רש"י על זבחים ד׳ ב

1 ואע"ג דתרתי לאו דוקא תרתי דוקא - אע"ג דמותבינן ארבעה פרכי איכא תרתי שאינן עיקר כדמפרש ואזיל:

2 תרתי מיהא דוקא - והשתא מפרש אמאי תרתי לאו דוקא:

3 ולרב פנחס כו' - ולקמן בשילהי שמעתין אזלה לה הך פירכא דלאחר מיתה:

4 לכפר עליו - היינו זריקה אלמא זריקה לשם בעלים בעיא:

5 את שעליו - כגון נדר דאמר הרי עלי עולה חייב באחריותו אם הפריש בהמה לנדרו אם מתה או נגנבה דהכי משמע אותו שעליו יקריב אותו ונרצה לו ועד שיקריבנו לא נרצה ולא נפטר:

6 את שאינו עליו - כגון דאמר הרי זו עולה:

7 מונרצה לו לכפר קאמר - דהכי משמע לו לכפר ולא לחבירו:

8 שכן עבודה שחייבין עליה בחוץ - דכתיב ויקרא י״ז:ג׳ אשר ישחט מחוץ למחנה וזורק נמי מרבינן ליה לקמן בפ' השוחט זבחים דף קז. דם שפך לרבות הזורק תאמר בקבלה והולכה שאין חייבין עליה בחוץ דתנן בפ' בתרא שם קיב: והיוצק והבולל כו' והמקבל דמים בחוץ פטור:

9 יעשה כלל - שיהו כל עשיותיו לשם שלמים:

10 זבח פרט - שחיטה הוא דבעי לשמה:

11 אי כתיב יעשה שלמים זבח כדקאמרת - דמשמע כללא שיהו עשייתו שלמים:

12 השתא דכתיב יעשה זבח שלמים - לא גמר הכלל את דבריו ולא נשלם להשמיענו על מה הוזכרו כאן העשיות עד שבא זבח והפסיק את הדבר:

13 כלל שאינו מלא - ולא נתמלא דבריו להשלים מלא פרדאשביי"ן בלע"ז:

14 עשייתו - עבודות המיוחדות שחיטה וזריקה קבלה והולכה:

15 לה' - יעשה זבח שלמים לה':

16 שפיכת שירים - שנשפכין שירי הדם ליסוד אחר שנתן ארבע מתנות ואינן מעכבין כפרה:

17 הא תנא דבי רבי ישמעאל כו' - בשילהי אלו טריפות חולין דף סו. גבי פרשת חגבים:

18 איכא למימר הכי - עבודה וחייבין עליה בחוץ ואתיא לה זריקה:

19 ואיכא למימר הכי - עבודה שטעונה צפון ואתיא לה קבלה:

20 שקולין הן - המדות שוות והי מינייהו מפקת אי דרשת הא אנא דרישנא לאידך הלכך יבאו שניהם והולכה על כרחך לא תפקה מכלל קבלה:

21 מדרב אשי - מונרצה לו לכפר וכלל ופרט לאיתויי קבלה דאי לזריקה לא איצטריך:

22 שכן יש עמו דמים אחרים - שבאין עמו חטאת ועולה:

23 אשכחן שלמים - בין בשינוי קודש בין בשינוי בעלים:

24 שכן טעונין כו' - ושאר זבחים יש מהן שאין טעונים סמיכה ולא נסכים כגון בכור ומעשר ופסח ויש מהן שאין טעונין נסכים כגון חטאת ואשם ובכולן אין אחד שיהא טעון חזה ושוק:

25 ליפסלו - שהרי לא נעשו כהלכתן ואין זריקתן מתרת בשרן לאכילה:

26 ואיצטריך - למיכתב זאת התורה למיגמר משלמים ולא תימא ממוצא שפתיך נפקא דלכתחילה בעינן לשמה: