רש"י על זבחים ס״ט

1 לאיתויי שחיטת קדשים בפנים - דלא מטמיא דבמתני' לא תנן לה:

2 כללא דסיפא לאיתויי מליקת חולין בחוץ - דמטמיא דלא תנן לה במתני':

3 הנותר והטמא - ולא אמרינן נפקי להו מהיתר אכילת קדשים וחל עלייהו איסור נבילה למפרע:

4 דישנה בבמה - בזר:

5 לדברי האומר - בפ' אחרון לקמן זבחים דף קיג. ר' יהודה אומר אין מנחה בבמה:

6 זבחים - ויזבחו זבחים שלמים בסיני שמות כ״ד:ה׳:

7 אין קידוש כלי שרת במנחה בבמה - הילכך לא ילפינן זר במקדש לענין קמיצה מזר בבמה דלא דמי הך קמיצה להך קמיצה דבמקדש הואיל וקידשה בכלי שרת איפסלא בזר:

8 ה"ג בתורת כהנים להך מתני' יכול תהא מליקה שהיא לפנים מטמאה כו':

9 יכול תהא שחיטה שהיא לפנים - ובת"כ גרסי' לה הכי יכול השוחט חולין בפנים וקדשים בין מבפנים בין מבחוץ כו':

10 הא נמי נבילה היא - מאן לימא לך דלאו נבילה היא נהי דהותרה מליקת חטאת העוף לכהנים מגזירת הכתוב מלכל חטאתם כדאמרן בפרק בית שמאי לעיל זבחים דף מד: עולה שלא הותרה להם תטמא בבית הבליעה:

11 אלא תלמוד לומר טריפה - ונפש אשר תאכל נבילה וטריפה ויקרא י״ז:ט״ו ובנבלת עוף טהור מיתוקמא קרא בת"כ והאי טריפה קרא יתירא הוא לדרשא כדלקמן שאי אפשר לשומעו כמשמעו שיהא טריפה מטמא בבית הבליעה מחיים אם טריפה חיה ואם אינה חיה הרי בכלל נבילה והא מתני' לקמיה מיתוקם כר"מ דאית ליה שחיטת עוף טהור מטהרת טריפתו מטומאתו ולא דריש ליה להאי קרא להביא טריפה ששחטה שתטמא הילכך דריש ליה למעוטי מליקה שהיא בפנים ושחיטה שהיא לפנים ומשמע ליה קרא הכי נבילה שהיא כטריפה היא דמטמאה:

12 מה טריפה - אין טריפות המאורע בה מתיר שום איסור שהיה בה מתחילה:

13 אף נבילה - שאין נבילות המאורעת בה מתיר את האיסור יצא נבילות הבא לה ע"י מליקת פנים בהכשר הואיל ומתיר את האיסור שבחייה לא היתה ראויה לקרב לגבוה והותרה במליקה זו:

14 יכול תהא שחיטה שהיא לפנים - ובת"כ גרסי' לה הכי יכול השוחט חולין בפנים וקדשים בין מבפנים בין מבחוץ כו':

15 ת"ל טריפה - כלומר נבילה שהיא כטריפה מטמאה:

16 הא נמי נבילה היא - מי יימר דלאו נבילה היא הואיל ושחיטה בפנים בעוף לא שייכא וכן בקדשים בין בפנים בין בחוץ כו':

17 ששוות בפנים כבחוץ - דכאן וכאן היא אסורה:

18 ה"ג יצא השוחט חולין בפנים וקדשים בין בפנים בין בחוץ הואיל ולא שוו בפנים כבחוץ אין מטמאין - ולקמן מפרש ואזיל:

19 בשלמא חולין שוותה שחיטתן בפנים כבחוץ - שהרי חולין שחוטין בחוץ אין מטמאין ואפי' שלא בהיכשרו כגון עוף טריפה ששחטה דהא מתניתין לקמן כר"מ דמטהר טריפת העוף שחוטה ומוקי טריפה דכתיב בקרא להך דרשא למעוטי פנים:

20 אידי ואידי - בין בפנים בין בחוץ נבילה זו שווה בהם שאין כאן תורת שחיטה:

21 אמר רבא - שחיטת פנים דחולין היא דנפקא לן מהך דרשא אבל קדשים לא צריך למילף מינה דממילא נפקא לן דלא מיטמאו עופות קדשים שחוטין בחוץ דאם הועילה שחיטת חוץ לחייבו עליו כרת משום שחוטי חוץ כדמרבינן ליה בפרק השוחט והמעלה לקמן זבחים דף קז. מאו אשר ישחט לרבות שחיטת עוף אלמא שחיטה היא שמה:

22 לא תועיל - בתמיה:

23 ה"ג - אשכחן חוץ פנים מנלן:

24 ומשני הואיל ולא שוות בפנים כבחוץ - דהא אוקימנא דבחוץ לא מטמא ואע"ג דבאכילה אסור בטומאה מיהא לא שוו:

25 אי הכי מלק קדשים - דקתני לעיל מיטמאין:

26 הא לא שוו בחוץ כבפנים - דהא בפנים הכשירו במליקה:

27 דנין דבר שלא בהכשירו - שחיטת קדשים בפנים:

28 מדבר שלא בהכשירו - שחיטת קדשים בחוץ וכן שחיטת חולין בפנים משחיטת חולין טריפה בחוץ:

29 ואין דנין דבר שלא בהכשירו - כגון מליקת קדשים בחוץ:

30 מדבר שבהכשירו - מליקת קדשים בפנים:

31 מתני' ר"מ אומר אינה מטמאה - בקל וחומר:

32 רבי יהודה אומר מטמא - דלא מהניא מליקה לטריפה וה"ה נמי דבשחיטת חולין טריפה פליג ר' יהודה וכן שנינו במסכת טהרות בפ' י"ג דברים לרבי יהודה אחת מלוקות ואחת שחוטות ולר"מ שתיהן מטהרות ולרבי יוסי שחיטה מטהרת טריפה אבל לא מליקה:

33 ומה בהמה בנבלתה מטמאה במגע ובמשא שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה - כדילפינן בגמרא מוכי ימות מן הבהמה:

34 עוף שאינו מטמא במגע ובמשא - אלא באכילה ובבית הבליעה כדכתיב ויקרא כ״ב:ח׳ לא יאכל לטמאה בה אין לך אלא האמור בה:

35 אינו דין כו' - וכיון דקיי"ל בשחיטה מק"ו ילפינן מליקה דקדשים מינה בבנין אב מה מצינו בשחיטה בחולין שמכשרתה באכילה כשאינה טריפה ומטהרת טריפתה מטומאתה:

36 אף מליקה - בקדשים המכשרתה באכילה כשאינה טריפה תטהר:

37 דיה כנבלת בהמה - דהואיל ולא יליף עוף אלא מבהמה לטהר טריפה מטומאתה דיו לבא מן הדין להיות כנדון:

38 גמ' מדין ק"ו כיצד - מנין שהתורה ניתנה לידרש ק"ו:

39 הלא תכלם - לשון תימה הוא ולשון ק"ו:

40 אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון - הכתוב לימדך שאינך רשאי להטיל על הבא מן הדין יותר מן הנדון דכתיב תסגר שבעת ימים:

41 עוף אינו מטמא במגע ובמשא - דכתיב לא יאכל לטמאה בה אין לך אלא האמור בה:

42 בהמה אינה מטמאה בבית הבליעה - אם תחב לו חבירו כזית בשר נבילה דתניא במסכת נדה דף מב: יכול יהא נבלת בהמה טמאה מטמאה בבית הבליעה תלמוד לומר לא יאכל לטמאה בה מי שאין לה טומאה אלא אכילתו יצתה זו שיש לה טומאה קודם שיאכלנו:

43 דבר שמכשיר - ואפילו מליקת קדשים דאי לשחיטה בק"ו אתיא לן:

44 טריפה למה נאמרה - אלא ללמדנו בא שמשעת טריפה חלה עליה טומאה אם אכל ממנה מיד או ששחטה ואכל ממנה דאי בטריפה שמתה לאחר שנטרפה קאמר למה נאמרה:

45 אם טריפה חיה - פלוגתא היא באלו טריפות חולין דף מב. איכא למ"ד טריפה חיה ואיכא למ"ד אינה חיה אם טריפה חיה ועד שמתה היתה בחזקת חיה:

46 הרי נבילה אמורה - בפסוק כיון שמתה מתנבלת במיתתה ואם טרפה אינה חשובה חיה הרי היא משעה שנטרפה בכלל נבילה:

47 אלא להביא טריפה ששחטה - לאשמעינן טריפה אינו חיה ואינו בכלל נבילה ולפיכך הוצרך לומר שטריפתה מביא עליה טומאה זו מיד אם תלש ואכל ממנה בשר אפי' אינו אבר של בשר גידין ועצמות וכיון דשם טריפה מביא לה טומאה מחיים אין שחיטה מועלת בה שאין שחיטה מתרת משום טריפה אלא משום נבילה:

48 חלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה - בא הכתוב להשמיענו על חלב נבילה שאינה מטמאה והכי אמרינן בפסחים פ' כל שעה פסחים דף כג.:

49 טריפה למה נאמרה - אם בטריפה שמתה מדבר אם טריפה חשובה חיה הרי נבילה אמורה וזו במיתתה נתנבלה ואם טריפה אינה חיה הרי היא בכלל נבילה מטורפת אלא להביא טריפה ששחטה שחלבה טהור אבל הבשר טמא בתמיה:

50 אלא האי טריפה כו' - מסקנא דקושיא היא כלומר אלא ע"כ האי טריפה לא תדרשיה להכי דמיבעי ליה למעוטי טמאה דאין חלבה טהור וה"נ טריפה דכתיב גבי טומאת בית הבליעה למעוטי עוף טמא דריש ליה ולא טריפה ששחטה: