רש"י על זבחים ט׳

1 דוחין קדשים הנאכלין - פסח זה מתחלה הוקדש לשם קרבן הנאכל הילכך דוחין אותו אצל שלמים שהן נאכלין ולא אצל עולה:

2 שאין נאכלין לכל אדם - אלא לזכרי כהונה:

3 ליהוי מעשר - דהא קדשים קלים הוא. בכור ומעשר אין טעונין נסכים בפרק שתי מדות מנחות דף צ::

4 במעשר בהמה כתיב יהיה קודש לא יגאל ודרשינן בבכורות בפרק כל פסולי המוקדשין בכורות דף לב: דהאי לא יגאל לא ימכר הוא:

5 עברה עברה - בבכור כתיב שמות י״ג:י״ב והעברת כל פטר רחם ובמעשר כתיב כל אשר יעבור תחת השבט ויקרא כ״ז:ל״ב:

6 למילקא עלה - משום לא יחליפנו:

7 זו תמורה - ממש שהעומדת כשהיא חולין אצל בהמת קדשים והמיר הוא דהויא תמורה:

8 ואין אחר - זבח ראשון ששחטו לשם תמורה:

9 ומותרו בעי נסכים - דהא אמרת שלמים ניהוי:

10 דמותר תודה עצמה - כגון הפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת ונמצאת הראשונה אין השניה טעונה לחם כדאמרי' בפ' התודה מנחות דף עט: זבח התודה טעון לחם ולא ולדה ולא תמורתה ולא חליפתה טעונין לחם:

11 ומותר דאתי לה מעלמא - תודה שבאה ממותר פסח:

12 דילמא במותר אשם כתיב - האי ואם מן הצאן דאשם נמי איל תמים מן הצאן הוא ואינו בא מן הבקר:

13 בכל צאן - בכבשים ועזים כגון פסח לאפוקי אשם דאינו בא מן העזים:

14 בכל אתר את אמר - בכל מקום אתה אומר מן להוציא הוא כגון מן הבהמה להוציא רובע ונרבע מן הבקר להוציא את הנעבד מן הצאן להוציא את המוקצה ב"ק דף מ::

15 וכאן אתה אומר מן לרבות - דקאמרת מן הצאן פסח משמע שבא מכל צאן:

16 ה"נ - כי מוקמינן לה בפסח מן להוציא הוא דלא אתי בן שתי שנים ולא אתי נקיבה ומיהו הצאן מכל מין צאן משמע בין כבשים בין עזים ומיעוטא דמן לנקיבות אתא:

17 ה"ג דלא אתי בן שתי שנים ולא אתי נקיבה:

18 והא מדכתיב אם כבש אם עז מכלל דלאו במותר הפסח הוא דכתיב - אלא בשלמים גרידי וה"ק אם נדר להביא מן הצאן יביא איזה שירצה או כבש או עז דאי במותר הפסח כתיב למה לי אם כבש אם עז פשיטא דמכבשים ומעזים הוא בא דהא בגופיה כתיב מן הכבשים ומן העזים שמות י״ב:ה׳:

19 לכדתניא כו' - לחלק ביניהם ולפרש הילכותיהן לומר שהכבש טעון אליה למזבח והעז אין אלייתו בכלל אימורים:

20 כבש - קרא יתירא הוא דכיון דכתיב מעיקרא ואם מן הצאן וכתיב בתריה ואם עז מכלל דעד השתא בכבש איירי דאין לך מן הצאן אלא שני מינין:

21 לאליה - שתהא קריבה עם אימורין כנגד הכליות ולמטה דכתיב לעומת העצה יסירנה מקום שהכליות יועצות:

22 שלמים הבאין מחמת פסח - חגיגת ארבעה עשר כדאמרי' בפסחים דף סט::

23 והא מהכא נפקא - דפסח שעברה שנתו קרב שלמים והלא זה הוא מותר הפסח והא ילפת לה לעיל מדאבוה דשמואל:

24 ומאי ניהו שלמים - דבאין מכל צאן ובקר בין זכרים ובין נקיבות:

25 עיברה זמנו - זמן שחיטת הפסח:

26 לא זמנו ולא שנתו - ואם שחטו קודם הפסח לשם שלמים כשר ואע"ג דחזי לפסח ראשון:

27 ממילתייהו - מפסח ראשון:

28 משמיה דמבוג - שם חכם:

29 חטאת ששחטה לשם חטאת נחשון - שעיר חטאת דחנוכת הנשיאים:

30 כשרה - ולא הויא שינוי קדש דלא אמרי' חטאת נחשון כיון דלדורון אתי ולא לכפרה על חטא הרי היא כשחיטה לשם עולה וכ"ש דשינוי בעלים לא הוי דלא שחטה להתכפר בה נחשון:

31 ועלו לבעלים - ר"ש פליג אמנחות ומודה בזבחים:

32 מחבת ומרחשת - שני כלים שבהם מטגנים את המנחות שכל המנחות היו עשר עשר חלות מחבת צפה ומעשיה קשים מתוך שהכלי צף מעשיה מתפשטין והאור שורף את השמן מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין ורכין שאין האור שורף את השמן וכשמניח אדם אצבעו עליה נראה כמו רוחשת:

33 חריבה - מנחת חוטא שאין בה שמן דכתיב ויקרא ה לא ישים עליה שמן:

34 מעשיה מוכיחין - דמחשבה הניכרת שהיא שקר סבר ר"ש דלא מהניא:

35 שחיטה אחת לכולן - וכי שחיט עולה לשם חטאת ליכא הכירא דמשקר הילכך מהניא מחשבה כ"ך שמעת"י במנחו"ת:

36 טעמא כו' - אלמא אפי' לרבי שמעון דמהדר להיכשירא לא יליף מזאת תורה וכ"ש דמדרבנן קשיא לך דאמרי אף במנחות לא עלו אלמא לא דרשי תורה להכי ולרבא דאמר לעיל זבחים דף ז. חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם כשירה ליכא למיפרך מינה דהתם כיון דכי הדדי נינהו דתרוייהו חטאת סתמא שמייהו וכפרת שתיהן שוה על הכרת אין שם שינוי קודש והרי חטאת לשם חטאת נשחטה ואילו מנחת מחבת ומנחת מרחשת אין שמותיהן שוין זו שמה לבדה וזו שמה לבדה אלא לרב קשיא דהא לשם חטאת נחשון שינוי גמור הוא שהרי היא כעולה וקאמר כשרה משום תורת חטאת:

37 אלא אי איתמר - דרב הכי איתמר ובשינוי בעלים איתמר:

38 שיתכפר בה - היינו שינוי בעלים:

39 שאין כפרה למתים - הילכך לא קרינא ביה במחוייב כפרה כמותו:

40 הא חי - אם שחטה בשינוי בעלים לשם אדם חי:

41 דומיא דנחשון - שמחוייב חטאת שאינה על חטא הדומה לשעיר נחשון כגון חטאת נזיר ומצורע הבאות להכשיר פסולה:

42 ופרכינן הני עולות נינהו - ואנן קים לן לעיל זבחים דף ז. חטאת ששחטה על מי שמחוייב עולה כשירה והני כעולה דמו:

43 פשיטא ל"ג:

44 עיקר חטאת נקט - שורש החטאת שהיא היתה חטאת יחיד ראשונה:

45 לשם חטאת עבודת כוכבים - רבותא נקט אע"ג דלא דמיא לשאר חטאות שהן בכבשה או שעירה והיא אינה כשירה בכבשה אלא בשעירה:

46 מי אמרינן כרת כמותה - והוה ליה מחוייב כפרה כמותו וקרינן ביה עליו ולא על חבירו וחבירו דומיא דידיה או דילמא כו' דאין קבוע כמותו שבא בעולה ויורד:

47 בעיא דרבא היכי מתניתו לה - וכיון דאמרת דרבא בכולהו פסיל ואפילו חטאת חלב לשם חטאת דם כ"ש לשם חטאת דטומאת מקדש וקדשיו:

48 שחטה לשמה - שלא חישב על השחיטה אלא על הזריקה חישב בשעת שחיטה דהיינו מעבודה לעבודה:

49 מחשבין מעבודה לעבודה - כלומר מחשבה מועלת מעבודה לעבודה במחשבת שלא לשמו:

50 דילפינן ממחשבת פיגול - דמהניא ביה הכי דתנן בפרק שני לקמן זבחים דף כז: השוחט את הזבח על מנת לזרוק דמו למחר פיגול:

51 אין מחשבין מעבודה לעבודה - בשלא לשמו דלא ילפינן לה מפיגול דהתם עיקר מחשבתו המביאה לידי פיגול זו היא שיחשוב בעבודה זו לעשות עבודה אחרת מן אחת העבודות להאכיל לאדם או למזבח חוץ לזמנו וזריקה אכילת מזבח היא והוא הדין אם חישב על הקטרת החלב שאינה מן עבודות הילכך לא דמיא לשלא לשמו: