רש"י על זבחים ק״ד

1 קודם שנראו להפשט - קודם זריקה אין עורותיהן לכהנים ואפי' הופשט ואח"כ נפסל וכל שכן כשהוא עם הבשר דאין דם מרצה על העור בלא בשר:

2 לאחר שנראו להפשט - דהיינו לאחר זריקה עורותיהן לכהנים ואפי' עורו עם הבשר כשנפסל כדקאמר רבי אלעזר דכיון שנזרק הדם והורצה בשר שעה אחת יפשיטנו ועורו לכהנים:

3 על העור בפני עצמו - אם הופשט ונפסל הבשר קודם זריקה וזרק הדם הותר העור דקסבר רבי אין עור פסול אלא הנפסל עם הבשר אבל הופשט קודם פסולו אפי' קודם זריקה אתיא זריקה ושריא ליה וכל שכן אחר הפשט ואחר זריקה אבל אם קודם הפשט נפסל ואפילו אחר זריקה הרי הוא כבשר:

4 רבי אלעזר ברבי שמעון כו' - קסבר בזריקה כשרה תליא היתר העור אבל נפסל בשר קודם זריקה אין העור מותר ואפילו הופשט קודם פסולו:

5 מ"ד - הדם מרצה על העור לאחר שנפסל בשר:

6 כרבי אליעזר - דאמר דם אע"פ שאין בשר:

7 אליבא דר' אליעזר כ"ע לא פליגי - כלומר מילתיה דרבי אלעזר ברבי שמעון דאמר לא הורצה ודאי פלוגתא היא דעל כרחך מודה הוא דאילו רבי אליעזר לא קאי כוותיה דהא קאמר יזרוק לכתחילה אף ע"פ שאין בשר כגון אבד או נשרף אלמא זריקה מעלייתא היא:

8 כי פליגי אליבא דרבי יהושע - כלומר הא דאמר דמ"ד הורצה כר' אליעזר ולא כרבי יהושע ליתא דאפילו אליבא דרבי יהושע אמרה רבי למילתיה:

9 ה"ג עד כאן לא א"ר יהושע אלא בבשר דליכא פסידא לכהנים - ע"כ לא קאמר רבי יהושע אם אין בשר אין דם אלא לענין לעלות קרבן לבעלים לחובה דליכא פסידא לכהנים והתורה אמרה דברים יב הבשר והדם:

10 אבל לענין עור דאיכא פסידא דכהנים אפילו רבי יהושע מודה - דלא מפסידנא להו שלא כדין ואם נשרף בשר או אבד קודם זריקה לכתחילה לא יזרוק וליכא פסידא דכהנים שהרי לא קרב הקרבן ואם עבר וזרק הדם הויא זריקה להתיר העור אע"פ שלא עלה לו הקרבן הקרבה הוי וקרינא ביה עור העולה אשר הקריב:

11 מידי דהוה אדיעבד - דקתני אם זרק הורצה הניחא גבי נטמא איכא למימר הציץ מרצה אבל גבי יוצא לא מרצה הציץ וקאמר אם זרק הורצה אלמא ק"ל היה לו לרבי יהושע בדרשה זו דאם אין בשר אין דם דאם זרק הורצה הלכך גבי אבוד ושרוף נמי אע"ג דבדיעבד נמי פסול כדאמרינן בכיצד צולין פסחים עח: לענין עור מיהא מודה:

12 למצותן לא קאמר - דהני הכשר מצותן בכך וכי קאמר ר' חנינא בנשרפין מחמת פסולן:

13 והאיכא קודם הפשט וקודם זריקה - דבין לרבי בין לרבי אלעזר ברבי שמעון נשרף לרבי משום דקודם הפשט ולרבי אלעזר משום דקודם זריקה:

14 חלוץ קאמרי' - מימי לא ראיתי עור מופשט יוצא לבית השריפה והנפסל קודם הפשט עורו נשרף בבשרו ואין מפשיטים אותו:

15 והאיכא אחר הפשט קודם זריקה - דלרבי אלעזר ברבי שמעון חלוץ ונשרף הוא:

16 ומשני רבי חנינא כרבי ס"ל - דאמר הדם מרצה על העור:

17 ה"ג ואב"א אפילו תימא כר' אלעזר בר"ש ומודה רבי שאין הפשט קודם זריקה - אפילו תימא רבי חנינא כרבי אלעזר ס"ל ודקא קשיא לך הא איכא אירע בו אחר הפשט קודם זריקה לא איתרמי בימיו דאפילו לרבי דאמר הדם מרצה על העור בפני עצמו מודה הוא דאין הפשט קודם זריקה ולא הורגלו בכך וכל שכן לרבי אלעזר ברבי שמעון לא הורגלו בכך:

18 והאיכא נמצאת טריפה בבני מעיים - לא נמצא פסולו עד שהופשט ופסול זה קודם זריקה וקודם הפשט היה בו דקס"ד דבין לרבי ובין לרבי אלעזר נשרף כדאמרן לרבי משום דקודם הפשט ולרבי אלעזר משום קודם זריקה:

19 מרצה - הואיל ולא הוכר פסולו קודם הפשט לרבי וקודם זריקה לרבי אלעזר מרצה על העור והבשר ישרף כשאר פסולי קדשים:

20 אלא מאי קמ"ל רבי עקיבא - כיון דשמעיה לרבי חנינא דאמר בשאר קדשים מרצה למה לי לאשמועינן בכור:

21 דאפילו בגבולין - בכור בעל מום הנשחט בו במדינה על מומו ולא התירו הכתוב אלא באכילה כדכתיב דברים ט״ו:כ״ב בשעריך תאכלנו אבל אם מת עורו אסור וטעון קבורה ואשמועינן רבי עקיבא דהיכא דלא ניכר טריפתו עד לאחר הפשט שראה שחיטתו והפשיט עורו כאילו נזרק דמו במקדש ונמצא טריפה לאחר הפשט:

22 בשר בקבורה - דאין מאכילין קדשים לכלבים ושריפה ליכא דאין שריפה בקדשים אלא כשהובאה לעזרה ונפסל לאחר שחיטה:

23 והעור בשריפה - לא ידענא טעמא ונראה בעיני דל"ג האי פירושא אלא ה"ג והלכה כדברי חכמים ותו לא מידי ותוספתא זו גירסא דתלמידי תרביצאי היא וטעו במה ששנינו במשנתינו במילתייהו דרבנן לבית השריפה יצא ואני אומר דרבנן לאו אדר"ע קיימי דאיירי בבכור בגבולין אלא אדרבי חנינא קיימי דאיירי בקדשי המקדש:

24 מתני' נשרפין בבית הדשן - חוץ לג' מחנות כדיליף לקמן בפירקין:

25 ומטמאין בגדים - לעסוקין בהן כדכתיב ויקרא טז והשורף אותם וגו':

26 שלא כמצותן - שנפסלו טעונין שריפה כשאר פסולי קדשים:

27 בבית הבירה - פעמים בעזרה פעמים בהר הבית כדאמרינן בגמרא:

28 היו סובלין אותו - הנשרפין כמצותן במוטות לקמן יליף לה:

29 הראשונים - בני אדם הנושאין במוט אותן שבראש האחר יוצאים ראשונים:

30 עד שיצאו - האחרונים בגמרא יליף לה:

31 ניתך הבשר - דגמרה שריפתן אין המסייע שוב בהן מטמא בגדים אבל מקמי הכי כל המסייעין בשעת שריפה מטמאין בגדים וכולה יליף בגמרא:

32 גמ' ששם שורפים פסולי בשר קדשי קדשים - שמחיצת אכילתן בעזרה ופסולי אימורים אפילו של קדשים קלים דהואיל והקטרת הכשירין בעזרה אף שריפת פסוליהן בעזרה כדילפינן בפסחים בפרק כל שעה פסחים דף כד. מבקדש באש תשרף:

33 קודם זריקה - שלא הגיע זמנו לצאת לפיכך נשרפין בעזרה:

34 אחר זריקה - שהגיע זמנו לצאת לפיכך נשרפין חוץ לעזרה:

35 וכמצותן - וכשהן נשרפין כמצותן שלא אירע בהן שום פסול:

36 נשרפין חוץ לג' מחנות - כדילפינן בפירקין:

37 בין לאחר זריקה - הואיל ועדיין לא יצאו:

38 ביציאתן - לאחר שיצאו:

39 מהו שתועיל - לפוסלן אם לנו:

40 בבשר דבר אכילה - עולה או אימורין שהן לאכילת מזבח אבל הני דלשריפה קיימי דלא אשכחן לה אלא או באכילת מזבח כדכתיב שמות כג לא ילין חלב חגי וגו' או באכילת אדם כדכתיב שם יב לא תותירו וגו':

41 ושוין שאם חישב כו' - ושוין ר"ש וחכמי' שנחלקו בפ' ב"ש לעיל זבחים מג. אם פיגול נוהג בחטאות הפנימיות שאם חישב לאכול מבשר הפרים למחר או אם חישב בשחיטה על מנת לשורפן חוץ לג' מחנות למחר לא עשה כלום דמחשבת אכילה בדבר שדרכו לאכול בעינן והני לאו דרכן לאכול וגבי שריפה נמי אע"ג דכי אורחיה חשיב אכילת מזבח או אכילת אדם בעינן לפגל ומ"ד פיגול נוהג בפנימיים כגון אם חישב על הקטרת אימורים להקריבו למחר:

42 לינה נמי לא פסלה - בבשרו קס"ד דאי לינה פסלה מחשבת לינה נמי פסלה:

43 לינת אימורין - דבמידי דהקטרה ודאי פסלה לינה:

44 עד שיותך הבשר - דכל זמן שלא נעשית מצותן מועלין בהן:

45 מדסיפא - לענין מעילה בבשר איירי:

46 רישא נמי - לענין לינה לענין בשר קאמר:

47 דתני לוי - במתניתא דלעיל:

48 ופסול יציאה - כגון שיצאו לפני זריקת דמים שעדיין לא הגיע זמנן לצאת:

49 יציאה מהו שתועיל - לפוסלן אם יצאו מן העזרה לפני זריקת דמים:

50 מאי קמיבעיא ליה - אמאי תיפסול הרי סופן לצאת:

51 א"ר ירמיה בר אבא - כי קא מיבעיא ליה אליבא דמאן דפסיל בשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דמים משום דעדיין לא הגיע זמנו לצאת בפרק כל התדיר לעיל זבחים פט: הכא מאי מי אמרינן הני מילי בבשר קדשים קלים דאין סופן חובה לצאת אבל הני שסופן לצאת חובה לא מיפסלי ביציאתן:

52 לא פסול טומאה ולינה - דקאי הכא ומדחי ליה קאי הכא ומדחי ליה:

53 שיצא רובו - ומיעוט אחד מן האברים משלים לרובא של בהמה ליציאתה:

54 מהו - מי הוי יציאה לטמא את המתעסקין בהוצאת רובן או לא הוי יציאה מי אמרינן שדי מיעוטא דאבר בתר רוב האבר והוה ליה כמאן דלא נפק ואין כאן רוב הבהמה לחוץ ולענין טומאת בגדים מחוץ למחנה בעי האי מיעוטא דאבר שיצא לחוץ:

55 אלא שיצא חציו - של פר ברוב אבר בחצי הפר הג"ה יצא רוב אחד מן האברים ומיעוטו בחצי הפר שבפנים האי מיעוטא דאבר שנשאר בפנים בתר רובא דאבר שיצא שדינן ליה והוה ליה כמאן דנפק ואשתכח רוב בהמה מבחוץ: