רש"י על זבחים צ״א

1 ואף על גב דמוספין קדישי - מוספין שם שבת עליהן שהם באים חובה לה והתמידין באין אף בחול:

2 לתמידין לא אהנאי - כיון דהאידנא קריבין אם כן שם שבת עליהם:

3 מוספי ר"ח - מקודשין משל שבת דאיקרי מועד:

4 ד"א כו' - בפסחים תנינן לה דקאמרי ב"ה מברך על היין ואח"כ מברך על היום שהיין גורם לקידוש שתאמר דבר אחר כו':

5 הכי גרסינן דאע"ג דברכת היום קדישה - ששם שבת עליה שחובה לשבת היא באה דאילו ברכת היין אף בחול היא:

6 הלכה מתפלל של מנחה - במסכת ברכות היו לפניו שתי תפלות של מוספין ושל מנחה ופליגי רבי יהודה ורבנן וקא"ר יוחנן הלכה כדברי האומר מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל כו':

7 שלמים של אמש - הא פרישית לה לעיל גבי במתני':

8 תדירי - שהן מצויין מתוך שבאין בנדר ובנדבה:

9 מצוי קאמרת - שאין תדירותו חובה אלא שהוא מצוי תמיד יותר מחבירו:

10 הכי גרס מצוי לאו תדיר הוא בתמיה:

11 אוציא את הפסח שאינו תדיר - בת"כ שנויה גבי חטאת דקתני והרי פסח ומילה ענושין כרת יכול יביא על שגגתן חטאת ת"ל אשר לא תעשנה יצאו פסח ומילה שהן מצות עשה:

12 אוציא את הפסח שאינו תדיר ולא אוציא את המילה שהיא תדירה - ת"ל אשר לא תעשנה אלמא מצוי תדיר הוא:

13 תדירה במצות - סדורה במצות שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות וצוויין:

14 כי תדיר דמיא - שמצויה היא הרבה מפסח אבל מצוי דשלמים לגבי מצוי דחטאת לאו כתדירה דמי:

15 הא דיום דומיא דאמש והיכי דמי כגון דשחטו שלמים ברישא כו' - וקא ס"ד ה"ק שלמים שהביאן מאמש ושחטן היום וחטאת ואשם של יום עומדין לישחט שלמים של אמש קודמין ליזרק דאי בשניהם עומדין לישחט לא אמר דקדמו שלמים וטעמא דבאו מאמש הא אידי ואידי דהיום וקדים שחטינהו לשלמים ברישא אמרי' שחיטת חטאת ואשם קדמה לזריקת שלמים אלמא מקודש ושאינו מקודש וקדים שחטיה לשאינו מקודש יהא אחד ממרס בדמו ויזרוק את המקודש וה"ה לתדיר ושאינו תדיר:

16 דלמא שלמים של אמש וחטאת של יום - דאשמעינן של אמש קדמו:

17 היכי דמי דשחטינהו לתרוייהו - אע"ג דשחטיה לחטאת אחר השלמים ושניהן עומדין ליזרק אשמעינן דשלמים של אמש קדמו ודכותיה דייקא מיניה הא אידי ואידי דיום ושחט שלמים ואחר כך חטאת ובא לימלך על הזריקה אמרי' ליה חטאת קדמה:

18 אבל לא שחטיה - לחטאת בתר שלמים ובא לימלך על השחיטה תיבעי לך אי מזלזלינן בשלמים למרס בדמן ולהקדים שחיטת חטאת וזריקתה וכי מיבעיא לן בתדיר ושאינו תדיר הך מיבעיא לן ששחט את שאינו תדיר והתדיר קיים:

19 ברכת היין תדירה כו' תדיר קודם - ואע"ג דשאינו תדיר קדם ובא שכבר קדש היום ועדיין יין לא בא ודומיא קדים שחטיה לשאינו תדיר ברישא:

20 ומשני ה"נ כיון דאתא השתא יין קמן ומזומן לברכה כמאן דשחיטי תרוייהו לגבי קדשים דמי ולא תפשוט מינה לבעיין:

21 ואח"כ מתפלל של מוספין - ואף על גב דזמן מוספין אתא ברישא:

22 שחטו קודם חצות - בפסח קאי:

23 קודם לתמיד - של בין הערבים כשר ואע"פ שלכתחילה מצוה לאחרו כדתניא לעיל זבחים דף יב. יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים בלבד:

24 ויהא אחד ממרס בדמו - אלמא דקדים ושחטיה למאוחר אמרי ליה לשהות את הזריקה ולשחוט את הראוי ליקדם ולזרקו:

25 כגון דקדים שחטיה לתמיד - קודם שבא לימלך ולא נמלך אלא על הזריקה:

26 למשחה - לך נתתים למשחה מתרגמינן לרבו והיינו לגדולה:

27 מתני' שהוא מתחלק - לאכילת כהנים:

28 מותר רקיקי מנחת ישראל - מנחת מאפה שבא חלות ורקיקין חלות בוללן רקיקין מושחן ואמר רבי שמעון במנחות דף עה. מושחן כמין כ"י ושאר השמן נאכל לכהנים:

29 מנחת כהנים - כולה כליל ומותר מנחת כהן משיח לפי ששמנה מרובה שלשה לוגין לעשרון ומתוך שהיא אפויה תחילה אין שמנה נבלע בפיתיה וצריך להקטיר המותר בעצמו:

30 שאין מתנדבין שמן - לפיכך לא יעלה על דעתך שיהא שמן המתחלק מן הנקטר נדבה:

31 גמ' אמר שמואל המתנדב שמן לדברי רבי טרפון קומצו - ומקטיר הקומץ ושיריו נאכלים:

32 קרבן מנחה - דמצי למכתב כי תקריב וכתב קרבן יתירא לדרשא:

33 אף אנן נמי תנינא - דנאכל ולא מקטיר ליה כולו:

34 אין אתה צריך לשאול - אם של אלו הוא או של נדבה הוא ויהיב טעמא למילתיה שאין מתנדבין שמן:

35 מכלל דמאן דאמר מתנדבין - איכא לספוקי בנדבה אלמא שמן נדבה מתחלק:

36 בשלמא לר' זירא - דמתרץ למתני' כשמואל רישא דמשמע מתחלק בשירים וסיפ' דמשמע נדבה לאישים דאיכא לאוקמא בקומץ:

37 תנא רישא משום סיפא - רישא דתני גבי שמן המתחלק אי אתה צריך לישאל מהו כדי נסבה דאי נמי מתנדבין שמן אינו מתחלק אלא משום דבעי למיתני סיפא אם ראית שמן ניתן על גבי האישים אי אתה צריך לספקה בנדבה שאין מתנדבין שמן דדוקא אשמעינן דאילו למאן דאמר מתנדבין נותן תנא רישא נמי אם ראית שמן מתחלק:

38 יין כדברי רבי עקיבא - דאמר במסכת מנחות דף קד: מתנדבין יין ואין מתנדבין שמן אותו יין לספלים הוא נותן לנסך ולא לזלף על האישים והוא הדין לרבי טרפון ביין אלא משום דאיצטריך שמן למיתני כדברי רבי טרפון דלא ליתני לה סתמא דהא לר' עקיבא אין מתנדבין שמן תנא נמי יין כדברי רבי עקיבא:

39 שמן של נדבה כדברי רבי טרפון - דאמר אף מתנדבין שמן לאישים הוא נותן:

40 הא כדאיתא והא כדאיתא - יין כולו לספלים ודקתני בשמן לאישים אקומץ קאי:

41 ה"ג כתנאי שמן לא יפחות מן הלוג רבי אומר שלשת לוגין:

42 בדון מינה כו' - כל דבר שאתה למד מחבירו בג"ש או בהיקש הוי למוד ממנו בכל דבריו:

43 דון מינה ואוקי באתרה - מה שהדבר צריך ללמוד מחבירו שאין יכול ללמוד מגופו ילמד מחבירו ולשאר דברים שיכול ללמד מגופו העמידהו על מקומו:

44 מה מנחה מתנדבין כו' - דעיקר נדבת שמן מקרבן מנחה נפקא לן וסתם מנחה צריכה לוג שמן דכתיב ויקרא י״ד:כ״א למנחה ולוג שמן:

45 ומה מנחה קומצה כו' - כלומר וכיון דאית ליה לתנא קמא דון מינה ומינה לענין הקטרה נמי דיינינן ומינה מה מנחה קומצה כו':

46 כנסכים - דהא שמן של נדבה לא קרב אלא בפני עצמו כיין הבא בפני עצמו הלכך לנסכים דמי וביין פשיטא לן דשלשת לוגין נינהו כדנפקא לן במנחות דף עג: אזרח מלמד שמתנדבין יין:

47 ומה נסכים כולן לספלים - כלומר כיון דרבי אוקי באתרה אית ליה להא נמי אוקי באתרה ומה יין כולו לספלים אף שמן דלאו בר ספלים כולו לאישים וביין פשיטא לן דכולו לספלים ואינו מתחלק לכהנים דהא מאזרח איתרבי דכתיב בנסכים כל האזרח יעשה ככה במדבר ט״ו:י״ג ומנחת נסכים כולה כליל:

48 רבי מאזרח גמר לה - לנדבת שמן וכי נמי דיינת מינה ומינה שלשת לוגין הן שהוא פחות שבנסכים דנסכים של כבש רביעית ההין יין כתיב בהו שם:

49 ומי מצית אמרת הכי - דרבי מאזרח גמר לה:

50 אשה ריח ניחוח - אלמא יש יין שהוא לאישים ואיזה זה זה יין הבא בפני עצמו דאילו הבא בגלל זבח כתיב הסך נסך שכר שם כח לשון שביעה לשון שכרות שיהא נראה על גבי המזבח כשפוקקין את השיתין כדאמרינן במסכת סוכה דף מט::

51 לא שמיה כיבוי - דלא קפיד קרא אלא אאש תמיד תוקד על המזבח ויקרא ו׳:ו׳:

52 כלפי - כלומר הואיל:

53 לתרום - את הדשן:

54 יכול יכבה - אם מצאן כולן לוחשות שאינן מאוכלות:

55 אמרת לא יכבה - אלמא כיבוי דמצוה אסיר:

56 ונטר - וממתין:

57 או אינו אלא לאישים - דהא כתיב אשה ביין:

58 הא רבי יהודה - דאמר שבת דף קכ: דבר שאין מתכוין אסור הוי לא תכבה אפילו בלא מתכוין הלכך עקר ליה למשמעותיה דאשה למדרשיה נחת רוח הוא לפני כאישים והכי מסיק לה לברייתא בספרי:

59 הא רבי שמעון - שמואל כרבי שמעון דכיון דאין מתכוין לכבות אין לא תכבה ראייה עליו לאסור למיעקר משמעותא דאשה משום קושיא דלא תכבה ואם תאמר פסיק רישא ולא ימות הוא אפשר דמזליף ליה בטיפין דקות מאד הלכך אי נמי מכבה בטיפים גסות דבר שאין מתכוין הוא:

60 גחלת של מתכת - לאו בת כיבוי הוא ואיסורא דרבנן הוא דאיכא ובמקום היזק רבים לא גזור רבנן: