדם, מפני שכולה כליל וגם הבשר וגם החלב קרבים על המזבח. ומנחה אפילו כולה קיימת — לא יזרוק.17ותוהים: מנחה מאי עבידתה מה מעשיה, עניינה כאן, והרי אין זריקת דם במנחות? אמר רב פפא: הכוונה היא למנחת נסכים הבאה עם הזבח, שאפילו שהיא עצמה כולה קיימת, אין היא נחשבת עיקר הזבח, שיזרקו דמים בשבילה.18א משנה הקומץ של המנחה, המוקטר על המזבח, והלבונה הנקטרת עם הקומץ, והקטרת המוקטרת בכל יום על המזבח הפנימי, ומנחת כהנים העולה כולה על המזבח, ומנחת חביתין של כהן משיח כהן גדול הקריבה בכל יום כליל על המזבח, ומנחת נסכים הבאה עם הקרבן, ומוקטרת כולה על המזבח, שהקריב מאחת מהן כזית בחוץ לעזרה — חייב משום העלאה בחוץ. ר' אליעזר פוטר עד שיקריב את כולן בשלמותם, כפי שהיה מוקרב כדינו במקדש. ומכל מקום, גם לדעת ר' אליעזר, כולן שהקריב אותם תחילה בפנים ושייר מהן כזית, ולאחר מכן הקריבו את אותו כזית בחוץ — חייב, כיון שבכך היתה נשלמת הקטרה.19וכולן, כל אלה שנשנו במשנתנו, שחסרו כל שהו לפני הקטרתם, ונפסלו בכך, והקריבו אותם כך כפי שהם בחוץ — פטור.20המקריב בשר קדשים הנאכלים, ואיתם הקריב גם את האימורים שלהם, בחוץ — חייב על הקטרת האימורים, למרות שאינו חייב על הבשר.21ב גמרא שנינו במשנה שהמקטיר קטורת בשיעור כזית בחוץ חייב. ובענין זה תנו רבנן שנו חכמים בברייתא: המקטיר קטורת כזית בחוץ — חייב, אף שאין בה שיעור הקטרה הראוי למקדש, שהוא משקל פרס חצי מנה. ואילו המקטיר פחות מכשיעור הראוי, כגון חצי פרס בפנים — פטור. ומבררים את האמור בסוף ברייתא זו.22קא סלקא דעתין עלה על דעתנו לפרש כך: מאי מה פירוש "פטור" — כוונתו: פטור זר, שמי שאינו כהן, ואסור בעבודה, אם הקטיר במקדש פחות מכשיעור — פטור על כך, משום שלא עשה עבודה כראוי. ואולם על כך יש לתהות: אמאי מדוע? והרי הקטרה היא, כפי ששנינו בדין הראשון בברייתא זו, שאם הקטיר כזית בחוץ חייב!23אמר ר' זירא אמר רב חסדא אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: מאי מה פירוש "פטור" האמור בברייתא? כוונתו: פטור ציבור, שאם הקטירו בכמות זו, אף שאין בה שיעור ראוי, יצאו ידי חובת הקטרה, ושוב אין צריכים להביא קטורת חדשה.24אמר ר' זירא: אי קשיא אם קשה לי בהסבר זה — הא קשיא דבר זה קשה לי, הא זה שאמר רב עלה עליה: בהא בהלכה זו שיוצאים ידי חובת הקטרה בפחות משיעורה המלא, אפילו ר' אליעזר, שפוטר במשנתנו על הקטרה כזו בחוץ, מודה. וקשה לי על שיטתו זו של רב, דהא שהרי ר' אליעזר לאו לא הקטרה היא קאמר הוא אומר, ומשום כך הוא פוטר במשנתנו על הקטרה כזו בחוץ!25אמר רבה בתשובה לשאלת ר' זירא: בהקטרה שנעשית בהיכל על מזבח הזהב פעמיים בכל יום, דכולי עלמא לא פליגי הכל, חכמים ור' אליעזר, אינם חלוקים שגם אם הקטיר כזית הריהי הקטרה, ויוצאים בה ידי חובה בפנים, וחייבים עליה בחוץ. שכן שיעור פרס אינו מדין תורה אלא מדברי חכמים. ובהקטרה זו עוסקת הברייתא.26כי פליגי כאשר נחלקו חכמים ור' אליעזר במשנתנו, האם מתחייבים על הקטרה בחוץ בכזית, הרי זה בהקטרה שנעשית בפנים בקודש הקודשים ביום הכיפורים, ובכך נחלקו: דמר סבר שחכם זה, ר' אליעזר, סבור כי מה שנאמר בענין זה "ולקח... ומלא חפניו קטורת סמים דקה והביא מבית לפרוכת" ויקרא טז, יב, כוונתו שתהא ההקטרה בשיעור זה דוקא, ולא בפחות ממנו. ולכן אינו חייב בפחות מכך על הקטרת חוץ. ואילו מר סבר חכם זה, חכמים, סבורים כי "מלא חפניו" הריהו לאו לא דוקא, ואין שיעור זה מעכב את הקטורת.27אמר ליה לו אביי לרבה: איך אפשר לומר שלדעת חכמים "מלא חפניו" לאו דווקא? והא כי קא כתיבא והרי כאשר נאמרה "חקה" בסדר עבודת יום הכיפורים ויקרא טז, לד, אף בהקטרה שבפנים הוא דכתיב שנאמר, וכל מקום שנאמר בתורה "חוקה" הוא מעכב!28אלא אמר אביי: בהקטרה בפנים כולי עלמא לא פליגי הכל אינם חלוקים שאם הקטיר פחות משיעור "מלא חפניו" שאין זו הקטרה.29כי פליגי כאשר נחלקו חכמים ור' אליעזר במשנתנו, הרי זה בהקטרה של קטורת הפנים כשעשאה בחוץ, מר סבר חכם זה, חכמים, סבור: ילפינן למדים אנו לענין זה את דינה של קטורת פנים של יום הכיפורים מדינה של קטורת חוץ שבהיכל. וכשם שהמקטיר את קטורת ההיכל בחוץ חייב אף בכזית, כך המקטיר את קטורת הפנים בחוץ חייב בכזית. ואילו מר סבר חכם זה ר' אליעזר סבור: לא ילפינן אין אנו למדים דין קטורת פנים מקטורת היכל, לענין שיעור העלאה בחוץ.30אמר רבא בסתירת הסברו של אביי: השתא עכשיו, הרי לענין העלאה בחוץ, אפילו את דינה של עבודת חוץ מדינה של עבודת חוץ אחרת לא ילפי רבנן אין חכמים למדים, וכי את דינה של עבודת פנים מדינה של עבודת חוץ מיבעי האם נצרך לומר שלא ילמדו?31ומבררים: מה היא, מהו אותו ענין לימוד עבודת חוץ מעבודת חוץ שהתייחס אליו רבא? דתניא ששנויה ברייתא: יכול המעלה מחוץ לעזרה פחות מכזית קומץ וכן פחות מכזית אימורין, או המנסך בחוץ פחות משלשת לוגין יין או פחות משלשה לוגין מים בחג הסוכות יהא חייב? תלמוד לומר בדין העלאה בחוץ: "ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אותו" ויקרא יז, ט, דווקא על השלם הוא חייב, ואינו חייב על החסר.32והא והרי פחות משלשת לוגין, שפטור אם ניסך בהם בחוץ, דאית בהו שיש בהם שיעור של כמה זיתים, ובכל זאת לא ילפי רבנן אין למדים חכמים חוץ מחוץ, לחייב על ניסוך היין בחוץ בכזית, כדרך שחייבים בקרבנות אחרים הנעשים במזבח החיצון. ובודאי שאין ללמוד דין עבודת פנים מדין עבודת חוץ!33אלא אמר רבא תשובה אחרת לשאלת ר' זירא: מה שאמר רב שעל הקטרת חצי פרס בפנים פטור הציבור מלהקריב שוב, אף לשיטת ר' אליעזר, הרי זה משום שגם לדעתו שיעור הקטרה הריהו בכזית בין לצאת ידי חובה, ובין להתחייב על הקטרה של כזית בחוץ. ומה שנחלקו ר' אליעזר וחכמים במשנתנו האם מתחייב על הקטרת הקטורת בחוץ כאשר היא חסרה, הרי זה כגון דקבעינהו שקבע אותם, הניחם הכהן את שני חצאי פרס, כלומר, את כל הקטורת הראויה להקטרה,
