רש"י על זבחים מ״ט

1 והרי מעשר שני דהוא נפדה - אפי' בירושלים אם נטמא כדילפינן ב"מ דף נג: מלא תוכל שאתו ואין שאת אלא אכילה שנאמר וישא משאות:

2 אינו נפדה - אליבא דר' יהודה אלמא איכא טפל חמור מעיקר:

3 התם משום דלא אלים - ולא חומרא הוא:

4 קדשים לא חיילי עליה - תחילת הקדש אינו חל על בעל מום קבוע ליקדש קדושת הגוף אלא קדושת דמים בעלמא ויוצאין לחולין גמורין בפדיון ואפילו ליגזז וליעבד כדתניא פרק הוציאו לו בסדר יומא דף נ: חומר בתמורה שהתמורה חלה על בעל מום קבוע ואין יוצא לחולין ליגזז וליעבד מה שאין כן בזבח דגבי תמורה כתיב טוב ברע השווה בעל מום לתם לענין תמורה על כולם נאמר והיה הוא ותמורתו יהיה קדש אבל זבח ראשון אם קדם הקדישו את מומו קדוש קדושת הגוף ואינו יוצא לחולין ליגזז וליעבד כדתנן בבכורות דף יד. כל הקדשים שקדם מומן להקדישן נפדה ויליף לה מקראי:

5 קדשים מכח חולין קאתו - לא חלה עליהם קדושה קודמת אבל תמורה באה מכח קדושה קודמת הלכך לאו טפל חמור מן העיקר הוא דהא חומרא דעיקר הוא:

6 שלמים הוא - ולא מותר פסח מיקרי למיחשביה טפל:

7 ואיבעית אימא - עיכובא דעולה מהכא:

8 דכתיב במקום כו' העולה - חזר ושנה לימד מקום שקבעתו לעולה לעולם הוא מקומה:

9 ישחטו את האשם ואת דמו - במקום שחיטתו תהא קבלת דמו:

10 דמו ואת דמו - מדמצי למיכתב ישחטו את האשם ודמו יזרוק וכתיב ואת דמו את לרבות את המקבל:

11 ושחט את הכבש וגו' - באשם מצורע כתיב שנה הכתוב עליו לעכב:

12 לכדתניא כו' - דצריך להחזירו לכללו הלכך לענין שחיטת צפון נמי בעי להחזירו דאי לא הדר כתביה בגוויה כי היכי דאהדריה למתן דמו הוה אמינא לא ניבעי צפון:

13 אי אתה יכול להחזירו לכללו - שיהא עוד כשאר הכלל:

14 שיצא אשם מצורע - מכלל זאת תורת האשם דהוה כתב בכולהו ואת דמו יזרוק על המזבח אף כאן לשחיטת צפון נמי להחזירו הוא דשנה עליה:

15 לכתוב - שחיטת צפון באשם מצורע ולא נכתוב גבי זאת תורת האשם ונגמר כללו מיניה ומדכתביה הכא והכא לעיכובא הוא:

16 אבל כללו גמר מיניה - מידי דלא חידש בו כגון שחיטת צפון אי הוה כתיבא ביה ולא הוה כתיבא בשאר אשמות גמרי ליה שאר אשמות מיניה דלא חידוש הוא אלא יצא מן הכלל הוא ולמד על דבר שלא נאמר בכלל והיכי יצא לידון בדבר החדש כגון מתן דמים שבזה למזבח ובזה שינה ואומר לבהונות:

17 כיון דאהדריה כו' - וכתיב כי כחטאת האשם הוא כדין חטאת כך דין אשם:

18 אהדריה - לכללו בין למתן דמים בין לשחיטת צפון ולא היה צריך לכתוב בו שחיטת צפון אלא לעיכובא:

19 דבעי כהונה - שאינה כשירה בזר אבל למידה דשחיטה דלאו עבודת כהן היא לא אהדריה דהא בחזרתו כתיב כחטאת האשם הוא לכהן לענין עבודות שבכהן:

20 א"כ נימא קרא כי כחטאת הוא - לכהן:

21 כשאר אשמות יהיה - הלכך לענין צפון נמי אהדריה וכי כתיב ביה שחיטה בצפון דקרא לעיכובא אתא ושאר אשמות נמי מיניה ילפינן לעיכובא:

22 למה לי לאקשויי בשחיטתו לחטאת ולעולה - דכתיב במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה:

23 מהיכן למדו - לשחיטת צפון:

24 אי אקשיה לעולה ולא אקשיה לחטאת הוה אמינא - בעלמא דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש:

25 וכי תימא - אם איתא דחוזר ומלמד בהיקש נקשיה לחטאת ולא לעולה משנינן לך ניחא ליה לאקשויי לעיקר כו':

26 למימרא - מדאיצטריך למיהדר ואקושי לעולה ש"מ דבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בהיקש ומהכא נפקא לן בכל דוכתא:

27 כאשר יורם - באימורי פר כהן משיח כתיב:

28 משום דבעי אגמורי יותרת הכבד ושתי כליות כו' - שהיה צריך ללמד מפר העלם תורת אימוריהן לשעירי עבודת כוכבים דאיתקוש אהדדי לענין הקטרת אימורין כדאמרינן בפרק ב"ש לעיל זבחים מא. אשה לה' וחטאתם על שגגתם ופר העלם דבר בגופיה לא כתיב יותרת וכליות ומפר כהן משיח גמר בהיקש כדאמרן בפרק בית שמאי זבחים לט: ועשה לפר כאשר עשה לפר זה פר כהן משיח אקשינהו להדדי:

29 להכי איצטריך כאשר יורם - בפר כהן משיח ואם אינו ענין לו תנהו לענין פר העלם דניהוי כמאן דכתיבי בפר העלם גופיה דלא ליהוי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש ואי קשיא הא נפקא לן הך דרשא מועשה לפר זה פר העלם דבר כדאמרן בפרק ב"ש לעיל זבחים מא. ה"מ לתנא דבי ר' ישמעאל דאמר לפר זה פר העלם אבל לתנא דבי רב דאמר ועשה לפר זה פר יום הכיפורים איצטריך כאשר יורם להך דרשה:

30 ונכתביה בגופיה - דפר העלם בהדיא ולא ליקשיה לפר כהן משיח הואיל וסוף סוף טרח וכתב כאשר יורם יתירא להכי:

31 הוה אמינא דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש - בעלמא דלא הוה ילפינן מהכא מידי:

32 דבר הלמד בהיקש כו' - משום דבעי למיבעי בעיא עלה הדר נקיט לה:

33 אי מדרבא - מכאשר יורם:

34 אי מדרבינא - מאשם מצורע דאיצטריך לאקושי לחטאת ולעולה:

35 לפריחה - אם פרחה הצרעת בכל הבגד:

36 מה להלן פרח בכולה טהור - כדכתיב אם פרוח תפרח וגו' ויקרא י״ג:י״ב:

37 והתם - גבי קרחת וגבחת דאדם מנלן דטהורה פריחה דאילו פריחה כי כתיבא בנגע עור בשר כתיב ואילו קרחת וגבחת כתיבי גבי נתקין דמקום שער דראש וזקן שאין סימניהן שוין לנגעי עור בשר שזה בשער לבן וזה בשער צהוב:

38 ואיתקש ראשו - נתקי הראש:

39 אף כאן כו' - אלמא נתקין בהיקשא ילפינן להו וחוזרין ומלמדין על הבגדים בג"ש:

40 א"ר יוחנן - מהכא לא תיתי ראייה דלאו קדשים הוא דאף היקש מלמד בהיקש חוץ מקדשים ותדע לך שהמדה הזאת שהבאתה אינה למידה בקדשים:

41 דא"כ הוא - דדבר הלמד בהיקש חוזר ולמד בג"ש:

42 לא יאמר צפון באשם ותיתי בג"ש - דנאמר קדשי קדשים בחטאת ונאמר קדשי קדשים באשם:

43 קדשי קדשים יתירי כתיבי - בהו והוה ליה גזירה שוה מופנה משני צדדין ואין משיבין עליה גבי חטאת כתיב תשחט החטאת קדש קדשים הוא ובאשם כתיב זאת תורת האשם קדש קדשים הוא ובתרוייהו כתיב בויקח קרח לכל חטאתם ולכל אשמם אשר ישיבו לי קדש קדשים לך: