רש"י על זבחים ד׳

1 ומנלן דבעינן זביחה לשמה - לכתחילה דאי ממוצא שפתיך לא מיפרשי ביה עבודות:

2 ממאי דלענין שחיטה קרוי זבח דלמא היינו שמייהו - זבח שלמים ולא נאמר זבח משום שחיטה:

3 מה לזביחה שכן פוסלת שלא לשם אוכלין בפסח - שאם שחטו שלא לאוכלין כגון לחולה ולזקן שאין יכולין לאכול כזית פסול ואפילו הן בעליו דכתיב איש לפי אכלו אכילה בכזית ושאר עבודות לא פסלי שלא לאוכלין דכתיב תכוסו ותניא פסחים דף סא. רבי אומר לשון סורסי הוא זה כאדם האומר לחבירו כוס לי טלה זה והכי אמרינן בפסחים דף עח: דאין מחשבה אוכלין בזריקה:

4 המקריב - קבלה הוא דתניא והקריבו זה קבלת הדם:

5 שכן פסולה בזר - לאפוקי שחיטה שכשירה בזר כדלקמן בפרק שלישי זבחים דף לב. שחיטה וקבלה טעונות צפון בפ' איזהו מקומן לקמן זבחים דף מט. יליף להו מקראי:

6 וישנן בחטאות הפנימיות - אבל זריקת מזבח החיצון לית בהו:

7 זריקה זר חייב עליה מיתה - אבל שחיטה כשרה בזר וקבלה והולכה אע"פ שפסולה בזר אין חייב עליה מיתה כדאמרי' בסדר יומא דף כד. ארבעה עבודות זר חייב עליהם מיתה זריקה והקטרה וניסוך המים והיין דכתיב גבי והזר הקרב יומת ועבדתם עבודת מתנה ודרשינן עבודת מתנה ולא עבודת סילוק ועבדתם עבודה תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה והני כולהו יש אחריהם עבודה:

8 מכולהו - במה הצד השוה שבהן שהן עבודה וצריכה לשמה אף אני אביא הולכה:

9 הולכה אפשר לבטלה - שאם רצה שוחט בצד המזבח וזורק כדתניא במתניתין לקמן זבחים דף יג.:

10 והקריבו זו קבלת הדם - ושחט את בן הבקר והקריבו בני אהרן הכהנים זו קבלה דהא בתר שחיטה כתיב ולא אפשר לאוקומיה בהולכה ואף על גב דלשון הולכה הוא כדחזינן בהולכת אברים דכתיב ביה הקרבה ולשון הולכה היא:

11 ה"ג ואפקיה רחמנא קבלה בלשון הולכה למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה: שינוי בעלים מנלן - שצריך לשוחטו על מנת שיתכפרו בו בעליו לא שיתכפר בו אחר דקתני לקמן זבחים דף מו: לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם זובח מנלן דבעינן לשם זובח:

12 זבח תודת שלמיו - שתהא זביחתו לשם תודה:

13 כשרה - ועלו לשם חובה:

14 פסולה - כלומר לא עלו לשם חובה:

15 תודה קרויה שלמים - כדכתיב תודת שלמיו כמו חטאת הקהל ויקרא ד׳:כ״א תורת משה עבדי מלאכי ג׳:כ״ב:

16 אנן מזבח תודה קאמרי' - דרשא דידן ואבא חנן מתודת שלמיו:

17 חטאת ואשם מנין - בת"כ קתני לה גבי האי קרא ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל למדנו לתודה שנאכלת ליום ולילה:

18 חטאת ואשם מנין - ת"ל זבח:

19 לא חלקת - דהא כולהו איתרבו לעיל:

20 שכן פסולו בגופו - לקמן מפרש לה ואזיל:

21 וישנו בד' עבודות - שאם שחט שלא לשמו או קיבל והלך וזרק שלא לשמו אע"פ שלא חישב אלא על השחיטה שלא לשמו פסול כדרבינן להו לעיל אבל שינוי בעלים לא שייך אלא בזריקה דהא דרבינן שחיטה לפסול בשינוי בעלים אינו אלא כגון ששחט על מנת לזרוק להתכפר בו אחר אבל שחט שלא לשם בעליו ולא הזכיר על מנת לזרוק אין זו מחשבה דשנוי בעלים לא שייך בקרבן אלא להתכפר בו וכפרה בזריקה היא והכי אמרי' לקמן בפרקין זבחים דף י. שאם אמר הריני שוחט לשם פלוני כשר שחטו על מנת לזרוק לשם פלוני פסול וכן לענין קבלה והולכה לא שייך שינוי בעלים אא"כ חישב לקבל על מנת לזרוק לשם אחר:

22 וישנו לאחר מיתה - המפריש קרבנו ומת והיורש מקריבו שייך בו שינוי קדש אבל לא שינוי בעלים שהרי מתו בעליו:

23 וישנו בצבור - אבל שנוי בעלים לא שייך בקרבן צבור שהרי הכל בעליו:

24 ואע"ג דתרתי לאו דוקא תרתי דוקא - אע"ג דמותבינן ארבעה פרכי איכא תרתי שאינן עיקר כדמפרש ואזיל:

25 תרתי מיהא דוקא - והשתא מפרש אמאי תרתי לאו דוקא:

26 ולרב פנחס כו' - ולקמן בשילהי שמעתין אזלה לה הך פירכא דלאחר מיתה:

27 לכפר עליו - היינו זריקה אלמא זריקה לשם בעלים בעיא:

28 את שעליו - כגון נדר דאמר הרי עלי עולה חייב באחריותו אם הפריש בהמה לנדרו אם מתה או נגנבה דהכי משמע אותו שעליו יקריב אותו ונרצה לו ועד שיקריבנו לא נרצה ולא נפטר:

29 את שאינו עליו - כגון דאמר הרי זו עולה:

30 מונרצה לו לכפר קאמר - דהכי משמע לו לכפר ולא לחבירו:

31 שכן עבודה שחייבין עליה בחוץ - דכתיב ויקרא י״ז:ג׳ אשר ישחט מחוץ למחנה וזורק נמי מרבינן ליה לקמן בפ' השוחט זבחים דף קז. דם שפך לרבות הזורק תאמר בקבלה והולכה שאין חייבין עליה בחוץ דתנן בפ' בתרא שם קיב: והיוצק והבולל כו' והמקבל דמים בחוץ פטור:

32 יעשה כלל - שיהו כל עשיותיו לשם שלמים:

33 זבח פרט - שחיטה הוא דבעי לשמה:

34 אי כתיב יעשה שלמים זבח כדקאמרת - דמשמע כללא שיהו עשייתו שלמים:

35 השתא דכתיב יעשה זבח שלמים - לא גמר הכלל את דבריו ולא נשלם להשמיענו על מה הוזכרו כאן העשיות עד שבא זבח והפסיק את הדבר:

36 כלל שאינו מלא - ולא נתמלא דבריו להשלים מלא פרדאשביי"ן בלע"ז:

37 עשייתו - עבודות המיוחדות שחיטה וזריקה קבלה והולכה:

38 לה' - יעשה זבח שלמים לה':

39 שפיכת שירים - שנשפכין שירי הדם ליסוד אחר שנתן ארבע מתנות ואינן מעכבין כפרה:

40 הא תנא דבי רבי ישמעאל כו' - בשילהי אלו טריפות חולין דף סו. גבי פרשת חגבים:

41 איכא למימר הכי - עבודה וחייבין עליה בחוץ ואתיא לה זריקה:

42 ואיכא למימר הכי - עבודה שטעונה צפון ואתיא לה קבלה:

43 שקולין הן - המדות שוות והי מינייהו מפקת אי דרשת הא אנא דרישנא לאידך הלכך יבאו שניהם והולכה על כרחך לא תפקה מכלל קבלה:

44 מדרב אשי - מונרצה לו לכפר וכלל ופרט לאיתויי קבלה דאי לזריקה לא איצטריך:

45 שכן יש עמו דמים אחרים - שבאין עמו חטאת ועולה:

46 אשכחן שלמים - בין בשינוי קודש בין בשינוי בעלים:

47 שכן טעונין כו' - ושאר זבחים יש מהן שאין טעונים סמיכה ולא נסכים כגון בכור ומעשר ופסח ויש מהן שאין טעונין נסכים כגון חטאת ואשם ובכולן אין אחד שיהא טעון חזה ושוק:

48 ליפסלו - שהרי לא נעשו כהלכתן ואין זריקתן מתרת בשרן לאכילה:

49 ואיצטריך - למיכתב זאת התורה למיגמר משלמים ולא תימא ממוצא שפתיך נפקא דלכתחילה בעינן לשמה: