רש"י על זבחים ה׳

1 לא ידעינן במאי - קאמר רחמנא מוצא שפתיך תשמור דהא לא כתיב בהדי' בהאי קרא עבודות לשמן ודלמא לאו בלשמן משתעי קרא כתב רחמנא זאת התורה למילף משלמים דמפרשה בהו לשמן:

2 הכי גרסי' רמי ריש לקיש על מעוהי - שוכב על בטנו פניו על כלפי קרקע:

3 למה הן באין - ואכתי לא קמא ליה טעמא דמתני' דילפינן ממוצא שפתיך:

4 ואין מרצין - שאין כפרה למתים ואף אתה אל תתמה על אלו:

5 האשה - יולדת:

6 לא יביאו יורשין חטאתה - דהויא לה חטאת שמתו בעליה והלכתא גמירי לה דלמיתה אזלה:

7 מודינא לך בעולה - שאם שחטה שלא לשמן שתתקרב אע"פ שאינה מרצה הואיל ומצינו שבאה לאחר מיתה ואינה מרצה וה"ה לשלמים ושאר קרבנות חוץ מחטאת ואשם מיהו דלא אתי לאחר מיתה דקי"ל תמורה דף יח. דכל שבחטאת מתה באשם רועה מנא לן דקרב שלא לשמן הואיל ואינו מרצה דלא אפיק תנא דמתני' אלא פסח וחטאת:

8 מחלוקתך - וסייעתך דאיכא רבי אליעזר דקאי כוותך:

9 משנה שלימה - סתם מתני' דלא פסל אלא חטאת:

10 פתחא לנפשאי - מנלן דקרבי:

11 יתיב רבי זירא וכו' - וקמתמה אפירוקיה דר"ל:

12 וקשיא ליה לריש לקיש אשם - אמאי קרב שלא לשמו שלא לרצות הא לא אתי לאחר מיתה:

13 ונסיב תלמודא - כלומר נסיב קרא לתלמודא דמילתיה:

14 אימא הבא בנדר ונדבה - כדמשמע קרא לייתו ולא לירצו כו':

15 ריש לקיש מהכא פתח - לה מהכא לא נפקא ליה ממוצא שפתיך דליקרב אלא דלא לירצי והקרבתו מהאי קרא יליף ושחט אותה לחטאת אותה מיעוטא הוא אותה הוא דבעינן לשמה ואי לא פסולה כדיליפינן לקמן הא שאר קדשים כו':

16 ארצויי נמי לירצו - כיון דנפקא לן הקרבתן מאותה:

17 אינה מרצה - כדאמר אם לאו יהא נדבה:

18 אשם שמכפר - על לאוין האמורים בשבועת הפקדון והקדש ושפחה חרופה:

19 שכן טעונים נסכים - ולא גרס סמיכה דאשם נמי טעון סמיכה:

20 שלמים ישנו בצבור - כבשי עצרת:

21 הקיש הכתוב - אשם לשלמים ואין משיבין על ההיקש:

22 אקיש לחטאת - דפסול:

23 קשיא ליה לריש לקיש אשם משום דלא אתי לאחר מיתה לימא ליה ר' אליעזר אשם נמי אתי לאחר מיתה - שאשם שמתו בעליו רועה ודמיו נופלין לקיץ המזבח:

24 למותרו - שדמיו נופלין לנדבה כדפרישית:

25 חטאת נמי - מותרו נדבה הוא כגון הפריש שתי חטאות לאחריות מתכפר באחת מהן והשניה תרעה יומא סה. וההיא קריבה לאחר מיתת בעלים שהרי נתכפר בחבירתה בחייו ואין זו חטאת שמתו בעליה אלמא אתיא חטאת לאחר מיתה ואפי' הכי פסולה שלא לשמה ואשם נמי ליפסול:

26 מיעט רחמנא הוא - בשעיר נשיא כתיב בשחיטתו ויקרא ד׳:כ״ד ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה לפני ה' חטאת הוא שישחטנו לשם חטאת ואם לאו פסול דהוא משמע בהוייתו יהא אם בהוייתו יהא כשר ואם לאו פסול ומינה ילפי' פסול דחטאת לקמן בפרקין זבחים דף י::

27 אשם נמי כתיב ביה אשם הוא - בצו את אהרן והקטירו המזבח אשה לה' אשם הוא בזמן שהוא לשם אשם כשר ואם לאו פסול:

28 ההוא לאחר הקטרת אימורין - דלא ילפינן מיניה כדתניא לקמן בפ"ק אבל אשם לא נאמר בו הוא אלא לאחר הקטרת אימורין וליכא למימר בהקטרה דמבעי לשמו לעכב דהוא עצמו שלא הוקטרו אימורין כשר דאין כפרה אלא בדם ואע"ג דכתיב באשם קדש קדשים הוא ויקרא ו קודם שחיטה לא ילפינן מיניה דלא משמע לשמו אלא כשכתוב הוא עם שם הקרבן כגון חטאת הוא אשם הוא והיכא דכתיב גבי אחת מעבודת הדם:

29 שניתק לרעייה - שמתו בעליו או שנתכפרו באחר וניתק מדין אשם לרעייה שאמרו לו ב"ד הוציאו וירעה:

30 ושחטו סתם כשר - לעולה הואיל וסופו לקיץ המזבח שהוא עולה:

31 ניתק אין - דמיעקר שם אשם מיניה משנמסר לרועה וקם סתמיה לעולה לא ניתק לא הוי סתמיה לעולה דאמר קרא אשם הוא בהווייתו יהא:

32 הנהו נמי לייתו ולירצו - איורשים:

33 יולדת - עולת יולדת דאייתי ראיה מיניה יביאו יורשים עולתה מאי לייתו ולירצו איכא אם היא ילדה כו':

34 מאן לימא דאי איכא כמה עשה גבה - דיולדת דלא מיכפרא עולתה עלייהו אם הביאה מחיים עולה מכפרת על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה דתניא גבי עולת נדבה בת"כ ונרצה לו מלמד שהמקום מרוצה לו ועל מה המקום מרוצה לו אם תאמר דברים שחייבין עליהם מיתת ב"ד מיתה בידי שמים כרת בידי שמים מלקות ארבעים חטאות אשמות הרי עונשן אמור הא אין עולה באה אלא על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה:

35 למימרא דקני להו - ליורשין בהמת קרבן אביהן דקפרכת תכפר עלייהו:

36 אין בה משום שותפות - דאמרינן בהמנחות והנסכים מנחות קד: הכל בא בשותפות לא חילק הכתוב אלא מנחה שנאמר בו נפש:

37 ה"ג נפש אמר רחמנא - ונפש כי תקריב קרבן מנחה וגו' ויקרא ב׳:א׳:

38 דאין ממירין בה - אם המיר אינו תמורה: