רש"י על זבחים פ״ו

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 גמ' יכול יחלוץ - מצוה מוטלת עליו:
2 מאן שמעת ליה כו' - ומתני' אליביה אתיא:
3 כלפי מטה - דרך ירידה ומתרחקי מן המערכה:
4 כלפי מעלה - לצד המערכה אין זו פרישות אלא קריבה אצל העיכול של אש:
5 ואפי' פירשו - נראה בעיני שחסר מן הגירסא ולמאי דגרס ה"פ ואפי' פירשו בתמיה והא מחוברין יעלו הוא דקאמר:
6 לא שנו - דקאמר פירשו ירדו ומיהו איתנהו בכלל קדשים אלא שפירשו לאחר זריקה דכיון דבשעת זריקה מחוברים הוו קובעתן זריקה למזבח וכי פירשו הוו להו קדשים פסולין:
7 אבל פירשו לפני זריקה - דבשעת זריקה לאו בני מזבח היו אתאי זריקה ושריתינהו להדיוט:
8 למיעבד קתא דסכיני - כי היכי דשריא בשר לגבי מזבח דלהכי קאי קשריא נמי עצמות למאי דקיימי והיינו הנאת כהנים כרבי ישמעאל:
9 לו יהיה בעולה - עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה ונאמר לו יהיה באשם כחטאת כאשם תורה אחת להם הכהן וגו' לו יהיה:
10 מה אשם עצמותיו מותרין - שהרי אף בשרו מותר ואי משום נותר דבשריפה לא שייך נותר אלא במידי דבר אכילה כדכתיב ויקרא ז׳:י״ז והנותר מבשר הזבח וגו':
11 לו יהיה - יתירא הוא דמצי למיכתב עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה למה לי:
12 עצמות קדשים הנאכלין - כגון חטאת ואשם מועלין בהן דאין כאן שעת היתר לכהנים:
13 אבל פירשו לפני זריקה - דבשעת זריקה לאו בני מזבח היו אתאי זריקה ושריתינהו להדיוט:
14 ופליגא דר"א - אדרבה:
15 פירשו לפני זריקה מועלין בהן לעולם - דכיון דפירשו אינהו לאו בני הקטרה נינהו לא אהני להו זריקה ובאיסורייהו קיימי:
16 פירשו לאחר זריקה לא נהנין - מדרבנן ולא מועלין כרבי ישמעאל דגמר מלו יהיה דאשם ואשם פירשו לאחר זריקה הוא דבהדי בשר אישתרו בזריקה לכהנים:
17 מתני' וכולן - הנך פסולין שעלו דתנן בהן לא ירדו בין עצמות וגידים שהעלן מחובר ועכלתן האש:
18 שפקעו מעל המזבח - לארץ:
19 לא יחזיר - א"צ להחזיר:
20 קודם חצות יחזיר - בגמרא מפרש טעמא:
21 ומועלין בהן - דאכתי בני מזבח נינהו:
22 ואין מועלין בהן - דכיון דהוו להו כמעוכלין כדמפרש בגמרא הוו להו דבר שנעשית מצותו ואין מועלין בו:
23 גמ' אי דלית בהו ממש - שנשרפו כולן:
24 בשרירי - קשין שנתקשו מחמת האש ששלטה בכולן ונשרפו אלא שלא נעשו פחם אלא כעצים יבישים הם מתוכם:
25 מנהני מילי - דבחצות תליא מילתא:
26 כתוב אחד אומר כל הלילה והקטיר - על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר דהיינו הקטרה:
27 וכתוב אחד אומר כל הלילה - וסמיך ליה והרים את הדשן וע"כ אכל הלילה קאי דהא לא כתיב ולבש הכהן בבקר מדו בד אלא כל הלילה עד הבקר ולבש והרים כן שמעתי בסדר יומא:
28 חציו להקטרה - דלא הוי עיכול אי לאו דשן ממש הוא:
29 וחציו להרמה - אפי' קשין שבהן ראויין להרמה וקרויין דשן ומיהו בשר ממש ליכא למימר דמיקרי דשן:
30 מתיב רב כהנא - אדרב דאמר חציו להרמה דמשמע דקודם חצות לאו שעת הרמה היא אפילו מן הנעשין דשן:
31 היו תורמין - תרומת הדשן מלא מחתה ונותנה במזרחו של כבש:
32 וברגלים מאשמורת הראשונה - ומשום דנפישי קרבנות ונפיש דשן וצריך להעלותן לתפוח שבאמצע המזבח ולסדר את המערכה בלילה שיוכלו לשחוט ולהעלות התמיד בעלות השחר:
33 ה"ג ואי חצות דאורייתא היכי מקדמינן - ל"ג והיכי מאחרינן:
34 א"ר יוחנן גרס ולא גרסינן אלא:
35 ממשמע שנאמר כו' - כלומר קראי כדרב מיתרצי ולאשמועינן דחצות עושה עיכול בשרירי דקודם חצות הן בכלל הקטר ומחצות ואילך ראויין להרמה כדשן מעליא והרמה במעוכלין לגמרי קודם חצות נפקא לן מהאי קרא:
36 ממשמע שנאמר כל הלילה כו' - אם ללמד בא כמשמע כל המקרא שיהא מעלה אברים ומקטירן עד הבקר מכל הלילה נפקא:
37 מת"ל עד בקר - לא נאמר אלא לענין הרמה לומר שתורמין כל הלילה והכי קאמר עד הבקר והרים לפני הבקר והרים ולא נתן שיעור לדבר:
38 תן בקר לבקרו של לילה - בוקרו של לילה עלות השחר בקר אחר תן לו היינו השכמה וכיון דאין זמן לדבר אלא של השכמה הכל לפי צורך השעה יש בידך לעשות הלכך כל יומא בקרות הגבר או סמוך לו לפניו או לאחריו סגי:
39 ביום הכיפורים - שכל העבודה מוטלת על כהן גדול ואיכא חולשא וצריך להקדים יותר:
40 וברגלים מאשמורת הראשונה - כדקתני סיפא דההיא ולא היתה קרות הגבר מגעת ברגלים עד שהיתה עזרה מליאה ישראל: