ביאור שטיינזלץ על פסחים ב׳

1 א משנה אור לארבעה עשר יום לחודש ניסן בודקין את החמץ המצוי בבית לאור הנר. כל מקום שאין מכניסין בו חמץ כרגיל, אין צריך בדיקה, שהרי אין מסתבר שיהא שם חמץ. ובמה אמרו חכמים ראשונים שקבעו הלכה שצריך לבדוק בין "שתי שורות של חביות יין המונחות במרתף" — הכוונה היא למרתף שהוא מקום שכרגיל מכניסין בו חמץ כלשהו. בפירוש דברי הלכה קדומים אלו נחלקו כבר תנאים ראשונים, בית שמאי אומרים: הכוונה היא שתי שורות על פני כל המרתף, ובית הלל אומרים: אין צורך בבדיקה מרובה כל כך, ודי בשתי שורות החיצונות שהן העליונות.

2 ב גמרא תחילה שואלים: מאי מה משמעותו של "אור" בביטוי "אור לארבעה עשר"? על כך ניתנו שתי תשובות. רב הונא אמר: נגהי אור, נוגה, ורב יהודה אמר שפירוש "אור" כאן הוא לילי לילה. קא סלקא דעתך עלה על דעתנו מתחילה, כאשר דנו בנושא זה לומר דמאן שמי שאמר נגהי אור — התכוון לנגהי אור ממש, אור היום. שלדעתו יש לבדוק בבוקרו של יום הארבעה עשר. ומאן ומי שאמר לילי לילה — כוונתו ללילי לילה ממש. וכדי להכריע בדבר הביאו ראיות וקושיות מן הכתובים ומדברי חכמים לברר משמעותה של המלה 'אור'.

3 מיתיבי מקשים: נאמר "הבקר אור והאנשים שלחו המה וחמוריהם" בראשית מד, ג, אלמא מכאן ש"אור" יממא יום הוא! ודוחים: מי כתיב האם נאמר "האור בקר"? "הבקר אור" כתיב נאמר ואין להבין "אור" כשם עצם אלא כפועל בזמן הווה, כמאן דאמר כמי שאומר: צפרא נהר הבוקר האיר, וכדברי רב יהודה אמר רב. שאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יכנס אדם לעיר זרה בכי טוב, כלומר בתוך הזמן שהחמה עדיין זורחת. שכן נאמר באור הביטוי "כי טוב", והטוב שבו הוא הבטחון לאדם בשעות האור. וכן כשרוצה לצאת מן העיר, יצא בכי טוב, כאשר כבר האירה השמש בבוקר.

4 מיתיבי מקשים עוד: נאמר "וכאור בקר יזרח שמש בקר לא עבות מנגה ממטר דשא מארץ" שמואל ב כג, ד אלמא מכאן שאור יממא יום הוא! ודוחים: מי כתיב האם נאמר "אור בקר"? "וכאור בקר" כתיב נאמר, והכי קאמר וכך אמר, כך יש להבין: וכאור בקר בעולם הזה כעין האור הבא ומאיר בבוקר, כאשר האור בתוקפו, כעין זה תהיה זריחת השמש אף בתחילת זריחתה לצדיקים לעולם הבא תוספות, שאור החמה יהא אז שבעתיים ראה ישעיה ל, כו.

5 מיתיבי מקשים עוד: הלא נאמר "ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה" בראשית א, ה, אלמא מכאן שאור יממא יום הוא! ודוחים: הכי קאמר כך אמר, כך יש להבין למאיר ובא קראו יום. כפי שאמרנו כי 'אור' איננו שם עצם אלא פועל, ולדבר שמוסיף ומביא הארה קרא יום. ומקשים: אלא מעתה, לפי עקרון זה את המשך הכתוב "ולחשך קרא לילה" תצטרך לפרשו: "למחשיך ובא קרא לילה" עוד לפני חשיכה. ואולם השערה זו אי אפשר לקיימה, והא קיימא לן והרי מוחזק לנו בידינו כי עד צאת הכוכבים יממא יום הוא, נמצא שהמחשיך ובא עדיין אינו דווקא לילה אלא אפילו יום!

6 אלא יש לחזור מדרך הפירוש הקודמת, והכי קאמר כך אמר, כך היתה כוונתו: קרייה רחמנא לנהורא ופקדיה אמצותא דיממא קרא ה' לאור שיבוא וציוהו על מצוות היום, וקרייה רחמנא לחשוכא ופקדיה אמצותא דלילה וקרא ה' לחושך וציוהו על מצוות הלילה ונבין "קרא" לא במשמעות קריאת שמות, אלא קריאה לדבר מסויים שיבוא.

7 מיתיבי מקשים עוד: נאמר "הללוהו שמש וירח הללוהו כל כוכבי אור" תהילים קמח, ג אלמא מכאן ש"אור" אורתא ערב הוא, שמבינים "כוכבי אור" במשמעות כוכבי הלילה. ודוחים: הכי קאמר כך אמר הללוהו כל כוכבים המאירים, ו"אור" אינו כינוי ללילה אלא תיאור מצב. ומקשים: אלא מעתה לפי פירוש זה, כוכבים המאירים הוא דבעו שבוחי שצריכים לשבח. שאינן מאירין לא בעו שבוחי אינם צריכים לשבח?! והא כתיב והרי נאמר תהילים קמח, ג: "הללוהו כל צבאו" משמע שכל הכוכבים בכלל זה!

8 אלא לא כך הפירוש והא קא משמע לן דבר זה השמיע לנו באמרו "כוכבי אור" — שאור כוכבים נמי גם כן אור הוא. ושואלים: למאי נפקא מינה מה יוצא מכאן אם אור הכוכבים קרוי אור? ומשיבים: יש בכך חשיבות לענין נודר מן האור. שאם נדר אדם ואמר: קונם עלי הנאת האור, יש לדעת מהו הקרוי אור, דתנן שכן שנינו במשנה: הנודר מן האור אסור אף באורן של כוכבים.

9 מיתיבי מקשים עוד: נאמר "לאור יקום רוצח יקטל עני ואביון ובלילה יהי כגנב" איוב כד, יד

10 הא מדקאמר הרי ממה שאמר "ובלילה יהי כגנב" אלמא מכאן ש"אור" האמור שם בתחילה יממא יום הוא, שהרי מעמיד הכתוב ניגודים בין לילה ואור! ודוחים: התם שם הכי קאמר כך אמר, זו כוונתו: אי פשיטא לך מילתא כנהורא דאנפשות קאתי אם ברור לך הדבר כאור שבא הגנב אף לרצוח נפשות הרי רוצח הוא גנב זה, וניתן להצילו בנפשו. כלומר, רשאי המתגונן מפני הגנב להרגו, שהבא במחתרת מותר להורגו. ואי מספקא לך מילתא כליליא ואם מסופק לך הדבר כלילה יהי בעיניך כגנב בלבד ולא כרוצח ולא ניתן להצילו בנפשו. ואם כן פסוק זה אינו מדבר ביום ובלילה ממש אלא בדימויים של אור וחושך.

11 מיתיבי מקשים עוד על האומר ש"אור" לילה הוא: הלא נאמר "יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר" איוב ג, ט מדקאמר ממה שאמר "יקו לאור ואין" אלמא מכאן ש"אור" יממא יום הוא! ודוחים: אין זו ראיה, אפשר לומר ש"אור" משמעו אורה בכלל, אבל לאו דווקא יום, והתם מילט הוא דקא לייט ליה איוב למזליה שם מקלל הוא איוב את מזלו אמר: יהא רעוא דליצפיה הך גברא לנהורא, ולא לישכחיה יהי רצון שיצפה אותו אדם לאור, ולא ימצאנו.

12 מיתיבי מקשים עוד על שיטה זו מן הפסוק שנאמר: "ואמר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני" תהלים קלט, יא אלמא מכאן ש"אור" יממא יום הוא! ודוחים: התם, הכי קאמר שם, כך אמר דוד: אני אמרתי לאחר שחטאתי אך חשך ישופני יכני לעולם הבא שהוא דומה ליום, עכשיו כשאני יודע שנמחל לי, אפילו העולם הזה שהוא דומה ללילה — אור בעדני הואר עבורי, ואם כן אין ללמוד מכאן ש"אור" הוא כינוי ליום.

13 א מיתיבי מקשים עוד מן המשנה: ר' יהודה אומר: בודקין אור לארבעה עשר ובארבעה עשר שחרית ובשעת הביעור. ונדייק: מדקאמר ממה שאמר ר' יהודה בודקין אור ארבעה עשר ובארבעה עשר שחרית, אלמא מכאן ש"אור" אורתא ערב הוא שברור שאור ארבעה עשר קודם לארבעה עשר שחרית. ומסכמים: אכן שמע מינה למד מכאן שכן הוא.

14 ועוד, מיתיבי מקשים עוד: להוכיח דבר זה ממקור אחר. שנינו: מאימתי יום ארבעה עשר בניסן אסור בעשיית מלאכה לנוהגים כן? ר' אליעזר בן יעקב אומר: משעת האור, ר' יהודה אומר: משעת הנץ החמה.

15 אמר ליה לו ר' אליעזר בן יעקב לר' יהודה: וכי היכן מצינו יום שמקצתו אסור בעשיית מלאכה ומקצתו מותר בעשיית מלאכה? והרי לשיטתך שמתחילים את איסור המלאכה ביום ולא בלילה, שהרי היום נחשב מצאת הכוכבים של היום הקודם, נמצא שחלקו הראשון מותר וחלקו האחר אסור! אמר ליה לו: הוא עצמו יוכיח יום ארבעה עשר עצמו יוכיח שיש מקום לחלוקה כזו, שהרי מקצתו מותר באכילת חמץ בשעות הבוקר המוקדמות עד השעה השישית ומקצתו אסור באכילת חמץ.

16 ולעניננו נדייק מדקאמר ממה שאמר ר' יהודה משעת הנץ החמה, אלמא מכאן ש"אור" שאמר ר' אליעזר בן יעקב אורתא ערב הוא, והרי זו הוכחה נוספת ש"אור" משמעו לילה. ודוחים: לא, אין זה הכרחי, מאי מה משמעו של "אור" — עמוד השחר. ולא נחלקו בין ערב ויום, אלא רק אם מתחילים את איסור המלאכה מעמוד השחר בתחילת אור היום או מאוחר יותר מהנץ ההמה, כשהיא עצמה נראית.

17 ומקשים: אי הכי אם כך אתה מפרש, דקאמר ליה מה שאמר לו ר' אליעזר בן יעקב היכן מצינו יום שמקצתו מותר בעשיית מלאכה ומקצתו אסור בעשיית מלאכה נימא איהו לנפשיה שיאמר הוא לעצמו קושיה זו הא איכא הרי ישנו לילה דקא שרי שאותו מתיר ר' אליעזר בן יעקב, ובודאי לא יבוא להקשות על ר' יהודה דבר הקשה לו עצמו באותה מידה!

18 ודוחים: הכי קאמר כך אמר, כך יש להבין: בשלמא לדידי, אשכחנא דקא פלגי רבנן בין יממא לליליא נניח לשיטתי, מוצא אני שחילקו חכמים בין יום ללילה שלפניו. שכן שנינו לגבי תענית ציבור מן התעניות הקלות: עד מתי אוכל ושותה לפני התענית — עד שיעלה עמוד השחר, אלו דברי ר' אליעזר בן יעקב. ר' שמעון אומר: עד קרות הגבר שהוא עוד קודם עלות השחר. נמצא שכבר חילקו חכמים בדין בין היום ובין הלילה. אלא לדידך, היכא אשכחנא יממא גופיה דפלגי ביה רבנן לשיטתך, היכן מצינו יום עצמו שחילקו בו חכמים שהרי שעת הנץ החמה אינה תחילת היום!

19 אמר ליה לו: הוא עצמו יוכיח, שמקצתו מותר באכילת חמץ ומקצתו אסור באכילת חמץ. ומעירים: שפיר קאמר ליה יפה אמר לו ר' יהודה לר' אליעזר, ומה יכול ר' אליעזר בן יעקב להשיב על הוכחה חותכת זו? ועונים: הכי קאמר ליה כך יאמר לו ר' אליעזר: אמינא לך אנא אומר אני לך לענין מלאכה שהיא איסור דרבנן מדברי חכמים ואת אמרת ואתה אומר לי מענין חמץ דאורייתא שמן התורה?! כי בדבר שמן התורה אפשר לומר שעד הכא כאן אסר רחמנא הקדוש ברוך הוא, ועד הכא שרי רחמנא כאן התיר הקדוש ברוך הוא, וגזירת הכתוב היא שיהא הדבר כך. אבל דבר שהוא מדברי חכמים, צריך שיהא לפי כללים ברורים ואחידים.

20 ושואלים: ואידך והאחר ר' יהודה, מה משיב הוא על כך? ועונים: שר' יהודה אומר כי שעות דרבנן מדברי חכמים, כי אף שעיקר החלוקה היא מן התורה, מכל מקום ההבחנה בין שעות שמותרת בהן אכילת חמץ ושעות שמותר רק למכור את החמץ ולא לאכלו, זו מדברי חכמים היא. הרי שאף חכמים מחלקים בתוך היום עצמו.

21 ושואלים: ואידך והאחר ר' אליעזר בן יעקב מה עונה הוא על כך? ומשיבים: הרחקה ושמירה הוא דעבוד רבנן לדאורייתא שעשו חכמים לדברי תורה והוא אחד מסייגי חכמים, אבל כאשר מתקנים חכמים תקנה משלהם הריהי ליום שלם. ומכל מקום לעניננו לא הוכחנו מכאן הוכחה חותכת ש"אור" משמעו ערב.

22 מיתיבי מקשים עוד שנינו: אין משיאין משואות מדליקים מדורות על הרים, להודיע שקבעו קידשו את ראש החודש, אלא על החדש שנראה בזמנו, ביום השלושים לחודש הקודם, כדי לקדשו באותו יום. ואימתי משיאין משואות אלה — לאור עבורו, בסוף יום שלושים, ערב יום שלושים ואחד, שפעמים הוא ביום הנוסף המתעבר על החודש. אלמא מכאן ש"אור" אורתא ערב הוא! ומסכמים: אכן, שמע מינה למד ממנה שכן הוא.

23 מיתיבי מקשים עוד ממה ששנינו: היה כהן עומד כל הלילה ומקריב על המזבח את אברי הקרבנות, לאורה טעון קידוש ידים ורגלים דברי רבי. שכיון שהתחיל יום חדש, חייב הכהן לרחוץ ידיו ורגליו בכיור כפי שעושים לפני תחילת העבודה, ולעניננו משמע שאור יום הוא! ודוחים: אין מכאן ראיה גמורה כי "אורה" שאני שונה וביטוי זה אכן משמעו יום, אבל "אור" יתכן שמשמעו ערב.

24 ועוד מיתיבי מקשים מר זוטרא