רש"י על זבחים קט״ו א:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על זבחים קי״ד ע״ב:י״ג רש"י על זבחים קט״ו ע״א:ב׳ »

1 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מתנות עניים פתח ↗

בעה"ב כו' רוב הקציר כו'. זה כונת רבינו שכ' רוב הקציר הוא משום הירוש' שהבאתי לעיל דגם מפיאת קציר פטורה השבולת הראשונה א"כ אינו יכול ליתן להם כל הקציר שיפטר מן המעשר ועיין תוס' נדרים דף ו' דס"ל דדי שהשבולת הראשונה לא יהי' בה ש"פ ועיין בדברי רבינו לקמן בפ"ד הכ"ב דגבי עוללות בעי הבציר שיעור ג' אשכלות ובאמת כ"כ דנראה דאין הפי' בירוש' שם כן רק דזה קאי לר"א דס"ל דאם אין בציר אין עוללות ועיין ב"מ דף ק' ע"ב גבי רביעית דהוה חשיבות ובעירובין דף כ"ט ע"א במחלוקת דר"ע ורבנן וכאן פ"ח דפיאה ה"ה וברשב"ם ב"ב דף ס"ג ע"א ע"ש אך מלשון רבינו כאן דכ' רוב הקציר משמע קצת דבעינן שיעור בהנשאר לו גם בפיאה ועיין תוס' שבועות דף כ"ז ע"ב גבי אכלה כולה דאם נשתייר פירורין הוה כמו שאכלה כולה כיון דדרך הוא כן ובירוש' שם רפ"ג מבואר להיפך ונ"מ ג"כ גבי נותר בקדשים דפירורין אין עליהם שם נותר כלל והך דמעילה דף י"ז ע"ב גבי חצי זית נותר שם י"ל דמיירי שנשתייר כזית ואכל ממנו חצי זית ועיין רש"י חולין דף קכ"ה ע"א ד"ה א"ה דכ' שם דאין נותר פחות מכזית רק לגבי פסח גם בפחות מכזית יש עליו שם אכילה כיון דשם יש מצות אכילת פסח לבד מצות אכילת קדשים ועיין רש"י פסחים דף צ"א ע"א דגרס שם דדי שכל החבורה של מאה יהיו יכולים לאכול כזית ור"ל אף דאין נימנים על מי שאינו יכול לאכול כזית זה רק בתחילת המנין משא"כ בנימנין אח"כ עמו אז די אם בין כולם יכולים לאכול כזית וכן נ"מ לנשים דרק בגדר טפילה לר"ש כמבואר שם דף צ"א ע"ב וכן נ"מ למה דמבואר שם דף פ"ט ע"ב גבי הממנה אחרים עמו בחלקו דהני אחרים א"צ שיהיו יכולים לאכול כל אחד כזית וזהו כונת רש"י שם דף ס' ע"א ד"ה שלא לאוכליו דמיירי שאין בו מנויין אחרים ע"ש בתוס' ור"ל לאפוקי כה"ג ועיין בירוש' פסחים פ"ח ה"ד בהך מחלוקת דר"ה ור"ז אם נימנה עליו מאה ואין בו כזית לכל אחד אם נתבטל כל המינוי או הני שיש בו להם שיעור אכילה כזית יוצאין בו ועיין בגמ' דילן דף ע"ח ע"ב נימנו עליו כו' ובתוספ' פסחים פ"ו דאף לאחר שחיטה אם נטמא מקצת הבשר צריך שישתייר כזית לכל אחד והנה התוס' שם דף פ' ע"ב ד"ה נזרק וכן רש"י שם דף ע"ט ע"א ד"ה כר"י כתבו דאף למ"ד דהציץ מרצה על אכילת לגבי פסח לא מהני זה אם נימא דאכילה מעכב דמ"מ הא אינו ראוי לאכול וכמו הך דשם דף פ"ח ע"ב בהני תרי לישני ע"ש בתוס' ד"ה קמי ושם דף צ"ח ע"ב ד"ה ופטורין ובירוש' שם דאמר דאתיא כר"נ דאמר דאכילה לא מעכבא אך רבינו לא ס"ל כן כמבואר בפ"ד בהל' ק"פ ה"ב ושם ספ"ג דנקט נשחט שלא למנויו ולא נקט נאכל כמו לשון הגמ' ור"ל אם כאן כיון דאין אנו יודעים מי הוא הראוי לאכילה הוה כמו שכולם אינם ראוים וגם יהי' נ"מ לשיטת רבינו דס"ל דגבי פסח וחטאת סתמא לא מהני כמבואר בסוף פ"ד מהל' מעה"ק וזהו שיטת רש"י עירובין דף ל"ז ע"א ע"ש בתוס' ד"ה לאיזה ועיין רש"י זבחים דף קט"ו ע"א דלא ס"ל כן. אך מ"מ יש נ"מ לפי מה דס"ל לרבינו בהלכות ק"פ פ"י ה"י דגידין אף דיש בהן מצות אכילה מ"מ לענין מינוי אין נימנין עליהם ומפרש כן הך דפסחים דף פ"ג ע"ב גבי כל הגידין בשר ר"ל לענין אכילה א"כ לפי"ז אם לאחר שחיטה נטמא הבשר ונשתיירו הגידין אם נימא דהציץ מרצה על אכילות שפיר יצא אם זרק הדם דלענין דין הרי הציץ מרצה ולענין שיהי' ראוי לאכילה הרי הגידין ראויין לאכילה ובהל' ק"פ אבאר בזה. וא"כ חזינן גבי פסח דאכילת כ"ש שמה אכילה ולכך ס"ל לרש"י פסחים דף פ"ה ע"א ד"ה מאי איכא כו' דאם הוציא בשר פסח אף פחות מכזית עובר בלאו ודלא כשיטת הירוש' שם דדוקא כזית ורבינו בפ"ט מהל' ק"פ ה"א וכה"ג ס"ל לרש"י גבי הקטרה בחוץ גבי לבונה דחייב אף בפחות מכזית עיין רש"י זבחים דף ק"ט ע"ב במשנה שם ד"ה וכולם ומנחות דף י"א ע"ב ד"ה פסול ועיין בתוס' זבחים דף ק"ז ע"ב ד"ה ר"י דבשחוטי חוץ משום מיעוטא דצריך להיות שלם כמבואר שם דף ק"ט ע"ב ותוס' שם דף ק"ח ע"ב ד"ה לא נחלקו ובהך דכריתות דף י"ד ע"א ע"ש ברש"י דאין עליו שם הקטרה ולכך רבינו ז"ל בפי"ט מהל' מעה"ק ה"ט כ' שם המיעוט משום קרא דאותו וזה נ"מ לגבי לבונה ואימורים אך שם מיירי אף אם יש בו כזית ולכך שם בהל' י' גבי אם עצם משלים נקט אבר כמו הך גירסא דמנחות דף כ"ג ולא כמבואר בזבחים דף ק"ז ע"ב משום דאבר יש עליו שם אף דאין עליו כזית בשר וכמו גבי אבר מן החי עיין חולין דף ק"ב ע"ב וגבי אבר מן המת לגבי טומאה עיין בדברי רבינו בהל' טומאת מת פ"ב ה"ד ונראה דזהו ג"כ כונת רבינו במש"כ בהל' מעה"ק פי"ט הי"א דהעלה אבר חסר פטור ע"ש בהשגות ונראה דר"ל דמיירי באבר שאין עליו כזית בשר דאם הוא שלם אז יש עליו שם אבר שלם ואם לאו צריך דוקא כזית בשר ועיין בדברי רבינו בהל' מאא"ס פ"ה ה"ג ובהל' טומאת מת פ"ב ופ"ג ופליגי שם הר"א ורבינו אם אבר מן המת שחסר ונשאר עליו כזית בשר מה שם יש עליו אם שם משום כזית מן המת או אבר מן המת ונ"מ לגבי מה דמבואר באהלות פי"ג ה"ה גבי למעט את הטפח דממין הטומאה אינו ממעט ונ"מ לענין זה מאיזה מין טומאה הוא. וכה"ג ס"ל בהל' ק"פ פ"י ה"ג דאם יש בו מוח א"צ כזית גבי שבירת עצם וס"ל דזה כונת הגמ' בפסחים דף פ"ה ע"א דשני שם רבינא בקולית ור"ל אף אם אין בו כזית מוח וכהך דחולין דף קכ"ה ע"א ע"ש. עכ"פ רש"י ס"ל דאף פחות מכזית היכא דחשוב יש עליו שם הקטרה ואכילה ועיין במש"כ רבינו בהל' פרה פ"ד הי"ב דגבי פוקעין רק כזית אם פקע צריך שיחזיר ולכתחלה אם חסר אפי' כ"ש פסול ובר"ש פ"ג דפרה מ"ט בשם ספרי מחלק שם דבשר אף כ"ש צריך להחזיר פוקעין ובעצם רק כזית. ועיין מנחות דף נ"ט ע"ב גבי נתן משהו שמן כו' דמדברי רש"י מבואר שם דלא רק שפסלה רק גם עובר על הלאו אך רבינו לא הביא זה בהל' מעה"ק פי"ב לגבי חיוב רק הביא זה בהל' פסוהמו"ק פי"א לגבי פסול ע"ש ומ"ש רבינו בהל' איסורי מזבח פ"ה ה"א וה"ב כתב ואסורים בכ"ש וכן שם בה"ב שם ר"ל לענין שהקטרת נפסלה ושוב אסור להקטירה משום פסול קרבן ונ"מ דרק על המזבח חייב ולא על הכבש כמו שאור ודבש ועיין בדברי רבינו בהל' פסוהמו"ק פי"א ה"י דגבי לבונה שחוקה פסולה רק מספק והטעם דהוה ספק אף דא"א ללוקטה משום דכ"כ דפירורין אין עליהם שם הקטרה כלל וכמבואר במנחות דף ט"ז ע"ב וכ"כ בזה י"ל דלא פסלה ג"כ והא דצריך גבי בשר וחלב דוקא כזית י"ל משום דפחות מזה לא הוה דרך בישול וכ"כ בזה. ועיין בירוש' פסחים פ"ז הי"א דהפיגול והנותר מצטרפין לטמא את הידים דלא כמבואר במעילה דף י"ז ע"ב וכן מבואר בירוש' פ"ו דשם ה"ה דמשמע דגם הפירורין צריך לבער וזהו דדייק רבינו בפ"י מהל' ק"פ הי"א וצריך אדם להשתדל ע"ש ולכך מבואר בסוף פ"א דמס' פרה דלקרבן פסח צריך ליקח לכתחילה קטנים. וכ"כ בזה במ"א דף דאף דבעי שיכול לאכול כזית צלי מ"מ לא בעי בכדי א"פ כדמוכח בסוכה דף מ"ב ע"ב וא"כ חזינן דבמקום דהאכילה הוא המצוה לא שהמצוה לאכול גם כ"ש יש עליו שם ועיין מנחות דף כ"א ע"א וכן פסק רבינו בהל' איסורי מזבח פ"ה דמלח לקרבן די בכ"ש משום דהוה רק מכשיר הקרבן ובאמת נ"מ ג"כ במה דמבואר שם במנחות דף כ"א ע"ב דמלח שעל האבר מועלין בו ושעל הכבש ושעל המזבח אין מועלין בו ע"ש ברש"י דמשמע דהטעם משום דהוה כעצמות קדשים שפירשו כמבואר בזבחים דף פ"ו ובאמת הך מלח שעל הכבש י"ל להך דעירובין ק"ד ע"א דמבטל אותם והוה חולין וגם י"ל דכיון דתנאי ב"ד שיהיו נאותין בהם שוב אין מועלין כלל בהמלח וכעין הך דקדושין דף נ"ד ע"א גבי כתנות כהונה ומעילה דף י"א ונזיר דף כ"ד וכ"מ אך שעל האבר יש עליו שם קרבן כמבואר שם ברש"י וזהו ר"ל ג"כ הך דזבחים דף ק"ח גבי ראש יונה שאין בו כזית כו' א"כ נמצא דאף שהוא מכשיר מ"מ אח"כ נכלל בכלל הקרבן ונ"מ למה דקי"ל דמנחת העומר פסול מחו"ל כמבואר במנחות דף פ"ג ע"ב ומ"מ המלח שעלי' כשר אף מחו"ל כמבואר במנחות שם דף כ"א והנה זה ודאי נראה דאף דבזבחים דף ק"ח נשאר הדבר בספק אם חייב משום מוקטרי חוץ אם מלח משלים גבי מנחה חייב כיון דקי"ל דמלח מעכב כמש"כ רבינו בהל' איסורי מזבח פ"ה הי"ב והטעם הוא משום דהקטרת אימורים לא מעכב משא"כ בקומץ וכן מבואר בתוספתא פ"ו דקרבנות ובמשנה זבחים דף ס"ד ע"ב לא ספגו במלח כו' כה"ג אם המלח הוא מחו"ל אם משלים לכזית קומץ של עומר לחייב עליו משום דבאמת כך דהנה לכאורה קשה דבתו"כ פרשת ויקרא פ"ט פ' י"א מרבה מן והנותרת אף שלא הומלחה ובגמרא דילן במנחות דף כ' לא מייתי זה וע"ש דף ט' ע"ב ובמעילה דף ח' ע"ב דדריש לה לדרשה אחריתא אך נ"ל כך דודאי בלא מלח כלל פסול כמ"ש רבינו רק הך דמבואר בזבחים דף ק"ח דאי פריש מצוה לאסוקי דאז כבר בטל מעליו שם מכשיר ונעשה כמו עצם הקרבן י"ל דלא מעכב אף דמצוה לאסוקי וכמו בהך דזבחים דף פ"ו וחולין דף צ' ואין עליו שם קומץ חסר אך זה נ"ל דאם מלח קומץ של מנחת העומר עם מלח של חו"ל אז לאחר שפירש דשוב נעשה ההכשר אין עליו מצוה לאסוקי דשם מנחה אין עליו דהוא מחו"ל. וכן נ"ל דנ"מ במעלה עשן דגבי קטרת של כל השנה ובקטרת דיוהכ"פ עיין יומא דף נ"ג ע"א ובתו"י שם ודף ל"ח שם ועיין בירושלמי יומא פ"ג ה"ה דמעלה עשן הוה מכשיר דקטרת ע"ש ולכך די בכ"ש כמבואר בכריתות דף ו' ובדברי רבינו פ"ב מהל' כלי המקדש. והנה זה מבואר בכריתות דף ו' ע"ב ע"ש בתו"י דרק על העשי' בעי פרס אבל ההקטרה לאחר שעשו כשיעור די בכזית כמבואר זבחים דף ק"ט ע"ב ובדברי רבינו בסוף הל' ביאת מקדש ע"ש ובירושלמי פ"ג דיומא ונ"ל דגם במעלה עשן כן דרק בשעת עשיה צריך שיהיה שם מעלה עשן דהוה רק מכשיר אבל ביום הכפורים אז צריך מעלה עשן בגדר עצם לא בגדר מכשיר ואז צריך שיעור וגם י"ל דכיון דקי"ל דאז החפנים מקדשות אותו עיין יומא דף מ"ח ובתוס' שם ולא המכתשת דהוה מחלוקת אם הוה כלי שרת עיין שבועות דף י"א ובירושלמי רפ"ה דיומא לכך מעכב אז ובזה א"ש דברי הגמרא ביומא שם וגם גבי יוהכ"פ כיון דצריך להחזירה עוד הפעם למכתשת כמבואר בכריתות י"ל דהוה כעת שעת העשיה ולכך כתב רבינו בפ"ב מהל' כלי המקדש ה"ח דאם חסר נעשית קטרת זרה ומ"מ חייב מיתה ואף דלא מצינו חיוב מיתה על קטרת זרה וכן נ"מ אם יכול לעשות המכשיר מדבר אחר כמ"ש התוס' בכריתות דף ה' גבי יין קפריסין ע"ש. וכן נ"מ גבי מרור דבפסח ראשון אף דמיקרי גם מכשירי מצוה של פסח כמבואר בפסחים דף צ' מ"מ יש עליו שם מצוה בפ"ע ע"ש דף צ"א ע"ב ברש"י ד"ה לית לי' דגם נשים חייבות במרור וקדושין דף ל"ז ע"ב וכ"כ בזה בח"א ולכך בעי כזית כמבואר דף ל"ט ע"א ודף קי"ד ע"ב אבל גבי פסח שני שם רק בגדר מכשיר לפסח וא"צ כזית וזהו באמת כונת המכילתא הובא בדברי רבינו בס' המצות מ"ע נ"ו דאמר שם שאם אין להם פסח אין יוצאין במצה ומרור ר"ל שצריכים לעשות פסח שני ולאכול עמו מצה ומרור ולא די להם במה שאכלו מצה ומרור ביו"ט ראשון ומשום דהם בגדר מכשירין וכמש"כ ולקמן בהלכה ק"פ אאריך בזה. עכ"פ חזינן דמכשיר די בכ"ש ולכך ס"ל להתוס' בנדרים שם דגבי קצירת שבולת דדי בכ"ש אף בפחות מפרוטה ועיין במש"כ הראב"ד ז"ל בפירושו למסכת עדיות פ"ד מ"ג גבי הך דכל עומרי השדה כו' דטעם דב"ש דצריך ליטול חלק ממנו והחלק יהא בשורה מוכח דסבירא ליה דמה שצריך שישאר יהיה ג"כ שיעור ואם לאו הכי אין עליו שם חלק ועיין ערכין דף כ"ח ע"א גבי אם די בשיור מקצת וב"ב דף קמ"ט ע"ב גבי שיור קרקע כ"ש ע"ש. והנה רבינו דייק כאן וכ' בעה"ב שקצר וזה ר"ל כמש"כ לעיל דאם פועלים עכו"ם קצרו אז החיוב רק בקציר וא"כ יכול ליתן כל הקציר:

2 זבחים פתח ↗

פֶּסַח בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה – דְּאֵינוֹ כָּשֵׁר לִשְׁמוֹ, וְכָשֵׁר שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ! פֶּסַח בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה – שְׁלָמִים נִינְהוּ.

1 פסח בשאר ימות השנה - אינו כשר לשמו דתנן שחטו קודם חצות פסול שנאמר בין הערבים:

2 שלמים הוא - ואין זה אלא לשמו:

2 דרכי משה (עמיאל) פתח ↗

אבל באמת גם זה אפשר לישב דהנה רש"י זבחים קטו, א ד"ה שלמים הוא פירש ע"ז: "ואין זה אלא לשמו"; ומשמע דר"ל דסבר דפסח בשאר ימות השנה לא בעי עקירה ומאליו הוי שלמים. אכן באמת לא יתכן כלל, דהדבר נסתר מהגמ' דיומא סג, א דאמרינן שם: "כי אתא רבין אמר ר' ירמיה אמר ר' יוחנן, פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה בין לשמו בין שלא לשמו חייב וכו'. רב ירמיה מדפתי מתני פטור, קסבר, פסח בשאר ימות השנה בעי עקירה, ועקירת חוץ ל"ש עקירה. ופליגא דרב חלקי' בר טובי", הרי להדיא דרב ירמיה מדפתי דפליג על רב חלקי' בר טובי, ובודאי סובר כרב הונא בר פלוגתיה, ובכ"ז סובר דבעינן בפסח עקירה; וא"כ הרי תשאר עליו הקושיא, מדוע באמת כשר בפסח בשאר ימות השנה שלא לשמו, אחרי דאינו כשר לשמו, ולדידיה הרי ליכא לתרוצי כנ"ל, אחרי דסובר דבאמת בעינן עקירה?

« רש"י על זבחים קי״ד ע״ב:י״ג רש"י על זבחים קט״ו ע״א:ב׳ »