רש"י על זבחים ס״ה

1 גמ' והקריבו מה תלמוד לומר - בעולת העוף כתיב והקריבו הכהן אל המזבח מה ת"ל הא כתיב והקריב מן התורים וגו' וליכתוב בתריה ומלק הכהן את ראשו על המזבח:

2 פרידין - גוזלות:

3 לקבוע לו כהן - שלא ימלקנו זר:

4 לא קבע לו כהן - דשחיטה בזר כשירה:

5 קבע לה כלי - דנפקא לן מויקח את המאכלת לקמן באידך פירקין זבחים דף צז::

6 ת"ל כהן ומלק אמר רבי עקיבא כו' - כולה ר' עקיבא קאמר לה:

7 בעצמו של כהן - בצפורנו ולא בסכין:

8 בין למעלה - מן החוט:

9 מן הצואר - מן הגרון:

10 ונאמר להלן - בחטאת העוף:

11 והקטיר אותו - ושסע בכנפיו ולא יבדיל והקטיר אותו אני יודע מה שנאמרה תחילה ומלק את ראשו והקטיר בהקטרת הראש:

12 דמו כולו - מדלא כתיב ונמצה מדמו:

13 מאחר שהקטיר הוא ממצה - וא"ת במיצוי הגוף לא מקיימא דמו כולו:

14 ה"ג ת"ל ומלק והקטיר ונמצה דמו וכי תעלה על דעתך משהקטיר ממצה אלא לומר לך מה הקטרה בראש המזבח אף המיצוי בראש המזבח:

15 ובא לקרן דרומית מזרחית גרסינן:

16 למטה מרגליו - שהחוט למטה מן הסובב אמה:

17 אלא בראש המזבח - דבעינן והקטיר ונמצה דמו שיהא מיצוי בקיר הסמוך למקום הקטרה:

18 מאי בינייהו - כלומר במאי קמיפלגי הא ע"כ לת"ק גופיה אית ליה והקטיר ונמצה דמו דאי לאו ס"ל קיר העליון מנא ליה:

19 עושה מערכה כו' - לת"ק הרוצה לעשות מערכה על גבי סובב ולהקטיר עושה הילכך מיצוי שתחת הסובב סמוך למקום הקטרה:

20 יכול יקדיר את העור בסכין ויטלנו - לזפק לבדו בלא עור ובלא נוצה כמו שצולין עוף עושין:

21 ונוטל את קורקבנה - ונוצתה לשון פרש ודבר מאוס הוא כמו איכה ד׳:ט״ו כי נצו גם נעו:

22 בנוצתה שלה - ולא יותר ממה שכנגד הזפק הא כיצד קודר את העור סביבות הזפק כמין ארובה ונוטל נוצה ועור שכנגד הזפק עם הזפק אבל בלא קדירה לא שהעור נמשך אחריו ונוטל יותר:

23 וכן הוא אומר - בשמשון והתם מפרש בהדיא דביד הוה:

24 מתני' - דקתני הבדיל במליקת חטאת שמלקה בשני סימנין פסול דלא כרבי אלעזר:

25 שמבדילין - שאם הבדיל לא פסל:

26 מאי בינייהו - כלומר במאי קמיפלגי:

27 ת"ק סבר - מיצוי בתר הזאה בחטאת העוף מעכב וכיון דבעל כרחו ממצה דם אי אמרת מבדיל קעביד כל מעשה עולה בחטאת מליקה מובדלת ומיצוי דעולה מיצוי הוא דעביד בה ולקמן זבחים דף סו. תנן דחטאת העוף שעשאה כמעשה עולה לשם חטאת פסולה:

28 ור"א בר"ש סבר לא מעכב - הילכך אם רצה להבדיל יבדיל ולא ימצה לאחר הבדלה ולא עבד ליה מעשה עולה ואי משום דשינה בהבדלה כיון דלאו מעשה עולה מצי למימר בה חיתוך בשר בעלמא הוא:

29 ה"ג שהייה בסימן שני בעולת העוף איכא בינייהו - בעולת העוף הצריכו ב' סימנים ושהה שיעור שהייה בין סימן לסימן איכא בינייהו אי פסיל בה בשהייה בין סימן לסימן כבהמה או לא:

30 ת"ק סבר שהייה בסימן שני בעולת העוף לא פסלה - דלא דמי לשחיטת בהמה דטעמא דבהמה בעיא ב' סימנים משום דלא נפקא חיותא בסימן אחד הילכך שם שחיטה על שניהם אבל עוף בסימן אחד פסקא חיותא ועולת העוף מצות הבדלה בעלמא הוא דאיכא עלה אבל שם מליקה אינו חל אלא על הראשון ולא מהניא שהייה לפסול בשני וחטאת שהבדיל בה אע"ג דבלא שהייה אי אפשר בין סימן לסימן כדתני לקמן בשמעתין שבתחילה חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר הגיע לסימן חותכו ורוב בשר עמו וההיא חתיכת רוב בשר אף על גב דאית ביה שיעור שהייה כיון דבעולה שהייה בין סימן לסימן לא פסלה אי עבדיה בחטאת עביד מעשה עולה בחטאת:

31 ור"א בר"ש סבר שהייה בסימן שני בעולת העוף פסלה - הלכך חטאת שהבדיל בה כיון שא"א לה בלא שהייה בין סימן לסימן אין כאן מעשה עולה דבעולה שהייה ליכא ומחתך בשר בעלמא הוא:

32 רוב בשר מעכב איכא בינייהו - ודכולי עלמא שהייה בעולה בסימן שני פסלה והכא בהא פליגי לת"ק חיתוך רוב בשר בחטאת לא מעכב אי לא מחתיך ליה ואי אמרת מבדיל עביד ליה שני סימנין בלא שהייה ויש כאן מעשה עולה ורבי אלעזר ברבי שמעון סבר רוב בשר בחטאת מעכב וחתיכתו אחר סימן ראשון הוא וכיון דלא סגי בלא שהייה בינתיים אין כאן מעשה עולה:

33 מכלל דבעינן רוב הבשר לכתחילה - מדקמיפלגי בעיכובא מכלל דכולהו מודו לכתחילה בעי לחתוך רוב בשר אחר הסימן:

34 שדרה - חוט השדרה:

35 מפרקת - עצם הצואר:

36 בלא רוב בשר - המקפת סביב כדאמרינן בהכל שוחטין חולין דף כ: נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבילה ומטמאה ואפילו מפרכסת הילכך אי הוה חותך רוב בשר קודם הסימן הויא ליה מתה ולא מהניא בה מליקה וסימנין הלכה למשה מסיני הן:

37 שנים או רוב שנים - בהכל שוחטין שם דף כא. אמרינן שנים לרבנן רוב שנים לר"א בר"ש והתם פליגי בה בקראי:

38 אמרוה קמיה דר' ירמיה - להך פלוגתא דהנך אמוראי דפליגי בטעמא דר"א ברבי שמעון: