רש"י על זבחים כ׳ א:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על זבחים כ׳ ע״א:א׳ רש"י על זבחים כ׳ ע״א:ג׳ »

1 מהר"ם שיף על זבחים פתח ↗

ברש"י בד"ה מהו שיפסלו כו'. אם לא שקעה בבור הגולה עיין סוף עירובין דאמרי' כו':

2 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות תרומות פתח ↗

הסיאה ואיזוב כו' שמחשבת חבור אינה כלום כו'. רבינו פסק דלא כרבא בנדה דף נ"א ול"ד לערלה דמבואר בירוש' פ"א וסוטה דף מ"ג ע"ב דנטע לסייג וחישב עליו למאכל חלה עליו המחשבה וחייב בערלה. ובאמת מה ר"ל שם אי גם הפירות שגדלו בפטור ואח"כ חישב עליהם למאכל חייבין או רק דאם חישב על האילן ונ"מ לפירות שגדלו אח"כ, וי"ל דזה תליא בהך דנדרים דף נ"ז ע"ב ודף נ"ט. והנה בסוטה שם דייק דמעיקרא לפירי קיימא וא"כ יהי' נ"מ במה דמבואר בירוש' ערלה פ"א ה"ב גבי חרובי שיטה וצלמונה דסתמא לא אוכל הוא רק דבא במחשבה ושם אמרינן כך דפליגי ר' יוחנן ור"ל דר"ל ס"ל דרק במרכיב בדבר דהוי בגדר אילן אז מונה משעת נטיעה ראשונה והא דלא בטיל או די"ל משום דגם על הראשונים מהני מחשבה ואם נימא דרק בדבר העומד לכך כמש"כ י"ל דהא דבטיל זה רק היכא דעשה בהיתר משא"כ בהרכבת איסור וכע' דאמרינן בנדרים דף נ"ט דהיתרא זרעי אינשי דאיסורא לא זרעי אינשי ואף דל"ד כלל דבנדרים ר"ל ביטול האיסור. דכבר נאסר רק דאמרינן דהדבר שזרע נתבטל והוי כפנים חדשות וע"ז אמר דכיון דלא זרעי אינשי הכי נשאר עליו האיסור אבל כאן לא שייך זה כלל דכאן רק נ"מ אי הוא כאילן חדש או כאילן ישן ובאמת גם דברי הירוש' בערלה שם ה"א מה דמקשה על ר' יוסי דתחתון למאכל ועליון לסייג דהרי גדלו מן האיסור ומייתי הך דבצל ומאי שייכי להדי הדדי שם הבצל כבר נאסר ומה שנתוסף עליו נתוסף מאיסור ואין עליו שם כלאים כלל רק דבר אסור ונ"מ לכמה דברים די"ל דעל הגדולים אין מצוותן בשריפה דהוי רק גדר איסור:וכן יהיה נ"מ לענין אי אסור שלא כדרך הנאתו כמו גבי כלאים וכה"ג ס"ל לרבינו בהל' נ"מ פי"א ה"י דגבי שוה"נ לאחר גמר דין אם נתערב באחרים כולם נסקלין מחמת דמחויב לקיים המצוה דובערת הרעה ע"ש בפ"י ה"ז משא"כ שם בהל' י"ב גבי עובר שנתעברה לאחר שנגחה ונולד לאחר גמ"ד אף דצריך לסוקלו דהוא נעשה חלק מבהמה שנגמר דינה מ"מ אם נתערב באחרים מכניסין לכיפה דבו לא שייך המצוה דובערת הרע דלכך לא אזלינן ביה בתר רובא. ובזה פליגי הני אמוראי דסנהדרין דף ע"ט ע"ב אי יש גבי בהמה מ"ע דובערת ע' חולין דף קל"ח ע"ב וסנהדרין דף ל"ו ע"ב ע"ש ברש"י אך זה רק בבהמה גופא אבל בולדה לא שייך זה. וכן נ"מ גבי בהמה של עיר הנידחת אי האיסור הוא עליה מחמת חלק דעיר הנידחת דשללה ובהמתה או משום דנאסרה בהנאה וע' בדברי רבינו בהל' ע"ז פ"ד דנקט שם דאם שחטה בשרה אסור כשור הנסקל ר"ל כהך דב"ק דף מ"א ואמאי לא נימא דאסורה מטעם שלל עה"נ ודוחק לאמר דלא נימא כמו הך דאמרינן בכורות דף י' ע"ב סד"א עריפה במקום פדיה קיימא וה"נ נימא דדי בהריגה דמ"מ מאן מפיק לה משללה:אך באמת נ"מ אם צריך לגמור דין על כל דבר בפ"ע או דגומרין דינה של עיר הנידחת וממילא אסור הכל וגבי בהמה כיון דבכ"מ בעינן דין ודו"ח וע' ב"ק דף מ"ה גבי גומרין דינו של שור ואף דלכא' מהך דסנהדרין דף ט"ו משמע דזה רק אם יש להם בעלים וע' ברש"י חולין דף קל"ח ע"ב גבי עוף שהרג את הנפש דדייק שם ואח"כ מרד ומשמע דאם מרד מתחלה לא שייך בו כלל גדר דין אך זה רק לגבי אם הרג את הנפש וכמש"כ לעיל אבל גבי שאר דברים ודאי בעי גמ"ד מצד הבהמה גופא ובאמת יהי' נ"מ לשיטת רבינו ורש"י דס"ל דב"נ א"צ גמ"ד רק גדר גלוי מלתא וכמש"כ בזה בהל' מילה בפ"א אי נימא כמ"ד בסנהדרין דף נ"ה דגם גוי שרבע צריך לסקול את הבהמה איך יהיה הדין בבהמה אי צריך גמ"ד או לא דהנה מדברי רבינו בהל' מלכים פ"ט ה"ו משמע דר"ל דהך דין דהריגת הבהמה ליכא בב"נ. ומשמע לכא' דבדין ישראל י"ל דשפיר שייך אך באמת י"ל להיפך דלפי המבואר בבעה"מ ובמלחמות פ"ח דסנהדרין דאין הורגין את הישראלית אפי' א"א על ביאת עכו"ם ה"נ י"ל גבי בהמת ישראל דזה בודאי אינה נסקלת ע"י גוי והבעיא בגמ' דילן היא רק בגוי שבא על בהמת גוי אך נ"מ דאף אם בא על בהמת אחר מ"מ יש בה דין נרבע וצריכה להסקל וממילא היא אסורה בהנאה משא"כ במה דמקשה שם בסנהדרין אלא מעתה השתחוה לבהמתו ר"ל דשם לא הוי זה מחמת דין רק מחמת דאסור בהנאה כמו גבי אשירה וזה רק בשלו ולא בשל חבירו ותי' משום דבע"ח אינם נאסרין כמו גבי ישראל וע' מש"כ בזה בהל' מא"ס פ"ד הכ"ב דעיקר הנ"מ הוא אי הא דצריך הריגה הוא משום דאסורים או לכך אסורים משום דצריכים הריגה:ובאמת נראה דגם בעה"נ ג"כ כן דשל רשעים מחמת דהם אסורים לכך צריך הריגה וי"ל דגם בבע"ח לאחר הריגתם צריך לשורפם כמו שללה וכמש"כ רש"י בחולין דף ק"מ ע"א ושוב י"ל דאין צריך כלל גמ"ד על הבע"ח רק זה ממילא כיון דנעשית העיר עיר הנידחת נאסרו כולם ויהי' נ"מ דאף דקי"ל בע"ז דף ל"ד ע"ב דשוה"נ פרשו מותר כאן יהא אסור משום דג"ז הוי בגדר שללה וחלק מגופה וכמו הך דב"ק דף י"ח ע"ב גבי גללים ונזיר דף נ"א גבי רקב וע' מעילה דף י"ב ע"ב. משא"כ בשל צדיקים אז רק משום דבעי הריגה לכך הם אסורים כמו כל הנסקלים וזהו כוונת רבינו שם בפ"ד מהל' ע"ז דאף אם נשחטה מ"מ אסורה כמו גבי שוה"נ ושם יהי' צריך גמ"ד גם להבהמה דזה דבר בפ"ע ופרשה יהא מותר השמטה-ולכך דייק רבינו וכ' שם "בתוכה" משום דקאי על של צדיקים ואינן נאסרין רק כ"ז שהם בתוכה, והך בעיא דסנהדרין דף קי"ב אי מהני שחיטה לטהרה מידי נבילה קאי ג"כ אזה כיון דשם הוי בגדר דין ובאמת הך בעיא דירוש' בסנהדרין שם גבי עה"נ אם היו שם ביברין אי נאסרים ר"ל אי השלל הוא בגדר העיר או בגדר אנשי העיר וע' עירובין דף מ"ז ע"ב ודף מ"ו גבי אוצרות הסמוכין לעיר וגבי הפקר אי יש להם תחום העיר ע"ש וזה משום דכל היכא דאינן של רשעים אז הוי עליהם גדר דין ובשל הפקר לא שייך גדר דין ולכך הירוש' לא נסתפק רק בבע"ח משום דהם צריכין דין וכע' הך דסנהדרין דף נ"ה דחס רחמנא עליהו ר"ל מה שצריכין דין וה"נ כן ולכך י"ל דהם מותרין ול"ד לקדשים דמ"מ יש להם בעלים וע' מש"כ בזה בח"א ובזה א"ש ג"כ דגבי שור שהרג את הנפש פסקינן דאף אם היה של הקדש נסקל ע' ב"ק מ"ד ובהל' נ"מ פ"י ה"ל וגבי עה"נ פסקינן בסנהדרין דף קי"ב ע"ב דימות ולא נהרג ע"ש ברש"י משום כבוד שמים והטעם דכמו דאמרינן בתמורה דף י"ז ודף י"א דקדשים שנעשו טריפה פקע מהם ההקדש דהוי כבהמה טמאה וע' בירוש' פסחים פ"ב גבי חלת תודה בפסח משמע שם ג"כ דפקעה הקדושה מהם:וכן יהיה נ"מ בבשר קדשים שבישלן בחלב ע' תוס' חולין דף ק"ג ע"ב ובתוספ' שם וי"ל ג"כ דפקעה מהם הקדושה אך זה רק היכא שהאיסור הוא מעצמו אבל היכא דהאיסור הוא ממילא לא פקע וה"נ כן וע' מעילה דף י"ט ע"ב גבי קדשי מזבח ששחטם דמועלין בהם אף דאסורים ולא הוי כמו קדשים שמתו שם דף י"ב דפקעה מהם הקדושה וזהו משום דזה דבר אחר גורם להאיסור וזה ממילא. וע' בירוש' פ"ב דפסחים גבי פט"ח שהרג את הנפש אי דינו בסקילה או בעריפה. עכ"פ חזינן דיש לחלק בין דבר דזה נעשה מאליו או דבא ע"י דבר אחר והוא רק חלק מזה וע' בירוש' פסחים פ"ז דהוי שם מחלוקת דאמוראי על הך דמבואר פסחים דף פ"ד ע"ב דאין נמנין על מוח שבקולית אי נמנה בדיעבד אי הוי מינוי או לא ואף דמבואר בתוספ' פ"ז דאם עבר ושבר את העצם והוציא את המוח דכשר ויוצא בו ידי חובת פסח וע' גיטין דף פ"ד ע"א גבי הך מחלוקת דאביי ורבא בע"מ שתאכלי בשר חזיר ע"ש וצ"ל דפליגי בזה דכיון דזה רק חידוש שחידשה תורה בפסח שיכולים להמנות אח"כ ע' פסחים דף צ' שע"מ כן כו' לכן ס"ל למ"ד דאינו מנוי דעל מוח שבעצם כיון דזה א"א להוציא בלא עבירה. ע"ז לא כוונה התורה ואידך ס"ל דכיון דבפסח הוה זה הדין א"ל נ"מ בזה דהמוח הוא חלק מהפסח ולא דבר בפ"ע:ובזה מבואר ג"כ מה דאמרינן בפסחים דף ל"ד ע"ב דאין זריעה להקדש ובדברי רבינו בפ"ו מהל' אסו"מ ה"ו מבואר שם דהוי גדר דחוי גבי השקה דמים וכן הוא בירוש' ספ"ט דתרומות וגבי תרומה נקט ג"כ הטעם משום גדר דחוי ולא משום מעלה וע' בדברי רבינו כאן פי"א הכ"ג נקט ג"כ לשון דחוי ושם בפי"ב ה"א פסק דבדיעבד אם סחט ענבים של תרומה שנטמאו פחות מכביצה היין מותר בשתיה והוא להיפך מגמ' דילן ובהל' איסו"מ פ"ו ה"ח שם נקט ג"כ גבי זרעים שנטמאו אפי' זרען היוצא מהן פסול לנסכים מחמת מעלה ולא נקט מחמת דחוי. וגם מה ר"ל שם אם הקדישן ואח"כ נטמאו דהיכי משכחת לה וצ"ל דשם ס"ל דאף בקדושת פה ובזה לא שייך גדר דחוי רק משום מעלה כיון דעדיין לא נתקדשו קדושת הגוף וכן ג"כ במה דאמר שם גבי עצים ולבונה דרק מעלה ר"ל ג"כ קודם שנתקדשו בכלי דאז רק מדרבנן בגדר מעלה והא דמנחות דף ק"א דבעי רק שיתקדשו בכלי היינו מה"ת וכמש"כ התוס' שם וע"ש בתוס' דף כ"א ד"ה יצאו ותוס' חגיגה דף כ"ג מה דמחלקין שם בין עצים ללבונה והא דזבחים דף כ"א גבי כיור ע"ש בתוס' דלאחר שנפסלו לא היתה מהני השקה וקודם שנפסלו היה מועיל מה שמורידין לבור כמבואר שם וביומא דף ל"ז:והנה באמת מה היה מועיל מה שמורדין לבור אם שעי"ז נתבטלה הקדושה מן המים ושוב לא מפסיל או נהי דאם נפסלו כבר לא היתה מועלת השקה משום דנדחו אבל שלא יפסלו מועלת השקה וע' נדרים דף ע"ו. והנה כבר הארכתי בזה בח"ב בהל' ערכין דיש ב' מיני השקות א' מן זריעה וכמש"כ רש"י ותוס' בכ"מ והיינו שיהא המים כמו מים חדשים וכמו המים שהשיק אותם שם. וא' שרק הפסול פקע מהם וכמש"כ הר"ש במס' טבו"י פ"ב מ"ב בשם התוספ' דמשקה בהשקה לא נעשה פנים חדשות וע' בר"ש פ"א דכלים מ"ד גבי מי חטאת ובתוס' זבחים דף ע"ח ע"ב אי מהני השקה למי חטאת ע"ש ומש"כ התוס' מנחות דף כ"ב ע"ב אי שייך במים גדר פרחה מהם טומאה. והנה באמת לפה"מ בזבחים דף כ' ודף כ"א ע"ש ברש"י ותוס' מבואר שם דלמ"ד דעכ"פ עמוד השחר פוסל לכ"ע במי כיור א"צ כל הלילה וע' תוס' ב"מ דף ק"י ע"ב ד"ה יצא ובסוכה דף נ"א ע"ב גבי קריאת הגבר וכן הוא להדיא בתמורה דף י"ד ע"ב דגבי מנחת נסכים אם קדשה בלילה נפסלת בעמוד השחר משום לינה ותוס' ע"ז דף ע"ו ויומא דף כ"ט:השמטה במ"ש לעיל בגדר לינה בהך דתמורה דף י"ד ע"ב במה דאמר שם השתא דאמרת נסכים הבאים כו' ואמר שם דעלות השחר פוסלת כו' אך זה רק בנסכים של זבח שנתקדשו בכלי:עיין זבחים דף מ"ג ומנחות דף ט"ו ע"ב ודף ע"ט וא"כ הם בטלים להזבח וכמו משלה בהם האור דמנחות דף כ"ו ע"ב ובזבחים דף מ"ג וכשרים כל הלילה ולכך עמה"ש פוסל והוה כמו לינת כל הלילה וא"ש מה שהתוס' ב"מ דף ק"י ע"ב ד"ה יצא לא הביאו ראי' מהך דתמורה הנ"ל דלא בעי לינת כל הלילה. אבל היכא דהתנדב מנחת נסכים בפ"ע כמבואר בזבחים דף פ"ד וכ"מ או יין בפ"ע אז ודאי צריך דוקא יום: ע”כ השמטה.והנה גבי דם השקיעה היא דפוסלת ובאמצע הלילה אי הפסול הוא משום דנעשית עבודה בלילה או משום דהדם נפסל ע' תוס' יומא דף כ"ט ומנחות דף ק' דס"ל דנפסל מחמת העבודה והפסול דמליקה אי הוא משום עצמו או משום הדם וע' זבחים דף צ"ב ע"ב אי דם בצואר העוף כקבלה בכלי דמי ושם דף ס"ו ע"ב ד"ה אלא מה נקרא מליקה בלא מיצוי וע' תוס' שם דף פ"ד ע"ב וכ"מ דגבי שחיטה י"ל דכיון דמבואר בסוטה דף י"ד ורש"י זבחים דף י"ג ע"ב ומנחות דף ט"ז ע"ב ודף ע"ח ע"ב דדם סכין מקדש ליה וגבי מליקה לא שייך זה והצואר צריך לעשות ב' פעולות. א' דמקדש לדם וב' בגדר קבלה ובאמת זהו כוונת הגמ' בזבחים דף ט"ו ע"א מה דמקשה שם לר"ש היכי משכחת פסול פגול בחטאת העוף ור"ל לר"ש דס"ל דדבר שנעשה מאליו בלא פעולה אינו כלום והנה עיקר פעולת השחיטה הוא הוצאת הדם וגבי בהמה הדם נתקדש ע"י הסכין והוי זה פעולתו משא"כ בחטאת העוף דהכל נעשה מאליו אי נימא דמצוה אינה מעכב וגבי מנחה אף דמבואר במנחות דף ו' ע"ב דעבודת הקמיצה לא נגמרה עד שנתנה בכלי מ"מ זה הוי מעשה. ע"ש ובתו"י יומא דף כ"ד. משא"כ גבי מליקה:וכן ג"כ מה דאמר בגמ' שם דף י"ג ע"ב גבי טבילת אצבע הא רבנן הא ר"ש דלר"ש אינו מפגל ר"ל הך ר"ש דס"ל דשלא ברגל אינה הולכה אף דא"א לבטל, עכ"פ אי הפסול משום העבודה שנעשית בפסול או משום דהדבר נפסל וכן י"ל גבי הני דנפסלין בע"ה ר"ל משום דעמוד השחר פוסל אותם וע' זבחים דף פ"ז ע"א דע"ה עושה לינה ור"ל דהפסול הוא לינה וע' שבועות דף י"א ע"א דמבואר שם דהפסול דלינה הוא מחמת שהלינה פועלת בהדבר שנשתנה והיכא דלא פעלה לא מקרי כלל לינה וזה דר"ל הגמ' מעילה דף ד' ע"ב דהוי מעשה ר"ל דלא דהזמן שעבר הוא הפסול רק מה שהזמן פעל בהדבר זהו הפסול וע' פסחים דף ס"ג ע"ב גבי כהן המקטיר את האימורים הני דקיימי בלא ילין משמע דזה מוטל עליהם שלא תהא הלינה על האימורים:ובזה יש ליישב מה דרבינו בהל' ק"פ פ"א ה"ז כ' דהמניח אימורים כו' ה"ז עובר והוא מהך דפסחים דף ע"א ואינו לוקה משום שאין בו מעשה. ושם ספ"י כ' הטעם משום דניתק לעשה והנה באמת למ"ד דלינה מועלת בראשו של מזבח רק דלא ירד ודאי עבר בבל ילין ע' תוס' יומא דף כ"ט ולמ"ד דאינה מועלת דמותר לכתחלה לשי' התוס' שם ופסחים דף נ"ט אם הכהן נטלה קודם אור היום דאז עי"ז נפסל ואף דאז לא שייך לאמר דפעלה הלינה בהדבר ובאמת נ' דאף למ"ד דלינה מועלת זה רק אם לא השלה בה האור אבל אם השלה בה האור לכ"ע נעשה לחמו של מזבח ולא שייך בו גדר לינה וע' בזבחים דף מ"ג ע"ב דפקע מהם שם נותר ופגול ושם דף פ"ז ע"א ומ"מ אם נטלן קודם ע"ה מעל המזבח נפסלים והנה באמת לראב"ע בפסח לאחר חצות דס"ל דהוי נותר גמור כמבואר בתוספ' דפסחים פ"ה וכן לדידן בבשר שלמים אם נשאר עד ליל שלישי אי אז עובר בלאו דלא תותירו:ובאמת זהו ר"ל בגמ' דהוי ניתק לעשה דהיינו שע"כ צריך להשאירם למחר לשרפם ע' זבחים דף נ"ו ע"ב ושם אין הטעם מחמת הפעולה שפעלה בהם הזמן דהרי לא אינתק לשריפה ולכך ס"ל לחזקיה שם דאין בו כרת וכן נ"מ מקריאת הגבר עד עלות השחר לפה"מ בזבחים דף כ' דעדיין לא גמרה הלינה וע' תוס' פסחים דף ט"ו ע"א ד"ה ול"ד די"ל עיבור צורה בלילה אחד אף היכא דלא הוי נותר ורש"י סנהדרין דף ע' ע"א וזבחים דף צ' ע"ב דע"י לילה אחד נשתנה הצורה ע"ש וא"כ נמצא כך דיש דברים שהלילה פוסל בהם ויש דברים שע"ה פוסל ויש דברים שהעברת זמן הלילה פוסלתן וזה ר"ל גבי לינה מועלת בראשו של מזבח דשם לא פסול לילה ולא פסול ע"ה רק שטח זמן הלילה ומ"ד דאינו פוסל דכיון דקלטינהו מזבח הוי כמי שאינם וכע' מש"כ רש"י בזבחים דף כ' דלכך בקדוש ידים ורגלים לינה לא פסלה רק מדרבנן משום דאין על מה לחול וזהו ג"כ נ"מ בהא דמבואר בזבחים דף פ"ז דמ"ד אין לינה מועלת משום דמדמי לה לשלחן ע"ש ברש"י דמזבח גרע משלחן דאימשח וא"כ לכא' ק' אמאי מהני לינה בכלי שרת דהני נמי נמשחו אך כך דהיכא דהפסול הוא משום לילה או משום עמוד השחר שם אין נ"מ אף אם ישנם בכ"ש דאדרבה הכ"ש גורם שיפסול וע"ש בתוס' ד"ה כ"ש מהו כו' ושם דף כ"ז ע"ב ד"ה האי רצפה אך שם שאני משום דאסור להקריבם אף דמקדש וכ"כ בזה בח"ג אך גבי קידוש ידים ורגלים בכיור אף דהוי בכ"ש מ"מ נפסל:אך י"ל דכיון דמבואר שם דף י"ט ע"ב דאיתקש קידוש לשירות דהקידוש גופא יש עליו שם עבודה דאסור לעשותו מיושב לכך י"ל דהוא הדין דאסור לקדש במים שלנו אבל באמת מד' רבינו בהל' ביא"מ פ"ה ה"ח נ' דרק אם עבר על הידים כל הלילה אז נפסלות וגבי קדוש בלילה דפסק דצריך לחזור ולקדש ביום כ' רק לעבודת היום ומשמע דלהקטרה בלילה מותר אף למחר והטעם דפסול לעבודת היום י"ל כמו דאמרינן בירוש' פ"ב דיומא דהפסול הוא משום מחוסר זמן דקידש בזמן שאינו ראוי לעבודת יום וזה ג"כ הטעם דגמ' דידן דזבחים דף כ' דראה ר' יוחנן דבריו של ראב"ש רק בתחלת עבודה ולא בסוף עבודה והטעם משום מחו"ז ולא משום לינה. אך כך דהנה רבינו פסק שם בהי"ב דשנוי מראה פוסל בימי כיור וע' סוטה דף ט"ו ע"ב מה מים שלא נשתנו והנה רבינו בהל' בהב"ח ספ"ג כ' דלהכיור היה מוכני שהיו שם תמיד מים ושם לא נפסלו וע"ש בהשגות ולפה"נ כוונת רבינו על הכן וזהו מה דאמר דף כ"ב בזבחים יכול יהא קן מקדש ומסיק שם דאף דנמשח מ"מ אינו מקדש וא"כ ממילא אין מימיו נפסלין:והנה בהל' ביא"מ פ"ה הט"ו כ' שם רבינו דלכך לא נפסלו המים בים של שלמה מפני שיש שם מעין ולכא' הוא תמוה דהרי לא נתקדש כלל ואיך יפסלו שם המים וע' פסחים דף ק"ט ע"ב ובכורות דף נ"ה ע"ב בתוס' דשם ר"ל לענין טבילה וכי עדיף ממה דמבואר בסוכה דף מ"ח דממלאין בחביות של זהב שאינה מקודשת אף שהיתה משל הקדש כמבואר בתוספ' דסוכה ודמעילה וגם למה לא כ' כאן בהי"ד דהך דהל' בהב"ח שהמים שבמוכני דהיינו שבכן שבה לא פסלה לינה והנה מדברי רבינו נ' דפסיק כמ"ד בזבחים שם דאף למתירין אינן נפסלים אלא בעמוד השחר ולא בשקיעת החמה:והנה כ"כ דיש דבר דע"ה פוסל בו בגדר פסול ויש דבר דלינת כל הלילה פוסלת בו וזה בגדר שינוי ובדבר שלא שייך שינוי לא פסיל רק מדרבנן ולכך גבי ידים ורגלים עצמן פסול דע"ה לית בהן כמבואר בגמ' גבי תרומת הדשן ובאמת רבינו בכ"מ ס"ל דתה"ד היה בע"ה בכל יום ולא בקריאת הגבר או דס"ל דהא דמבואר בפסחים דף ב' ע"ב דקריאת הגבר וע"ה הם שני דברים זה רק כמש"כ רש"י בתענית דף י"ב ע"א דהיינו בתרנגול קודם שישלש אבל קה"ג סתמא הוי כע"ה אך מ"מ הא ברגלים הוי תה"ד בלילה ואז צריך לחזור ולקדש לא מחמת פסול רק מחמת מחוסר זמן כמש"כ אבל עכ"פ פסול ע"ה לית ביה כלל ופסול לינה הוי בהו רק מדרבנן ובזה א"ש מה דפסק רבינו שם בה"ד דיציאה גבי ידים בדיעבד לא פסלה ובגמ' דילן מבואר להיפך דהבעיא שם היא רק למ"ד אין לינה פוסלת וע' בירוש' פ"ב דיומא דמבואר שם להיפך ובזבחים דף ק"ד ע"ב. אך באמת טעם רבינו דעמוד השחר לא פסיל כלל בידים וכל הלילה רק מדרבנן וגם יציאה לא פסלה דיעבד אבל גבי מים לראב"ש אף דס"ל דאין לינה מועלת בידים ולענין המים הוי בגמ' דילן בעיא דלא איפשטא אליביה מ"מ כל הלילה גם הוא מודה דפסול כמבואר בירוש' פ"ב דיומא הנ"ל ולדידן גם ע"ה פוסל:והנה נ' דלרבא דס"ל בזבחים דף פ"ז דלינה מועלת בראשו של מזבח דהיינו כל הלילה דהוא גדר שינוי מראה כמש"כ וא"כ ה"ה הכיור ששקעו אותו במקוה כיון דקי"ל דאין זריעה להקדש וגם ההקדש לא פקע כיון דקדיש קדושת כ"ש וא"כ שפיר הוי בהם גדר לינה של כל הלילה אך לזה היה מועיל המוכני דכיון דיש בו מים תמיד וכל שעה נכנס בכיור מים שלא נתקדשו וא"כ לא עבר עליהם כל הלילה ולפסול ע"ה מועיל מה שהוא במקוה ובאמת זה תליא במש"כ בח"א ובח"ג דיש נ"מ בין קדה"ג לקדושת כ"ש דקדה"ג אין לה גדר פדיון כלל וקדושת כ"ש נפדית וחזר וקדיש ע' תוס' דף מ"ו ע"א במנחות ודף מ"ז בהך מחלוקת דאביי ורבא ושם דף ק"א ע"א דמכ"ש לא אשכחן דמפריק ותו"י נדרים דף כ"ח ע"ב דחוזרות וקדושות וא"כ לזה שפיר י"ל דגם קדושה כזאת שייך זריעה דכיון דאינה קדוה"ג ממש רק קדושת כ"ש והקדושה ראשונה אזלא לה כמו בפדיה ולענין קדושה שני הוי כמו טמאים מעיקרא וא"כ לא שייך כאן דחוי רק גדר מעלה דאף בקדושת דמים יש כמש"כ לעיל שייך גם כאן. ובזה י"ל מה שהק' שם התוס' בד"ה מאי דמה מועיל השיקוע כיון דכבר נפסל אך כיון דזה רק דרבנן מאי דאין השקה מועלת להני בזה שפיר מקריאת הגבר לא פסלה וא"ש. והנה כ"כ לעיל ובח"א דגבי תרומה יש ב' גדרים א' התרומה והב' האיסור:והנה ענבים של תרומה שדרכן ועשה אותם יין על היין לא שייך לאמר שם קדושה רק דהוא בא מתרומה וע' חולין דף ק"כ ע"ב וערכין דף י"א גבי הך דהביא ענבים ודרכן ע"ש בתוס' ד"ה מנין אך באמת קמ"ל דלא נימא דשוב אין עליהם שם בכורים רק דין וגם באמת למה נקט ר' יוסי רק ענבים ולא זיתים ודוחק לאמר משום דזה הביא בגמ' נ"מ לענין שיר ובאמת במכלתא פ' משפטים מביא זה סתם ע"ש אך כך דהנה כבר הארכתי בזה בח"ב דהך הביא ר"ל בירוש' וכשי' רבינו דאז חלה עליהם קדושה בגדר תרומה וע' תמורה דף ד' ע"א תוס' ד"ה מלאתך דמבואר שם דבכורים רק ביבש ורש"י מנחות דף פ"ד ע"ב ד"ה מנין דבכורים רק ביבש:אך כך דהנה מבואר בדברי רבינו בהל' בכורים פ"ג ה"ז והי"ד דבעי כלי גבי בכורים ומעכב וכלי לא קבעא רק בפנים ובזה א"ש ג"כ מה דרבינו פ"ד הי"ג פסק דאף אם הפרישן קודם החג יכול להביאן אחר החג והוא להיפך מגמ' דילן וע"ש ספ"ב דפסק שם דאם לקטן להעלותן בידו לא ישלחנו ביד אחר אך שם ר"ל לא דגם בדיעבד לא רק דלכתחלה אסור שלא לבטל מצוות קריאה ולכך רבינו דייק שם בספ"ב לשון מותר. ואף דבירוש' מבואר להיפך בפ"א דבכורים ה"ו וה"ח דמעכב שם ר"ל שכבר הובא לירושלים וחל עליה שם קדושה וגם י"ל דשם קאי לר"ל דאזיל לשיטתיה דס"ל במנחות דף ט' דמנחה שחסרה לאחר שקדשה בכלי נפסלה וה"נ כן. אך אנן לא קי"ל כן רק דכלי לא קבעא וגבי בכורים ההבאה לירוש' קבעה ושם קדיש בכלי וע' מכות דף י"ט דאם מקצת נכנס בפנים קדיש המקצת ואף דהא אגודו בחוץ ובפרט אי נימא דאגד כלי שמיה אגד ע' שבת דף צ"א ע"ב ופסחים דף פ"ה ע"ב ובתוס' שם ד"ה ונגררין:אך י"ל דנ"מ בין של עניים לשל עשירים דכיון דהא מביאין בכלי עץ אין עליהם שם כלי לקדש דאין עושין כ"ש של עץ וע' ירוש' בכורים פ"ג ומגילה פ"ד דבעי דוקא סל ולכך פי' רבינו בפה"מ דאף של עשירים היו רק סלים מחופים בכסף וזהב ולכך של עניים היו הסלים ג"כ לכהנים ע' ב"ק דף צ"ב כע' דמבואר פ"א דמעש"ש ופ"ג דגבי מעש"ש הכלי בטיל לגביה היכא דצריך לכלי ע"ש בירוש' אך זה לא בדבר חשוב והוי כעין אומן כמבואר בירוש' דמעש"ש שם וע' מנחות דף צ"ו ע"ב בהך מחלוקת דר' יוחנן ור"ל גבי ציפוי וקדושין דף מ"ח ע"ב גבי התקדשי לי בכוס וזה ר"ל רבינו בהל' בכורים ה"ג ה"ז לחד גי' דגריס שם כלי שני דר"ל דהיכא דהוי של עניים אז צריך עוד כלי לקדשם. עכ"פ הכלי קובע. והנה בתוס' דבכורים הובא בדברי רבינו הל' בכורים ה"ז פ"ג דהזיתים היו בתוך הכלי והענבים היו חוץ לכלי וא"כ הענבים לא נקבעו וע' זבחים דף פ"ח ע"א גבי בירוצין ומנחות דף ז' ע"א גבי ביסה גדושה ודף י"א ודף פ"ח ע"א גבי מלאין ע"ש וא"כ לפ"ז הענבים אף לאחר ההבאה אין עליהם שם בכורים כיון דהם חוץ לכלי ולכך הוי כמו לכתחילה וא"ש קו' התוס' בערכין שם. עכ"פ גבי תרומה אם דרך הענבים יש על היין רק גדר שבא מתרומה ולא תרומה עצמה ולכך הוי כפנים חדשות ואין עליהם שם דחוי וע' תוס' חולין דף קי"ז ע"ב דאף אי מפקיד פקידי אין עליהם שם יין עדיין. עכ"פ דבר הבא מן הדבר לא הוי עליו שם הדבר בעצמו רק איסור וזהו החילוק דר"ל ג"כ הגמ' בנדרים דף נ"ח ע"ב שניא שביעית הואיל ואיסורא ע"י קרקע כו' ר"ל דהיכא דהדבר כבר נאסר ודאי הגדולין שלו ג"כ נאסרין מטעם שבא מן האיסור אבל בפירות שביעית דהוי רק דין דפירות שביעית כך. והני דלא גדלי בשביעית אין עליהם זה הדין ולא מקרי פירות שביעית:והנה זה ודאי דאם היה דבר של שביעית אחר הביעור אי נימא כשי' הראשונים ז"ל דאסורים לכל ודאי דגם הגדולין שלהם אסורים וע' בירוש' כלאים פ"ו גבי אם זרע כלאים בבית הקש מותר כו', ולהיפך הקש אסור והדגן מותר והק' שם הא גדל מן האיסור כו' ובירוש' סוטה פ"ח ה"ה מבואר שם דבפירות עבירה לא בטלה ילדה בזקנה ובאילן זקן מין במינו בטלה ובאילן סרק מין במינו גם לראב"י חוזר ומיירי דהך אילן סרק נטיעה חדשה דאל"כ הא ר' יוחנן ס"ל בפ"א דערלה דחשבינן משעת נטיעת הסרק וא"כ אז אפי' לרבנן דלא ממעטי מרקיב מ"מ הא מבואר בפ"א דערלה דכל שאין לו ג' שני ערלה אין לו רבעי וע' תוס' מנחות דף ס"ט ע"ב דחשבינן משעת נטיעת הראשונה אף היכא דהרקיבה בתוך שני ערלה של הראשונה. עכ"פ כפהמ"ב בגמ' דילן דלכך מהני מחשבה באילן שנטעו לסייג שיהא למאכל משום דמעיקרא לפירי קאי ואם חישב על פירות שכבר גדלו קצת שיהי' שוב למאכל אז י"ל דהוי כמו הך דשם בערלה פ"א מ"ה גבי בריכה דאם הוסיף מאתים אסור ומדברי רבינו מוכח שם ובפה"מ דלא חשבינן משעה שהבריך רק משעה שנעקר מאילן הזקן משום דס"ל דהברכה לא ינקא כלל ממנה רק מהזקן ותיכף כשנעקר הוי כמו נטיעה חדשה וא"כ נמצא דע"י דממעטינן מבריך מערלה תצא לנו מזה חומרא דאם אח"כ נפסק מאילן הזקן הוי כמו שנטעו עכשיו וחשבינן מהשתא ולא מזמן ההברכה:וכה"ג מבואר בירוש' פסחים פ"ז ה"ז גבי טומאת התהום דצבור דכיון דגם ביחיד אין עליו שם טומאה לגבי הבאת קרבן שוב לא הוי נדחה בצבור ומקרי טמאים גם בצבור לענין אכילת בשר שאין עליו גדר פסח הבא בטומאה והוי כנטמא לאחר זריקה וכן אמר שם גבי נזיר כה"ג וע' תוס' ברכות דף מ"א ע"א דרק אם טעה וברך בפה"א על בפה"ע אז יצא דהוי דיעבד אבל אם אכל פירות האדמה ובירך עליהם לא פטר של העץ דכיון דעליהם צריך לברך הוי כמו לכתחלה אך בירוש' שם מבואר להיפך וכ"כ בזה לעיל ובח"א והך דיבמות דף נ"ט גבי בגרה תחתיו דאף אם נימא דגם קדושין אם קידש בוגרת אין מוציאין דקדושין כמו נשואין זה רק היכא דקידשה באיסור והוי דיעבד משא"כ היכא דקידשה בהיתר אז לא הוי דיעבד וע"ש דף צ"ב ע"א גבי קלא דבתר נשואין ובתוס' שם וכ"כ בזה במק"א:אך מ"מ י"ל דלא עדיף משעלו מאליו ויהי' נ"מ במבריך בר"ה דעלו מאליו שם פטור מערלה וע' במאירי בסוטה שם דפי' דאם נטע אילן לסייג ואחר שעברו ג' שנים הרכיבו בו ילדה לא בטלה דרק בזקנה דהוי בה דין ערלה ונהגה בטלה דהוי כמו שבה ג"כ נהג משא"כ בהני דלא נהגו כלל דלא וזהו כוונת הירוש' פ"א דערלה שם נטע ג' שנים לסייג ומכאן ואילך למאכל והוסיף תוספתא מהו ור"ל דרק היכא דכבר נהגה בו ערלה אז התוספת פטור דהוא גדיל מזקנה משא"כ היכא דהג' שנים הוי לסייג דהתוספת חייב:והנה בנדה דף נ' ע"ב גבי הך דמחשבת חיים לא הוי מחשבה פליגי שם רש"י ותוס' אי משום דלא מהני מחשבת אוכלין לקבלת טומאה רק בשעה שיש עליו גדר טומאה. כן ס"ל לרש"י ור"ל דכ"ז שהיא חיה החיות שלה מטהרה כמו בן פקועה ע' חולין דף ע"ה גבי דגים ותוס' שם דף פ"א ע"ב ודף קכ"ח ע"א גבי יד וכ"מ ובהך מחלוקת דשם דף ט' גבי בהמה בחייה אי שייך בה חזקת טומאה וע' רש"י מנחות דף ק"א ע"ב ד"ה ועוד וזה תליא בהך דזבחים דף ק"ה אי מטמא טומ"א ובאמת זה תליא בטומאת נבילה אי הטומאה שלה משום שאינה חיה או משום שהיא מתה וע' חולין דף קכ"א ע"ב גבי יצאה מכלל חיה ולכלל מתה לא באה. הרי חזינן דמיתה היא גדר פעולה ולא העדר וזהו ג"כ המחלוקת דב"ש וב"ה בחולין דף ע"ה שם גבי דגים אי מטמאין טומ"א תיכף משיצודו דב"ש ס"ל דכיון דיצאו מכלל חייב שוב הוי מת ובזה הגדר ג"כ פליגי בעדיות פ"ב מי"ב דב"ש ס"ל דאדם הוא צמות וב"ה ס"ל דהוא מורכוב וחלול ר"ל דלב"ש לא שייך בו גדר התחלה וחילוק ולכך אין בו ממוצע וב"ה ס"ל דיש בו התחלה וא"כ יש בו ממוצע וכ"כ בזה בח"א בהל' מא"ס דבזה פליגי הך דנזיר דף מ"ג ע"א ובירוש' שם פ"ג גבי גוסס אי מיתה יש לה התחלה וסוף או בב"א וע' יבמות דף ע"ט ע"ב א"א שלא נעשה סריס שעשה אחת כו' ר"ל דבזה האבר התחילה בו המיתה ואידך ס"ל דרק חלישותא היא דאתחלה ולא בטול הפעולה. וחולין דף ל"ז גבי מסוכנת ובהך מחלוקת דב"ש וב"ה נדרים דף ס"ח ע"ב אי הפרת הבעל מיגז גייז או מיקלש קליש ע"ש וזבחים דף ק"י ע"א. וגם הרי חזינן דבן פקועה מן הטריפה אף דצריכה שחיטה להתירא באכילה מ"מ אי מתה אינה מטמאה ולא אמרינן דיהי' בגדר שהייה ע' תוס' חולין דף ע"ה ע"ב ושם דף ס"ט אי מצטרף סימן ראשון לסימן שני וע"כ צ"ל דלא משום השחיטה שלהם רק דלע"ז לא חיתה מעולם וא"כ לא מתה וזה נעשה ע"י שחיטת האם:ויהי' ג"כ נ"מ לר"ש דס"ל דקלוט בן פקועה מותר ואין עליו דין טמאה איך הדין אם היתה אמו טריפה ושחטה והוא קלוט אי מהני השחיטה עכ"פ שלא יהא עליו שם בהמה טמאה כיון דאם מתה אין בה דין נבילה ובבהמה טמאה לא שייך זה. וע' זבחים דף ע' ע"ב מד"א שם ר' יעקב בר אבא לרבא וע' תוס' חולין דף פ"ה ע"ב גבי שוחט את הטריפה ומצא בה בן ח' אי יש בו איסור טריפה או איסור נפל וכן נ"מ בחותך בשר מקלוט לר"ש במעי אמו אי יש עליו שם טמא ע' רש"י חולין דף קכ"ז ע"א גבי אבר דמשום די"ל תקנה בשחיטה וה"נ לא חל עליו שם בהמה טמאה עדיין כיון דיכול לשחוט את האם ויותר העובר. וכ"כ בזה בח"ג ס' הל' כלאים ובח"א בהל' מא"ס וע' ב"ב דף קל"ז ע"א בהך מחלוקת דאביי ורבא גבי מתנת שכ"מ אי עם גמר מיתה או לאחר גמר מיתה ר"ל ג"כ אם הפעולה פועלת מה שאינו חי או מה שכבר מת וכ"כ בזה בח"א לענין מש"כ התוס' ערכין דף ב' ע"א גבי נפל אי חייב ההורגו והוא לכא' תמוה דהא זה מבואר להדיא בסנהדרין דף פ"ד ע"ב דפטור אך ר"ל כך דע' נזיר דף י"ג ע"א לשי' התוס' שם גבי הפילה אשתו וחזרה וילדה דר"ל דהיו תאומים ואחד מהם חי ל' יום ואחד מת תוך ל' ואף דחזינן דהיה עיבור טוב מ"מ י"ל דיש מין ולד דהזמן משלימתו וכ"ז שלא שהה הזמן אין עליו שם בן קיימא:השמטה במ"ש בביאור דברי התוס' רפ"א דערכין גבי נפל:וכן יהיה עוד נ"מ אם עשאו טרפה תוך ל' ומת לאחר ל' אם חייב מיתה אם נימא דבשעה שטרפו עדיין לא נגמר והגמר הוא רק מכאן ולהבא ועי' בחולין דף כ"ו ע"א וירוש' פ"א דמו"ק ה"א גבי אם הטביל מחטין וצנוריות במי תמציות ואח"כ ראינו שלא נפסק אם הוה טבילה וכ"כ בזה במ"א אך זה תליא במה דאמרינן דבטרפה לבד כ"ז שלא מת אין הורגין את הרוצח עי' תוס' סנהדרין דף ע"ח ע"א ובגיטין דף מ"ג ע"א גבי כופר וב"ק דף מ"ב ע"ב אם זה משום דכ"ז שלא מת א"א לחייבו או משום דיש לו זכות וכמו יצא מב"ד זכאי עי' סנהדרין דף ע"ז ע"ב וכ"כ בזה בח"ב בהל' ערכין דבזה פליגי רבינו בהל' רוצח ותוס' חולין דף מ"ב ע"ב ועי' תוס' יבמות דף ל"ה ע"ב גבי איגלאי מלתא למפרע וכ"מ בזה: ע”כ השמטה.ובזה א"ש הך דר"ה דף ז' דלא חשבינן שנה גם בבע"מ רק מזמן שראוי לאכילה ולא אמרינן אגלאי מילתא למפרע ע' חולין דף כ"ו ע"א גבי תמד דגם אם סופו להחמיץ שפיר ניקח בכסף מעשר וע' בכורות דף ל"ט ע"א ובדברי רבינו בהל' איסו"מ ספ"ב דאף אם נימא דהוה מום למפרע מ"מ לא מהני הבירור דנימא שאם נהנה מהפדיון קודם הבירור שימעול והטעם דלענין דבר שכבר נעשה ואינו לא שייך לאמר אגלאי מילתא למפרע ולכך גם אם הרגו אף דנתברר מהולד השני שהיה בר קיימא מ"מ לא שייך לאמר עליו דאגלאי דמילתא דגם הוא היה בר קיימא כיון דכעת אינו אך זה רק בדבר הצריך זמן אבל בל"ז לא ובזה א"ש מש"כ רש"י במנחות דף ה' ע"ב אין מביאין מנחות דהיינו מנחת נסכים ולמה כי רק מנחת נסכים:אך כך דע"ש בע"א דס"ד לאמר דגם בזה שייך לאמר אין מחוסר זמן לבו ביום אך כ"כ במק"א מהך דזבחים דף י"ב דזה לא שייך רק היכא דעבר על הדבר ההיתר משא"כ אם עי"ז יהיה נעשה הדבר קודם ההיתר א"כ נמצא דלא הותר הדבר כלל ואיך שייך לאמר ע"ז אין מחוסר זמן ולכך להקריב בליל ז' פסול משום מחו"ז ג"כ כמבואר שם דשוב לא יהי' עליו יום ח' משא"כ להקדיש מותר מחמת דלילה אין מחו"ז. וא"כ לפי זה כך דגבי בכורים לאחר ההנחה שוב בטל ממנו שם קדשי מקדש ואין עליו שם רק כמו תרומה וכן גבי מנחת נסכים דכוליה קריב וא"כ לא עבר עליו כלל הזמן של ההיתר שיהי' מותר ולכך פסול משא"כ היכא דאיכא שירים לאכילה אז שפיר י"ל דלא הוי מחו"ז וכע' מש"כ רש"י חולין דף ע' ע"א גבי משליך לכלבים היכא דהדבר אינו לא שייך לאמר עליו גדר למפרע וכ"כ בזה בח"ב לישב מש"כ התוס' שם דף ס"ט ע"ב מהא דמהני להקדיש אם יצא מיעוט משום דאיכא פעולת ההקדש דמפקיע' מבכורה והוא משום דההקדש נעשה כמו שאינו וא"כ לא שייך לאמר אגלאי מילתא למפרע:ויהיה נ"מ לפ"ז דאם הקדיש רק אבר אחד דבר שאין הנשמה תלויה בו למ"ד בחולין דף ס"ט וכ"מ דלא פשטא קדושה בכולה. לא פטר מן הבכורה דשם שייך לאמר כמו שהק' בבכורות דף ג' שקול אזנך וזיל ולא מקרי עריבא ביה פטורא כיון שהטעם שהוא כמו שאינו וכמבואר בירוש' רפ"א דפאה הקדש כשרוף הוא וכע' דאמרינן בירוש' פ"א דערלה הדין שורש הקדש פוטר וה"נ כן ע"ש בה"א ובה"ד דאם הקדיש ונטע ואח"כ פדה חייב בערלה:ומשה"ק התוס' שם ממה דמותר להטיל מום בבכור משיצא מעוטו שם ג"כ גבי בכור בע"מ יש עליו שם בפ"ע לא מחמת שהוא תם ונעשה בע"מ רק הוא דבר בפ"ע וע' בכורות דף כ"ח ע"א וזבחים דף ל"ז דיש לזה קרא מיוחד ולכך קי"ל דאף דבכורתם צריך ליתנו רק לכהן שבאותו משמר כמבואר בירוש' ספ"ד דחלה ותוספ' סוכה ודברי רבינו בפ"א מהל' בכורים ולא כשי' רש"י זבחים דף ק"ג וכ"כ בזה במק"א מ"מ בע"מ נותנו לכל כהן שירצה ובזה א"ש מה דרבינו בהל' פסוה"מ פי"ח ה"ה פסק דקדשים שהוטל בהם מום לוקה עליהם מה"ת ולא ס"ל כשי' התוס' בכורות דף ל"ד דהוי אסמכתא בעלמא וגבי בכור פסק רבינו דרק בגדר קנס אסור כמבואר בהל' בכורות פ"ב. רק משום דכעת הוא דבר אחר ולא מקרי כלל בשם תועבה וכמו פנים חדשות באו לכאן וא"כ לכך לא שייך בזה לאמר אגלאי מילתא למפרע. דלא חל עליו כלל שם בכור תם ולכך מבואר בבכורות דף ל"ג ע"ב דבכור שנולד בע"מ מותר להטיל בו מום לכ"ע אף דחלה עליו קדוה"ג וע' ע"ז דף י"ג ע"ב וכ"כ בזה במק"א. אך י"ל דנ"מ גבי ולד ביום ל' דאז י"ל שפיר בו אגלאי מילתא למפרע ע' תוס' בכורות דף מ"ט ד"ה מת מה דמחלקי שם בשם בה"ג והוא משום דיום ל' כלול משניהם וכ"כ בזה במק"א בהך דדף ע"ט בקדושין גבי בגרת ונדה דף מ"ט גבי תוך הפרק ויבמות דף פ' וכ"מ בזה:אך התוס' שם בנדה פי' משום דחשב עליה לאוכלה לאחר שחיטה ולכך אין בה מחשבת טומאה. משמע דאם חישב לאוכלה כולה מחייב כע' הך דחולין דף ק"ב ע"ב שוב י"ל דבשר מן החי שלה לא בעי מחשבה אף דעדיין בשעת מחשבה לא היתה בר טומאה וע' בדברי רבינו בהל' טומ"א פ"ג דפסק שם דחלב נבילה א"צ מחשבה בכ"מ אף בכפרים דלא כשי' רש"י ותוס' בבכורות דף י' וכ"מ ובאמת מדברי רבינו בהל' אה"ט פ"א ה"ה נ' דגם הכשר שרץ לא בעי בחלב רק הכשר מים וע"כ טעם רבינו משום דאיסורו חישובו כמבואר בבכורות דף י' ע"א ואף דהאיסור חל עליו מחיים מ"מ מהני לכשימות דמטמא טומ"א וגבי נבילה לחוד לא אמרינן איסורו חישובו משום דשאני הכא דכיון דחזינן דהתורה אמרה דיבוא איסור נבילה ויחול על איסור חלב הרי התורה פרטה להחשיב נבילה שיהא בכלל נבילה לענין איסור ממילא נחשב ג"כ לענין שיהא עליו שם אוכל לטמא טומ"א וע' תוס' חולין דף ל"ז ע"ב ופסחים דף מ"ו ע"א גבי חמץ לענין טומאה. עכ"פ לשי' התוס' שפיר חל אף בזמן שאינו ראוי שיהא עליו עדיין שם הדבר אך רבינו ז"ל לא ס"ל כן רק דבעי מחשבה בזמן שיהא ראוי לעשות הדבר ואף דגבי פול המצרי פסק רבינו בהל' מעש"ש פ"א ה"י דמהני מחשבה אם זרע לזרע שיהא ירק ולהיפך אם זרעו לירק שיהא לזרע צריך דוקא מעשה וצ"ל כך דהיכא דדי שיבטל מחשבתו סתם מהני אף בזמן שאינו ראוי ומועלת המחשבה וכמו בהך דסוטה דף מ"ג ע"ב הנ"ל:וכן גבי פול המצרי שחישב עליו לירק. משא"כ אם זרען בשדה או בגנה ושם סתמא לא הוי לאדם דרק בחצר סתמא לאדם כמש"כ רבינו לק' לא מטעם הפקר ואף דבירוש' פ"א דדמאי ופ"ט דשביעית משמע דלכך בגינה אם עלו מאליהן פטורין דהוא מחמת הפקר אך מלשון רבינו לא משמע כן ולכך שוב לא מהני מחשבת חיבור וע' בירוש' פ"א דסוכה ה"ו דמבעי ליה שם דאף דקי"ל בחולין דף קכ"ח ע"א דאין הכשר קודם מחשבה אבל אם חישב מתחילה בשעה שקצר לסכך שלאחר הסוכות יחזירם לגורן אי מהני הכשר קודם זה וה"נ גבי סיאה אי בשעת זריעה שזרעם לבהמה חישב עליהם שלאחר לקיטה יהיה לאדם אי הוי מחשבת חיוב מתחלה ויתחייב לעשר וע' ירוש' פ"א דערלה חישב עליו שנה ראשונה לסייג מכאן ואילך למאכל כיון שעירב בו מחשבת חיוב חייב ור"ל דבשנה ראשונה חישב כך ולא אח"כ אז אף שנה ראשונה חייב בערלה וזה ר"ל הך עירב פה:וכה"ג ר"ל ג"כ בהך דנדרים דף ע' ע"א גבי מופר ליכי למחר ע"ש בתו"י דר"ל מהיום ונ"מ שם אי נימא דהוי כמו שהיום קיים או רק שתהא שתיקה ונ"מ לשי' התוס' כתובות דף ע"א ע"ב וברא"ש נדרים דף ע"ב ע"ב בשם הירוש' דהיכא דהיום הוא קיים או דא"י להפר מחמת סיבה לא נחשב היום ואם נשאל לחכם יכול להפר ע"ש אבל אי נימא דהוי רק כשתיקה לא מהני דהיום הא ישנו לפנינו וזה ר"ל שם בגמ' כמאן דאיתא ובמק"א אבאר זה:

1 מהו שיפסלו - בלינה אם לא שקעה בבור בני הגולה דאמרי' בסדר יומא דף לז. דמשקע להו:

2 או דילמא כיון דקדוש בכלי שרת איפסלו - דלא דמי לקידוש ידים שהמים ניגבו ואין לינה על מי לחול:

2 צפנת פענח על התורה פתח ↗

קדש ישראל לד׳ וגו׳.כבר כתבתי בזה דישראל וכן ציץ דכתיב עליו קודש וכן פרוכת דנקרא קודש, זה ר״ל עצם הצורה הקדושה לא מי שנתקדש, עי׳ קדושין דף נ״ז ע״ש, וזה עיקר הדבר לדידן הצורה הוה העיקר ובזה ליכא ח״ו ובאו פריצים וחיללו כי מה… ואין לו דעת בה קנין, דהא אין להם רק כמות ולא איכות, ורק משיכה בהם קנין, עמ״ש ב״ב דף י׳ ע״ב וחגיגה דף י״ב, ועי׳ רש״י זבחים דף כ׳ גבי לינה דירים ע״ש בזה, וזה צורת יעקב בכסא, עי׳ רש״י תענית דף ד׳ ע״א וחולין דף צ״א ע״ב ושם ליכא גלות כלל, רק כלי שרת הם רק קדוש, ובזה שייך שפיר, וכן הני שנמשחו בשמן המשחה ליכא, וכן בכלי של משה רבינו שנמשחו בשמן המשחה לא פקעה הקדושה ע״י גלות ולא ע״י פגם ועמ״ש ערכין דף י׳ ע״ב גבי מכתשת וצלצל, ובסוטה דף כ״ח ע״ש גבי אויר א״י, וזה הראיה של משה, וציץ הוא מוח דרמי עליו וכן פרוכת ונשאר קדושין כמו שהוה, אבל גרים אין עליהם רק גדר קדוש, דלהוי עם קדוש גיטין דף ל״ח ע״ב, לכך יש בהם הגדר של חילול, וע׳ בכורות דף ל׳ ע״ב חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה בגר, ומ״ש בזה ברמב״ם, ועי׳ קדושין דף ע״א ע״ש גבי גרים בזה, ועי׳ גיטין דף מ״ה ע״ש גבי חזר לסורו, וע״ז דף ס״ד קל ע״ש בזה ואכמ״ל, והנה עי׳ ביומא דף נ״ז גבי השתא ברי טמאים כו׳ מבואר דאף דטמאים מ״מ אני ה׳ השוכן וכו׳, אך זה רק שאר טומאת, אבל טומאת נגעים דהוה מעצם הגוף פקע, והוה גדר ר״ל בדד ישב ועמ״ש בפהמ״ש סוף הוריות ע״ש, אך כבר כתבתי בהוריות דף י״ב דטומאת צרעת דהוה מגוף מפקע כה״ג מרובה בגדים, ובדד ישב, וכמו פסול הגוף, וצרעת מפקיע קדושת שער נזיר לר״ל בירושלמי נזיר פרק ח׳, ועי׳ נזיר דף י״ד ע״ב ע״ש בזה ע״ש, אך מ״מ משוח לא פקע בשביל זה, והנה אז בזמן חורבן הוה גדר מצורע דהוה מפקיעים את גוף המצוה, עמ״ש בירוש׳ דר״ה פ״ג גבי יובל ודין שילוח עבדים וכן שירה דעברו על הך דשבועות דף ל״ו אשר לא יקים כו׳ ועמ״ש בספרי פ׳ האזינו על פסוק צורם מכרם ע״ש בזה.

« רש"י על זבחים כ׳ ע״א:א׳ רש"י על זבחים כ׳ ע״א:ג׳ »