רש"י על זבחים ס״ג

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור זבחים ס״ג
1 אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: כׇּל כִּבְשֵׁי כְּבָשִׁים – שָׁלֹשׁ אַמּוֹת לְאַמָּה, חוּץ מִכִּבְשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ – שֶׁהָיָה שָׁלֹשׁ אַמּוֹת וּמֶחֱצָה וְאֶצְבַּע וּשְׁלִישׁ אֶצְבַּע בְּזַכְרוּתָא.
2 מַתְנִי׳ מְנָחוֹת הָיוּ נִקְמָצוֹת בְּכׇל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְנֶאֱכָלוֹת לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים – לְזִכְרֵי כְהוּנָּה, בְּכׇל מַאֲכָל, לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת.
3 גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִנְחָה שֶׁנִּקְמְצָה בַּהֵיכָל – כְּשֵׁירָה, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּסִילּוּק בָּזִיכִין.
4 מֵתִיב רַבִּי יִרְמְיָה: ״וְקָמַץ מִשָּׁם״ – מִמָּקוֹם שֶׁרַגְלֵי הַזָּר עוֹמְדוֹת.
5 בֶּן בְּתִירָא אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁאִם קָמַץ בִּשְׂמֹאל – שֶׁיַּחֲזִיר וְיִקְמוֹץ בְּיָמִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מִשָּׁם״ – מִמָּקוֹם שֶׁקָּמַץ כְּבָר.
6 אִיכָּא דְּאָמְרִי: הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ; אִיכָּא דְאָמְרִי: אֲמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא לְרַבִּי יִרְמְיָה בַּר תַּחְלִיפָא, אַסְבְּרַהּ לָךְ: לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְהַכְשִׁיר כׇּל הָעֲזָרָה כּוּלָּהּ.
7 סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְעוֹלָה קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, וּמִנְחָה קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים; מָה עוֹלָה טְעוּנָה צָפוֹן, אַף מִנְחָה טְעוּנָה צָפוֹן.
8 מָה לְעוֹלָה, שֶׁכֵּן כָּלִיל!
9 מֵחַטָּאת. מָה לְחַטָּאת, שֶׁכֵּן מְכַפֶּרֶת עַל חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת!
10 מֵאָשָׁם. מָה לְאָשָׁם, שֶׁכֵּן מִינֵי דָמִים!
11 מִכּוּלְּהוּ. מָה לְכוּלְּהוּ, שֶׁכֵּן מִינֵי דָמִים!
12 אֶלָּא אִיצְטְרִיךְ; סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא, הוֹאִיל וּכְתִיב: ״וְהִגִּישָׁהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ״, ״וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ״ –
13 מָה הַגָּשָׁה בְּקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, אַף קְמִיצָה בְּקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית; קָא מַשְׁמַע לַן.
14 אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן בַּהֵיכָל – כְּשֵׁרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁחָטוֹ אוֹתוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״ – וְלֹא יְהֵא טָפֵל חָמוּר מִן הָעִיקָּר.
15 מֵיתִיבִי: רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּתִירָה אוֹמֵר, מִנַּיִן שֶׁאִם הִקִּיפוּ גּוֹיִם אֶת כׇּל הָעֲזָרָה – שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לְשָׁם וְאוֹכְלִין שָׁם קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים תֹּאכְלֶנּוּ״.
16 וְאַמַּאי? נֵימָא: ״בְּחָצֵר אֹהֶל מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ״ – וְלֹא יְהֵא טָפֵל חָמוּר מִן הָעִיקָּר!
17 הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם עֲבוֹדָה – דְּאָדָם עוֹבֵד בִּמְקוֹם רַבּוֹ, אָמְרִינַן: לֹא יְהֵא טָפֵל חָמוּר מִן הָעִיקָּר. אֲכִילָה – דְּאֵין אָדָם אוֹכֵל בִּמְקוֹם רַבּוֹ, לֹא יְהֵא טָפֵל חָמוּר מִן הָעִיקָּר – לָא אָמְרִינַן.
18 מַתְנִי׳ חַטַּאת הָעוֹף הָיְתָה נַעֲשֵׂית עַל קֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית; וּבְכׇל מָקוֹם הָיְתָה כְּשֵׁירָה, אֶלָּא זֶה הָיְתָה מְקוֹמָהּ. וּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָיְתָה אוֹתָהּ קֶרֶן מְשַׁמֶּשֶׁת מִלְּמַטָּה, וּשְׁלֹשָׁה מִלְּמַעְלָה. מִלְּמַטָּה: חַטַּאת הָעוֹף, וְהַגָּשׁוֹת, וּשְׁיָרֵי הַדָּם.
19 וּמִלְּמַעְלָן: נִיסּוּךְ הַיַּיִן, וְהַמַּיִם, וְעוֹלַת הָעוֹף כְּשֶׁהִיא רַבָּה בַּמִּזְרָח.
20 כׇּל הָעוֹלִין לַמִּזְבֵּחַ – עוֹלִין דֶּרֶךְ יָמִין,
21 וּמַקִּיפִין וְיוֹרְדִין דֶּרֶךְ שְׂמֹאל; חוּץ מִן הָעוֹלֶה לִשְׁלֹשָׁה אֵלּוּ – שֶׁהָיוּ עוֹלִין וְיוֹרְדִין עַל הֶעָקֵב.
22 גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר קְרָא: ״לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה כִּי חַטָּאת הִיא״ – חַטָּאת קְרוּיָה מִנְחָה, וּמִנְחָה קְרוּיָה חַטָּאת;
23 מָה חַטָּאת טְעוּנָה צָפוֹן – אַף מִנְחָה טְעוּנָה צָפוֹן, וּמָה מִנְחָה בְּקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית – אַף חַטָּאת בְּקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית.
24 וּמִנְחָה גּוּפַהּ מְנָלַן? דְּתַנְיָא: ״לִפְנֵי ה׳״ – יָכוֹל בַּמַּעֲרָב? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ״.
25 אִי ״אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ״ – יָכוֹל בַּדָּרוֹם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לִפְנֵי ה׳״. הָא כֵּיצַד? מַגִּישָׁהּ בְּקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית כְּנֶגֶד חוּדָּהּ שֶׁל קֶרֶן, וְדַיּוֹ.
26 רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יָכוֹל יַגִּישֶׁנָּה לְמַעֲרָבָהּ שֶׁל קֶרֶן אוֹ לִדְרוֹמָהּ שֶׁל קֶרֶן? אָמַרְתָּ: כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא שְׁנֵי מִקְרָאוֹת, אֶחָד מְקַיֵּים עַצְמוֹ וּמְקַיֵּים חֲבֵירוֹ, וְאֶחָד מְקַיֵּים עַצְמוֹ וּמְבַטֵּל חֲבֵירוֹ – מַנִּיחִין זֶה שֶׁמְּקַיֵּים עַצְמוֹ וּמְבַטֵּל חֲבֵירוֹ, וְתוֹפְשִׂין אֶת שֶׁמְּקַיֵּים עַצְמוֹ וּמְקַיֵּים חֲבֵירוֹ.
27 כְּשֶׁאַתָּה אוֹמֵר ״אֶל פְּנֵי ה׳״ בַּמַּעֲרָב, הֵיכָן קִיַּימְתָּ ״אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ״? וּכְשֶׁאַתָּה אוֹמֵר ״אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ״ בַּדָּרוֹם, קִיַּימְתָּ ״לִפְנֵי ה׳״.
28 בַּדָּרוֹם הֵיכָן קִיַּימְתָּ? אָמַר רַב אָשֵׁי: קָסָבַר הַאי תַּנָּא, כּוּלֵּיהּ מִזְבֵּחַ בַּצָּפוֹן קָאֵי.
29 בְּכׇל מָקוֹם הָיְתָה כְּשֵׁירָה וְכוּ׳. מַאי קָאָמַר? אָמַר רַב אָשֵׁי, הָכִי קָאָמַר: בְּכׇל מָקוֹם הָיְתָה כְּשֵׁירָה לִמְלִיקָתָהּ, אֶלָּא זֶה הָיָה מְקוֹמָהּ לְהַזָּאָתָהּ.
30 תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: מְלָקָהּ בְּכׇל מָקוֹם בַּמִּזְבֵּחַ – כְּשֵׁירָה. הִיזָּה דָּמָהּ בְּכׇל מָקוֹם – כְּשֵׁירָה, הִיזָּה וְלֹא מִיצָּה – כְּשֵׁירָה; וּבִלְבַד שֶׁיִּתֵּן מִחוּט הַסִּיקְרָא וּלְמַטָּה מִדַּם הַנֶּפֶשׁ.
31 מַאי קָאָמַר? הָכִי קָאָמַר: מְלָקָהּ בְּכׇל מָקוֹם בַּמִּזְבֵּחַ – כְּשֵׁירָה. מִיצָּה דָּמָהּ בְּכׇל מָקוֹם בַּמִּזְבֵּחַ – כְּשֵׁירָה,
פירוש רש"י על זבחים ס״ג
1 ה"ג אמר רמי בר חמא כל כבשי כבשים שלש אמות לאמה חוץ מכבשו של מזבח שהיה ג' אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע - כל כבשים גדולים וקטנים שהיו שם היה להן שיפוע שלש אמות לאמה גובה חוץ מכבש הגדול של מזבח שעולין בו במשא איברים כבידים והוא חלק צריך שיהא משופע ביותר ונוח לעלות לכך האריכוהו ל"ב שיפוע לט' אמות הרי לכל אמה שלש אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע כשתתן לכל אמה שלש ומחצה הרי ל' ואחת ומחצה תן עוד ט' אצבעות וט' שלישי אצבע הרי י"ב אצבעות שהן ג' טפחים והן חצי אמה:
2 מתני' היו נקמצות בכל מקום - ואין טעונין צפון:
3 לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה - דכתיב לכל קרבנם ולכל מנחתם ולכל חטאתם וגו' וסמיך ליה בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר יאכל אותו במדבר י״ח:י׳:
4 ליום ולילה עד חצות - דילפינן ממנחת לחמי תודה:
5 גמ' שכן מצינו בסילוק בזיכין - שהן אזכרה למנחת לחם הפנים כדכתיב והיתה ללחם לאזכרה ויקרא כד ומתירין את הלחם וסילוקן מעל שלחן הפנים שבהיכל במקום קמיצה דמנחות הנקמצות:
6 ממקום שרגלי הזר עומדות - לעיל קאי והביא הזר אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם מלא קומצו משמע ממקום שהבעלים עומדין שם וקס"ד השתא לאסור בין האולם קאתי שאין זר נכנס לשם:
7 שיחזיר - הקומץ לתוך השירים ולא אמרי' כבר נפסלה:
8 לא נצרכא - הא ממקום רגלי הזר דקאמר:
9 אלא להכשיר - דלא ליבעי על ירך המזבח צפונה אלא כל מקום דריסת רגלי ישראל כשר לקמיצה וכל שכן עזרת כהנים והיכל:
10 שכן כליל - והיכי הוה ילפינן מיניה וקרא למעוטי למה לי:
11 מחטאת - אי לאו דמיעטה הוה ילפינן לה מחטאת:
12 ופרכינן מה לחטאת שכן מכפרת כו':
13 מכולהו - בעיא למגמריה במיהדר דינא ותיתי במה הצד:
14 ה"ג מה לאשם שכן מיני דמים:
15 מכולהו - בעיא למגמריה במיהדר דינא ותיתי במה הצד:
16 מה הגשה בקרן מערבית דרומית - קודם קמיצתה מגיעתה בתוך כליה לקרן מערבית דרומית של מזבח כדלקמן:
17 שנאמר ושחטו פתח אהל מועד וכו' - אלמא מדתלה הכשר עזרה לשלמים בפתח אהל מועד שמע מינה אהל מועד עיקר ועזרה טפל:
18 ולא יהיה טפל חמור מן העיקר - דכיון דטפל חזי להו כ"ש עיקר:
19 הקיפו עובדי כוכבים - למלחמה ויורים חיצים ואבני בליסטראות לתוך העזרה:
20 בקדש הקדשים - היכל במשמע:
21 ואמאי - אם איתא דאמרי' לא יהא טפל חמור מן העיקר למה לי למיכתב האי קרא לאכשורי היכל לאכילת קדשים הא כתיב בהו בחצר אהל מועד ונימא לא יהא טפל חמור מן העיקר:
22 אכילה דאין אדם אוכל במקום רבו - דזילותא דרביה היא לעשות צרכי עבד לפניו לא יהא טפל חמור ליכא למימר דלאו חומרא היא אלא קולא וכן הדין שיהא טפל חמור מן העיקר:
23 מתני' חטאת העוף היתה נעשית כו' - בגמ' יליף מנא ליה:
24 בכל מקום היתה כשירה כו' - בגמ' פריך מאי קאמר:
25 מלמטה - למטה מן החוט:
26 חטאת - יליף בגמרא שהיא למטה:
27 הגשות - של מנחות קודם קמיצתן כדכתיב והגישה ובגמ' יליף הא קרן מנא ליה:
28 ושירי הדם - של חטאות החיצונות ובגמ' מפרש לה:
29 ניסוך המים והיין - ששם היו שיתין ואי אפשר לנסך כי אם שם:
30 ועולת העוף כשהיא רבה במזרח - דעיקר מקומן בקרן דרומית מזרחית כדמפרש טעמא בגמרא מפני שקרובה לבית הדשן לזרוק שם מוראה ונוצה כדכתיב והשליך אותה וגו' אל מקום הדשן ויקרא א׳:ט״ז וכשהיא רבה שם שיש כהנים הרבה באותו הקרן עסוקין בעולות ואין לזה מקום בסובב לעמוד שהעולה נעשית למעלה בא לו לקרן מערבית דרומית שאף היא סמוכה לבית הדשן משאר שתי הקרנות שבית הדשן סמוך לכבש היה במזרחו של כבש ולדרומו של מזבח:
31 ומקיפין דרך שמאל - מקיפים את המזבח בשביל צורכי עבודה או למתן דמי חטאת או סידור המערכה או היפוך איברים בצינורא ויורדין במערבו של כבש שהוא שמאל לעולים במזבח בעלייתן:
32 לג' דברים אלו - הנעשים בקרן מערבית דרומית נסכים ועולת העוף כשהוא עולה למזבח פונה לשמאל באותה הקרן וכשגמר חוזר על העקב דרך עלייתו ובגמ' פריך הא בעינן דרך ימין ולג' דברים הנעשים בה למטן אינו עולה ואינו מקיף אלא עומד על הרצפה בקרקע:
33 גמ' מנא הני מילי - דחטאת העוף בקרן מערבית דרומית:
34 לא ישים עליה וגו' - במנחת חוטא כתיב הבאה תחת חטאת העוף בדלי דלות וקרייה רחמנא חטאת ואשמעינן נמי שהחטאת קרויה מנחה דהכי משמע נמי כי החטאת נהפכה להיות מנחה:
35 מה חטאת טעונה צפון - יודע אני שגירסא זו שיבוש שהרי לא חטאת העוף ולא מנחה טעון צפון וא"ת מנחת חוטא חלוקה מן השאר ולחטאת בהמה מקיש לה הוה ליה למיתני במתניתין דקתני לעיל המנחות נקמצות בכל מקום בעזרה חוץ ממנחת חוטא ועוד היאך אפשר חטאת העוף שבאת תחת חטאת בהמה אינה טעונה צפון שהרי נעשית בקרן מערבית דרומית ובמנחה הבאה תחת העוף תטעון צפון וגירסא אחרינא גרסי' בה ואיני יודע אמיתה ונראה בעיני מה חטאת פסולה שלא לשמה אף מנחה פסולה שלא לשמה וה"נ ילפינן לה בפ"ק דמנחות דף ד.:
36 ומה מנחה - טעונה הגשה בקרן מערבית דרומית אף חטאת העוף עבודתה בקרן מערבית דרומית והזאת דמה היא עיקר עבודתה:
37 לפני ה' - הקרב אותה בני אהרן לפני ה' היינו שמגיעה למזבח:
38 אל פני המזבח - דרום ששם הכבש:
39 ודיו - במסכת סוטה בפ"ב מפרש מאי דיו וקאמר שאינו צריך להגיע גופה למזבח אלא הכלי:
40 רבי אליעזר אומר - מאחר שפרט לך הכתוב בהגשתה שתי רוחות יכול לאיזה מהן שירצה ה"ג יכול יגישנה למערבה או לדרומה של קרן:
41 כוליה מזבח בצפון קאי - נמצא דרומו של מזבח כלה לנגד הפתח וקרינן נמי בצד דרומו לפני ה':
42 בכל מקום היתה כשירה למליקתה - בין למעלה בין למטה דכי ילפינן למטה בחטאת העוף בהזאה הוא דילפינן לקמן בשמעתין והזה מדם החטאת על קיר ואמר מר זה קיר התחתון וקרן מערבית דרומית נמי בהזאה הוא דילפינן דהא מהגשה דמנחה יליף והגשתה למזבח הוא דיליף דומיא דהגשה במנחה ומליקה לאו במזבח אלא הזאה ומיצוי:
43 מאי קאמר - קתני הזה דמה בכל מקום ואפילו למעלה מן החוט כשירה והדר תניא ובלבד שיתן מחוט הסיקרא ולמטה והא ליכא למימר דהזה ואח"כ חזר והזה למטה קא מכשרי דהא הזה דמה קתני כל דמה משמע דלא קתני הזה מדמה:
44 מיצה דמה - שהחטאת טעונה מיצוי אחר הזאה כדכתיב והנשאר בדם ימצה וגו' ויקרא ה שמקיף הגוף למזבח ודוחק בית מליקתו בקיר והדם מתמצה ויורד: