רש"י על זבחים מ״ה

1 הלכתא למשיחא - הרי קבע לנו הלכה הצריכה לנו לימות המשיח כשיבנה בית המקדש ועכשיו לא הוצרכנו לה:

2 א"ל הלכה קאמינא - האי דמיתמהנא קביעות הלכה הוא דמיתמהנא דמיגרס בעינן מיתני משניות ומחלוקת הלכות עבודה לפי שתורה היא ודרוש וקבל שכר אבל קיבוע הלכה אינה אלא להורות הלכה למעשה ועכשיו אינו נוהג:

3 מתני' קדשי עובדי כוכבים כו' - מפרש בגמ' וכשהתנדבום לגבוה קאמר:

4 גמ' ת"ר כו' - מפרשה לקמיה:

5 ואין מביאין נסכים - בפני עצמם בלא זבח כישראל שמתנדבין יין כדתנן במנחות דף קד::

6 בכולן אני רואה - בכל הדברים הללו אני רואה בקדשי עובדי כוכבים להחמיר כבקדשי ישראל:

7 שנאמר בהם לה' - דכתיב איש איש מבית ישראל וגו' ויקרא כ״ב:י״ח ודרשינן בהכל שוחטין חולין יג: איש מה ת"ל איש איש לרבות את העובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל:

8 במה דברים אמורים - דאין מועלין בהן אתאן לת"ק:

9 אבל בקדשי בדק הבית - עובד כוכבים שהתפיס לבדק הבית:

10 מועלין בו - ולקמן מפרש טעמא:

11 דגמרינן מעילה חטא חטא מתרומה - כתיב במעילה וחטאה בשגגה ויקרא ה׳:ט״ו וכתיב בתרומה ולא ישאו עליו חטא שם כב ובתרומה כתיב בתריה דהאי קרא ולא יחללו את קדשי בני ישראל:

12 דבתרומה כתיב בני ישראל - וינזרו מקדשי בני ישראל שם כב:

13 תמורה - בהמה:

14 למעשר בהמה - דכתיב במעשר והיה הוא ותמורתו שם כז:

15 ומעשר בהמה למעשר דגן - עשר תעשר ואמר מר בבכורות דף נג: בשני מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן:

16 דבר הלמד - מעשר בהמה הלמוד בהיקש שלא יהא נוהג בעובדי כוכבים חוזר ומלמד על התמורה בהיקש:

17 מעשר דגן חולין הוא - ובכל התורה למדין למד מן הלמד חוץ מן הקדשים כדאמר באיזהו מקומן לקמן זבחים מט::

18 הניחא למאן דאמר בתר מלמד אזלינן - דאי מלמד חולין אף על גב דלמד קדש למדים בו הלמד מן הלמד ופלוגתייהו באיזהו מקומן שם:

19 עובדי כוכבים לא מייתו - דלא איתרבו עובדי כוכבים אלא לנדרים ונדבות כדכתיב בקרא לכל נדריהם וגו' ויקרא כ״ב:י״ח וה"ה נמי דלא מייתו חובה הקבוע להם זמן כגון עולת ראייה ושלמי חגיגה אלא לא פסיקא ליה הואיל ומביאין עולה ושלמי נדבה אבל מעשר חטאת ואשם לא שייך בהו כלל:

20 אזרח - בפרשת נסכים כתיב בשלח לך כל האזרח יעשה ככה ומינה ילפינן לקמן בפרק כל התדיר זבחים דף צא: אזרח מלמד שמתנדבים נסכים ומביא בפני עצמן נדבה:

21 ת"ל ככה - יעשה לשור שאחר שחובה תלויה בקרבן ל"ש ישראל ול"ש עובד כוכבים הלכך שלח דמי נסכיה יקרבו משלו ואם לאו מקריבים משל ציבור שתנאי ב"ד הוא במסכת שקלים דף יא::

22 מ"ט כו' - אמילתיה דר"ש קאי אמעילה דקאמר אבל קדשי בדק הבית דעובדי כוכבים מועלין:

23 וכי גמרה מעילה מתרומה - למעוטי עובדי כוכבים דומיא דתרומה קדשי מזבח הוא דגמרה דקדיש גופייהו כתרומה שאינן נפדין:

24 במזיד לא הורצה - קנסא דרבנן הוא ולא שיביא אחר דא"כ נמצאו ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה ולהביא חולין לעזרה אלא לא הורצה להתיר בשר באכילה אבל בעלים נתכפרו והכי אמר לה שמואל במס' יבמות דף צ.:

25 כמאן - הא דקתני דעובדי כוכבים לא הורצה דלא כר' יוסי:

26 אלא מעתה אשר הם מקדישים לי - דכתיב גבי וינזרו:

27 הכי נמי הם ולא עובדי כוכבים - ותימא דקדשי עובדי כוכבים אין חייבין עליהם משום טומאה לר' יוסי והא קאמר בכולן אני רואה להחמיר:

28 לרצון להם - גבי ציץ כתיב:

29 לאו בני הרצאה - להקב"ה הם שאינו מתרצה להם:

30 מתני' דברים שאין חייבין עליהם משום פיגול - כגון הקומץ והקטרת וכל השנויים במשנתינו:

31 חייבין עליהן משום טומאה - כרת האוכלן בטומאת הגוף ועל שגגתם חטאת כדיליף בגמרא:

32 חוץ מן הדם - דאימעוט בהדיא כדאמר בגמ':

33 ה"ג נומי ר"ש בדבר שדרכו לאכול חייב - וכך שמעתי מבית מדרשו של רבינו יעקב ול"נ שכך פירש ר' משולם בר קלונימוס גאון בשעת מיתתו נומי ר"ש כמו אמר ר"ש ובספרים היה כתוב הדם ועמו:

34 בדבר שדרכו לאכול - שדרך בני אדם לאכול ואף על פי שזה מן הנקטרים כגון קומץ ומנחת כהנים ודומין לה:

35 אבל לבונה ועצים וקטרת אין חייבין עליהם משום טומאה - ורבנן פליגי עלה כדמרבינן להו מכל הבשר יתירא לרבות עצים ולבונה:

36 גמ' ומה פיגול - האוכל פיגול בשוגג:

37 שהוא בקבוע - חטאתו קבוע לעני כלעשיר כשבה או שעירה:

38 ובידיעה אחת - שאינו צריך ידיעה בתחלה שאכל בשוגג וידע שאכל:

39 ולא הותר מכללו - אצל ציבור:

40 שהיא בעולה ויורד - לעשיר בהמה ובדלות שתי תורים ובדלי דלות עשירית האיפה גבי שמיעת קול בויקרא:

41 ובשתי ידיעות - נטמא וידע שנטמא ונעלמה ממנו טומאה ואכל את הקודש ולא ידע ומשאכל ידע אבל שיש בה ידיעה בסוף ואין בה ידיעה בתחלה שלפני אכילתו לא ידע מעולם בטומאה זו פטור והכי גמרי' לה בשבועות דף ד.:

42 והותרה מכללה - טומאת הגוף הותרה אצל ציבור בפסח דתנן פסחים דף עו: הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה:

43 ת"ל אשר הם מקדישים - ריבה כל המוקדשים וגבי וינזרו כתיב:

44 יכול מיד - משהוקדשו מתחייב עליו מיד אם אכלו בטומאה:

45 ת"ל אשר יקרב - מכל זרעכם ר"א מפרש לה ואזיל:

46 וכי יש נוגע חייב - והלא אינו חייב אלא אם כן אכל כדכתיב ויקרא כ״ב:ד׳ איש איש מזרע אהרן וגו':

47 בהוכשר ליקרב - ואקדשים קאי והכי קאמר אשר יקריב קדשים ואח"כ יאכלם וטומאה עליו כדמפרש אכילה בקרא דבתריה:

48 יש לו מתירין - כגון אימורים ובשר שהדם מתירן ושירי מנחות שהקומץ מתירן משיקרבו מתיריו ושאין לו מתירין כגון מנחת כהנים וכהן משיח ונסכים משיקדשו בכלי שהוא המכשירן לאכילה האמורה בהן:

49 נותר מנלן - דחייב כהן עליו אף על דבר שאין לו מתירין כדקתני מתני' דברים שאין חייבין עליהן משום פיגול חייבין עליהן משום נותר:

50 שכן גז"ל סימן - נותר וטומאה פסול הגוף ופיגול פסול מחשבה נותר וטומאה אין זריקת הדם מביאתן לידי פסולן ופיגול זריקת הדם קובעתו בפסול נותר וטמא נאמר בהן חילול:

51 שכן הותר ציץ טהור בזמן קרב והני נפישן - נותר ופיגול לא הותרו מכללן כטומאה ואין הציץ מרצה עלייהו כטומאה ואע"ג דבטומאת הגוף קאמינא שאין הציץ מרצה עליה שם טומאה מיהת נרצית בציץ:

52 טהור - שניהן טהורין ושניהן נפסלין בזמן זה בנותר חוץ לזמן וזה במחשבת זמן ושניהן פסולין בקרב לאפוקי טומאת הגוף שפסולן במקריב:

53 מנין שאף בפסול זמן הכתוב מדבר - האי קרא דוינזרו:

54 ולא יחללו - דכתיב גבי טומאה: