רש"י על זבחים ס׳

1 משפת מזבח ולמעלה - למעלה מן המזבח היה גובהן ה' אמות:

2 משפת סובב ולמעלה - עד מקום הקרנות ולמטה הימנו ו' אמות וגובה הקרן אמה:

3 ור' יהודה - אומר דברים ככתבן כי גמיר ג"ש דרבוע רבוע ברחבה דגמיר למימר דמאמצעיתו מודד וממזבח דיחזקאל וכדלעיל:

4 ולרבי יהודה - נהי נמי דדברים ככתבן הא קא מיתחזי כהן דהא גובהו שלש וקלעים אינן אלא חמש והוא עצמו ג' אמות נמצא ראשו למעלה מן הקלעים:

5 בשלמא לרבי יהודה היינו דכתיב קידש - המלך את תוך החצר וגו' שהוצרכה כל הרצפה לקדשה לשם מזבח וקדושתה בשירי מנחה ובשיר כדאמרי' בשבועות דף יד.:

6 מאי קידש - את תוך החצר:

7 ומשני קדשו לשם עזרה להעמיד בו מזבח אבנים:

8 בשלמא לר' יוסי - דאמר של שלמה גדול ושל משה קטן:

9 היינו דכתיב קטן - אמזבח הנחשת והכי קאמר העמיד מזבח אבנים כי מזבח הנחשת קטן:

10 אלא לרבי יהודה - דאמר כולה רצפה קידש דמזבח שלמה לא יכול להכיל העולה:

11 מאי קטן - דכתיב אמזבח הנחשת הא דשלמה גופיה קטן הוה:

12 הכי קאמר כו' - ומשום דקאי במקום מזבח הנחשת וחילופו הוא קרי ליה מזבח הנחשת ובדברי הימים ב ד קרי ליה הכי בהדיא ויעש המלך מזבח נחשת כ' אמה ארכו וכ' אמה רחבו ואמקום המערכה קאי:

13 במאי קמיפלגי - ר' יוסי דגמיר רבוע רבוע ממזבח הזהב ורבי יהודה דגמיר לה משל יחזקאל:

14 כלי מכלי - מזבח הנחשת והזהב כלים הם:

15 מודה ר' יהודה בדמים - דאע"ג דאמר רבי יהודה כל העזרה מקודשת הני מילי להקטיר חלבים אבל לזריקת דמים לא:

16 מדם התערובת - של פסחים מעל הרצפה:

17 בגינו - בשבילו:

18 וכי אצל המזבח אכלוה - והלא כל העזרה כשרה לכך דכתיב במנחה מצות תאכל במקום קדוש ויקרא ו׳:ט׳:

19 קדש קדשים - בג"ש דקדש קדשים ילפי מהדדי:

20 משום ג' זקנים - דבר אחד מפי כל זקן וזקן:

21 ר' ישמעאל אומר כו' - זו היא אחת מהן:

22 יכול יעלה אדם מעשר שני - דקסבר קדושת הארץ לא בטלה וצריכה הפרשת מעשרות מן התורה וקאמר יכול יאכלנו עכשיו בירושלים בלא פדיון:

23 ת"ל וכו' - ולקמיה פריך מאי שנא בכור דפשיטא ליה ומאי שנא מעשר דמיבעיא ליה:

24 שכן טעון מתן דמים - הלכך צריך בית ומזבח:

25 בכורים יוכיחו - שאין טעונין מתן דמים וצריכין בית כדכתיב לפני מזבח דברים כו:

26 שכן טעון הנחה - הלכך בעו בית דהוזקקו למזבח לכך:

27 ת"ל כו' - ולקמיה פריך וליהדר דינא וליתי במה הצד:

28 צד מזבח - זה למתן דמים ואלו להנחה:

29 מאי קסבר - האי תנא דפשיט ליה בכור ממעשר:

30 אי קסבר קדושה ראשונה של בית קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא - כי היכי דס"ל בקדושת הארץ וקמיבעי ליה מי קרינא ביה לפני אלהיך או לא וקפשיט מעשר מבכור:

31 אפילו בכור נמי - אפילו בכור יקריב ויאכל דהא מאן דאית ליה קדשה לעתיד לבא אית ליה שמקריבין אע"פ שאין בית כדאמרינן במגילה דף י.:

32 ה"ג ואי קסבר לא קדשה אפי' בכור נמי תיבעי - ואי קסבר קדושת בית בטלה לה ומיבעי לה במעשר הואיל ואינו צריך לבית מי מיתאכיל בירושלים ולפני ה' קרינא ביה או לא:

33 אפילו בכור כה"ג נמי תיבעי ליה - כגון שקרבו דמיו ואימוריו וחרב הבית ובשרו קיים מהו שיאכלוהו:

34 אמר רבינא לעולם קסבר לא קדשה - והכא דקפשיט ליה מעשר מבכור בבכור שאינו צריך לבית דומיא דמעשר קפשיט ליה דפשיטא ליה גביה דלא מיתכיל:

35 דאיתקש בשרו לדמו - ואת דמם תזרק ואת חלבם תקטיר ובשרם יהיה לך במדבר י״ח:י״ז ויליף מיניה בשעה שאתה ראוי לזרוק את הדם אתה אוכל את הבשר ולא אחר שנהרס המזבח:

36 וכי - בשר הלמד בהיקש מן הדם חוזר ומלמד בהיקש על המעשר:

37 לשמעתא - הא דאביי דאמר קדשים קלים נפסלין בפגימת המזבח ומייתי לה מדרשא דרבי יוסי:

38 בשעת סילוק המסעות - כשמורידין את המשכן ומסלקין את המזבחות בעת המסעות במדבר:

39 קדשים נפסלים - בשר קדשי קדשים וקא סלקא דעתך מפני סילוק המזבח הוא מדקתני וזבין ומצורעין משתלחין שאין מצורע נכנס לדגלי השבטים ולא זב למחנה לוים נושאי הארון כדאמרינן לקמן זבחים דף סא: אע"פ שנסע אהל מועד הוא אלמא נפסלין דקאמר לאו משום דמיפסלי ביוצא הוא דהא אהל מועד חשיב ליה:

40 ותניא אידך גריס:

41 בשני מקומות נאכלין - חד במקומן במחנות האמורות בהן כשהמשכן במקומו וחד בכל מקום שיהא שם דרך הליכתן משנסעו וקשיין אהדדי:

42 מאי לאו - קמייתא בקדשי קדשים והא בקדשים קלים:

43 הכי גרסינן מאי לאו הא בקדשי קדשים הא בקדשים קלים:

44 אידי ואידי קדשים קלים ולא קשיא קמייתא ר' ישמעאל - דיליף בשר מדם בתרייתא רבנן: