רש"י על זבחים ט׳ א:כ׳

20 לכדתניא כו' - לחלק ביניהם ולפרש הילכותיהן לומר שהכבש טעון אליה למזבח והעז אין אלייתו בכלל אימורים:

21 כבש - קרא יתירא הוא דכיון דכתיב מעיקרא ואם מן הצאן וכתיב בתריה ואם עז מכלל דעד השתא בכבש איירי דאין לך מן הצאן אלא שני מינין:

22 לאליה - שתהא קריבה עם אימורין כנגד הכליות ולמטה דכתיב לעומת העצה יסירנה מקום שהכליות יועצות: