רש"י על זבחים ע״ג

1 כל דבר שיש בו מנין - כל שדרכו לימנות כלל כגון ליטראות של קציעות שרוב בני אדם אין מוכרין במנין אלא דורסין אותו בעיגול ומוכר כל העיגול יחד הואיל ופעמים שמונין הליטראות לבד למוכרם במנין:

2 ואפילו בדרבנן - במידי דאיסוריה מדרבנן כגון תרומת קציעות לא בטיל הואיל ודרכו לימנות כלל כ"ש בדאורייתא כגון פסולי קרבן דמתני':

3 ליטרא קציעות - משקל ליטרא של תאנים יבישות של תרומה שקיצעם באיזמל בכלי ששמו מקצוע:

4 שדרסה ע"פ עיגול - שם כלי הוא עגול ודורסין בה קציעות ונדבקין זו בזו ונעשין עיגול כעין גבינה:

5 על פי - דוקא נקט שנראית לעינים:

6 ואין ידוע - איזה פי כלי נאסר ובכל התחתונות פשיט ליה שאין התרומה מעורבת בהן אלא הפומין לבדם בספק האיסור:

7 רבי מאיר ורבי יהודה פליגי בהא אליבא דר"א ור' יהושע:

8 רואין אותן כאילו הן פרודות - אע"פ שאין כאן ק' פומין של ק' כלים של היתר לבד האיסור לבטל האיסור והתחתונו' אינן בכלל הספק להצטרף עם העליונות לבטלן רואין את כל ליטראות התחתונות והעליונות שבכל הכלים פרודות וזו מעורבת בכולן והתחתונות מצטרפות להעלות את העליונות שבכל פום ופום:

9 ואם לאו הפומין אסורין - שהתחתונות שאינן בכלל הספק אין מעלות הפומין:

10 אפילו יש שם ג' מאות פומין לא יעלו - דכל שדרכו לימנות לא בטיל:

11 דרסה בעיגול ואינו יודע באיזה מקום כו' - שדרסה במקום השולים שהכלי רחב והרבה ליטראות סדורות לרחבו:

12 דברי הכל יעלו - הואיל וליתיה לאיסוריה בעיניה שנדרס ונדבק באחרות מלמעלה ומלמטה ומן הצד אין כאן דבר שבמנין כלל:

13 ה"ג ונמשך חד וחד מינייהו ונקריב כו' - יטלם אחד אחד ובכל חד וחד נימא מרובא הוא:

14 ופרכינן נמשך - בתמיה משמע יקחם אחד אחד מתוך העדר הא הוה לו האיסור קבוע ועומד ביניהם וקיימא לן בסנהדרין דף עט. מוארב לו פרט לזורק אבן לגו דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי:

15 נכבשינהו דניניידו - יכוף אותם שינודו דלא ליהוי קבוע:

16 אמר רבא גזירה שמא יבאו י' כהנים בבת אחת ויקרבו - קא סלקא דעתך השתא דחייש לשמא אחר שיקחם אחד אחד עד ששחטו י' והם רוב יבואו י' כהנים ויזרקו דמיהן ויקטירו אימוריהן כאחד ואפשר לצמצם והשתא דאשתכח דקריב רובא בבת אחת ואיכא למיחש איסורא ברובא איתיה דבשלמא כי משיך חד חד ומקריב קמא קמא איכא למימר דכל חד דקריב בהיתר מרובא פריש ואיסורי הנאה בהני דפיישי הוא דהוו רובא לגביה אבל השתא דקרבי כי הדדי לא הוו הני דפיישי רובא לגבייהו:

17 אלא מעתה מגיסא אסירא - כלומר וכי מאחר שמשכו ולקחו אחד אחד לבדו ובנידנוד דכל חד דאמר דמרובא פריש ושחטן וקבל דמן במגיס בחזקה שהוא כשר חוזרים ומצטרפין השחוטין להיות רוב ולהיאסר:

18 ומשני משום שמא יבאו י' כהנים בבת אחת ויקחו - מתוך התערובת וכיון דרובא נכסי כי הדדי איכא למיחש דאיסורא ברובא איתיה:

19 ובבת אחת מי משכחת לה - בשלמא זריקה והקטרה איכא למימר בבת אחת אבל לקיחה כיון דכבשינהו וניידי כלום אפשר לצמצם לקיחתן דלא צריך לרדוף ולהשיג כל אחד:

20 אלא אמר רבא גזירה משום קבוע - דלמא אתי למימשך ולמיסבינהו חד וחד כי לא ניידי דה"ל קבוע וכמחצה על מחצה דמי וליכא למיסמך ולמימר מדרובא פריש:

21 אי מקריב לא מרצי - דאידחי ליה מדרבנן נ"ל מדאורייתא בשעת קביעותא לא חזו עד דניידי וגזרו ביה רבנן משום קביעותא והוו להו דחויין מן התורה ומתני' אפילו הוכרו לבסוף אסורין הואיל ונדחו ושוב אין חוזר ור' אמר לי דהאי קבוע אינו דין מן התורה כמחצה על מחצה אלא א"כ ניכר האיסור כל שהן דמגו דאחד דמינכר ילפי' לה ושוב אינו חוזר ונראה ואע"פ שהכשרין שבהן ראויין להקרבה הואיל ונדחה מלהקריב לכתחלה מחמת הפסולין המעורבין בהן נדחו לגמרי דהוה להו כפסולין:

22 חטאת שנתערבה בעולה - בעופות קתני דלית להו תקנתא ברעייה שאין פדיון לעוף כדאמרינן במנחות בפרק המנחות והנסכים מנחות דף ק::

23 מחצה כשר ומחצה פסול - ומביא חטאת ויקריבנה למטה ותיובתא לרבא מהא דקתני מחצה כשר דהא הכא אילו אתי לאימלוכי אמרי' ליה לא תקריב כדקתני ימותו שאין משנים לפסול זה בידים מפני תקנת חבירו וכי לא נמלך והקריב קתני דהעשוי כהלכתא כשר וה"נ הכשירין ירצו:

24 הא כמ"ד - פלוגתא רבי יהודה ורבנן היא בסדר יומא דף סד::

25 והרי שחוטין דלכ"ע - כל הנך דפליגי בבעלי חיים מודו בשחוטין דנידחין: