רש"י על זבחים צ״ז

1 האסכלא - גרדיל"י וצולין עליו צלי ובגמ' דמסכת ע"ז פריך הא ליבון בעי:

2 גמ' ופנית בבקר - על כרחך בקר של חול קאמר וקרי ליה בקר ראשון:

3 אין פיגול ברגל - אם שחט ע"מ לאכול למחר אינו פיגול:

4 ואין נותר ברגל - אם הותיר בשר חטאת למחר אינו נותר דחד יומא הוא לר"ט:

5 אלא זו בלבד - לענין מריקה ושטיפה לחודה ולא לענין פיגול ונותר ואי טעמיה מהאי קרא הוא אפילו לענין פיגול ונותר נמי:

6 נעשה גיעול לחבירו - מתוך שהשלמים מצויין ברגל אין בלוע שלה נעשה נותר שהרי זמן שלמים לב' ימים וכי מבשל ביה שלמים האידנא הדר מבשל ביה שלמים למחר ובולע משלמים שנשחטו ביום המחרת ופולט מה שבלע אתמול ובולע מן האחרונים נמצא שאינו בא לידי נותר ואם בא לבשל חטאת זהיר לבשל אחריו שלמים בו ביום ופולט את החטאת ובולע את השלמים:

7 הא כיצד - כלומר למה סמכן הכתוב לומר שממתין זמן אכילה כו':

8 מידי דהוה אגיעולי עובדי כוכבים - דחמין בעינן דכתיב במדבר ל״א:כ״ג כל דבר אשר יבא באש:

9 א"כ - דתרוייהו חדא היא ומריקה לאו היינו הגעלה לכתוב קרא לשון שוה בשניהם:

10 ה"ג ומאי מורק ושוטף ש"מ מריקה בחמין שטיפה בצונן:

11 ורבי - אמר לך מריקה כמריקת הכוס ושטיפה כשטיפת הכוס לכך שינה בלשון שזה מבחוץ וזה מבפנים:

12 מתני' הרי הקלים נאכלין כחמורין - לפנים מן הקלעים ליום ולילה:

13 ואין טעונין מריקה ושטיפה - לסוף זמן אכילת חמורים אלא לסוף זמן אכילת קלים ובגמ' פריך מאי קאמר הרי יש בהן בנותן טעם ואמר הרי הקלין נאכלין כחמורין:

14 ואין פוסלין במגע - אם נפסלו הקלין ונגע בהן בשר ובלע מהן אין נפסלין ובגמ' מפרש לה:

15 רקיק - פסול שהגיע ברקיק כשר ובלע ממנו:

16 גמ' וטעונים מריקה ושטיפה - כדין החמורין:

17 ופוסלין במגע - אם היו החמורין פסולין והקלים כשרין נעשו הקלים כחמורין לפסול את הנוגעין בהן כדכתיב ויקרא ו׳:כ׳ כל אשר יגע בבשרה יקדש ואומר לקמן להיות כמוהו שאם פסולה תפסל:

18 ואם לא הקלין כו' ואין טעונין מריקה - לקמיה פריך ליטעון מיהא כדין קלין לסוף זמן אכילתן:

19 ואין פוסלין במגע - אם היה החמור שנתבשל עם הקלין פסול הואיל ומועט ואין בו בנותן טעם בקלין לא נעשו הקלים כמוהו לפסול את הנוגעין בהן שהרי אף הם לא נפסלו ואיידי דתנא רישא פוסלין נקט סיפא אין פוסלין:

20 נהי דקדשי קדשים לא בעו - כלומר נהי דלא בעו מריקה לסוף זמן אכילת חמורין דהא מועטין ובטלי ניבעי מיהא משום קלים לסוף זמן אכילתן:

21 היינו דתנא או קדשי קדשים וקדשים קלים - לאשמועינן דסתם לן כרבי שמעון דאמר קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה:

22 אלא לאביי - דאמר מאי אין טעונין דקאמר כדין חמורין תרתי למה לי למיתנייה כיון דתנא קדשים וחולין ואשמועינן דבטל במיעוטו מה לי הני מה לי הני:

23 עד שיבלע - כגון המהתך שומן חטאת וסך ממנו צלי של שלמים ונבלע בו ומכאן אנו למידים פסחים מה. היתר מצטרף לאיסור בקדשים ואין ללמוד מכאן טעם כעיקר שאין זה טעם אלא ממש:

24 תאכל כחמור שבה - שהרי יש בה עכשיו שני מינין וכחומר שבשניהם תיאכל:

25 אמאי - תיפסל משום האי פורתא:

26 ניתי עשה - דואכלו אותם דכשירה:

27 ולידחי לא תעשה - דלא תאכל דפסולה ואע"ג דאיכא לא תעשה באכילת פסולין כדאמרינן בפסחים בכל שעה פסחים דף כד. כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו:

28 ניתי עשה ולידחי - ניתי עשה דאכילת מוח דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה:

29 זאת התורה - הוקשו כולן זה לזה ללמוד זה על זה לכך הוקשו כולן לעולה דמה עולה טעונה כו':

30 אי נימא מזרק - לקבלת דם ויליף מעולת סיני דכתיב וישלח את נערי בני ישראל וכתיב עולה התם:

31 וישם באגנות - וכיון דהדור איתקוש כולהו לשלמים דכתיב ביה בהאי קרא וילפינן מינה לקמן בשמעתין זבחים דף צח. מה שלמים מפגלין ומתפגלין הא נמי תילף משלמים דהתם נמי שלמים בסיני הוו:

32 אלא סכין - לשחיטה לאפוקי צור וקנה דכלי שרת בעינן:

33 מאי היא - הי מינייהו יליף לאכול לזכרי כהונה ממנחה:

34 בקדש הקדשים תאכלנו - בויקח קרח כתיב וקדש יהיה לך דכתיב בסיפיה דקרא יתירא הוא למילף שלמי ציבור וכבשי עצרת דכתיב בהו קדש יהיו לה' לכהן: