רש"י על זבחים צ״ד

1 וכל מיני בגדים - השירים והכלך וסריקין:

2 יכול שאני מרבה עור משהופשט - גרסינן ברבי אלעזר משהופשט מיד בלא שום תיקון:

3 מה בגד המקבל טומאה - דרבי אלעזר גמר בגד דהכא מבגד האמור בשרצים ויקרא יא שהוא מקבל טומאה ואינה מחוסר מחשבה:

4 מאי בינייהו - במאי פליגי היכן מצינו בגד הראוי לקבל טומאה ואינה מקבלה ויליף ר' יהודה מיניה:

5 דאי בעי חשיב עלה - לתקן חלוקו:

6 רבא אמר - בגד גדול נמי משכחת לה דראוי לקבל ואינו מקבל כגון שחישב עליו לציירו במעשה רוקם דכל כמה דלא ציירי' או מבטל למחשבתו לאו כלי הוא:

7 דאי בעי מבטל ליה למחשבתו - הא דקיימא לן מחשבה אינה מוציאה מידי מחשבה לענין הוציאו מתורת טומאה תנן לה כלים פרק כה משנה ט דמשירדו לטומאתן במחשבה אין מחשבה חוזרת ומוציאתן אבל להורידן לטומאה קי"ל שם כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה:

8 עוצבא - שטיח לאכול עליו או לשכב עליו ורובן מן העור ויש שעושין מן הבגד וקי"ל שאם חישב עליו לעוצבא אין צריך וקיצוע דדוייניי"ר בלע"ז ליפותו דבלאו קיצוע חזי לעוצבא בב"ק מייתי לה בפ' מרובה בבא קמא דף סו: אבל היכא דחשיב עליה לקוצעה אינה מקבלת טומאה עד שיקצענה כדאמרינן לקמן או יבטל מחשבתו הילכך בגד שעומד לעוצבא וחישב עליה לקוצעה הרי ראוי לקבל טומאה דאי בעי מבטל למחשבתיה ואינו מקבל עדיין ובהא פליגי לרבי יהודה כל בגד במשמע ויש בגד שאינו מקבל טומאה אלא ראוי לטומאה ור' אלעזר כבגד האמור בשרצים בעינן:

9 והתניא - בניחותא:

10 עד שיקצענה - או יבטל מחשבתו דקי"ל שם כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה:

11 דבר גרידה הוא - דאין מכבסים אותו אלא גורדו:

12 היתה עליו לשלשת - במס' שבת תנן לה היתה על הכר של בגד גיעול של רוק או של צואה מקנחו בסמרטוט בשבת ואינו נותן עליה מים לכלותה להעבירה מפני שהוא מכבס וכיבוס אב מלאכה הוא היינו מלבן ואם היתה לשלשת זו על כר של עור נותן עליה מים עד שתכלה בשטיפת מים ומיהו שפשופי בידים לא ומדקתני נותן עליה מים ש"מ אין כיבוס בעור:

13 מכבסו - גבי דם חטאת קאי:

14 מסאניה - בשבת:

15 קרא - גבי נגעים דכתיב ויקרא יג כיבוס בעור:

16 ומתני' - דהכא קתני העור טעון כיבוס:

17 ברכין - ודברי הכל וכי פליגי אחרים ורבנן בקשין:

18 לאו מילתא היא דאמרי - לאוקומי קרא ברכין דהא קרא סתמא כתיב לא שנא רך ולא שנא קשה דמי לא עסקינן דקרא אפילו אכסלגיא קאמר דקשין הן אכסלגיא עור שלוק וקשה:

19 ומשויא ליה רך - הילכך קרא דצרעת אפילו בקשין ומתניתין ברכין ופלוגתא בקשין:

20 כרים וכסתות דרכין נינהו - דאין עושין אותן אלא מעור רך שיהא נוח לישכב עליו:

21 כסכוס - משפשף צדו זה על צדו זה כדרך המכבס בגדים אוחז הבגד בשתי ידיו ומשפשף:

22 לא שמיה כיבוס - הילכך נותן עליו מים עד שתכלה שרי בעור ואפילו רך ולקמן פריך אי הכי בגד נמי כיבוס לא הוי אלא על ידי כסכוס:

23 בגד נמי - יתן עליו מים ואמאי תנא מקנחה בסמרטוט:

24 זרע פשתן במים חייב - כדמפרש ואזיל:

25 דמיקדח - צומח במים והויא לה זריעה:

26 הכי גרסינן אי הכי חיטי ושערי נמי הנך אית להו רירא אי הכי שלחים נמי התם קעביד לישה:

27 הנך אית להו רירא - זרע פשתן במים נפקא רירא מיניה ומדבקי אהדדי:

28 אי הכי שלחים נמי - אי משום דמדבקי ברירייהו מחייבין להו בשלחים נמי עורות שאינן עבודין ונתנן במים רירא קנפקא מינייהו:

29 ומשני התם - גבי זרע פשתן כי מדבקת ברירא דנפקי מינייהו הוי תולדות לישה אבל שלחים לא שייכא בדיבוקא דידהו ענין לישה:

30 אמר ליה רב פפא - לאחר שישב לו המתורגמן:

31 הדר אוקי - באותה שעה חזר ואמר למתורגמן עמוד והשמע לרבים שאני חוזר בי ממה שדרשתי:

32 וכלי חרס - בתר כיבוס כתיב:

33 והאיכא - אכתי חומר בחטאת שהרי יש בהן דמן נכנס לפנים מה שאין בשאר קדשים:

34 ומשני בחטאות החיצונות קאמרינן:

35 ופרכינן בחטאות החיצונות נמי איכא שאם נכנס דמה לפנים פסולה - כדכתיב ויקרא ו׳:כ״ג וכל חטאת אשר יובא:

36 ומשני כרבי עקיבא - סבירא ליה לתנא דידן:

37 דאמר כל דמים כו' - בכל הזבחים שנתערבו לעיל זבחים דף פא::

38 והאיכא שכן טעונה ארבע מתנות - מפוסקות ושאר קדשים שתי מתנות שהן ארבע ואין בהן אלא פיסוק שתי מתנות:

39 כר' ישמעאל - דאמר באיזהו מקומן לעיל זבחים דף נג: כל הדמים טעונין פיסוק ארבע מתנות לב' קרנות:

40 ופרכינן לר' ישמעאל איכא חומר בחטאת שהוא טעון ארבע קרנות:

41 וליטעמיך טובא איכא - שהרי חטאת טעונה קרן ושאר דמים ניתנין למטה מן החוט ואיכא שטעונה אצבע ושאר דמים נזרקין מן הכלי מרחוק למזבח וטעונה חודה של קרן מה שאין כן בשאר דמים:

42 מתני' בגד - שניתז עליו דם חטאת ויצא חוץ לקלעים:

43 נכנס - לעזרה ומכבסו במקום קדוש:

44 נטמא חוץ לקלעים - לאחר שיצא ואי אפשר להכניס טומאה לעזרה:

45 קורעו - וטהור מטומאה ומותר להכניסו ונכנס ומכבסו במקום קדוש:

46 נוקבו - לטהרו מטומאתו:

47 פוחתו - דכלי מתכות אינו טהור בנקב כל דהו אלא בנקב גדול:

48 גמ' בגד אמר רחמנא - שיהא שם בגד עליו בשעת כיבוסו:

49 דמשייר ביה - שלא יבדיל את הקרע על פני כולו לחלוק את הבגד לשנים אלא משייר בו כדי רוחב סודר דמטומאתו טהור הואיל ונקרע רובו וכיון ששייר בו כדי מעפורת ראוי לחברו ושמו עליו ובגד קרינן ביה:

50 והאמר רב הונא - בפרק העור והרוטב חולין דף קכג: לא שנו דטלית טמאה שהתחיל בה לקורעו כיון שנקרע רובה טהורה אלא שלא שייר באותה מיעוט כדי מעפורת:

51 אבל שייר בה כדי מעפורת חיבור הוי - ועדיין הוא בטומאתו: