רש"י על זבחים פ״ז

1 חצות שני עוכלתן - שרירי דידהו חצות שני של ליל המחרת:

2 שאינו עושה לינה - לאותו שעל הארץ שהרי כל הלילה כשר להעלותן מן הארץ ולמזבח דכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר הא כל הלילה ילין:

3 עושה עיכול - לשרירי דמערכה:

4 אין בהן עיכול לעולם - וכל שפוקעין יחזיר ומועלין בהן עד שיעשו דשן:

5 כל היכא דמשכחת להו כו' - הלכך פרשו קודם חצות נמי הרי הן עיכול בחצות ואפילו החזירן לאחר חצות:

6 אין מועלין בהן ולא צריך להחזירן ויצאו מידי מעילה גרסי' ולא נהנין מדרבנן:

7 וא"ר חייא בר אבא - נמי כרב יוסף:

8 וכן תני בר קפרא - כרב יוסף:

9 רבה ורב חסדא במאי פליגי - לומר דלא הוי עיכול בחצות:

10 בשמינים - אפילו הוקשו לא הויא עיכול דשומנן מעכבן מליעשות דשן:

11 או דילמא אין לינה מועלת - ולא נפסלו ויחזור ויעלם:

12 אילימא דלא ירדו - אותן שמצאן בשחר בראש המזבח שלא במערכה:

13 אלא דירדו - מן המזבח לאחר עמוד השחר מיבעי לך מי הוי כשאר לנים ונפסלים בעמוד השחר ותנן בפסולים כך אם ירדו לא יעלו:

14 לשלחן מדמינן לה - למזבח שאין לחם הפנים נפסל עליו אם לן בו לאחר זמנו:

15 דתנן אפי' היה על השלחן ימים כו' - במנחות תנן לה סידר את הלחם ואת הבזיכין באחד בשבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה לפי שמחוסרים בשבת זמן שצריכין לעמוד עליו שבעת ימים כיצד יעשה זה שסידרם באחד בשבת יניחנה לשבת הבאה שאפי' היא כו':

16 או דילמא לקרקע עזרה מדמינן לה - דהא רצפת בנין היא כמותה ולא כלי שרת כשלחן:

17 מקטיר והולך לעולם - דאפילו אמרינן לינה מועלת בראש המזבח מסקינן להו במערכה שהרי פסולין שעלו לא ירדו:

18 רבא אמר לא יעלו - דלינה מועלת והוו להו פסולין וכיון דירדו לא יעלו:

19 את המזבח - ומשחת את המזבח לרבות את הכבש:

20 ה"ג כלי שרת מניין כל הנוגע בהן יקדש:

21 מהו שיקדשו פסולין - הוא סבור לענין פדיון קמיבעיא ליה כגון מנחה טמאה שקדשה בכלי שרת מי קדשה קדושת הגוף ולא נפקא להו לחולין דקדשה כלי אע"פ שהיא טמאה או לא קדשה ותנן המנחות והנסכים שנטמאו יש להם פדיון ואם משקדש בכלי נטמאו אין להם פדיון:

22 א"ל תניתוה - דמקדשין ואין להם פדיון:

23 א"ל לכתחילה ליקרב קמיבעיא לי - ולא לענין פדיון:

24 ושקבלו פסולין וזרקו את דמו - אם עלה הבשר לא ירד:

25 מאי לאו שקיבלו פסולין - והדר זרקו פסולין ולמה לי זרקו מקבלה איפסלה לה אי לאו לאשמועינן טעמא דזרקו פסולין הוא דהוו איברים בתורת אם עלו לא ירדו ולכתחלה לא יעלו דתפסל בשר בזריקת פסולין הא זרקו כשרין לכתחלה נמי יעלו האיברים דזריקה מעליא הוא ואע"ג דקיבלו פסולין משום דקדשיה כלי שרת ליזרוק לכתחלה:

26 אי נמי שזרקו פסולין - ומשום היא גופא איצטריך לאשמועינן אם עלו איברים לא ירדו ואף על פי שנפסלו בזריקה:

27 אויר המזבח - אם תלה איברים פסולים באויר ראש המזבח כמזבח דמי ולא ירדו:

28 או לאו - כמזבח דמי וירדו:

29 היכי מסיק לה מכבש למזבח - הא כי מגבה ליה באויר הכבש הוה ליה ירוד ותנן כך אם ירדו לא יעלו:

30 ומשני דנגד ליה - גוררן עד המזבח ואינו מגביהן:

31 ופרכינן אויר יש בין כבש למזבח - כדאמרן בפרק קדשי קדשים לעיל זבחים דף סב: וכי מטי כנגד אותו אויר הוה ליה ירוד:

32 ומשני רובו לכבש ככבש כו' - מה שכנגד אויר שדינן ליה בתר רובא אם רוב האבר בכבש שדינן ליה בתר כבש ואי רובן במזבח שדינן ליה בתר מזבח:

33 יש חבור בעולין - דלא חשבינן להו כמאן דמיפרת ואזלינן בהו בתר רובא או אין חיבור:

34 תפשוט דיש חיבור - דאי אין חיבור קמא קמא דמטא כנגד אויר איפסיל ליה ובכריתות דף יד. גרסינן ליה בלישנא אחרינא תיפשוט דבעי רמי בר חמא הלכו באיברים אחר הרוב או לא הלכו:

35 עולת העוף - שמליקתה בראש המזבח:

36 היכי משכחת לה - דפסל בה מחשבה חוץ לזמנו הא קלטיה אויר המזבח דאי נמי אמרינן לינה מועלת בראש המזבח וקיים זה את מחשבתו ושהה עד למחר והקטירה בת הקטרה היא דהא פסולין שעלו לא ירדו וכיון דבת הקטרה מחר לכתחלה היא אמאי פסלה בה מחשבת הקטרת מחר:

37 ופרכינן אאתקפתא דרב שימי:

38 אלמה לא - בתמיה ולא משכחת בה פסול מחשבה והא משכחת כגון שחישב עליה להוריד למחר לאחר שנפסל ולהעלותה ולהקטירה דכיון דאיקיים ליה מחשבתו תו לא סלקא דהא איפסל ליה בלינה השתא נמי אהני בה מחשבה:

39 הניחא לרבא דאמר לינה מועלת - איכא לאשכחא בכה"ג:

40 אלא לרבה - אפי' קיימא למחשבתו לא מיפסל וכל שכן דמחשבה לא הויא:

41 ומהדרינן - לרבה נמי כו' להורידה קודם עמוד השחר וכיון דעמוד השחר משכחת לה ארצפה פסיל לה בלינה הילכך מהניא לה נמי מחשבה:

42 להך גיסא מיהא תפשוט כו' - רב שימי מסיים ביה באתקפתיה הכי את בעי למילף מיניה אויר מזבח לאו כמזבח דמי לאידך גיסא מצית למיפשט מינה ולמימר דכמזבח דמי דאי לא כמזבח דמי: