רש"י על זבחים קי״ב

1 גמ' מאן תנא דפליג עליה דר' אלעזר בר' שמעון - בפרק כל הפסולין לעיל זבחים דף לד: ואומר כוס עושה חבירו דחוי דקתני חטאת שקבל דמה בארבע כוסות ונתן ארבע מתנות מאחד מהם הוא לבדו נשפך ליסוד והן נשפכין לאמה ורבי אלעזר ב"ר שמעון אמר התם כולן נשפכין ליסוד דקסבר כוס אחד עושה את חבירו שירים:

2 רבי נחמיה הוא - דפליג עליה דאמר הכא קבל דמה בכוס אחד נתן בפנים וחזר ונתן בחוץ חייב דשירים נינהו ושירי הדם שהקריבו בחוץ חייב והיכא דקיבלו בשני כוסות אמר פטור אלמא כוס שני לאו שירים חשיב ליה אלא דחוי היה לשפוך לאמה הלכך לא מיחייב עליה בחוץ:

3 מאי למה הדבר דומה - למאי הלכתא דמינהו ומאי גמר מינה:

4 הא מני רבי היא דאמר - במסכת תמורה דף כב: אבודה בשעת הפרשה מתה כחטאת שכיפרו בעליה דקיימא לן שם דף כא: דאזלא למיתה אפילו לא היתה ראשונה אבודה בשעה שמתכפר בשניה אלא בשעת הפרשה ומשהפריש זו תחתיה נמצאת קיימא לן בה דאם נתכפר באחת מהן שניה מתה והכי קאמר תנא דמתני' טעמא דאבדה כלומר זו שהופרשה על ידי איבוד חבירתה הוא דכי שוחט אחת מהן בחוץ אחר שקרבה חבירתה פטור דדמיא לכוס דחוי משום דכרבי סבירא ליה דאמר למיתה אזלא אבל המפריש שתי חטאות לאחריות מעיקרא שאם תאבד האחת יתכפר בחבירתה דאפי' רבי מודה בו דמתכפר באחת מהן והשניה תרעה ודמיה לעולת קיץ המזבח וכן לרבנן באבודה בשעת הפרשה דאית להו תרעה בההוא לא אמרינן דאם שחטה בחוץ לשניה דנפטר ואף על גב דלכתחילה לא קרבה היא גופה עולה אלא דמיהן חייב עליה בחוץ דאי אקרבה לדידה גופה עולה בפנים מתקבלת היא:

5 כדרב הונא א"ר אשם שניתק לרעייה - כגון תמורת אשם ואשם שמתו בעליו או נתכפרו באחר וקיימא לן שם דף יח. כל שבחטאת מתה באשם רועה ונמלך בב"ד ואמרו לו ירעה ושחטו סתם כשר לעולה ודוקא ניתק אבל לא ניתק לא כדאמר בפ"ק לעיל זבחים ד' ה: הוא בהוייתו יהא:

6 מי דמי - מתני' לדרב הונא לחיובי אחטאת שניה בחוץ מהאי טעמא הא לא חזיא היא גופה לעולה כלל דהא נקבה היא:

7 מיוסתיניא - מקום:

8 בשעיר נשיא - שהפריש שנים לאחריות דהתם זכר הוא:

9 מתני' פרת חטאת. חוץ מגתה - בגמרא מפרש היכא:

10 גתה - לשון גת כלומר מקום עמוק:

11 ששחטה חוץ מגתה גרסי':

12 פטור - ולא אמרינן שוחט קדשים בחוץ שלא במקום מצוה דרחמנא פטריה מואל פתח אהל מועד וגו' הראוי לפתח אהל מועד שחובה עליו להביאו שם דמדקפיד קרא לענשו על שלא הביאו ש"מ בעומד להביאו שם משתעי קרא:

13 כל שאינו ראוי - כל שאינו עתיד לבא ובגמרא פריך הא שעיר המשתלח עתיד לבא להגריל ולהתוודות:

14 שנאמר לפני משכן - להקריב קרבן לפני משכן אע"פ שכשר לבא הואיל ואינו כשר ליקרב ובגמרא פריך הני נמי תיפוק לי מואל פתח אהל מועד:

15 שהיה ר"ש אומר כו' - בגמרא מפרש לא תעשה דידהו:

16 עובר בל"ת - הואיל וראוי לבא לאחר זמן כדקתני בסיפא:

17 תורין שלא הגיע זמנן - כדתנן בחולין דף כב. משיזהיבו כשירין ומקמי הכי פסולין דתורין משמע גדולים ולא קטנים בני יונה קטנים משמע ולא גדולים ופסולין מתחילת הציהוב ואילך:

18 בלא תעשה - הואיל וראוין לאחר זמן יש בו לא תעשה לשוחטן בחוץ:

19 מחוסר זמן - שאמרנו פטור בין שהוא מחוסר זמן בגופו בין שהוא מחוסר זמן בבעלים שלא הגיע זמן בעלים להקריב קרבנותיהם:

20 והמצורע - לא גרסי' במתני':

21 ויולדת - בתוך מלאת:

22 ואשמם - בגמרא פריך מאי אשם איכא בהני:

23 פטור - שאין מתקבלין בפנים לא חובה ולא לנדבה:

24 עולותיהן - דזב וזבה דעוף ודיולדת בהמה:

25 חייבין - שהרי מתקבלות בפנים נדבה לשמן:

26 ושלמיהן - בגמ' פריך מאי שלמים איכא בהני:

27 קדשי קדשים - כבשי עצרת:

28 ומותר העומר - לאחר קמיצה:

29 היוצק - שמן על המנחה כדכתיב ויקרא ב ויצקת וגו':

30 והפותת - מנחת מאפה כדכתיב שם פתות אותה פתים:

31 והמגיש - מנחה בחוץ והיא טעונה הגשה בפנים בקרן מערבית דרומית כמשפטה:

32 המטיב את הנרות - מדשן את המנורה בבקר:

33 פטור - טעמא יליף בברייתא בגמ':

34 אין בהן משום זרות - חיוב מיתה כל הנך הקטרות בדבר שדרכן לאכול לאו הקטרה נינהו וכל הנך עבודות הואיל ויש אחריהן עבודה אין זר חייב עליה מיתה כדאמרינן בפרק בראשונה יומא דף כד. עבודת מתנה ולא עבודת סילוק עבודה תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה:

35 ולא משום טומאה - כהן טמא ששימש דאזהרת זרות ושימוש בטומאה מחד קרא נפקי מוינזרו ולא יחללו בכל הזבחים תנינא לעיל זבחים יז. מאי דמחייב אזרות מחייב אשימוש טומאה:

36 ולא משום מחוסר בגדים - דאינהו נמי כזר בזמן שאין בגדיהן עליהם אין כהונתם עליהם והוו להו זרים הכי נפקא לן בפרק שני שם יז::

37 ולא משום שלא רחוץ ידים ורגלים - גמר חוקה חוקה ממחוסר בגדים התם לענין אחולי עבודה ולענין מיתה נמי אנן גמרינן לה מהתם:

38 ועבודה בבכורות - כדכתיב וישלח את נערי בני ישראל וגו' שמות כ״ד:ה׳:

39 אסרו הבמות - כדכתיב בשחוטי חוץ:

40 ועבודה בכהנים - כדכתיב קרב אל המזבח: לפנים מן הקלעים. דכתיב בחטאת ואשם ומנחה ויקרא ו׳:ט׳ בחצר אהל מועד:

41 קדשים קלים בכל מחנה ישראל - כמות שהן שרויין בדגליהם והא ילפינן באיזהו מקומן לעיל זבחים נה. מקראי:

42 באו לגלגל - כשעברו את הירדן והוקבע אהל מועד שם שבע שנים שכבשו ושבע שחלקו:

43 הותרו הבמות - כדילפינן לקמן מאיש כל הישר בעיניו:

44 קדשי קדשים - הנאכלין לא קרב בבמת יחיד כל שאין נידר ונידב אין קרב בבמה קטנה ואין מנחה בבמה הלכך עולה הוא דהואי ואין נאכלת וחטאת ואשם בבמת ציבור הוא דקרבי ונאכלין לפנים מן הקלעים:

45 קדשים קלים בכל מקום - דכיון שבטלו הדגלים והן היו הולכים בכל הארץ לכבשה ולא היתה חנייתן סביבות המשכן בטלה קדושת מחנה ישראל מעשר שני לא הוזכר כאן לפי שלא נהגו מעשרות עד לאחר ירושה וישיבה:

46 באו לשילה - לאחר חילוקו מיד קבעוהו בשילה:

47 נאסרו הבמות - כדקתני והיא היתה מנוחה וכתיב כי לא באתם עד עתה וגו' כלומר כשתעברו את הירדן לא תקריבו בבמות ככל אשר אנחנו עושים פה היום שאנו מקריבין במשכן חטאות ואשמות אלא איש כל הישר בעיניו תעשו דהיינו נדרים ונדבות שאינן עליכם חובה אלא לפי מה שישר בעיניכם כי בעוד שתכבשו ותחלקו לא באתם עד עתה אל המנוחה ועברתם את הירדן וישבתם בארץ היינו לאחר ירושה וישיבה והיה המקום וגו' השמר לך וגו' היינו איסור הבמות:

48 תקרה - של גג של נסרים:

49 ויריעות מלמעלן - בגמרא יליף לה:

50 בכל הרואה - במקום שרואין משם את שילה ובגמרא יליף לה:

51 באו לנוב וגבעון - כשחרבה שילה ונלקח הארון בימי עלי באו לנוב וגבעון כמו שנאמר אין לחם חול וגו' כי אם לחם קדש אשר מלפני ה' שמואל א כ״א:ה׳ אלמא שולחן ומזבח התם הוה חרבה נוב בימי שאול באו לגבעון כדכתיב במלכים א ג כי שם הבמה גדולה:

52 הותרו הבמות - יליף בגמרא:

53 קדשים קלים בכל ערי ישראל - דהא בכל מקום שהוא שם עושה במה ומקריבו:

54 והיא היתה נחלה - ההיא דכתיב בקרא דמשבאו אל המנוחה ואל הנחלה יאסרו הבמות:

55 ומעשר שני - פריך בגמרא נסקיה להתם:

56 לפנים מן החומה - של ירושלים שהיא במקום מחנה ישראל שבמדבר כדכתיב ואכלת שם לפני ה' דברים יב:

57 בעשה - והביאום לה' וגו' ויקרא יז:

58 ולא תעשה - כדילפי' משם תעלה לשחיטה ואזהרה דהעלאה השמר לך פן תעלה עולותיך וגו' דברים יב:

59 וחייבין עליהן כרת - כדכתיב ויקרא י״ז:ד׳ ואל פתח אהל מועד לא הביאו:

60 ואין חייבין עליהן כרת - כדאמרן בהשוחט לעיל זבחים קו: עד כאן הוא מדבר בקדשים שהקדישן כו' וקתני סיפא יכול יהו חייבין עליהן כרת תלמוד לומר זאת להם ואין אחרת להם:

61 הקדישן בשעת איסור הבמות - מההיא שעתא קרינא בהו והביאום לה' וכיון שהמתין עד שלא יבא לקיימו נתבטל העשה על ידו אבל לאו וכרת ליכא דאזהרה ועונש בשעת הקרבה כתיבי והרי הותרו הבמות:

62 ואלו קדשים קרבין במשכן - קדשים שהוקדשו למשכן בזמן שהיה המשכן בגלגל והותר במה אלו קדשים צריכין להקריבן במשכן ולא יקרבו בבמה אותם שהוקדשו לשם משכן מפרש ואזיל:

63 קרבנות ציבור - סתמן למקדש:

64 קרבנות יחיד - סתמן בבמה:

65 קרבנות יחיד שהוקדשו למשכן - שפירש בשעת הקדישן על מנת להקריבן למשכן:

66 פטור - מאזהרה ומעונש שהרי הותרו הבמות ומיהו אסור לשנות משום כאשר נדרת תשמור ועשית דברים כ״ג:כ״ד:

67 ומה בין במת יחיד כו' - כולהו יליף בגמרא דלא נהיגי בבמת יחיד:

68 במת ציבור - גלגל נוב וגבעון: