רש"י על זבחים קי״ד

1 בשלמא רובע ונרבע משכחת לה - דאיצטריך למעוטינהו מלהקריב דאקדשינהו והדר נרבעו וכיון דחזו כבר ואידחו ראויים קרינא בהו שנראו כבר ולא מימעטי מאל פתח דאיכא למימר הכי אמר קרא ואל פתח אהל מועד לא הביאו בשנראה לבא ואחר כך שחטו בחוץ חייב אבל שעיר המשתלח לאחר וידוי מימעיט מאל פתח שהרי זה הביאו כשנראה לבא ומשיצא לאחר וידוי לא נראה לבא:

2 אלא מוקצה ונעבד - על כרחך מקמי דאקדשינהו הוו להו מוקצה ונעבד דאי לבתר דאקדשינהו תו לא מיתסרי בהקצאה ועבודה דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו:

3 בה' - וכחש בעמיתו דברים שיש בהם לשם ולעמיתו:

4 לרבות קדשים קלי' - שהכופר בהן ונשבע והודה חייב עליהם אשם גזילות שהן ממון בעלים דקרינא ביה וכחש בעמיתו:

5 דבר ערוה - וחייל אף על המוקדשים כבר הלכך ממעטי בחוץ מלהקריב קרבן דלאו בני הקרבה נינהו דכתיב ויקרא כ״ב:כ״ה כי משחתם בהם וכל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים:

6 נראה לי דה"ג אתנן ומחיר וכלאים ויוצא דופן בולדות קדשים - כלומר הנך דאצרכנו למעוטינהו מלהקריב קרבן ולא נפקי מאל פתח על כרחך בשנראו כבר מיירי לא משכחת אלא בולדות קדשים ואירע להו פסול במעי אמן דנראו לבא אל פתח אהל מועד קודם שנעשו אתנן ומחיר אם בא להקריב את אמן היו הן באין אל פתח דאי בדאקדשינהו לא משכחת לה דאין אתנן ומחיר חל על המוקדשין לפי שאינן שלו ומקרא נפקא לן בתמורה דף ל: ואי בדהוו אתנן והדר אקדשינהו מאל פתח נפקי וכן כלאים ויוצא דופן דאי אקדשינהו משנולדו מאל פתח נפקי אלא בולדות קדשים דמעיקרא עם אמן נראו לבא:

7 וקסבר ולדות קדשים בהוייתן הן קדושין - בלידתן מתקדשות הלכך חל אתנן ומחיר עליהן אם נתן לה עובר של מוקדשין באתנן דלא קדיש עד שנולד:

8 בהוייתן הן - לשון הוייה נקט בהו משום דמאשר יהיה לך נפקי לן ולדות קדשים ליקרב רק קדשיך אלו התמורות אשר יהיו לך אלו הולדות במסכת תמורה דף יז::

9 וצריכי - הנך תלת פלוגתא דר' שמעון ורבנן במתני':

10 משום דמאיסי - בעודן במומן פטרי רבנן בחוץ דלא מתקבלין בפנים:

11 מודו ליה - דהואיל וחזו לאחר זמן קאי בלא תעשה: ובני יונה לא גרסינן:

12 דאיחזו ואידחו - אימא אע"ג דכי עבר מומן ירצו השתא מיהא דחויין נינהו ונפטר בחוץ:

13 לא תעשון כן - בספרי דריש ליה בתחילת ביאת הארץ היום אנו מטלטלין את המשכן ואנו אסורין בבמה ואין אנו מקריבין אלא במשכן לפיכך כל הקרבנות כשרים להקריב משנבוא לארץ י"ד שנים של כיבוש וחילוק אנו מותרין בבמה ושם לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה להקריב חובות ומה אנו מותרין בה איש כל הישר בעיניו נדרים ונדבות שאינן חובה עליו אלא שישרו בעיניו להתנדב כי לא באתם עד עתה וגו' עד שתבאו אל המנוחה לשילה שאע"פ שנכנסתם לארץ בעברכם את הירדן עדיין לא באתם אל המנוחה:

14 כי עייליתו לארץ - י"ד שנים שתכבשו ותחלקו:

15 ישרות תקריבו - נדרים ונדבות הקרב בבמת ציבור:

16 חובות לא תקריבו - איש איש שבכם לא יקריב שום חובה ואפילו בבמת ציבור עד שתבאו אל המנוחה ותקריבום אלמא חובות דגלגל מחוסרי זמן הם עד כי יבא שילה ויקריבום שם וקאמר רחמנא לא תעשון אותם בגלגל ומשמע בין בבמת ציבור בין בבמת יחיד אלמא מחוסר זמן בבמה בלא תעשה:

17 אי הכי - דהנך דגלגל מחוסרי זמן קרית להו:

18 מילקי נמי לילקי - השוחט מחוסר זמן דהא משכן דגלגל דהיא במת ציבור פנים הוא שאהל מועד של מדבר היה שם וקאמר רחמנא ביה נמי לא תעשון:

19 אלמה אמר רבי זירא - בפ' אותו ואת בנו חולין פ: דקתני קדשים בפנים סופג את הארבעים משום לאו דאותו ואת בנו והוינן בה ונילקי נמי משום לאו דמחוסר זמן דתניא מנין שכל הפסולים שבשור ושבשה שהן בלא ירצה ת"ל ושור ושה שרוע וקלוט ומחוסר זמן פסול הוא ומשני ר' זירא הנח לאו דמחוסר זמן דהכתוב נתקו לעשה דכתיב ביה עשה יתירא כדמפרש התם למימרא שהוציאו ונתקו מכלל לאו דלא קאי עליה בלאו דשאר פסולין והשתא דאמרת הכא לאו בהדיא כתיב ביה נילקי עליה:

20 דלמא ה"מ - דמשני נמי התם דלא לקי לרבנן דפליגי עליה דרבי שמעון דלא דרשי להאי לא תעשה למחוסר זמן דההוא דאותו ואת בנו דשני ר' זירא עלה מיתוקמא התם דלא כר"ש אבל לר' שמעון ה"נ דלקי אלאו דמחוסר זמן בפנים:

21 רב נחמן בר יצחק אמר - לר' שמעון נמי לא לקי אמחוסר זמן בפנים דגלגל לגבי שילה חוץ הוא לגבי חובות הואיל דאינו כשר להקרבתו הלכך בחוץ הוא דאשכחן ביה לא תעשה משום איסור במה ולא בפנים:

22 בשעת איסור הבמות - קס"ד במדבר ושילה ובית עולמים:

23 אחר חצות - די"ד דמטי זימניה:

24 כרת נמי ניחייב - דהא מתקבל בפנים:

25 קודם חצות - דהוי מחוסר זמן לשמו:

26 בשעת היתר הבמות קאמר - כמו בגלגל ונוב וגבעון דהותרו במות יחיד לעולה ושלמים ואשמעינן קרא דלגבי חובות איכא לא תעשה ולאו משום מחוסר זמן דהא חזו השתא בבמה גדולה:

27 איסור במה לו - לקרבן זה:

28 היתר במה לחבירו - לעולה ושלמים דנדר ונדבה וסיפא ה"ק יכול אף בשעה שהוא מותר בבמה כגון קודם חצות שהוא לשלמים ת"ל כו' בשער אחד בבמה גדולה לשחוט פסחיהם:

29 דזעירי קבעוה תנאי - למיתני במתניתין מצורע בהדיא:

30 דרב ששת לא קבעוה תנאי - ומיהו אנן משנינן לה בגמרא וקבעינן לה בגמ' הכי ככל חסורי מחסרא דהש"ס:

31 רב חלקיה - אאשם קאי ולא אחטאת דאילו חטאת פסולה שלא לשמו בפנים:

32 לא שנו - דפטור בחוץ:

33 אלא לשמו - ואפילו סתמא דבהאי שמא אינו מתקבל עכשיו בפנים:

34 אבל שלא לשמו - כגון לשם עולה ובשם זה הוא ראוי לבא לפנים דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מן הפסח והחטאת:

35 אי הכי כי שחיט ליה לשמו בחוץ נמי ניחייב - דהא ראוי היה לעקור שם זה ממנו ולבא לפנים:

36 מחוסר עקירה - וכל כמה דלא איעקר שם אשם מיניה סתמיה לאו למיעקר קאי ולא ראוי הוא:

37 וכי יש לך דבר שאינו כשר לשמו - לפנים:

38 וכשר שלא לשמו - אפי' דקי"ל לעיל זבחים דף ב. כל הזבחים כשרין שלא לשמן ה"מ היכא דכשרין לשמן אבל מחוסר זמן בבעלים זה שאינו כשר לשמו היאך יוכשר שלא לשמו: