רש"י על זבחים ל״ג

1 דתרוייהו - אביי ורבא סבירא להו טומאה דחויה היא בצבור ונ"מ למיהוי מאן דאמר בפ"ק דיומא דף ו: דאמר הותרה היא בציבור יחיד במקום רבים:

2 טומאה דחויה היא - כלומר בקושי נדחית אצלה דיחוי בעלמא על ידי נשיאות עון שהציץ מרצה ולא בהיתר גמור לטומאת מת אידחי ולא לטומאת זיבה:

3 לימא מסייע ליה - לעולא דאמר ביאה במקצת שמה ביאה:

4 תכף לסמיכה שחיטה - כדכתיב וסמך ושחט:

5 חוץ מזו - של אשם מצורע:

6 שהיתה בשער נקנור - הוא שער המזרחי כדתנן בשקלים פ"ו מ"ג שבמזרח שער נקנור וחלל שער לא נתקדש בקדושת העזרה כדאמרי' בכיצד צולין פסחים פה: לפי שהמצורע עומד שם ומכניס ידיו לעזרה ושם מוציאין לו את האשם וסומך עליו וחוזר ומכניסו למקום שחיטתו ושוחטו מפני שאין מצורע יכול ליכנס בעזרה ולסמוך:

7 עד שמזין עליו מדם חטאתו - לא עליו ממש קאמר שאין נותנין על בהונות אלא מדם האשם אלא שזורקין בשבילו דם חטאתו ודם אשמו:

8 ליעייל ידיה - לתוך הפתח ולסמוך ולישחטיה אצל הפתח דהא כל הפתחים שהיו שם רחבן עשר אמות וחמש מהן בצפון וחמש מהן בדרום שהפתח מכוון כנגד פתחו של היכל באמצע העזרה ויכול לשחוט לפני צפונו של פתח דהוה ליה צפון וקס"ד רבי היא דאמר כל צפון העזרה כשר לשחיט' קדשים ואף צפון שבמקום דריסת רגלי כהנים וישראל כדאמר לעיל:

9 מרחק צפון - צפון הכשר מהן לשחיטת קדשי קדשים רחוק מן הפתח יותר מכ"ב אמה מקום דריסת ישראל ומקום דריסת כהנים דכל אחת מהן י"א אמה במסכת מדות פ"ה וכר"י ברבי יהודה דאמר יומא דף לו. איזהו צפון מקיר מזבח ועד כותל העזרה כנגד צפונו של מזבח ותו לא הילכך צריך להחזירו בצפון המזבח וליכא תכף לסמיכה שחיטה:

10 הכי גרסינן וליעבד פישפש - ופירושו פתח קטן כדתנן במסכת שקלים שבמזרח בשער נקנור ושני פשפשין היו לו אחד מימינו ואחד משמאלו והן מחשבון פתחים שהיו משתחוים כנגד הפתחים והכא פרכינן וניעביד פתח קטן בכותל צפוני של עזרה כנגד המזבח ויעמוד מצורע בחללו ויכניס ידו ויסמוך אי לאו דביאה במקצת שמה ביאה:

11 הכל בכתב - כך אמר דוד כל פתח העזרה ומדותיה ובנין כל הבית נמסר לי מיד ה' ואין להוסיף על החשבון וביאה במקצת לא שמה ביאה:

12 אמר רב יוסף - לעולם רבי היא ודקאמרת ליעול וליסמוך כל הסומך כו':

13 מאי קסבר - האי תנא דאמר כל הסמיכות צריכות תכף לסמיכה שחיטה חוץ מזו:

14 ליעול וליסמוך בהדיא - דרחמנא אמר לו שיכנס ויסמוך:

15 שמא ירבה בפסיעות - לאחר שסמך אם יכנס פסיעה לצד פנים יותר משהיה צריך נמצא ענוש כרת:

16 סמיכת אשם מצורע דאורייתא - כשאר אשמות דגמרינן להו סמיכה מהיקשא דכחטאת כאשם בפ"ק לעיל זבחים יא.:

17 תכף לסמיכה שחיטה לאו דאורייתא - דלא משמע ליה וסמך ושחט במקום שסומך ישחוט:

18 מיתיבי וסמך ושחט - האי דסמכינהו קרא להיקישא סמכינהו כדאמרי' מה סמיכה בטהורים כו' וסמיכה דפשיטא לן בה משום דכתיב לפני ה' בשחיטה דצריכה שתהא לפנים ומשום דתכף לסמיכה שחיטה צריך שיכנס הסומך לפנים ולעמוד טמא מבחוץ ולסמוך בפנים אי אפשר כדאמרן לעיל שראשו ורובו מכניס:

19 ואי אמרת לאו דאורייתא - היכי פשיטא ליה סמיכה בטהורין:

20 בטמאין נמי איתא - שסומך בחוץ ומכניסה טהור לפנים ושוחט:

21 סמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא - קסבר שאינו בכלל אשמות שהרי אינו בא אלא להכשיר:

22 רבינא אמר - הא דאמר עולא לעיל משמיה דריש לקיש בביאה מקצת:

23 לענין מלקות אמרה - כדקאמר לוקה בהדיא אבל לא לענין כרת דתותביה מצורע שראה קרי דכי איתקש ביאה לנגיעה לאזהרה איתקש כדכתיב לא תבא אבל לעונש לא איתקש דאין עונש בנגיעה:

24 לטמא שנגע בקדש איתמר - לא יליף ריש לקיש מלקות מההוא קרא אלא לטמא שנגע בקדש ולא איירי בביאת מקדש כלל:

25 בתרומה כתיב - כדמוכח סיפיה דקרא עד מלאת ימי טהרה שיעריב שמשה שהיא טבולת יום ארוך שטובלת בשביעי ללידתה וכל ימי טוהר שלה הרי היא כטבולת יום וביום מ' ואחד מביאה קרבנה ומדכתיב לא תגע עד מלאת אבל משימלאו ימיה תגע ואפי' מחוסרת כפרה ע"כ בתרומה כתיב דלענין קדש עד שתביא כפרתה והכי מוקמינן להאי קרא ביבמות בהערל וכיון דבתרומה כתיב לא ילפינן מלקות דקדש ואפילו בק"ו דאין מזהירין מן הדין:

26 לאוכל בשר קדש - בטומאת הגוף:

27 בכל קדש לא תגע - ודרשינן לקמן אזהרה לאוכל:

28 טומאתו טומאתו - כתיב בכרת באוכל קדש בטומאת הגוף וטומאתו עליו וכתיב בביאת מקדש עוד טומאתו בו מה ביאת מקדש איכא אזהרה ולא יטמאו את מחניהם אף טומאת הגוף דאוכל קודש תיפוק ליה אזהרה מהכא:

29 ומשני טמא שנגע נפקא לן מדאפקיה בלשון נגיעה:

30 אזהרה לאוכל - עיקר קרא מידריש מדאיתקש קדש למקדש בהאי קרא דרשינן מה ביאת מקדש דבר שיש בו כרת אף אזהרת קודש דבר שיש בו כרת והיינו אכילה דאילו בנגיעה לא אשכחן כרת ומיהו אזהרה לנוגע נפקא לן מיניה מדאפקיה בלשון נגיעה:

31 תניא כוותיה דריש לקיש - דאזהרה לאוכל קדש מהכא: