רש"י על זבחים ל״ד א

1 נטילת נשמה - כרת:

2 ואכתי מיבעי ליה כו' - וכיון דלאחר זריקה נפקא לן מיניה היכי יליף מיניה תרתי:

3 אתיא טומאתו טומאתו - אזהרת טמא שלא יאכל קדש אלמא אזהרתו מעונשו ילפא ועונשו לאחר זריקה הוא ולא לפני זריקה כדקתני בגמ' דהקומץ רבה מנחות כה: יכול יהו חייבין עליו משום טומאה לפני זריקת דמים תלמוד לומר כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר וגו' ויקרא ז׳:י״ט-כ׳ הניתר לטהורים חייבין עליו משום טומאה שאין ניתר לטהורים אין חייבים עליו משום טומאה:

4 אם כן - דלאוכל לאחר זריקה אתא קרא לכתוב בקדש ואנא אמינא לאחר זריקה הוא דומיא דעונש:

5 מחלוקת בטומאת הגוף - בההוא קאמר ר' יוחנן אינו לוקה דנפקא ליה אזהרה מעונש:

6 אבל טומאת בשר - טהור שאכל את הטמא דאזהרה דידיה בהדיא כתיבי והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל שם דברי הכל לוקה:

7 דאמר מר והבשר - יתירא דכתיב בסיפיה והבשר כל טהור וגו':

8 לרבות עצים ולבונה - לטומאת עצמן דחיבת הקדש מכשרתם לשוינהו אוכלא ואע"ג דהני לאו בני אכילה נינהו ובשר לפני זריקה לא גרע מינייהו:

9 ה"ג ורבא אמר בטומאת הגוף אבל טומאת בשר איתקיש לעונש דסמיך לי' והנפש אשר תאכל בשר דאוקימנא בלאחר זריקת בשר:

10 שקדשו בכלי - עצים שחתה אותן במחתת כלי שרת מעל המזבח עם גחלים ולבונה שקידשה בבזיכין דאפי' כרת בטומאת הגוף נמי אית בהו:

11 דתנן - לקמן בפרק בית שמאי זבחים דף מג. גבי טומאת הגוף:

12 כל שיש לו מתירין - המתירין אותו באכילה חייבין עליו משום טומאה משקרבו מתיריו ושאין לו מתירין משקדש בכלי:

13 בהמה טמאה - סוסים וגמלים:

14 טהורים אין - מן הבקר ומן הצאן תקריבו:

15 אותה תאכלו - מפרסת פרסה ומעלת גרה:

16 ולאו הבא מכלל עשה עשה - כך שנויה בתוך הברייתא ומסקינן בלא תעשה מניין תלמוד לומר אך את זה לא תאכלו אלמא מדאיצטריך לא תעשה אחריה לאו אזהרה הוא:

17 דכ"ע ל"פ - דעשה הוא דאיכא ותו לא:

18 כי פליגי בחיה - ולא לענין מלקות אלא לעשה ואימור נמי איפוך דרבי יוחנן לריש לקיש והכי הוה שמיע ליה לרבי יעקב:

19 ההוא למצוה - בהמה מצוה להקריב וחיה רשות ומיהו טמאה ודאי לא דכתיב ממשקה ישראל מן המותר לישראל בפרק קמא דמנחות דף ו. גבי טריפה:

20 אילו נאמר קרבן לה' מן הבהמה - ולא פירש בקר וצאן:

21 הייתי אומר כו' - כענין שנאמר זאת הבהמה וכתיב בתריה איל וצבי:

22 תרי בקר וצאן כתיבי התם מן הבקר ומן הצאן תקריבו והדר כתיב אם עולה קרבנו מן הבקר ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים: