רש"י על זבחים י״ט

1 כנגד אצילי ידיהם - על צלעותיהן כנגד המרפק:

2 איזגדר מלכא - כך שמו ומלך פרס היה:

3 והוה מידלי המיינאי ותיתייה ניהליה - אבנטו היה גבוה חגור מלמעלה מכנגד אצילי ידיו והפשיטו למטה כדי לנאותו:

4 אמר ממלכת כהנים כתיב בכו - וצריכין אתם לנהוג עצמכם בתפארת של כהנים דכתיב בהו לא יחגרו ביזע:

5 כורך עליה גמי - בשעת עבודה שגנאי הוא שתראה שם מכתו ואע"ג דגמי מסי מכה וכל דבר שיש בו משום רפואה אסור משום שבות גזירה שמא ישחוק סמנים ה"מ במדינה אבל במקדש לא גזרו משום שבות:

6 ואם להוציא דם - שמתכוין לכך:

7 כאן וכאן אסור - דחבורה הוא ואיסור דאורייתא:

8 צילצול - בנדי"ל:

9 אבל שלא במקום בגדים - כגון אצבע:

10 ותיפוק לי משום דחוצץ - בין ידו לעבודה ואסור דבעינן ולקח הכהן שתהא קבלה בעצמו של כהן והיכי שרי ר' יוחנן:

11 בשמאל - שאינה כשרה לעבודה:

12 שלא במקום עבודה - כגון על גב היד:

13 ופליגא דרבא - אדרבי יוחנן:

14 שלש על שלש חוצצות - כלומר הוי ייתור בגדים ואיידי דנקט בנימא אחת במקום בגדים לישנא דחציצה דשייכא בה נקט נמי במסקנא לישנא דחציצה:

15 ודאי פליגא - דהא אמר שלא במקום בגדים לא הוי ייתור בגדים ואפי' שלש על שלש במשמע:

16 מי לימא דפליגא - דאיהו אמר צילצול קטן חוצץ ורבא אמר פחות משלש לא חוצץ:

17 דחשיב - לפי שעשוי לנוי והוי בגד:

18 ל"א אמרי לה כו' - בדר' יהודה בר' חייא לא פליגי לישני דחוצץ נמי דקאמר משום ייתור בגדים הוא דלא שייכא למימר חציצה שלא במקום בגדים ושלא במקום עבודה דאי במקום עבודה אפי' נימא חייצא ובדר' יוחנן הוא דפליגי לישני:

19 לימא פליג - דרבא אדר' יהודה דאילו רבי יוחנן פשיטא לן דפליג עליה ואפילו צילצול קטן מכשר דהא עלה קמהדר ופליג אלא דרבא דאיתמר עלה בעלמא מי לימא פליג אדרבי יהודה דנימא דרבא אפי' צילצול קטן מכשר שלא במקום בגדים:

20 ולר' יוחנן - דקאמר אפי' צילצול לא חייץ מאי איריא דנקט תנא דמתני' גמי לשמועינן צילצול לא הוי ייתור וכל שכן גמי:

21 דגמי מסי - רופא המכה ואפ"ה מותר דאין שבות במקדש דכולה מסכתא באיסור שבת איירי ועיקר משום שבות נקט לה ומשנה זו בעירובין וכן כולה הך סוגיא התם היא:

22 נכנסה לו רוח בבגדו - והבדילתו מבשרו בשעת עבודה:

23 רביתא היא - הרי היא כבשרו:

24 כיון דקפיד עלה - דברצונו לא תהא בבשרו:

25 אבק עפר - דק ואינו מרגיש בו:

26 בית השחי מהו שיחוץ - אויר בית השחי כגון בתי זרועותיו של חלוקו שהוא רחב ואינו נוגע בבית השחי מהו שיחוץ וצריך שיהו בתי זרועותיו דחוקים ונוגעין בבשר:

27 גופו - ידו שהיא גופו:

28 נימא - משמע דאתיא מעלמא:

29 נימא מדולדלת - מן הבגד מגוררין ותחובה בו קצת אלא שנתקה מעיקרא:

30 יצא שערו - מראשו למטה עד שנכנס בין כתונת לבשרו מהו את"ל ידו לא חייצא שערו מאי:

31 מהו שיחוצו - למיהוי ייתור בגדים:

32 אליבא דמ"ד - בפרק בתרא דעירובין דף צו. ובהקומץ רבה מנחות לו::

33 דיום נמי חייצי - דאל"כ מצינו עבודות לילה חמיר מעבודות יום והן קלים מהן:

34 לא תבעי לך - דודאי חייצי כדמפרש טעמא כיון דבעבודות לילה חייצין דהא לא מצוה הוה דניהוי כגופיה משום חביבותא דמצות:

35 ולוים בדוכנן - לשיר:

36 ישראל במעמדן - על כל משמר ומשמר היה מעמד של ישראל בירושלים שבאין ועומדין בעזרה בשעת התמיד והן שלוחי כל ישראל לעמוד על קרבנן דכתיב תשמרו להקריב לי במועדו שתהא שמירתכם עליו בשעת הקרבתו במסכת תענית דף כו.:

37 פטורין מן התפלה - שאין יכולין לכוין:

38 ומן התפילין - דקיימא לן סוכה דף כה. העוסק במצוה פטור מן המצוה:

39 דלא מיתני ליה אסורין - שאין יכול לשנות בהן איסור:

40 דיד - חוצצות דהוא בין בגד לבשר:

41 דראש - אין חוצצות כדמפרש ואזיל:

42 שערו - של כהן גדול שהיה נראה בין ציץ שעל מצחו למצנפת שבגובה ראשו:

43 ששם מניח תפילין - הלכך ליכא חציצה ותנא דאיצטריך לאשמועינן אם הניחן אין חוצצות משום ייתור בגדים הוא דאיצטריך לאשמועינן דלאו בגד הוא:

44 מכלל שהיא טמאה - עד עכשיו וטמא כתיב ביה וינזרו ולא יחללו:

45 אתיא חוקה חוקה - מה להלן אם עבד חילל אף כאן אם עבד חילל:

46 כהן גדול כו' - כגון בחמש עבודות של יום הכפורים דילפינן בסדר יומא דף לב. שהוא משנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב וצריך לכל חילוף טבילה ושני קידושין מן המקרא אם לא טבל ולא קידש עבודתו כשרה:

47 שחרית - בין ביום הכפורים בין בכל השנה עבודתו פסולה כדילפינן חוקה חוקה ממחוסר בגדים:

48 דאורייתא - דכתיב ורחץ את בשרו במים ולבשם והתם יליף לכולה מילתא:

49 וחוקה כתיב בהו - לאחר שגמר כל הפרשה כתיב והיתה להם לחוקת עולם בחדש השביעי בעשור וגו':

50 אמר קרא ולבשם - שינה הכתוב בלבישה לעכב דכתיב ילבש ולבשם ולהכי כתיב הכא עכובא למעוטי עכובא דחוקה דלא קיימא אהאי קרא דאיירי ברחיצה ולבישה אלא אשאר שני דברים האמורים בפרשה:

51 ואין דבר אחר - בפסוק זה מעכב:

52 צהבו פניו - של ר' אסי מפני שמחה כסבור טעם הגון שמע:

53 וי"ו אאופתא כתיבי לך - כתבתי לך וי"ו על הבקעת אות שאין ניכרת בה מפני שורות הבקעת שמפסיקות בה הפסקות הרבה לשון אחר השורות עצמו קרי להו ווי"ן שדומין לה כלומר אין זה טעם דאיכא לאקשויי א"כ אפילו קדוש של שחרית של יוה"כ נמי לא לעכב ביה דהא אימעוט ביום הכפורים מולבשם:

54 והיתה להם לחק עולם - בקידוש כתיב:

55 בזרעו - בכהנים הדיוטים דהיינו קידוש שבשעת כניסה שנוהג בכל הכהנים מעכבא באהרן ביום הכפורים דהא חוקה כתיב:

56 לדורות הוא דכתיב - אזהרה לנהוג חוקה זו לזרעו אחריו ולאו להיקשא אתא:

57 שאין בו - שאין מחזיק מים כשיעור ארבע קידושין:

58 משה ואהרן - תרין ובניו תרין שאף משה כהן היה בשבעת ימי המילואים ואע"ג דלא כהנו בבת אחת מיהו קרא להכי מידריש:

59 מניח ידיו כו' - דבעינן ידיו ורגליו כאחד ירחצו כדכתיב קרא:

60 הפלגתה - דברים ממדת כל אדם דאי אפשר לו שלא יפול:

61 אמר רב יוסף - הא דרבי יוסי ברבי יהודה כשחבירו מסייעו מחזיק בו שלא יפול:

62 מאי בינייהו - במאי פליגי:

63 עמידה מן הצד - כגון זו שאינו בלא סיוע לרבנן לא הויא עמידה ואנן עמידה בעינן כדמפרש לקמן:

64 אמר קרא לשרת - או בגשתם אל המזבח לשרת איתקש קידוש לשירות:

65 אינו צריך לקדש בלילה - אם לא יצא ולא הסיח דעתו:

66 צריך לקדש ביום - כדמסיים מילתיה שהלינה פוסלת בקידוש ועמוד השחר הוא העושה לינה לקמן בפרק המזבח מקדש זבחים דף פז.:

67 מתחילת עבודה - כשהתחיל לעבוד עבודות הללו ולא הסיח שוב דעתו עד עשרה ימים ובלבד שיהא עומד ועובד:

68 דפסק ליה מן העבודה - אלא שלא הסיח דעתו דלא תני בה היה עומד ומקריב כי הכא:

69 דכתיב בגשתם - וגישה דשחרית גישה אחריתי היא שהרי יש כאן מערכה חדשה:

70 דכתיב בבואם - והרי לא יצא:

71 אבל גישה וגישה - ואפי' שתיהן בו ביום:

72 אביאה ריקנית - נכנס שלא לעבוד:

73 דרב אחא בר יעקב - בסדר יומא:

74 הכל מודים - ר"מ ורבנן דפליגי בקידוש שלפני כל טבילה של טבילות כ"ג רבנן אמרי קידש ידיו ורגליו ופשט רבי מאיר אומר פשט קידש ידיו ורגליו מודים הם בקידוש של אחר טבילה שלובש הבגדים שהוא מחליף ואחר כך מקדש ואינו מקדש כשהוא ערום דכתיב בגשתם ירחצו מי שאינו מחוסר אחר קידוש אלא גישה:

75 להקטיר אשה - דכתיב גבי קידוש למה לי פשיטא דבעיא קידוש דהא גישת מזבח היא: